אבו קוידר ו- 14 אח' נ' העורף ואח'

9 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 71000-08-24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא, יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף העותרים: 1. פאתום אבו קוידר 2. פאטמה אבו קוידר 3. אמירה אבו הדובה 4. נורה זאנון 5. הלייל אבו גלידן 6. סלימאן אלהוואשלה 7. מעיגל אלהואשלה 8. קרן אלסיראג' בע"מ 9. יוזמות אברהם 10. במקום – מתכננים למען זכויות תכנון 11. פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי 12. רופאים לזכויות אדם 13. איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי 14. המרכז הרפורמי לדת ומדינה – התנועה הרפורמית – יהדות מתקדמת בישראל 15. האגודה לזכויות האזרחי בישראל נגד המשיבים: 1. מפקד פיקוד העורף 2. שר הביטחון 3. השר לתפוצות ולמאבק באנטישמיות 4. הרשות לפיתוח והתיישבות בדואים 5. שר הפנים 6. שר החינוך עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ב בכסלו התשפ"ה (23 דצמבר 2024) בשם העותרים: עו"ד אורי נרוב; עו"ד עביר ג'ובראן; עו"ד נועם פרייס בשם המשיבים: עו"ד מיטל בוכמן שינדל פסק-דין השופט דוד מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו במיגון תושבי הכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב ובכללם הכפרים הנמצאים בהליכי הסדרה (להלן: הפזורה הבדואית או הפזורה), מפני ירי רקטות, טילים וכטב"מים (כלי טייס בלתי מאוישים). הרקע לעתירה ביום 7.10.2023 מדינת ישראל הותקפה בפלישה רצחנית ואכזרית על ידי גורמי טרור מרצועת עזה. מאז ועד היום המדינה מצויה במצב מלחמה (מלחמת "חרבות ברזל") בגזרות שונות והייתה תחת מתקפה מתמשכת של טילים, רקטות וכטב"מים הן מצפון, הן מדרום והן ממזרח לה. גם בימים אלו מתבצעים שיגורים לעבר המדינה, בעיקר מכיוון מזרח. העתירה מתארת את מצוקתם של תושבי הפזורה הבדואית בהתגוננות מפני המתקפות האמורות. אין זו הפעם הראשונה שסוגיית המיגון של תושבי הפזורה נדונה בבית משפט זה. בשנת 2014, במהלך מבצע "צוק איתן", הוגשה עתירה בה התבקש בין היתר להורות על הצבת פתרונות מיגון ניידים (מיגוניות) ברחבי הפזורה (בג"ץ 5019/14 אבו עפאש נ' מפקד פיקוד העורף (26.3.2017) (להלן: עניין אבו עפאש)). בפסק דין חלקי מיום 20.7.2014 נדחתה העתירה בכל הנוגע לפרישתן המיידית של מיגוניות, תוך שנקבע כי "שמיכת אמצעי המיגון הקיימים קצרה מלכסות את כל האזורים המצויים בטווח הרקטות", וכי ההחלטה היכן להציב את המיגוניות התבססה על שורה של נתונים והערכות ואין מקום להתערב בה. לצד זאת נקבע כי העתירה תמשיך להתברר בכל הנוגע למצבן של תשתיות המיגון בפזורה (להלן: פסק הדין החלקי). בחלוף כשלוש שנים, בפסק הדין המשלים מיום 26.3.2017, צוין בין היתר כי חלו תמורות במיגון הפזורה הבדואית במהלך בירור העתירה, כאשר גובשה על ידי פיקוד העורף תכנית שנועדה להציג המלצות למתן פתרונות מיגון בפזורה, וכן תכנית הסברה ייעודית שנועדה לשפר את מוכנות האוכלוסייה הבדואית למצבי חירום. על כן, ובהינתן שכמות אמצעי המיגון העומדת לרשות המדינה אינה בלתי מוגבלת, נקבע כי אין מקום להתערבות בית המשפט מעבר למה שהושג בהליך, וחזקה על הגורמים המקצועיים בפיקוד העורף שיעדכנו את פתרונות המיגון בפזורה ככל שתשתנה הערכת האיום. לטענת העותרים בעתירה שלפנינו, חרף הקביעות בעניין אבו עפאש, המשיבים לא קידמו פתרונות למיגון הפזורה הבדואית במשך השנים שחלפו, ומאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל פתרונות המיגון לא עודכנו כמעט כלל. אמנם, הוצבו מספר אמצעי מיגון בשטחי הפזורה, אולם מדובר בכמות מעטה ביותר המותירה את רוב תושביה ללא אמצעי מיגון זמינים. מה גם, שהאמצעים שנוספו אינם תקניים, אינם יכולים להגן על התושבים מפני פגיעה ישירה וכלל לא הוסבר לתושבים כיצד להתגונן באמצעותם. נוסף על האמור, מרבית מוסדות החינוך והמרפאות בפזורה אינם ממוגנים, ברוב המקומות אין מערכות אזעקה שיכולות להתריע מפני מתקפה ולא ברור אם מערכת "כיפת ברזל" אכן מגנה על הכפרים בפזורה. כפועל יוצא מכך, התושבים מצויים בסכנה ממשית, כאשר מפרוץ המלחמה נהרגו חמישה ילדים משיגורים אל עבר ישראל וילדה נוספת נפצעה באורח קשה. לטענת העותרים, מצב דברים זה פוגע פגיעה קשה בזכות להגנה על החיים ועל שלמות הגוף של תושבי הפזורה, ויש בו משום הפליה פסולה שלהם על פני תושבי ישובים יהודים סמוכים, להם מספקים המשיבים פתרונות מיגון ראויים והולמים. נוכח כל האמור התבקש בעתירה כי נורה למשיבים להציב פתרונות מיגון ברחבי הפזורה; למגן את מרכזי השירות, מבני הציבור, מוסדות החינוך והמרפאות בפזורה; לפרסם הנחיות ברורות בשפה הערבית על אודות השימוש במיגון הקיים בפזורה ומיקומו, ולערוך הדרכות בנושא לתושבי הפזורה; להציב בפזורה מערכות הגנה אוויריות, לרבות "כיפת ברזל"; להתקין מערכות אזעקה בכפרי הפזורה או בסמוך להם; לקבוע מי הגוף האחראי על מיגון כפרי הפזורה לו יוקצו תקציבים ראויים וככל הנדרש יואצלו סמכויות מתאימות; ולהתקין הוראת שעה שתאפשר הצבת אמצעי מיגון לרבות מיגוניות בשטחי הפזורה. המשיבים טענו בתגובתם כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטותיהם. הגם שאין חולק כי למדינה חובה כללית לדאוג לאזרחיה, לא מוטלת עליה בדין חובה למגן יישובים. מיגון בתים פרטיים מוטל על בעלי הנכס, ומיגון במרחב הציבורי מצוי בפיקוח הרשויות המקומיות. חרף זאת, ומתוך תפיסת האחריות המרחיבה, ננקטו פעולות רבות על מנת לצמצם את פערי המיגון וההתרעה בפזורה הבדואית, בהתאם להחלטותיהם המקצועיות של גורמי הצבא על יסוד שיקולים ביטחוניים מקצועיים. כך ובין היתר שופרו מעני ההתרעה באמצעות יישומון פיקוד העורף והוצבו צופרים במקומות שהדבר אפשרי; הוצבו בשטח הפזורה אמצעי מיגון כגון מיגוניות ומגננים מסוג "הסקו" (אמצעי מיגון הנמצא בשימוש צה"ל וצבאות אחרים בעולם, הכולל שקי חול התוחמים שטח בו יכולים להתמגן עד 100 אנשים בשעת התרעה על טילים), ואף הוצב מרחב מוגן מוסדי במרפאת אחד מכפרי הפזורה. חלק מהמיגוניות הוצבו בתחנות הסעה שמהן מתבצע איסוף ילדים למוסדות חינוך, ועתידות להיות מוצבות מיגוניות נוספות בתחנות ההסעה הפרושות בפזורה; ומושקעים מאמצים רבים בתחומי ההסברה וההדרכה, לרבות ביחס למציאת מרחב מוגן מיטבי ("הכי מוגן שיש") ולשימוש נכון באמצעי המיגון שהוצבו בשטח. המשיבים הדגישו בתגובתם כי מקבצי הבדואים בפזורה מאוכלסים על ידי תושבים שהקימו את מגוריהם באופן בלתי חוקי, בבנייה ספונטנית, ללא תכנון מרכזי, ללא הגשת בקשה להיתר בניה לפי חוקי התכנון והבנייה , כאשר צורת התיישבות זו מעוררת קשיים רבים בהיבט של אספקת שירותים לתושביהם. נוכח האמור, לעמדת המשיבים אין עילה למתן הסעדים המבוקשים בעתירה. בדיון שהתקיים לפנינו חזרו העותרים על טענותיהם והוסיפו לעמדתם כי הפעולות שנעשות על ידי המדינה ופורטו בתגובה אינן מספקות. אמצעי המיגון שהוצבו באזור בתי התושבים אינם נותנים מענה מספק, והמיגוניות הוצבו בתחנות הסעה של תלמידים בעוד שהיה מקום להציבם במוסדות חינוך או במקומות ציבוריים אחרים, בהתאם לריכוזי האוכלוסייה. עוד הלינו העותרים על התנערות המדינה ממתן מענה למצוקת תושבי הפזורה, שכלל אינם נכללים תחת רשות מקומית כזו או אחרת ושאין באפשרותם לדאוג לעצמם בהיבטים אלה, מבלי שהובהר מיהו הגורם האחראי לספק מענה במצבים מעין אלו. ולבסוף טענו העותרים כי ביום 10.10.2024 ניתנה על ידי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (להלן: הקבינט) החלטה לעניין הקצאת משאבים להצבת מיגוניות במאחזים שאין להם אמצעי מיגון באזור יהודה ושומרון. לגישתם, מדובר בפגיעה בשוויון אותה לא ניתן להצדיק באמצעות טענות לאילוצי תקציב. המשיבים חזרו אף הם על טענותיהם ובפרט על כך שמתוך תפיסת אחריות מרחיבה נעשו פעולות רבות לשיפור פערי המיגון בפזורה הבדואית. פערי מיגון אינם מנת חלקה של הפזורה בלבד אלא קיימים בכל רחבי הארץ, לרבות במקומות המצויים בסכנה ביטחונית גדולה יותר, ו"השמיכה הקצרה" עליה דובר בעניין עפאש, קצרה כיום מאי פעם. באשר למיגון תחנות הסעת התלמידים, צוין כי תחנות אלה מהוות מקום ריכוזי אוכלוסייה והצבת מיגוניות בהן צפויה ליתן מענה גם למוסדות החינוך, הגם כי אין מדובר במענה מלא. ובאשר לטענה לפגיעה בשוויון, נטען כי החלטת הקבינט האמורה טרם יושמה וטענת העותרים בעניין זה הועלתה ללא בסיס של ממש. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת טיעוניהם בעל-פה בדיון שלפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. אין חולק כי על המדינה מוטלת חובה עליונה להגן על חייהם ושלמות גופם של אזרחיה ותושביה (פסק הדין החלקי בעניין עפאש, פסקה 5; בג"ץ 8592/23 כהן נ' מפקד פיקוד העורף, האלוף רפי מילוא, פסקה 11 (29.1.2024) (להלן: עניין כהן)). חובה זו אך מועצמת נוכח המערכה בה מצויה המדינה מזה למעלה משנה, המציבה את ביטחונה ושלומה של האוכלוסייה בפני סכנה ממשית. עם זאת, החובה האמורה תלויית נסיבות והיקפה בכל מקרה ומקרה נגזר ממגוון רחב של שיקולים ובהם שיקולים ביטחוניים, ציבוריים ותקציביים, ומצויה בליבת שיקול דעתן של הרשויות המוסמכות (והשוו: בג"ץ 8397/06 ווסר נ' שר הביטחון, פ"ד סב(2) 198, 212-211 (2007)). בהקשר לענייננו, העוסק בהתגוננות אזרחית מפני איומים, מקבלת חובתה של המדינה להגן על אזרחיה ביטוי במסגרת חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951 (להלן: חוק הג"א או החוק). על הוראותיו של חוק זה עמדתי לא מכבר בעניין כהן, בו נדונה סוגיית מיגונן של שכונות בדרום-מזרח העיר תל אביב-יפו: "חוק הג"א, שעל הוראותיו נסובה העתירה שלפנינו, יוצק תוכן לחובה הכללית לדאוג לביטחון אזרחי ותושבי המדינה בהתייחס לסוגיית המיגון הפיזי של מבנים. הוא מעגן בתוכו סמכויות שונות הנתונות ל'רשות המוסמכת' (הכוללת בין היתר את ראש הג"א (מפקד פיקוד העורף) ומפקד הג"א מחוזי) ולרשות המקומית, וכן קובע הוראות שונות בנוגע לבעלי הנכסים והמחזיקים בהם. בהקשר זה, כפי שהדגישו המשיבים, אין החוק מטיל על מי מהם את החובה לדאוג למיגונם של מבנים פרטיים. האחריות המוטלת על הרשות המקומית נוגעת להקמתם והחזקתם של מרחבים מוגנים במרחב הציבורי (מקלטים ציבוריים ומחסים ציבוריים; סעיפים 13-12 לחוק); ולצד זאת מוקנות לרשות המוסמכת סמכויות פעולה שונות בנוגע למקלטים ומרחבים מוגנים, לרבות מתן הוראות ואישורים לרשות המקומית (בין היתר, סעיפים 12, 13(ב) ו-13א לחוק). לעומת זאת, האחריות להקמת מרחבים מוגנים בנכסים פרטיים מוטלת על בעלי הנכסים עצמם (סעיף 14 לחוק; בעניין חלוקת הסמכויות ראו גם: מפקדת פיקוד העורף – מחלקת המיגון תורת המיגון הפיזי 26-25 (2010) [...])" (שם, פסקה 12 לחוות דעתי). הנה כי כן, החובה למגן מבנים פרטיים מוטלת על פי החוק על בעלי הנכסים, ועל הרשות המקומית מוטלת אחריות הנוגעת להקמתם והחזקתם של מרחבים מוגנים במרחב הציבורי. לצד זאת מגדיר החוק את תפקידיו וסמכויותיו של פיקוד העורף הפועל כשירות ההתגוננות האזרחית, הכוללים בין היתר עריכה וביצוע של תכניות התגוננות אזרחית; קביעת אופן מתן התרעה לאוכלוסייה האזרחית; הדרכה והכוונה של האוכלוסייה האזרחית בענייני התגוננות אזרחית; התקנת צופרים ואמצעי התרעה; וקביעת הוראות והגבלות בעת התקפה או בעת "מצב מיוחד בעורף" (וראו בין היתר: סעיפים 2, 9א ו-9ד(א) לחוק הג"א וכן תקנות ההתגוננות האזרחית (תנאים להתקנת מיתקנים ולשימוש בהם), התשכ"ה-1965). מתגובת המשיבים ומהדיון שנערך לפנינו עולה כי מתוך תפיסת אחריות מרחיבה, פיקוד העורף ומשרדי ממשלה שונים פעלו ועודם פועלים בדרכים שונות על מנת לשפר את פערי המיגון בפזורה הבדואית. כך, מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל הוצבו ברחבי הפזורה, בהתאם לשיתופי פעולה עם משרדי ממשלה שונים, 98 מיגוניות (כאשר עתידות להיות מוצבות בתקופה הקרובה עוד 30 מיגוניות); 64 מגנני "הסקו" (בהם יכולים כאמור להתמגן עד 100 אנשים בשעת התרעה); וכן הוצב מרחב מוגן מוסדי במרפאת אחד הכפרים בפזורה. הצבת המיגוניות נעשתה בשטחים ציבוריים ומרכזיים בפזורה בהם יש ריכוז אוכלוסייה גבוה יחסית. כמו כן, 30 מבין מגנני ה"הסקו" הוצבו לאחר תיאום עם נציגי משפחות בפזורה ולאחר תכנון המתחשב בין היתר בהיקף אוכלוסייה וקרבה לריכוז אזורי מגורים. נוסף על כך עולה מדברי המשיבים כי פיקוד העורף מממש את חובותיו וסמכויותיו על פי דין בכל הנוגע למערכות התרעה ולהסברה לאוכלוסייה האזרחית בכלל, ולאוכלוסייה המתגוררת בפזורה בפרט. במסגרת זו, פיקוד העורף השקיע משאבים בפיתוחו ובתחזוקתו של יישומון המפעיל התרעה בהתאם לנתוני המיקום של המכשיר הסלולרי, בכל מקום בו הוא נמצא, לרבות ברחבי הפזורה ולא נתקבלו פניות קונקרטיות בעניין זה. כמו כן, הותקנו צופרים במקומות בפזורה שבהם הדבר התאפשר מבחינה הנדסית ותכנונית, בשים לב לאופן ההתיישבות. נוסף על כך פועל פיקוד העורף למתן שירותי הדרכה והסברה לאוכלוסייה בענייני התגוננות אזרחית, המותאמים לאוכלוסייה הבדואית. במסגרת זו במהלך מלחמת חרבות ברזל בוצעו פעולות הסברה בנוגע למציאת מרחב מוגן מיטבי בלמעלה מ-50 בתי ספר בהם לומדים גם תלמידי הפזורה; בוצעו פעולות הסברה במסגרות בלתי פורמליות; קוימו הדרכות לצרכים ספציפיים שהתעוררו במהלך המלחמה; נערכה הדרכה לתושבים על שימוש נכון באמצעי המיגון שהוצבו בשטח, בעת הצבתם; ונעשות פעולות נוספות להרחבת ההסברה והתאמתה לאוכלוסייה. לטענת העותרים, פעולות אלה אינן מספקות. זאת שכן לגישתם, חרף הצבת המיגוניות והמגננים, הלכה למעשה תושבי הפזורה נותרים ללא אמצעי מיגון זמינים; מרבית מוסדות החינוך בפזורה אינם ממוגנים; וברוב המקומות אין בנמצא מערכות אזעקה שיכולות להתריע מפני מתקפה. אלא שחרף ההבנה לחששם של העותרים, לא קמה במקרה דנן עילה להתערבות. בכל הנוגע להיקף וטיב אמצעי המיגון שהוצבו, אין לי אלא להפנות לדברים שנאמרו בפסק הדין החלקי בעניין עפאש: "טבע הדברים הוא כי כמות אמצעי המיגון העומדת לרשות המדינה ברגע מסוים אינה בלתי מוגבלת. ההחלטה כיצד להקצות אמצעים אלו בעיתות חירום מבוססת על שיקולים רבים, ומצויה בליבת שיקול דעתן של הרשויות המוסמכות. כידוע, התערבותו של בית משפט זה בהחלטות מבצעיות שכאלה, ובכלל זה בהחלטות בנושאי מיגון אזרחי, תתבצע במשורה ובמקרים חריגים שבחריגים [...]. יפים בעניין זה דברי השופטת פרוקצ'יה בעניין כהן: "מבין החלטות המדיניות הממשלתית המחייבות ריסון שיפוטי מיוחד בולטות אלה העוסקות בענייני בטחון, החולשות גם על קביעת מדיניות בעניינים הנוגעים למערכת ההתגוננות האזרחית של תושבים באיזורי סיכון. בסוגיות של בטחון והגנה, סמכות הממשלה רחבה עד מאד. דרכי הפעלת סמכות זו עומדות בעיקרן לפיקוח הכנסת והציבור. ממילא, התערבות שיפוטית בתחום פעילות זה הינה מצומצמת ביותר... בנושאי בטחון, המצויים בגדר סמכותה הרחבה של הממשלה בקביעת מדיניות, לא יחליף בית המשפט את שיקול דעת הממשלה בשיקול דעתו שלו, אלא במצב של אי חוקיות, או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות..." [שם, פסקה 22]. מצומצמת במיוחד תהא מידת ההתערבות בהחלטות מבצעיות בנושאי התגוננות המתקבלות 'תחת אש' ובעיצומה של לחימה [...]. אכן, ישנן 'נסיבות צבאיות-מבצעיות, שבהן עניין הביקורת השיפוטית אינו מתיישב עם תנאי המקום והזמן או עם אופיין של הנסיבות' [...]. בחינתה של החלטת המשיבים בעניין הקצאת המיגוניות אינה מגלה פגם המצדיק את התערבותנו. כאמור, שמיכת אמצעי המיגון הקיימים קצרה מלכסות את כל האזורים המצויים בטווח הרקטות. משיכת השמיכה לאזור אחד תביא לחשיפתו של אזור אחר. החלטת המשיבים לפיה ראוי לכסות אזור כזה אך לא אחר מבוססת על שורה של נתונים והערכות, וביניהם מספר השיגורים המכוונים לכל אזור ומספרן של הנפילות בכל אזור, בהווה ובעבר, הערכות מודיעיניות בעניין רמות הסיכון באזורים שונים, מצב תשתיות המיגון המצויות בכל אזור ואזור, מידת יעילות המיגוניות בהתחשב בנתוניו הפיסיים של הישוב בו מדובר וכן מספרן הכולל של המיגוניות הזמינות להצבה. עיון בנתונים ובהערכות שהוצגו לפנינו מגלה כי החלטת המשיבים מבוססת כדבעי ולא נפל בה פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה. אף לא מצאנו ממש בטענות העותרים בעניין הפגיעה בשוויון, ונחה דעתנו כי שיקולים עניינים בלבד עומדים בבסיס החלטות המשיבים בעניין המיגוניות. בהחלטתנו זו נתנו דעתו לכך שהחלטת המשיבים נטועה בנסיבותיו המשתנות תדיר של העימות בו אנו מצויים ומקורה בהערכות מצב רציפות ותכופות אותן מקיימים המשיבים. אנו סמוכים ובטוחים כי באם ישתנו הנסיבות באופן שיצדיק עקירת מיגוניות ממיקומן הנוכחי והעברתן אל כפרי העותרים - יעדכנו המשיבים את החלטתם" (שם, פסקאות 7-6). כך היה בשנת 2014, אז נמנעו המשיבים מהצבת מיגוניות בפזורה הבדואית, ומקל וחומר שכך הם פני הדברים כיום, עת מוצבות מיגוניות רבות בשטח הפזורה לצד אמצעי מיגון נוספים. ויודגש, כעולה מתגובת המשיבים, הצבת המיגוניות ואמצעי ההגנה האחרים בפזורה הבדואית נעשתה תוך התחשבות בכך שמדובר במשאב מוגבל, על בסיס תיעדוף מקצועי ומבצעי וחרף קיומם של קשיים הנוגעים להסדרה התכנונית ולאופי השטח. זאת כאשר בערים ויישובים סמוכים לפזורה הבדואית, הוצבו מיגוניות בודדות וברבים מיישובים אלה לא הוצבו מיגוניות או מגנני "הסקו" כלל; וכאשר מנתוני פיקוד העורף עולה שמאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל נפלו בפזורה 5 רקטות, מתוכן 3 ביום 7.10.2023 (זאת בהשוואה למשל לעיר אשקלון בה נפלו כ-100 רקטות מאז פרוץ המלחמה ועד להגשת תגובת המשיבים לעתירה). היעתרות לבקשת העותרים כי נורה למשיבים להציב פתרונות מיגון ברחבי הפזורה, פירושה הלכה למעשה כי בית משפט זה ייקבע את סדר העדיפויות בהקצאת משאבים. ברם מלאכה זו אינה נתונה לנו. כפי שציינתי בעניין כהן: "בעתות חירום פועל פיקוד העורף, כחלק מתפיסתו המרחיבה, להציב מרחבים מוגנים ניידים מסוג מיגוניות לאזורי עימות, לצורך חיזוק החוסן האזרחי. ברם הואיל ומיגוניות הן משאב מוגבל, הצבתן מתבצעת על ידו בהתאם לשיקולים מבצעיים ולצרכים ביטחוניים. בעיקרו של דבר, פיקוד העורף ממקד את חלוקתן באזורים המצויים בטווח של 40 ק"מ מגבול עזה ומגבול לבנון שבהם קיים האיום הגדול והמשמעותי ביותר לאוכלוסייה, וגם זאת בהתאם לקריטריונים שהוגדרו על ידו. הרשויות במחוז גוש דן אינן עומדות בקריטריונים אלה ועל כן אינן זכאיות להקצאת מיגוניות על ידו. לא למותר לציין כי נוכח מדיניות זו של פיקוד העורף, ישנם ישובים רבים, שחלקם אף קרובים יותר לגבולות המדינה מאשר שכונות העותרים ושגם בהם קיימים פערי מיגון, לעתים אף גדולים מאלה הקיימים בשכונות העותרים, וחרף זאת הם אינם זכאים להקצאת מיגוניות. השמיכה קצרה, ולא לנו להורות מה לכסות באמצעותה ומה לא" (שם, פסקה 19 לחוות דעתי). הדברים האמורים לעיל נכונים גם בנוגע למיגון מבני ציבור לרבות מוסדות חינוך המצויים במרכזי השירותים שבפזורה. מתגובת המשיבים עולה כאמור כי הוצב מרחב מוגן מוסדי במרפאת אחד מכפרי הפזורה, וכי בימים אלה מוצבות 48 מיגוניות בתחנות הסעה שצפויות ליתן מענה מיגוני לבתי ספר ולכלל הציבור הנמצא במרכזי השירות ובסמוך להם. יוער בהקשר זה כי בדיון שנערך לפנינו הודיעו המשיבים כי בעת הצבתן של המיגוניות תיבחן האפשרות להגביר את המענה הניתן באמצעותן למוסדות חינוך, וחזקה כי הדבר ייעשה. לא למותר לציין כי מתגובת המשיבים עוד עולה שבימים אלה מקודם צו שיאפשר פטור מקבלת היתר בניה לצורך הקמת מרחבים מוגנים במרכזי השירותים של הפזורה. טיוטת הצו נדונה, פורסמה להערות הציבור מבלי שהתקבלו הערות לה, וכיום הצו מצוי בטיפול הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים לקראת חתימה ופרסום. ובאשר למערכות ההתרעה. מתגובת המשיבים עולה כי בהתאם להוראות מבצעיות של פיקוד העורף, התקנת צופרים כפופה להתקיימות תנאים מסוימים שנועדו לשמור על כשירות הצופר ולהבטיח מענה התרעתי רציף. לכל הפחות, נדרשת אספקת חשמל קבועה ויציבה של 220V וכן גג או משטח בטון שיוכל בין היתר לשאת עומס של 350 ק"ג, באישור קונסטרוקטור. במקומות שבהם אותרו מבנים מתאימים (והדבר מעורר קושי בהתחשב בצורת ההתיישבות הספורדית בפזורה) – הותקנו צופרים, ובפועל במרבית האזורים לא קיימים פערי התרעה. המשיבים ציינו כי ישנם מספר כפרים שבהם קיימים פערים כאמור, בשל כך שלא נמצא בהם, גם לאחר סיורים שנערכו על ידי הגורמים המקצועיים, מבנה תקין העומד בדרישות. פיקוד העורף אף בחן הצבת אמצעי התרעה חלופיים, אולם נמצא כי אינם ישימים או אינם מספקים מענה הולם. המשיבים הבהירו בתגובתם כי ככל שיימצאו מבנים העונים על דרישות הסף להתקנת צופר, פיקוד העורף יפעל להתקנתם בכל מקום שבו קיים פער התרעתי, בהתאם למדיניות התקנת הצופרים. על רקע האמור, גם בעניין מערכות ההתרעה לא קמה עילה להתערבות בית משפט זה. נוסף על האמור העלו העותרים טענות בנוגע לפרישתן של מערכות ההגנה האווירית. ברם טענות מסוג זה נדונו ונדחו בעבר על ידי בית משפט זה, לרבות בפסק הדין החלקי בעניין עפאש, וגם הפעם דינן להידחות. ההחלטות המתקבלות בצה"ל לעניין ההצבה והשימוש במערכות ההגנה האווירית מבוססות על מגוון רחב של שיקולים – ביטחוניים, אסטרטגיים, כלכליים ומדיניים – המשתנים בהתאם להערכות המצב המתעדכנות. החלטות אלו, מוטב כי תיוותרנה בידי הגורמים האמונים על כך (עניין עפאש, פסקה 8; בג"ץ 8013/10 המועצה האזורית אשכול נ' ראש הממשלה, פסקה 14 (8.8.2011)). הנה כי כן, לא עלה בידי העותרים להצביע על עילה המצדיקה את התערבותנו בפעולות שננקטו על ידי המשיבים לצמצום פערי המיגון וההתרעה בפזורה. משכך, לא ראיתי מקום להידרש לטענת העותרים לפיה חלקים בפזורה אינם נכללים תחת רשות מקומית כזו או אחרת ועל כן יש להבהיר מיהו הגורם האחראי לספק מענה בהיבטים של התגוננות אזרחית. אעיר רק כי מתגובת המשיבים עולה כי הגם שלרשות המקומית חלק מרכזי בהקשר ענייננו, מקום שרשויות מוניציפליות אינן בנמצא, במקרים המתאימים עורכים המשיבים התאמות שונות, פועלים למציאת פתרונות ויוצרים קשרים ישירים עם גורמים בקהילה (כמפורט בין היתר בסעיפים 33, 56 ו-63 לתגובה). דברים אלה אמורים אף מבלי להידרש לכך שמדובר בהתיישבות מודעת מחוץ לשטח יישוב מוסדר, ובבנייה שלא כדין. ולבסוף, באשר לטענת העותרים לפגיעה בשוויון. בעניין זה נטען כאמור לפגיעה הן נוכח העובדה שישובים סמוכים ממוגנים באמצעים שונים, והן בשל החלטת הקבינט המורה על מיגון מאחזים. גם טענות אלה אין לקבל. בכל הנוגע לישובים סמוכים לפזורה, טענות העותרים נטענו בעלמא, בעוד שמתגובת המשיבים עולה שבערים ויישובים סמוכים לפזורה הבדואית הוצבו מיגוניות בודדות, וברבים מיישובים אלה לא הוצבו מיגוניות כלל ואף לא מגנני "הסקו". ובכל הנוגע להחלטת הקבינט, בדיון שהתקיים לפנינו עלה כי החלטה זו טרם יושמה, ומכל מקום לא הובא בסיס לכך שמדובר בפגיעה בשוויון למול כלל הפעולות שנעשו ביחס לפזורה הבדואית. סיכומו של דבר, אציע לחבריי כי נדחה את העתירה. דוד מינץ שופט ממלא מקום הנשיא, י' עמית: אני מסכים. יצחק עמית ממלא מקום הנשיא השופט ע' גרוסקופף: אני מסכים. עופר גרוסקופף שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט דוד מינץ. ניתן היום, י"ג טבת תשפ"ה (13 ינואר 2025). יצחק עמית ממלא מקום הנשיא דוד מינץ שופט s עופר גרוסקופף שופט