פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 7090/06
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7090/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' אלון
המערער:
אמנון פרידמן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.7.06 בתיק פ 40312/05 שניתן על ידי כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר
תאריך הישיבה:
ד' בחשון התשס"ח
(16.10.07)
בשם המערער:
עו"ד אלון רפפורט
בשם המשיבה:
בשם שרות המבחן:
עו"ד עמית אופק
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
נגד המערער, עורך-דין במקצועו, הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצועם של מעשי מרמה כלפי לקוחותיו. נטען, כי במשך 6 שנים (1997 עד 2003) ייצג המערער לקוחות אשר היו מעורבים בתאונות דרכים בהן נגרמו להם נזקי גוף, מול החברות המבטחות. המערער הגיע להסכמי פשרה עם המבטחות ללא ידיעתם והסכמתם של לקוחותיו, ושלשל את הכספים שקיבל לכיסו. לצורך כך זייף המערער את חתימת הלקוחות, ומשאלה פנו אליו כדי להתעניין בשלב בו נמצא הטיפול בעניינם, הוא דחה אותם בלך ושוב. כתב האישום חובק 19 אישומים, ובחרנו לפרט את עובדותיהם של שניים מהם כדי להבהיר את חומרת מעשיו של המערער, מחד, ואת הנזק שגרם לקורבנותיו, מאידך.
באחד המקרים (האישום הראשון) ביקשו נכה צה"ל ואשתו למכור את דירתם בהרצליה, בעקבות הסכם גירושין עליו חתמו. הנכה שכר את שירותיו של המערער, וזה קיבל לידיו, על חשבון התמורה, סכום של 600 אלף ש"ח, בהם היה אמור להחזיק כנאמן מכח הוראתו של אגף השיקום במשרד הביטחון, עד לרכישתה של דירה אחרת עבור הנכה. את הסכום הזה שלשל המערער לכיסו ועשה בו שימוש לצרכיו, בעוד שהנכה נותר ללא קורת גג במשך מספר שנים.
בשנת 1997 הגיש המערער תביעה בשם קטינה אשר נפגעה כתוצאה מאכילת שוקולד בו נמצאו שברי זכוכית (האישום השני). לאחר זמן מה הגיע המערער, ללא נטילת רשות הקטינה או הוריה, להסכם פשרה עם המבטחת. כדי לקבל את סכום הפיצוי זייף המערער על מסמך המכונה 'שטר קבלה ויתור ושחרור' את חתימתם של הורי הקטינה, ובעקבות כך שולם לו סכום של כ-264 אלף ש"ח, וגם אותו הוא שלשל לכיסו. רק בשנת 2002, ובעקבות ברור שערכו בבית המשפט, נודע להורי הקטינה דבר ההליכים שהתקיימו ללא ידיעתם.
כתוצאה ממעשי המרמה אותם ביצע, גנב המערער למעלה ממיליון ש"ח, ובכסף זה עשה שימוש למטרותיו האישיות, וביניהן, מימון של תוספת בנייה בביתו, שיפוצו ומיזוגו של הבית, וכן טיול שערכו הוא ומשפחתו בארצות הברית.
המערער הודה בעובדותיו של כתב האישום, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של גניבה בידי מורשה, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט. בהמשך, ולאחר שלבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר של שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, נדון המערער ל-6 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי וקנס בסך 70 אלף ש"ח.
בערעור שבפנינו, המופנה כנגד העונש, נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער תוך שהוא נמנע מלתת משקל ראוי לכל אחד מאלה: חוות דעת פסיכולוגית שערך מר שמואל ברוידה; ממצאיו של שרות המבחן כפי שהובאו בתסקיר; עברו הנקי של המערער; הודאתו בעובדות וחרטתו הכנה. כן נטען, כי זהו מאסרו הראשון של המערער, וכדרכם של מאסרים ראשונים השפעתם על מי שלא נתנסה בהם, היא קשה. המערער משיג בפנינו גם כנגד הקנס שהושת עליו. נטען, כי המערער לא יוכל לשלם סכום זה, ומשמעות הדבר תהיה שהוא יאלץ לשאת בתקופת המאסר שנקצבה נגדו – 4 חודשים.
עיינו בנימוקי הערעור ובמכתבו של המערער לבית המשפט, והאזנו בקשב רב לטיעונו של בא כוח המערער בפנינו, אולם לא שוכנענו כי הוכחה עילה כלשהי אשר תצדיק סטייה מהעונש אותו גזר בית המשפט המחוזי. המערער מעל באמונם של לקוחות אשר שכרו את שרותיו כעורך-דין, ובאחדים מהמקרים תוצאות מעשיו גרמו לאותם לקוחות תמימים נזקים קשים. אולם, לא רק את שמו הכתים המערער, אלא גם את שמו הטוב של ציבור שלם העושה מלאכתו נאמנה, הואיל ונשמת אפו של מקצוע עריכת הדין הוא האמון שהציבור נותן בו, והתנהגות מן הסוג בה חטא המערער, עלולה לערער אמון זה מן היסוד. זאת ועוד, המערער לא כשל באופן חד פעמי וחריג, אלא בשורה ארוכה מאד של עבירות אשר נמשכו מספר שנים, וקדמו להן מחשבה ותכנון. התנהגות כה קשה וחריגה חייבה את בית המשפט המחוזי להגיב עליה ביד קשה, הן כדי לגמול למערער על מעשיו, והן כדי להרתיע את הרבים, ומכאן מסקנתנו כי דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.
ניתן היום, ד' בחשון התשס"ח (16.10.2007).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06070900_O01.doc הג
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il