ברוזובסקי הובלות בע"מ נ. איתוראן איתור ושליטה בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 7094/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7094/09 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערים: 1. ברוזובסקי הובלות בע"מ 2. צבי ברזובסקי נ ג ד המשיבה: איתוראן איתור ושליטה בע"מ ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז, בת"צ 1361-09-07, מיום 2.7.09, שניתן על ידי כבוד השופטת א' שטמר תאריך הישיבה: א' בטבת התשע"א (8.12.10) בשם המערערים: עו"ד משה בן ארי בשם המשיבה: עו"ד אלון פומרנץ; עו"ד סילביה גל פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת א' שטמר) בהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. (א) כללי 2. המשיבה הינה חברה לאיתור ומיגון כלי רכב. בשלהי חודש ינואר 2005 אישר בית הדין לחוזים אחידים חוזה אחיד בין המשיבה לבין לקוחותיה, לאחר שפסל מספר סעיפים בחוזה שאותם מצא כמקפחים (להלן: החוזה המתוקן). המערערים טענו כי היה על המשיבה להחיל את החוזה המתוקן גם על היחסים המשפטיים עם לקוחות שעימם התקשרה קודם לאישור חוזה זה. המשיבה מצידה טענה כי בפועל, החילה את תנאי החוזה המתוקן על כל לקוחותיה. הגם שבכך בא פתרון למרכיב מרכזי במחלוקת, הוסיפו המערערים וטענו כי אין די בהחלת החוזה המתוקן, ועל המשיבה להודיע על כך ללקוחותיה הותיקים, ואף להחתים אותם מחדש על החוזה. בין הצדדים התנהל מו"מ, שבמהלכו הסכימה המשיבה לפרסם מודעה בעיתון בדבר החלת החוזה המתוקן על כלל לקוחותיה, או לשלוח הודעה לבתי הלקוחות. זאת, חרף טענתה כי החוזה המתוקן ניתן לצפייה באתר האינטרנט שלה. בהמשך, הביעה המשיבה התנגדות לפרסום ההודעה, במסגרת הודעה כתובה שהגישה, אך בית המשפט מצא כי יש לראות בהודעתה הראשונה של המשיבה, משום הסכמה מצדה להודיע על דבר החלת החוזה על כל לקוחותיה. (ב) פסק דינו של בית המשפט קמא 3. בפסק דינו, מצא כאמור בית המשפט כי לא קיימים בין הצדדים חילוקי דעות מהותיים. בית המשפט לא ראה להידרש לשאלת קיומה של זכות בידי הלקוחות להחלת החוזה המתוקן, נוכח הסכמתה של המשיבה להחילו, וקבע כי מדובר בסוגיה תיאורטית. בצד זה, נקבע כי נוכח העובדה שהחוזה המתוקן לא הוחל קודם להגשת התביעה על כל לקוחותיה של המשיבה, אין לומר כי תביעתם של המערערים היתה מחוסרת עילה מתחילתה. עוד נפסק, כי אין מקום לחייב את המשיבה בהחתמת כל אחד מלקוחותיה על ההסכם המתוקן, שכן אם יוחל ההסכם המאושר – הרי ששוב אין תוקף להסכם המקורי, וחיוב הלקוחות לחתום על הסכם חדש עלול לגרוע מזכויותיהם, אם מסיבה כלשהי לא ניתן יהיה להחתימם. 4. בית המשפט הוסיף וציין, כי יש לראות בהסכמתם של הצדדים להחלת החוזה על כלל הלקוחות משום הסכם פשרה, אפילו לא כינוהו הצדדים בשם זה. זאת, הגם שהצדדים לא הגיעו להסכמה על מלוא הסוגיות, והפסקת ההתדיינות היא פרי החלטה של בית המשפט ואינה תוצאה של הסכמה מפורשת בין הצדדים. בית המשפט ציין כי בין הצדדים נותרה מחלוקת בשתי סוגיות בלבד: האם יש להודיע ללקוחות הוותיקים על אודות החלת החוזה המתוקן וכן שאלת גובה הגמול ושכר הטרחה שלהם זכאים המערערים ששימשו כ"תובע המייצג" ובא-כוחו. בית המשפט מצא כי בנוגע לפלוגתא הראשונה, מוטל על המשיבה לפרסם הודעה ללקוחות הוותיקים על אודות דבר חלותו של החוזה המתוקן עליהם, זאת על רקע אי התנגדותה של המשיבה לעשות כן, ועל רקע הוראות סעיף 7 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; וסעיף 25(א)(4) לחוק תובעניות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). בית המשפט ראה לאשר את "הסכם הפשרה", מבלי להיזקק להליכים שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות, לאחר שמצא כי הדבר אינו פוגע באיש מחברי הקבוצה, ומשהדבר נעשה ביוזמת בית המשפט. 5. בשאלת הגמול לתובע הייצוגי ושכר הטרחה לעורך דינו, מצא בית המשפט לאחר שקילת השיקולים השונים, כי נוכח העובדה שהתובענה הייצוגית לא היתה מחוסרת עילה, והיא הועילה לחברי הקבוצה ונושאת עימה חשיבות ציבורית, יש מקום להעניק לתובע הייצוגי גמול, וכן לפסוק שכר טרחה לבא כוחו, אף מבלי להכריע אם יש לראות בתוצאת פסק הדין משום קבלה או דחייה של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. חרף כך, נוכח ריבוי ההליכים והבקשות שיזמו המערערים, כך לפי קביעת בית המשפט, נמצא כי יש להפחית את גובה התשלומים האמורים. בית המשפט העמידם על גמול בשיעור 2,500 ₪ לתובע המייצג, קרי המערערים, ושכר טרחה בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ לבא-כוחו. (ג) גדר הערעור 6. המערערים מעלים שורה ארוכה של טענות, עובדתיות ומשפטיות, נגד פסק דינו של בית המשפט קמא. בין היתר טוענים הם, כי בגדר הערעור יש להכריע בשאלות שונות בעלות חשיבות משפטית וציבורית, ובכלל זה: באילו תנאים מוטלת על ספק חובה להחיל חוזה שאושר בבית הדין לחוזים אחידים, על לקוחות שהתקשרו איתו טרם ההסכם; באילו תנאים מוטלת על ספק חובה לבטל תנאים שבית הדין לחוזים אחידים פסק שהם מקפחים, בחוזי יחס של לקוחות שהתקשרו איתו לפני מועד אישורו של החוזה האחיד; מה צריך לעשות ספק כדי שביטול התנאים המקפחים בחוזי יחס של לקוחות שהתקשרו איתו לפני מועד האישור, ייכנסו לתוקף; וכן האם במקרה דנן החילה המשיבה את החוזה המתוקן על כלל הלקוחות. עוד סבורים המערערים, כי בגדר הערעור נדרשת הכרעה בשאלה אם יש לבית המשפט סמכות לאשר הסכם פשרה במצב שבו הצדדים כלל לא הגיעו לפשרה והאם רשאי בית המשפט לסרב להכריע בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. המערערים מלינים גם על כך שלא נפסק לטובתם גמול סביר כמי ששימשו כתובע הייצוגי, וכן כי לא נפסק לבא-כוחם שכר טרחה בשיעור הולם. (ד) דיון והכרעה 7. עם הגשת כתב הטענות של המערער שבו פורטו טענותיו האמורות, הודיעה כאמור, המשיבה כי החילה את החוזה המתוקן על כלל לקוחותיה. לדידה, הדבר נעשה מיוזמתה שלה, נוכח הכרעתו של בית הדין לחוזים אחידים, ולא כפועל יוצא של בקשת המערערים. בצד זה, פסק בית המשפט קמא כי על המשיבה להודיע על החלת החוזה המתוקן לכלל לקוחותיה באופן מפורט, הגם שלא ראה להכריע, בשלב זה, בדבר תנאיה ופרטיה של הודעה זו. בכך, למעשה, ניתן מענה לחלק הארי של המחלוקות בין הצדדים, והתייתר הדיון במרבית טענותיהם של המערערים. אמנם, בית המשפט נמנע מלהכריע בשאלת קיומה של זכות מוקנית לכלל הלקוחות כי החוזה המתוקן יוחל בעניינם ולא הכריע בשאלת התנאים לביטולם של תנאים מקפחים בכל הנוגע לכלל הלקוחות. עם זאת, נוכח הסכמתה של המשיבה להחיל את החוזה על כלל הלקוחות במקרה דנן, לא היתה לשאלה זו נפקות מעשית בענייננו, ומכאן, שאין בהחלטתו של בית המשפט קמא למשוך ידו מהתערבות בשאלה זו כדי להקים עילה להתערבותנו. אכן, ככלל, אין מקום לכך שבית המשפט יידרש לסוגיות תיאורטיות, ואף בית משפט זה לא ידון ברגיל בשאלות "עיוניות" או "אקדמיות" שאין להן נפקות מעשית או שהן אינן עוד במחלוקת בין הצדדים (ראו למשל ע"א 7654/00 ועדת ערר מחוזית, חיפה נ' חברה לבניין הירדן בע"מ, פ"ד נז(2) 895, 912 (2003); ע"א 7175/98 המוסד לביטוח לאומי נ' בר מימון (לא פורסם, 17.12.01); ע"א 506/88 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (1) 87, 98 (1993)). כאמור, בית המשפט לא פרט לפרוטות את טיב ההודעה שתימסר ללקוחותיה של המשיבה בדבר החלת החוזה החדש. ואולם, בסעיף 11 לפסק הדין נקבע "מנגנון" הכרעה, שלפיו יעביר ב"כ המשיבה תוכן מוצע של הודעה כאמור לאישור בית המשפט, וב"כ המערערים יוכל להשיג על נוסח זה. נראה כי בכך יש כדי לפתור את המחלוקת בין הצדדים גם בסוגיה זו. על רקע זה, לא מצאנו להידרש אלא לשתיים מבין הטענות המועלות, שגם בהינתן האמור טעונות התייחסות נפרדת. (ה) האם הסכם פשרה? 8. הסוגיה הראשונה שלה ראינו להידרש, הינה טענת המערערים כי "הסכם הפשרה" שאושר, לכאורה, על-ידי בית המשפט קמא, לא הסכם פשרה הוא, שכן, לטענתם, הצדדים לא הגיעו להסכם כלשהו, וכפועל יוצא, לא כינו הסכם זה – שאליו כלל לא הגיעו – במינוח "הסכם פשרה". בנושא זה ראוי להעמיד דברים על דיוקם. אכן, פסק דינו של בית המשפט קמא לא היה תוצאה של פשרה או הסכמה בין הצדדים. הצדדים לא הגיעו לידי פשרה מלאה בהתייחס לנקודות שבמחלוקת וממילא לא מסרו לבית המשפט הודעה על הסכם כאמור. כפי שראינו, המשיבה ראתה להחיל את החוזה המתוקן גם על היחסים עם לקוחותיה הותיקים – לטענתה, עוד קודם להעלאת הדרישה על-ידי המערערים ומיוזמתה שלה, מבלי ליתן הסכמתה לכך שהדבר הוא פרי מחויבות משפטית. אין מדובר, אפוא, בהסכם בין הצדדים, המשקף גמירות דעת ומסוימות ביחס לכל אחת מן הסוגיות הנדונות, אף כי נוכח עמדת המשיבה כאמור, לא נותרה עוד מחלוקת ממשית בין הצדדים בסוגיה. כפי שהובהר, בשאלות אחרות שנותרו במחלוקת בין הצדדים, נקבע "מנגנון" שנקבע בבית המשפט להוצאתו של פסק הדין לפועל – העברת תוכן מוצע של הודעה על-ידי המשיבה לאישור בית המשפט ולעיון המערערים שיוכלו להשיג על הדברים, ככל שימצאו לנכון. 9. לו מדובר היה בענייננו בהסכם פשרה, היה על בית המשפט וכמוהו על הצדדים, לפעול בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות. הסדר זה נקבע על רקע האפשרות לנצל הסכמי פשרה לטובת התובע-המייצג, בא-כוחו וכן הנתבע, על חשבון חברי הקבוצה והציבור בכללותו (ראו ע"א 8340/99 אנליסט אי.אמ.אס ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' עקד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ, פ"ד נו(2) 247 (2001) (להלן: עניין אנליסט). להרחבה ראו סטיבן גולדשטיין "הערות על חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006", עלי משפט ו, 7, 21-20 (2007); אמיר ישראלי "פשרה בתובענה ייצוגית הפוגעת בתחרות החופשית בעקבות ת"א 1012/02 יפעת נ' דלק מוטורס בע"מ" הארת דין ב(2) (התשס"ה) 112)). ההסדר שבסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות כולל מנגנון שנועד לאפשר פיקוח שיפוטי בטרם יאושר הסכם שכזה. בית משפט זה אמנם הכיר באפשרות לפעול לאישור הסכם פשרה שלא בהתאם להסדר הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות (ראו רע"א 8479/02 סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (לא פורסם, 15.12.08) (להלן: עניין סבו)). ואולם, אפשרות זו סויגה למקרים שבהם בית המשפט הוא שמעלה בפני הצדדים את הצעת ההסדר, שאז לא קיים חשש כי מדובר בהסדר שאינו ראוי. שונים הדברים במקרה שלפנינו, שבו כאמור אין בנמצא הסכם פשרה וממילא לא בא זה ביוזמתו של בית המשפט. 10. חרף האמור, והגם שלא היה מקום לעשות שימוש במינוח "הסכם פשרה", הרי אחרי שהעמדנו דברים על מכונם, לא מצאנו כי יש בכך כדי לשנות את הכרעתו של בית המשפט המחוזי לגופה. כפי שכבר הובהר, בסוגיה המרכזית שעמדה להכרעה, נתנה המשיבה הסכמתה להחיל את החוזה שאושר על כלל לקוחותיה, ולהסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין; בעוד שלגבי סוגיות המשנה האחרות – שנטען כי עודן במחלוקת בין הצדדים – פתוחה בפני המערערים הדרך להביאם בפני בית המשפט במסגרת השגותיהם על נוסח ההודעה שעל המשיבה להגיש לבית המשפט, בהתאם לפסק הדין. (ו) גמול לתובע המייצג, ושכר טרחת עורך-דין 11. הטענה השנייה שבה ראינו לדון היא זו הנוגעת לשיעור הגמול שנפסק לטובת התובע הייצוגי ולשיעור שכר הטרחה לטובת בא-כוחו. כאמור, נוכח ריבוי ההליכים והבקשות שיזמו המערערים, ואי הצלחתם של בעלי הדין להגיע להסכמה, ראה בית המשפט להפחית מסכומים אלה, והעמידם על גמול בן 2,500 ₪ לתובע הייצוגי, ועוד 10,000 לבא-כוחו. האם יש מקום להתערבותנו בסכומים אלה? 12. כפי שנאמר פעמים רבות, מוסד התובענה הייצוגית הוא בעל חשיבות ניכרת בצמצום הפער האינהרנטי שקיים בין התמריץ הפרטי לעשיית שימוש במערכת אכיפת החוק האזרחית לבין התמריץ החברתי הכולל לעשיית שימוש שכזה, והוא מאפשר שכלולן של תביעות שקיים אינטרס חברתי כי יוגשו, אך בשל בעיית תמריצים לא היו מוגשות לולא מוסד זה (ראו ע"א 345/03 רייכרט נ' יורשי המנוח שמש ז"ל, סעיפים 5-3 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (לא פורסם, 7.6.07); רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ' שפירא, סעיף 4 לחוות דעתי (23.11.10)). בכך מוגשמים גם ערכים של יעילות, חיסכון בהליכים, אחידות בפסיקה ומניעה של ריבוי תביעות (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 785-783 (1996); עניין אנליסט, בעמ' 256). תכליות חשובות אלה, מצדיקות כי יינתן תמריץ לתובע הייצוגי, החורג מתמריציו הנובעים מן האפשרות לזכות בתביעה, שפעמים רבות, הינם נמוכים מתוחלת ההשקעה בהגשת התביעה, כדי שזה יפעל להוצאתה אל הפועל. מעבר לכך, נועד הגמול הניתן לתובע הייצוגי לפצותו על עמלו, מאמציו והשקעתו, בהביאו לפתחו של בית המשפט עניין שיש לו השפעה על קבוצה גדולה של אנשים, ועל הסיכון שנטל על עצמו במקרה שבו התביעה תידחה (ראו גיל לוטן ואייל רז תובענות ייצוגיות 355 (כרך א, תשנ"ו)). על רקע זה, נקבע בסעיף 22(א) לחוק תובענות ייצוגיות, כי על בית המשפט לפסוק גמול לתובע המייצג במקרה שבו נתקבלה התביעה – ובמקרים מיוחדים, גם במקרה שבו בקשתו לא אושרה – מטעמים מיוחדים שיירשמו. מן הצד השני, בעת דיון בשאלת הגמול, יש לתת את הדעת גם לרצון שלא לעודד תובענות סרק, ובמקרים שבהם מנוכה הגמול מן הפיצוי לשאר חברי הקבוצה – לרצון שלא לכרסם יתר על המידה בפיצוי הניתן לשאר חברי הקבוצה (עניין אנליסט, בעמ' 259). בסעיף 22(ב) לחוק תובענות ייצוגיות מנויים שיקולים שונים, שהם בבחינת רשימה "פתוחה", שבית המשפט ישקלם בגדר שיקול דעתו, בעת בקביעת שיעור הגמול לתובע המייצג: (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית. לרשימה זו ניתן להוסיף, בין היתר, גם את אופן ניהול התובענה על-ידי התובע, את נכונותו להגיע לפשרה ולהסכמה על מנת להביא לסיום יעיל של התביעה וכן את התנהלותו הכללית בגדר ההליכים. אכן, הגמול המיוחד הוא מעין "פרס" לתובע על שניהל את ההליכים לטובת הקבוצה כולה (עניין אנליסט, בעמ' 258), ותובע שנפלו פגמים בהתנהלותו, מן הראוי כי גמולו יופחת, הן בשל כך שהתנהלות זו גורעת מן הפיצוי המגיע לו בשל טרחתו, הן בשל רצון להרתיע תובעים עתידיים מלנהוג בדרך זו. מכל מקום, הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט שיכריע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. 13. הטעמים המצדיקים מתן גמול לתובע הייצוגי, יפים הם גם לעניינו של עורך הדין המייצג. שכר הטרחה שייפסק לו על-ידי בית המשפט, ראוי שיתגמל את עורך הדין על הסיכון הכרוך בהגשת התביעה ובניהולה, ימנע מצב שבו עורך הדין, אשר נשא בעיקר ההוצאה הכרוכה בהגשת ההליך והצלחתו סובל חסרון כיס; ויתמרץ עורכי דין נוספים להשקיע באכיפת החוק ולשאת בסיכונים דומים בעתיד (ראו גיא הלפטק "התועלת החברתית של מכשיר התביעה הייצוגית משפט ועסקים ג(1) 247, 331 (2005)). מאידך גיסא, על שכר הטרחה להיות סביר – אל לו לשמש גורם מעודד לתביעות סרק או להטיל נטל מופרז על כתפיהם של חברי הקבוצה (עניין אנליסט, סעיף 262-261). סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות מונה בין יתר השיקולים שיביא בית המשפט בחשבון בקביעת שכר הטרחה את אלה הבאים: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית. 14. גם בסעיף 23 המצוטט לעיל, ובאופן מפורש, ניתן ביטוי לשאלת אופן התנהלותו של עורך הדין, כשיקול לעניין גובה שכר הטרחה שייפסק לטובתו (ראו רע"א 8252/08 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' טי. אר.אס. ייעוץ רדיולוגי בע"מ (לא פורסם, 27.8.09)). כך ראוי שייעשה, הן מטעמים אתיים כלליים המחייבים את עורך הדין ביחס של כבוד לבית המשפט ולצד שכנגד (פרקים ח'-י' לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986); הן בשל התכלית המיוחדת של מוסד התובענה הייצוגית בהגשמת ערכים של יעילות; הן בשל טיב השיקולים הנשקל בעת בחינת האפשרות לקבוע שכר טרחה בשיעור גבוה (מאמץ מיוחד של עורך הדין, הרצון לעודדו וכיו"ב) המצדיקים את הורדת שכר הטרחה, כשעורך הדין נוהג באופן שאינו ראוי. (ז) מן הכלל אל הפרט 15. בית המשפט המחוזי מצא כי התובענה הייצוגית שביקשו המערערים להגיש במקרה דנן לא היתה מחוסרת עילה, והיה בה כדי להועיל לחברי הקבוצה ולאינטרס הציבורי. לא ראיתי להתערב בקביעה זו. בנסיבות העניין, שבהן התובענה הייצוגית התייתרה אך בשל הסכמת המשיבה להיעתר לדרישתם העיקרית של המערערים, ובפסק הדין חויבה המשיבה לבצע פעולות בקשר לכך, סבור אני כי גם אם נראה בתוצאת פסק הדין משום אי אישור של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות פסיקת גמול למערערים (ראו סעיף 22(ג) לחוק תובענות ייצוגיות). עם זאת, התנהלותם הדיונית של המערערים בענייננו – ובלשונו של בית המשפט קמא: "ריבוי הליכים ובקשות", שלא נדרשו ולא היתה בהם תועלת, הביאו לעיכוב ניכר של בירור התובענה, זאת לאחר שהמשיבה הודיעה על דבר הסכמתה לדרישתם העיקרית וחלק הארי של המחלוקת, למעשה, התייתר. חרף כך, סבורים אנו כי במסגרת החלטתו של בית המשפט להפחית מן הגמול ומשכר הטרחה שנפסק למערערים ולבא-כוחם, לא ניתן משקל מספיק לחלקם של השיקולים שהובאו לעיל, ובכלל זה הרצון לעודד הגשת תובענות ייצוגיות, ולתמרץ תובעים ועורכי דין לטרוח ולפעול להוצאתן אל הפועל, וכן התועלת שהניב הליך התובענה הייצוגית במקרה דנן כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי. על רקע זה, ונוכח הכלל הפסיקתי המצמצם את קשת המקרים שבהם תתערב ערכאת הערעור בגובה ההוצאות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית (ראו ע"א 11512/04 קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' גב ים, סעיף 15 (לא פורסם, 16.11.06)), מצאנו להעלות אך במידה מוגבלת את הסכומים שפסק בית המשפט ולקבוע כי המשיבה תשלם למערערים גמול של 5,000 ₪, ולבא-כוחם שכר טרחה של 20,000 ₪. יתר חלקיו של פסק הדין יוותרו בעיניהם. 16. בטרם חתימה, יש לציין, כי בכתבי טענותיהם בערעור, נקטו המערערים בלשון בוטה שמקומה לא יכירנה בבית משפט (כך למשל, בהתייחס ל"אישור הפשרה" סוברים הם כי ההתייחסות בפסק הדין להסכם פשרה, על אף שהצדדים לא הגיעו להסכם מעין זה, מהווה "עבירה משמעתית" של המותב הדן). למותר הוא להידרש לחוסר השחר של הדברים ולחריגותם. בנסיבות אלה, לא ראינו לעשות צו להוצאות בערעור. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן. ניתן היום, ז' בטבת התשע"א (14.12.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09070940_M12.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il