גרנט כריס מוטון נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 710/01 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: גרנט כריס מוטון נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 21.1.2001 בת.פ. 8104/00 שניתנה על ידי כבוד השופטת ח' כוחן תאריך הישיבה: כ"ב בשבט התשס"א (15.2.2001) בשם המערער: עו"ד גיל אדלמן בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש פסק-דין לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ח' כוחן), מיום 21.01.01, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בענייננו של המערער בת.פ. 8104/00. 1. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בכוח. המשפט התנהל בבית משפט השלום בתל אביב. ביום 18.1.01 התקיימה ישיבה בה הושמעו סיכומי המערער. במהלך הישיבה התבטאה השופטת כוחן באופן המרמז על כך שהיא נוטה לקבל את גרסת המתלוננת תוך דחיית גרסת עדי ההגנה. השופטת כוחן אף אמרה לאחד מעדי ההגנה כי היא אינה מאמינה לו. בו ביום, הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת כוחן מלהמשיך ולדון בעניינו. בבקשתו, ציין ב"כ המערער, כי התבטאויותיה של השופטת כוחן בישיבה שהתקיימה באותו יום מצביעות על העובדה כי היא גיבשה את דעתה באופן שאינו מאפשר את המשך ניהול התיק ללא משוא פנים. על בסיס זה ביקש ב"כ המערער לפסול את השופטת כוחן מלהמשיך לדון בעניינו של המערער. 2. ביום 21.01.01 החליטה השופטת ח' כוחן על דחיית בקשת הפסלות. בהחלטתה, מציינת השופטת כוחן כי אכן, במהלך שמיעת סיכומי ההגנה, היא התבטאה באופן ממנו ניתן ללמוד על העובדה כי היא נותנת אמון בגרסת התביעה וכי היא אינה מאמינה לאחד מעדי ההגנה. אולם, אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי לבסס עילת פסלות. עוד היא ציינה השופטת כוחן כי: "עם כל הכבוד שאני רוחשת לב"כ [המערער], בשלב הסיכומים, ביהמ"ש רשאי ויכול לגבש עמדה באשר לאמינות העדים ואף רשאי הוא לקבל מענה לקושיות הנובעות מאמון או אי אמון שנותן ביהמ"ש לצד כזה או אחר". על בסיס זה הורה בית המשפט על דחיית בקשת הפסלות. 3. ביום 30.1.01 הגיש ב"כ המערער את הערעור שבפניי. בצמוד לכתב הערעור הגיש ב"כ המערער בקשה להפסקת המשפט המתנהל בבית משפט השלום - שכבר נקבעו בו תאריך למתן הכרעת הדין - עד למתן החלטה בערעור. ביום 31.1.01 הוריתי על עיכוב ההליכים בבית המשפט קמא עד למתן החלטה בערעור דנן. 4. בכתב הערעור ובדיון בעל-פה חזר ב"כ המערער על טענותיו כפי שהועלו בבקשת הפסלות. הוא הצביע על העובדה כי התבטאויותיה של השופטת כוחן מצביעות על העובדה כי דעת בית המשפט ננעלה במהלך שמיעת סיכומי ההגנה וכי הכרעת הדין כבר גובשה בשלב זה. יש בכך כדי להפוך את שלב הסיכומים לעקר ולמיותר ולפגוע בניהולו של ההליך ללא משוא פנים. 5. בטענותיה בעל-פה מבקשת באת כוח המדינה כי נדחה את הערעור. לטענתה, אין בדברי השופטת כדי ללמד על כך היא גמרה אומר בליבה להרשיע את המערער. יש בהתבטאויות מן הסוג האמור כדי לכוון את בעלי הדין בהילוך סיכומיהם ולתרום לניהול יעיל של ההליך המשפטי. 6. לאחר עיון בחומר שלפני ושמיעת טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אכן בית המשפט אינו רשאי לגבש את עמדתו בטרם מסתיים ההליך השיפוטי (ראו למשל: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון פ"ד מח(3) 573 (להלן - פרשת גלברט)). הוא חייב להיות פתוח וקשוב לטענות הצדדים בטרם יקבל את הכרעתו הסופית. אולם אין בכך כדי לשלול את העובדה כי במהלך ההליך מתגבשת אצל השופט עמדה לכאורית באשר למשקל הטענות שלפניו. עצם גיבושה של דיעה כלשהי איננו פסול. (ראו פרשת גלברט, בעמ' 605). חזקה על השופט כי מקצועיותו תאפשר לו לבחון את עמדתו הלכאורית בכל אורך שלבי ההליך מבלי להינעל באופן מוחלט על עמדה מסוימת (ראו: רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758; ע"א 344/99 זאב בשן נ' מ"י (טרם פורסם)). יש גם טעם לדבר כי, לעיתים, ככל שההליך מתקדם יותר והוא מצוי לקראת סיום תתקרב התרשמותו הלכאורית של השופט לכדי מסקנה מגובשת. אך טבעי, כי במהלך שמיעת עדויות ועיון בטענות הצדדים תלך ותתגבש אצל השופט עמדה אשר עשויה בסופו של ההליך להפוך להכרעת דין. ודוק, בעובדה זו, לכשעצמה אין כדי לבסס עילת פסלות. השאלה היא אם בית המשפט אינו פתוח וקשוב לכל טענות הצדדים בטרם תתגבש אצלו דעתו בפסק הדין. בענייננו, אין חולק כי השופטת הביעה את התרשמותה מגרסת ההגנה בטרם הוכרע הדין. אולם התרשמות זו לא עלתה כדי מסקנה מגובשת שאין ממנה חזרה. היא היתה לכאורית בלבד. ראיה לכך היא העובדה כי השופטת ביקשה מן המערער את תגובותיו להערותיה ואת תשובתו לשאלות שהטרידו אותה. משמע, אין מדובר בקביעות חד משמעיות שאין אחריהן הרהור. 7. בשולי הדברים אעיר כי שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות עת הוא מתבטא במהלך ההליך שלפניו. לעיתים, התבטאויות שאינן מבטאות עמדה כלשהי ביחס לטענות הצדדים עלולות ליצור אצל מי מהם חשש סובייקטיבי למשוא פנים. קל וחומר עת מדובר בהתבטאויות מהן ניתן להסיק, ולו באופן לכאורי, על התרשמות חיובית או שלילית מאחת הגרסאות העומדות לדיון והעלולות, לעיתים, לעלות כדי חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (ראו: רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760[ו]). הימנעות מהתבטאויות מעין אלה תתרום לחיזוק אמון הציבור ביושרה ובהגינותה של מערכת המשפט. בנסיבות אלה יש לדחות את הערעור. ניתן היום, כ"ט בשבט התשס"א (22.2.2001). ה נ ש י א העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 01007100.A02/דז/