ענת ראובן נ. שי כדיר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7105/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר המערערת: ענת ראובן נ ג ד המשיב: שי כדיר ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בתיק הפ 020798-05-18 שניתן ביום 24.08.2020 על ידי כבוד השופט י' אטדגי תאריך הישיבה: כ"ד באדר התשפ"א (08.03.2021) בשם המערערת: עו"ד הראל נוימן בשם המשיב: עו"ד עמירם אילון פסק-דין השופט י' עמית: 1. ביום 10.3.2021 ניתנה על ידינו החלטה שעניינה בתסבוכת שנוצרה עקב הפרת הסכם מכר דירה וביטולו. וכך נאמר בהחלטה: "בשלב זה איננו רואים ליתן פסק דין בערעור שלפנינו, מן הטעם שהוא קשור בטבורו לשאלה אם וכיצד להסיר את הערת האזהרה והמשכון שרשומים לטובת בן-עובדיה. [...] אולם דומה כי ראוי שבירור החוב של ראובן בגין ההלוואה יתברר בהליך סדור ונפרד. ואכן, כך הדבר, וכיום תלויה בבית משפט השלום תביעה של ראובן כנגד בונוס וכנגד בן-עובדיה בנושא זה (ת"א 57913-05-20 בפני השופט ג' היימן). [...] כאמור, נושא החוב לבונוס ולבן-עובדיה תלוי ועומד בבית משפט השלום בפני כב' השופט ג' היימן. חזקה על בית המשפט כי יעשה כמיטב יכולתו לזרז את מתן פסק דינו על מנת שניתן יהיה לגשת לערעור שבפנינו עם כל הנתונים הצריכים לצורך התרת התסבוכת שנוצרה. אשר על כן, על מנת שבפני בית המשפט תהא התמונה המלאה בבואו להכריע בערעור, אנו מתלים את הערעור, והצדדים יעדכנו את תיק בית המשפט לאחר שבית משפט השלום יתן את פסק דינו בנוגע לגובה החוב...". 2. ביום 23.6.2021 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט היימן) אשר קבע את שיעור הריבית ההסכמית (להלן: פסק דין השלום) והנחה את רשמת ההוצאה לפועל לקבוע בהתאם את סכום החוב, לאחר שיונח לפניה תחשיב חדש מטעם בן-עובדיה. בהתאם לפסק דין השלום העמידה רשמת ההוצאה לפועל את גובה החוב על הסך של 1,286,940 ₪ נכון ליום 30.6.2021. בהמשך, דחתה רשמת ההוצאה לפועל בהחלטתה מיום 6.10.2021 את בקשתה של המערערת למתן ארכה לצורך מסירת "תחשיב" מטעמה (הודעת המשיב מיום 18.10.2021). 3. בהודעתה מיום 11.10.2021 עתרה המערערת לעכב את מתן פסק הדין בערעור דנן עד "לאחר השלמת מיצוי זכויות המערערת על פסק דינו של כב' השופט היימן, ערעור אשר בכוחו לשנות את החישוב הסופי בתיק ההוצאה לפועל". ביום 18.10.2021 הוגש על ידי המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דין השלום (ע"א 43269-10-21), והיא עתרה להמשיך ולהתלות את הערעור דנן עד לאחר ההכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (הודעת המערערת מיום 20.10.2020). מנגד, עתר המשיב למתן פסק דין בערעור. 4. מעיון ב"נט המשפט" נמצאתי למד כי הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי אף טרם נקבע לדיון, והצדדים מתדיינים עדיין בבקשת המערערת לפטור מערבון ומהפקדת ערובה. במצב דברים זה, ומבלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי הערעור בבית המשפט המחוזי, ברי כי ההכרעה בשאלת גובה החוב בתיק ההוצאה לפועל (הכרעה הנגזרת משיעור הריבית), עלולה להתעכב עוד זמן ממושך. משכך, הגיעה העת לסיים עניינו של הערעור שלפנינו, ערעור שנסב, הלכה למעשה, על סכום ההשבה שבו חוייב המשיב. 5. בפסק דינו השני של בית משפט המחוזי נשוא הערעור דנן, הועמד סכום ההשבה המגיע למערערת מהמשיב על הסך של 1,138,424 ₪. זאת, לאחר שבית המשפט הפחית מהסכום ששולם על ידי המערערת שכר דירה חודשי ראוי בסך 5950 ₪ X 82 חודשים = 487,900 ₪; פיצוי מוסכם בסך 265,000 ₪; ו- 188,676 ₪ ששולמו על ידי כדיר ישירות לבונוס בגין ההלוואה שנטלה המערערת. המערערת היא שהפרה את ההסכם בכך שלא שילמה את הסכום האחרון של 700,000 ₪ מתוך סכום התמורה שעמד על 2,650,000 ₪. עם זאת, אני סבור כי יש מקום להתערב בסכום ההשבה שנקבע על ידי בית המשפט כפי שיפורט להלן. 6. כאמור, בית המשפט הפחית מסכום ההשבה דמי שכירות ראויים לתקופה של 82 חודשים בהם התגוררה המערערת בדירה. ברם, בהינתן שהמערערת שילמה 73.5% מסכום התמורה במונחי קרן (73.5%=1,950,000:2,650,000), היה מקום להתחשב בכך בקביעת דמי השימוש, ולא לחייב את המערערת בדמי שימוש החל מהיום הראשון שבו קיבלה את החזקה בדירה. לכן, אציע לחברותי, להפחית באופן משמעותי את דמי השימוש שהשית בית המשפט קמא על המערערת, ואעמיד את הסכום על 160,000 ₪ (כשליש מהסכום). סכום זה יבוא אפוא חלף הסך של 487,900 ₪ שנפסק על ידי בית המשפט קמא, קרי, תוספת של 327,900 ₪ לסכום ההשבה. התוצאה הסופית היא, שבמקום סכום השבה של 1,138,424 ₪ שנפסק לזכות המערערת על ידי בית המשפט קמא, יש להעמיד את הסכום על 1,466,324 ₪, ובמעוגל על 1,466,000 ₪. 7. נכון למועד פסק דין זה, וכל עוד לא ניתן פסק דין בערעור בבית המשפט המחוזי, מול סכום ההשבה בסך 1,466,000 ₪ שלו זכאית המערערת, עומד חובה בתיק ההוצאה לפועל על הסך של 1,286,940 ₪ נכון ליום 30.6.2021, כך שהמערערת זכאית לקבל מהמשיב את ההפרש בסך של 179,100 ₪. 8. אשר על כן אנו מורים כלהלן: א. אנו מורים על ביטול איסור הדיספוזיציה בדירה כאמור בסעיף 10 להחלטתנו מיום 10.3.2021. ב. המשיב חייב לשלם למערערת הסך של 179,100 ₪ (להלן: חוב המשיב) שהוא סכום ההפרש המגיע לזכותה לאור סכום החוב של 1,286,940 ₪ בתיק ההוצאה לפועל נכון ליום 30.6.2021. ככל שסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל יגדל, יש להקטין בהתאם את חוב המשיב (לדוגמה: אם החוב בתיק ההוצאה לפועל עומד כיום על 1,300,000 ₪, אזי חוב המשיב יקטן ויעמוד על הסך של 166,000 ₪). ככל שסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל יקטן בעקבות קבלת הערעור בבית המשפט המחוזי, יש להגדיל בהתאם את חוב המשיב (לדוגמה: אם החוב בתיק ההוצאה לפועל יעמוד על הסך של 1,000,000 ₪, אזי חוב המשיב יגדל ויעמוד על הסך של 466,000 ₪). ג. אין באמור לעיל כדי לגרוע מזכותו של המשיב לקזז מחוב המשיב כל סכום שייפסק לזכותו בתביעה שהגיש כנגד המערערת בגין הנזקים שגרמה לדירה טרם פינויה (ת"א (שלום ת"א 50020-12-20). ד. על מנת למנוע תסבוכת נוספת, מובהר בזה כי המערערת אינה רשאית להטיל עיקול על הדירה להבטחת חוב המשיב שנפסק לזכותה, כאמור בס"ק ב לעיל. ניתן היום, ‏י"ח בכסלו התשפ"ב (‏22.11.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 20071050_E14.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il