גורביץ אברהם נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון רע"פ 7104/99 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ע' ר' זועבי כבוד השופט א' ריבלין המבקש: אברהם גורביץ' נגד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 5.9.99 בע"פ 4483/98 שניתן על-ידי כבוד השופטים ד' ברלינר, א' בייזר וז' המר תאריך הישיבה: י' בשבט תש"ס (17.1.2000) בשם המבקש: עו"ד יוסי אשכנזי, עו"ד ד"ר יעקב וינרוט בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין פסק-דין השופטת ד' דורנר: בשנים 1990-1989 היה המבקש מנהל חברה שעסקה בייבוא מכשירי חשמל, והוא נהג לשחרר מן המכס מוצרי חשמל מיובאים באמצעות רשימון, שאליו הייתה חובה לצרף אישור של מכון התקנים, הקובע כי המוצרים שאותם הוא מבקש לשחרר עמדו בבדיקות תקן, אשר היו טעונות תשלום. בשנת 1991 נתגלו במכס 17 אישורים מזויפים של מכון התקנים, שבאמצעותם שוחררו מוצרים שייבא המבקש, מתוכם אישור אחד הוצא על-שמה של חברת אקלימט. הזיוף נעשה באופן של שימוש חוזר באישור של מכון התקנים, שניתן לגבי מוצרים מסוימים, תוך שינוי פרטי המוצרים. כן נחשד המבקש בעבירות מכס נוספות. בחקירתו הכחיש המבקש את עבירות המכס האחרות שיוחסו לו. באשר לזיוף אישורי מכון התקנים, הרי שבהודעתו הראשונה, שנגבתה בחודש יולי 1991 הכחיש המבקש כי ידו הייתה בזיוף האישורים, אולם בחמש הודאות מאוחרות, הודה המבקש בזיוף כל האישורים שהוצגו בפניו, לרבות האישור על-שם חברת אקלימט. המבקש הסביר כי עשה כן כדי לזרז את תהליך שחרור המוצרים מן המכס, ואף כדי לחסוך את הוצאות הבדיקה, שעלותה הוא בין 1,000-500 ש"ח לכל משלוח ואשר נמשכת שלושה ימים. על-יסוד הודאתו והאישורים המזוייפים, הואשם המבקש בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בשנת 1996, כשש שנים לאחר תום החקירה, ב17- אישומים של עבירות זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במירמה. במשפטו, לא התנגד המבקש להגשת הודאותיו במשטרה, אך בעדותו טען, כי הודה בעבירות שיוחסו לו כיוון שהחוקר המשטרתי איים עליו כי ייעצר, ומשום שלאחר ששוחח עם עורך-דינו, שאף בפניו החכיש מעורבות כלשהי במעשי הזיוף, הודה במעשים שלא ביצע, על-מנת למנוע את מעצרו שעשוי היה למוטטו מבחינה כלכלית. הוא הוסיף והסביר, כי היום ידוע לו כי מי שזייף את אישורי מכון התקנים היא הדס מאור, פקידתו של עמיל המכס שלו, גד כהן. המבקש הסביר, כי התשלום ששילם לכהן זה היה גבוה במיוחד בשל השירות המהיר. כהן עצמו הכחיש כי טיפל בהשגת אישור מאת מכון התקנים, ואילו מאור סיפרה שנהגה להשתמש בטפסים ישנים של מכון התקנים, תוך שינוי הפרטים, כדי לחסוך בעבודה, אלא ששלחה טפסים אלה למכון התקנים, לאישורם כנדרש. המבקש הזמין כעד הגנה עובד נוסף של עמיל המכס כהן, מאיר שריקי שמו, אלא שויתר על העדתו. בית-משפט השלום דחה את עדותו הכבושה של המבקש כבלתי-מהימנה. כך גם לא מצא תמיכה לגירסת המבקש בעדותה של מאור, אשר כשלעצמה היו בה סתירות, ובענין זה העדיף את עדותו של כהן, לפיה משרדו לא ביצע את מעשי הזיוף. המבקש הורשע על-יסוד הודאתו, שנתמכה באישורים המזויפים באמצעותם שוחררו מוצרים שהוא ייבא. הכרעת-הדין ניתנה בתאריך 28.1.98. ארבעה חודשים לאחר מתן הכרעת הדין, ניהל המבקש, שנעזר בחוקר פרטי, שיחת טלפון עם שריקי. השיחה הוקלטה, ובגידרה ביקש הוא להביא את שריקי לאשר את הגירסה שמסר בבית-משפט השלום, לאמור כי הזיופים בוצעו ללא ידיעתו במשרד עמיל המכס. על-יסוד תמליל השיחה, פנה המבקש לבית-משפט השלום בבקשה לבטל את הכרעת הדין, ולשמוע את עדותו של שריקי. בית-משפט השלום, לאחר עיון בתמליל, הגיע למסקנה כי אין הוא מציג עילה להשמעת עדותו של שריקי. בית-משפט השלום אף נכנס לפני ולפנים תוכן התמליל, בעמתו אותו עם הכרעת-דינו. בקשת המבקש נדחתה ודינו נגזר. הוטלו עליו 12 חודשי מאסר על-תנאי, בצירוף קנס בסך 10,000 ש"ח, או שלושה חודשי מאסר תמורתם. הערעור על פסק-דין זה, בגידרו חזר המבקש על בקשתו להשמעת עדותו של שריקי נדחה. בית-המשפט המחוזי, שאף הוא עיין בתמליל, מצא כי אין בתוכנו עילה להשמעת עדותו של שריקי. בית-המשפט המחוזי הטעים, כי המבקש לא הציג קבלות על תשלום למכון התקנים, וכי גירסתו הועלתה חמש שנים לאחר תחילת החקירה, ולאחר שהודה פעמים רבות בזיוף. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור, בגידרה נטען כי ראשית, הגם ששריקי הוזמן כעד הגנה, והמבקש ויתר על השמעת עדותו, ראוי הוא למען מניעת עיוות-דין לאפשר את השמעתו, במיוחד לאור השינויים בחוק, המאפשרים קיום משפט חוזר גם כאשר הראיות שעל-פיהן הוגשה הבקשה למשפט חוזר היו ידועות לנאשם בעת קיום משפטו; שנית, כי קבילות הודאה אינה מונעת מנאשם מלטעון כנגד משקלה; ושלישית, וזו טענתו המרכזית, כי מן התמליל עולה ששריקי אישר, שבמשרד עמיל המכס נעשה שימוש חוזר באישורי מכון התקנים, לאחר שהוכנסו בהם שינויים, וכי אישור זה, כשלעצמו, מצדיק את הזמנתו לעדות, ולו כדי להסיר ספק שהעדות מעלה. לדעתי, השאלה האחת והיחידה המתעוררת כאן היא אם אמנם יש בתמליל השיחה עם שריקי תשתית ראייתית העשויה, אם ייחקר וימסור עדות, לעורר ספק באשמתו של המבקש. עיינתי בתמליל, והגעתי לכלל דעה כי המירב שניתן להסיק ממנו הוא כי המבקש נעזר בעובדי משרד עמיל המכס, לביצוע הזיופים, אך אין בו כדי להחליש במאומה את הראיות שעליהן הושתתה הרשעתו. הודאות המבקש היו מפורטות ביותר - הוא התייחס ספציפית לכל אחד מן האישורים, לרבות האישור על-שם חברת אקלימט, שהגם שלא היה בבעלותו, הרי שבאמצעותו שוחררו מוצרים שייבא. כאמור, בית-המשפט המחוזי אף ציין, כי המבקש לא הציג קבלות על תשלום עבור בדיקות מכון התקנים, ואף לא נתן הסבר סביר כלשהו לכבישת גירסתו במשך שנים ארוכות. בנסיבות אלה, אינני רואה כל מקום לפתיחת הדיון והבקשה לרשות ערעור נדחית איפוא. ניתן היום, י' בשבט תש"ס (17.1.2000). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99071040.L04