פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
עע"ם 7099/20
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט א' שטיין
המערערות:
1. עיריית טירה
2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה טירה
נ ג ד
המשיב:
עבד אלפתאח נאסר
ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופט ע' נ' נאוי) בעת"ם 20186-04-19 מיום 5.8.2020
תאריך הישיבה:
ד' בכסלו התשפ"ג
(28.11.2022)
בשם המערערות:
עו"ד יובל דמול
בשם המשיב:
עו"ד עלא תלאווי
פסק-דין
1. המשיב הגיש עתירה שבגדרה ביקש כי המערערות ימלאו אחר הסכמה דיונית שנכרתה בין הצדדים במסגרת עתירה קודמת, שבבסיסה פגיעה במקרקעין שמצויים במרחב התכנוני של העיר טירה. כפי שנטען שם, עיריית טירה (המערערת 1) פרצה דרך במקרקעין בלא הפקעה מוקדמת, בניגוד לתכניות המתאר שחלות וללא היתרים כדין, והרסה מבנה אשר היה קיים בהם. בהמשך לכך, הגיעה ועדה מייעצת למסקנה כי יש לפצות את המשיב ובני משפחתו, וביום 15.1.2004 אימצה מליאת המועצה את מסקנות הוועדה המייעצת. העתירה הקודמת הוגשה עקב אי ביצוע החלטת המועצה, ובגדרה הגיעו הצדדים להסכמות אשר לא יושמו בפועל.
2. אף במסגרת ההליך הנוכחי הגיעו הצדדים להסכמות, אשר קיבלו תוקף של החלטה; הוסכם, בין היתר, כי תּוּכַן חוות דעת על ידי שמאי מוסכם על הצדדים בהתייחס ל"פיצויים המגיעים [למשיב – ע' פ'] ובני משפחתו בקשר להפקעות/תפיסות בקשר לשטחים" בחלקות שאותן פירטו הצדדים בהודעתם לבית המשפט, ובמידה והמשיב יסכים לשומה שתקבע, ישלמו המערערות את סכום הפיצוי תוך 120 ימים לאחר מכן. בהתאם לאמור נערכה שומה על ידי השמאי שעל זהותו הסכימו הצדדים, והמשיב הסכים לקבלת הפיצוי שנקבע על ידי השמאי המוסכם. בית המשפט התבקש על ידי המשיב ליתן פסק דין שיתן ביטוי להסכמות בין הצדדים, ולהחלטות שנתנו להן תוקף.
3. בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופט ע' נ' נאוי) לא ראה לקבל את טיעוני המערערות, קבע כי אין תשתית לחזרה מן ההסכמות שקיבלו כאמור גושפנקה שיפוטית, והורה להן לקיים את ההסכמים ולשלם למשיב את הסכום שנקבע על ידי השמאי המוסכם.
על כך נסב הערעור שלפנינו.
4. המערערות טוענות לטעויות שנפלו בפסק הדין קמא בהיבטים שונים, כמו גם לפגמים בשמאות שנערכה על ידי השמאי המוסכם. המשיב מצידו סבור כי אין עילה להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים.
5. שקלנו את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה. מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, וכי אלה תומכים במסקנה המשפטית, שאין בה טעות שבחוק.
6. לפיכך החלטנו לדחות את הערעור בגדר סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שחלה לעניין זה בשים לב למועד הגשת הערעור (תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).
המערערות ישאו בהוצאות המשיב בסך 25,000 ש"ח.
ניתן היום, ד' בכסלו התשפ"ג (28.11.2022).
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
20070990_M16.docx מב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il