ג'אסם שרבאתי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7104/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7104/06 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' אלון המערער: ג'אסם שרבאתי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק פ 8218/05 שניתן ביום 18.7.06 על-ידי השופטת חנה סלוטקי תאריך הישיבה: י"ט באייר תשס"ז (7.5.07) בשם המערער: עו"ד מ' נסאר בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד ד' כהן-ויליאמס גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. (1) ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער – תושב חברון כבן 30 – ביום 18.7.06 בידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת סלוטקי) בעקבות הרשעתו, על פי הודאתו, בעבירות לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (איומים), סעיף 333 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 335(א)(2) (חבלה חמורה בנסיבות מחמירות), וסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (כניסה לישראל שלא כדין). הוא נדון ל-42 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו וכן לשנים עשר חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים מיום שחרורו לעניין עבירת אלימות מסוג פשע, ול-6 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים מיום שחרורו בעבירות על חוק הכניסה לישראל. (2) על פי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער, נסע עם אחר בשעת ערב מאוחרת במונית מבאר שבע לרהט, ובטרם נכנסו לרהט באיזור חשוך ושומם, ביקשו מן הנהג לעצור את המונית. הנהג עצר והבחין שהמערער אינו יורד מהמונית, אלא עובר למושב שמאחורי הנהג ומכניס ידו למכנסיו מאחורי החגורה. עקב פחד שהקרינו המערער והאחר, ומחשש כי המערער יוציא נשק, כיבה הנהג את המונית, נמלט והסתתר מאחורי תלולית עפר. המערער והאחר ניסו להניע את המונית ולא הצליחו ואז חיפשו את הנהג, וזה החל להימלט בריצה, תוך שהוא נופל, נחבל, קם, נופל שוב ורץ; השניים השיגוהו ובאיומי סכין דרשו ממנו לחזור למונית, וכשחזר – דרשו כי יניע את המונית. הוא לא הצליח, והמערער איים עליו כי יהרגנו אם המונית לא תניע. הנהג הצליח לבסוף להניע את המונית ונסע בתוך סיבוב פרסה חד, ואז התגלגל האחר החוצה, ובין המערער לנהג התפתח מאבק, שבמהלכו החזיק המערער בסכין וחתך את הנהג בלחיו השמאלית. הנהג כיבה את הרכב ונמלט, ואז שב האחר, והמערער והוא תקפו את הנהג, הפילוהו ובעטו בגופו, תוך שגרמו לו חבלה חמורה ושריטות בכל חלקי גופו, בפניו, בידיו וברגליו, חבלות בגב, נפיחות בברך ימין ושבר בזרוע ימין. עקב התערבותם של שלושה תושבי רהט חדל המאבק; האחר הצליח להימלט. (3) בית המשפט קמא עיין בתסקיר שירות המבחן למבוגרים, בו צוין כי המערער חולה במחלת נפש מגיל 16 (והיא מצויה למרבה הצער במשפחה, אצל אביו המנוח וארבעה מאחיו). הוא מאוזן בטיפול תרופתי. לפי חוות דעת פסיכיאטר מחוזי (שבה עיין בית המשפט), ככל הנראה המדובר בסכיזופרניה שיש בה תקופות של החמרה לרבות אשפוזים, ותקופות הפוגה. נמצא כי המערער אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין. נאמר על-ידי השירות, כי "התרשמנו מעמדה קרבנית, וכי נוטה להשתמש בעובדת היותו חולה כתירוץ להתנהגויותיו ההרסניות". התסקיר הציע להטיל על המערער עונש מוחשי מציב גבולות. (4) בגזרו את הדין עמד בית המשפט על חומרת המעשים, ועם זאת התחשב בהודאתו, בעברו הנקי ובמחלתו ולא מיצה עמו את הדין; נגזרו העונשים שתוארו מעלה. ב. (1) בנימוקי הערעור נטען, כי המערער שוהה מאז מעצרו במב"ן, ולא היתה בגזר הדין התחשבות מספקת במצבו הנפשי הלקוי, שבעטיו אין לצפות הימנו לרציונליות של אדם מן היישוב. צוין עוני המשפחה שמנע שחרורו בערובה, וכן נטען כי המערער נוצל באורח ציני על-ידי האחר שהיה עמו, ושהצליח להימלט, וכן כי התקשורת עם קצינת המבחן לא היתה טובה בגלל קשיי שפה (כפי שגם צוין בתסקיר). נטען כי בנסיבות דומות הוטלו עונשים קלים יותר. (2) לקראת הדיון עיינו בתסקיר משלים של שירות המבחן, כי נאמר, מפי גורמי הכלא, כי המערער סובל מסכיזופרניה כרונית, מטופל תרופתית ומצוי במעקב, וחווה עליות ומורדות במצבו; בעתות טובות יותר הוא מתפקד ומשולב בעבודת אחזקה הדורשת התמדה, ובתקופות של נסיגה מתאשפז הוא ומתקשה לתפקד, ואף עבר ניסיון אבדני; אמו מבקרת אותו מדי מספר חודשים. לא הוכנה בעבורו תכנית שיקומית, כתושב שטחים וכשוהה בלתי חוקי, אך יינתן לו מכתב סיכום פסיכיאטרי לצורך טיפול במקום מגוריו. לשני שליש מאסרו יגיע ב-25.9.07. (3) בפנינו טען בא כוחו המלומד של המערער, בנוסף לאמור מעלה, כי אף הוא עצמו – עורך הדין דובר ערבית – מתקשה ליצור תקשורת עם המערער. עוד הודגש, בנוסף למצבו הנפשי, עברו הנקי. (4) באת כוח המדינה לא חלקה על מצבו הנפשי של המערער אך ציינה כי המדובר באירוע קשה, "סרט אימה"; כן ציינה כי שיקולי הקלה מקומם בדיון בדבר שחרור על תנאי. נציגת שירות המבחן ציינה את הקושי לתקשר עם המערער. לשאלתנו הוסיפה קצינת המבחן, כי לשירות המבחן קשר עם ממונה מקבילה ברשות הפלסטינאית, אך לא יכלה להוסיף באשר לשאלה אם גורמי שירות בתי הסוהר עומדים בקשר עם גורמים מקבילים, מתוך מבט לעתיד במקרים כגון זה. ג. (1) לאחר העיון אין בידינו להיעתר לערעור. פרשת המקרה עצמה מעוררת חלחלה. נהג מונית בעמלו באישון לילה נחשף לסכנה קשה על-ידי נוסעיו, ואם נשים עצמנו במקומו נחוש את שחש באותו "סרט אימים". בית משפט זה ציין בעבר כי נהגי מוניות זכאים להגנת הציבור (ע"פ 8490/04 עבידאת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עיינו בפסיקה שהציג בא כוח המערער לקולה, אך כל מקרה לגופו; מפסקי הדין ישנם כאלה שלא ערערה בהם המדינה על קולת העונש, ומהם שהחמיר בית משפט זה בקבלו ערעורי מדינה, אך לא מיצה את הדין, שכך דרכה של ערכאת ערעור. (2) נציין, עם זאת, במבט לעתיד כי אנו מבקשים להניח ששירות המבחן ישתדל ככל הניתן לגרום לכך, שעם תושב שטחים או ארץ ערבית שאינו בקי בעברית ישוחחו קציני מבחן דוברי ערבית (אנו ערים לכך שרבים מתושביהם של שטחי הרשות הפלסטינאית מדברים עברית, אך לא כולם כמובן). שנית, אנו מקוים כי יווצר קשר בין שירות בתי הסוהר או הרשות לשיקום האסיר לבין שירותי הרשות הפלסטינאית, כך שהמערער יטופל ויושגח בשובו לביתו, כדי שלא יחזור לסורו, זאת הן לרווחתו והן – לא פחות – לרווחת הציבור, גם הישראלי. (3) בכפוף לאמור איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, י"ט באייר התשס"ז (7.5.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06071040_T02.doc מפ + הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il