מגד זגל נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפס"פ 71020-04-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: מגד זגל נגד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. רשות העתיקות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים בת"א 50922-02-25 מיום 27.4.2025 שניתנה על ידי השופטת ע' בר-טל בשם המערער: עו"ד ג'ורג' שוכרי פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' בר-טל) מיום 27.4.2025 בת"א 50922-02-25 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. עניינו של ההליך נושא הערעור שלפניי בתביעה שהוגשה כנגד המערער בגין ביצוע עבודות אסורות במקרקעין. ביום 19.2.2025, עוד בטרם הוגש כתב התביעה, הגישה המשיבה 2 (להלן: המשיבה) בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. עוד באותו היום, נתן המותב צו ארעי כנגד המערער וקבע מועד לדיון, אשר נדחה פעמיים לבקשת הצדדים. בפתח הדיון, טען בא-כוח המשיבה כי המערער מפר את הצו הארעי. בא-כוח המערער הכחיש את האמור, וסירב לבקשת בית המשפט לשאול את מרשו שאלות בטענה שהוא ממילא מסכים להותרת צו המניעה על כנו. למרות זאת, בית המשפט פנה למערער בשאלות. בא-כוח המערער הביע את מורת רוחו בצורה בוטה וביקש את פסילת המותב. הבקשה נדחתה במעמד הדיון. ביום 22.4.2025 הגישה המשיבה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: בקשת הבזיון), בטענה שהמערער ממשיך להפר את הצו הארעי. המותב קבע כי דיון בבקשת הבזיון ייערך ביום 27.4.2025 וכי המערער יגיש תגובתו עד ליום 24.4.2025. רק בבוקר הדיון, הגיש המערער תגובתו, ובה ביקש, בין השאר, כי המותב יפסול את עצמו. המערער טען לפגיעה בזכויותיו עקב קביעת מועדים בלוח זמנים צפוף, וחזר על טענותיו בנושא הדיון הקודם. המותב דחה את בקשת הפסלות, תוך שעמד על כך שאין בה כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים. לאחר שהמערער הודיע על כוונתו לערער לבית המשפט העליון, הוחלט על עיכוב ההליך. 2. מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו חוזר המערער על טענותיו בבקשה הפסלות. 3. לאחר שעיינתי בטענות המערער, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. המבחן לפסילת שופט הוא אובייקטיבי, ועניינו בקיומן של נסיבות שמקימות "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט); ראו, מני רבים, עפס"פ 25871-02-25 ביטון נ' מדינת ישראל (16.2.2025)). לא התרשמתי כי נסיבות אלו מתעוררות במקרה דנן. 4. באשר לטענת המערער כי בית המשפט חרג מסמכותו כשחקר את המערער על הפרת הצו הארעי, הרי שערעור פסלות איננו המסגרת הנכונה להעלאת טענה מסוג זה אלא הליכי ערעור רגילים, ובפרט כשמדובר באופן ניהול ההליך על ידי המותב (עפס"פ 18085-11-24‏ סלוטה נ' מדינת ישראל (8.12.2024); עע"פ 7589/20 שם טוב נ' מדינת ישראל (4.11.2020)). אף אין ממש בטענה שלפיה לוח הזמנים שקבע המותב לדיון בבקשת הבזיון מעיד על הטייתו כנגד המערער. מדובר בהחלטה דיונית מובהקת, שנמצאת בגדר שיקול דעתו של המותב ואינה מלמדת דבר על עמדתו ביחס למי מהצדדים (ע"פ 4180/24 דביר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (28.5.2024)). המערער טוען כי אל למותב לעסוק הן בהליך העיקרי והן בבקשת הבזיון, אולם טיבה של טענה זו לא ברור, שכן בקשות לפי פקודת בזיון בית משפט מוגשות כחלק מההליך העיקרי ונדונות בפני אותו המותב. 5. מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה. לפנינו דוגמה לבקשת סרק שיש בה כדי להדגים את הקלות הבלתי נסבלת של הגשת בקשות פסלות, משל היו דרך להבעת אי שביעות רצון מהחלטות שיפוטיות דיוניות או מהותיות. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ב אייר תשפ"ה (20 מאי 2025). יצחק עמית נשיא