פאדי נפאע נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7091/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7091/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל המערער: פאדי נפאע נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 23.7.09, בת.פ. 10139-07-09, שניתן על ידי סגן הנשיא א' שיף תאריך הישיבה: י"ז בשבט התש"ע (01.02.10) בשם המערער: עו"ד זידאן מטאנס בשם המשיבה: עו"ד דפנה פינקלשטיין פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של סחיטה באיומים, קבלת נכסים שהושגו בפשע, קשירת קשר לבצע פשע, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. בכתב האישום אשר היווה בסיס להרשעה נטען, כי בתאריך 24.12.08 עצר אדם (להלן: המתלונן 1) את רכבו, וניגש לחנות סמוכה תוך שהוא אינו נוטל עמו את מפתחות הרכב. בעקבות כך פרץ אדם לרכב ונמלט עמו, ואותה שעה היו ברכב כסף מזומן, שיקים ומכשיר טלפון נייד. ביום המחרת, בשעת ערב, התקשר אדם לעסק אחיו של המתלונן 1, ודרש תשלום של סכומים שונים בתמורה להשבת הרכב הגנוב. משנדחתה הצעה זו, הגיע המערער לאותו עסק והציע למתלונן 1 ולאחיו לסייע להם בהשבת הרכב תמורת סכום של 12,000 ש"ח. גם הצעה זו נדחתה, ולבסוף התקשר אלמוני לבנו של המתלונן 1 והודיע לו כי הרכב חונה במקום כלשהו. משהרכב נמצא, התברר כי נגנבו ממנו פריטים שונים שהיו בו. באישום נוסף שיוחס למערער תואר תרחיש דומה. בחודש ינואר 2008 נגנב רכב מבעליו (להלן: מתלונן 2), וגם הפעם היה זה המערער שהציע את עזרתו באיתור הרכב הגנוב. לאחר זמן מה התקשר למתלונן 1, הודיע לו כי מצא את הרכב, ודרש בתמורה 15,000 ש"ח. בעקבות דין ודברים "הסכים" המערער להסתפק בסכום של 11,000 ש"ח, ומשסכום זה שולם החזיר המערער את הרכב לבעליו. ביום המחרת הודיע מתלונן 2 כי הוא מתכוון לפנות למשטרה, והמערער דרש ממנו להימנע מכך כדי שלא לעורר עליו את זעמם של גנבי הרכב. כאמור, הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות הרשעתו דן אותו בית המשפט המחוזי ל-25 חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננים בסכום של 5,500 ש"ח כל אחד. בעונש זה, נגדו מופנה הערעור, לא מצאנו מקום להתערב. המערער אלתר דרך לעשיית רווחים קלים, תוך שהוא אינו מקפיד ב"קטנות" דוגמת האיסורים הקבועים בחוק על עבירות סחיטה. יתרה מכך, אין מדובר בכישלון חד-פעמי, ועל כן, גם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעון על-פה, לא נמצאה לנו עילה להקל בעונש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, י"ח בשבט התש"ע (02.02.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09070910_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il