איאד יוסף שייח אלעיד נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 71/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 71/03 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור העותרים: 1. איאד יוסף שייח אלעיד 2. סבאח מאגד סהיבאן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים 3. לשכת מרשם האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יאסר אבוג'אמע בשם המשיבים: עו"ד דני חורין פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. עניינה של העתירה בבקשת איחוד משפחות שהגישה העותרת 2, עבור בעלה, העותר 1, ביום 1.8.2001. העותרת הינה אזרחית המדינה המתגוררת ברהט. בתאריך 3.5.01 נישאה לעותר 1, שהינו תושב רפיח ברצועת עזה. לאחר הנישואין, עבר עותר 1 להתגורר עם בת זוגו ברהט. ביום 1.8.01 פנתה העותרת למינהל האוכלוסין בבקשה להעניק לבן זוגה אזרחות מכח נשואין, או לחלופין, רשיון קבע בישראל. היא לא קבלה כל תגובה במשך תקופה ארוכה ואז פנו העותרים בעתירה לבית משפט זה. המשיבים הודיעו תחילה כי ימשיכו לטפל בבקשת העותרת ובקשו לבחון אותה לגופה על פי אמות המידה המקובלות - מרכז חיים, כנות קשר הנישואין, העדר מניעה בטחונית ופלילית, וכיוצא באלה. לצורך כך נדרשו העותרים להמציא מסמכים שיש בהם כדי להעיד על מרכז חייהם בישראל. במשך תקופה ארוכה לא המציאו העותרים את המסמכים הנדרשים ובהקשר לכך ניתנו החלטות נוספות מבית משפט זה. בסופו של דבר, לאחר השתהות רבה, הגישו העותרים את המסמכים שנדרשו מהם לשם הוכחת מרכז חייהם בישראל, ואז נתקבלה עמדת משטרת ישראל ממנה עולה כי כנגד העותר 1 הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג בנסיבות מחמירות, על פי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין. העותר הודה בעבירה המיוחסת לו. נסיבות העבירה מצביעות על אלימות קשה בה נקט כלפי אשתו. 2. על יסוד הודאת העותר בעבירה, ולאור אופייה ונסיבותיה הקשות, המשקפות מסוכנות לאשת העותר ולשלום הציבור בישראל, הודיעו המשיבים ביום 21.12.04 בהודעה משלימה לבית המשפט כי החליטו שלא לאשר את בקשת העותרים לאיחוד משפחות. בהמשך להודעה זו, ניתנה החלטת בית משפט זה מיום 30.12.04 (כב' המשנה לנשיא א' מצא), בה הורה לעותרים למסור את תגובתם לעמדת המשיבים בתוך 30 יום, שאם לא כן, תיחשב היעדר התגובה להסכמה מצידם לדחיית העתירה. 3. עד לעת זו לא הוגשה תגובתם של העותרים כאמור, ולפיכך דין העתירה להידחות, ולו מטעם זה. אולם לגופם של דברים יצויין כי, אכן, בקשתו של אדם לקבל רשיון ישיבה בישראל נתונה לשיקול דעת רחב מצד שר הפנים. במסגרת זו רשאי הוא לשקול, בין היתר, גם את השאלה האם המבקש מהווה סכנה לביטחון הציבור או לשלומו. סכנה כזו יכול שתהיה מכוונת כלפי נפגע פוטנציאלי אלמוני, ויכול שתתמקד בחשש לשלומו של אדם קרוב. על סכנה כאמור ניתן ללמוד מעברו הפלילי של מבקש האישור, כמו גם מתשתית עובדתית אחרת העומדת בכללי הראיה המנהלית (בג"ץ 4889/99 עבדאללה אבו-עדרה נ' שר הפנים - משרד הפנים, תק-על 2000(2) 305). בענייננו, נסמכת החלטת המשיבים על אלימות מתמשכת של העותר כלפי אשתו, ועל הרשעתו בעבירה בגין התנהגות זו המבוססת על הודאתו. החלטת הרשות המוסמכת הינה סבירה בנסיבות אלה, ואינה מקימה עילה להתערבותו של בית משפט זה. מטעם מהותי זה, ומשנמנעו העותרים מלטעון כנגד עמדה זו של המשיבים, אין עוד מקום להמשך הדיון בעתירה, והיא נדחית. ניתן היום, ט' באדר ב' תשס"ה (20.3.05). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03000710_R14.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il