נהאד חמודה נ. טרסט חברה לביטוח בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7102/99 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' ריבלין המערער: נהאד חמודה נגד המשיבה: טרסט חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 1693/96 שניתן ביום 30.7.99 על ידי כבוד השופט צ' כהן בשם המערער: עו"ד עמוס גבעון בשם המשיב: עו"ד דחלה איאד פסק-דין השופט ת' אור: 1. המערער, יליד 7.11.58, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.7.96. כתוצאה מהתאונה נפגע באורח קשה ונותרה לו נכות צמיתית בשיעור 61.6%, שעיקרה בתחום הנוירולוגי ובחלקה בתחום העיניים. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על גובה נזקיו של המערער בתאונה, כפי שאלה נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. יצויין, שעל פי הסדר בין בעלי הדין נפסקו למערער מחצית הנזקים אותם הוכיח. 2. בערעורה הנגדי טוענת המשיבה, בין היתר, כנגד שיעורי הנזק שנפסקו למערער בגין הפסד כושר השתכרות בעבר והפסד השתכרות בעתיד. יתכן שהסכומים שנפסקו בפרטי נזק אלה הם במידה מסויימת על הצד הגבוה, אך לאחר בחינה כוללת של הנסיבות המפורטות בפסק הדין, אין עילה להתערב בפסיקתו של בית המשפט המחוזי. גם בפרטי הנזק האחרים, כפי שנפסקו, אין עילה שנתערב. 3. העניין היחיד הדורש את התערבותנו נוגע להחלטת בית המשפט המחוזי בדבר ניכוי גימלאות המוסד לביטוח לאומי. בפני בית המשפט לא הוכח אם תביעת המערער מהמוסד לביטוח לאומי לקבלת גימלה על פי הפרק הדן בנכות כללית נתקבלה. על אף זאת, החליט בית המשפט על ניכוי גימלאות בסכום של 366,698 ש"ח מסכום הפיצויים. בהחליטו כך, הסתמך בית המשפט המחוזי על חוות דעת אקטוארית אשר הנתונים עליהם התבססה היו צמצום בכושר ההשתכרות של המערער עקב התאונה כדי 55-50% ועל דרגת נכות בשיעור כ60%- (פיסקאות 10 ו13- לפסק הדין). נתונים אלה עלו מהראיות שבאו בפני בית המשפט. במועד פסק הדין בבית המשפט המחוזי טרם נתנה תשובה של המוסד לביטוח לאומי לתביעת המערער לגימלאות; ולפי בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור שהוגשה מטעם המערער, תביעתו נדחתה והוגש על כך ערר. בנסיבות אלה, מוצדק יהיה שייקבע שתשלום הסכום אותו הורה בית המשפט המחוזי לנכות מהפיצויים (להלן: הסכום המעוכב) יעוכב עד להחלטת המוסד לביטוח לאומי בשאלת זכאותו של המערער לגימלה על פי הפרק הדן בנכות כללית. על פי ההחלטה שתהיה, יוכרע גורל הסכום המעוכב. אם תוכר התביעה, ייעשה חישוב של המגיע והעתיד להגיע למערער כגימלאות, והסכום כפי שיתקבל ישאר בידי המשיבה והיא לא תהיה חייבת לשלמו למערער, אלא את היתרה כפי שתהיה מתוך הסכום המעוכב, אם תהיה יתרה כזו. היה ותביעת המערער מהמוסד תדחה, תהיה המשיבה חייבת לשלם את הסכום המעוכב במלואו למערער. כל סכום אותו יהיה על המשיבה לשלם למערער על פי האמור בפיסקה זו, יהיה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחושבים מיום פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועד לתשלום מלא. בכל מקרה שתהיה מחלוקת בין בעלי הדין בדבר אופן השימוש בסכום המעוכב, יהיה כל אחד מהם רשאי לפנות לבית המשפט המחוזי כדי שיחליט במחלוקת. 4. בכפוף לאמור בפיסקה 3 לעיל, הערעור והערעור שכנגד נדחים. בנסיבות המקרה, כל צד ישא בהוצאותיו. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, יט' באלול תשס"ב (27.8.2002). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 99071020.E14 /עכב נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il