אפרים אוריון נ. יאיר גולדפינגר

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 7085/23 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערער: אפרים אוריון נ ג ד המשיבים: 1. יאיר גולדפינגר 2. שמואל גלינקא – בתפקידו ככונס נכסים 3. בן דוד אוחיון יעקב 4. הודיה בנעים 5. אילן ג'אן בנעים ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא ר' ברקאי) בת"א 32908-12-21 מיום 24.7.2023 בשם המערער: עו"ד חמי בן נון; עו"ד אייל כהן פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא ר' ברקאי) בת"א 32908-12-21 (להלן: ההליך) מיום 24.7.2023 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה למתן מספר סעדים ובהם סעד הצהרתי בעניין בטלותה של עסקה שבמסגרתה מכר המשיב 2, מתוקף תפקידו ככונס נכסים בהוצאה לפועל, למשיבים 5-4 בית מגורים שמושכן כבטוחה לפירעון הלוואה שנטל המערער (להלן: הנכס). לצד התביעה הגיש המערער בקשה למתן סעד זמני לעיכוב הליכי המכר ולמניעת דיספוזיציה בנכס, שאותה דחתה כב' השופטת ח' פלינר ביום 19.19.2021. בקשה נוספת מטעם המערער לסעד זמני נדחתה על ידי כב' השופט א' יקואל ביום 18.1.2022, ובקשת רשות לערער על החלטה זו נדחתה אף היא (רע"א 1179/22 אוריון נ' גולדפינגר (3.3.2022)). בהמשך הועבר ההליך למותב הנוכחי (כב' סגנית הנשיא ר' ברקאי), אשר נתן ביום 13.4.2023 החלטה שבה הורה למערער לנמק "מדוע לא תשולם אגרה על פי שווי הנכס כמתואר בכתב התביעה". ביום 7.6.2023 הגיש המערער בקשה נוספת לצו מניעה זמני, שבה התבקש בית המשפט לאסור על המשיבים 5-4 להרוס את הנכס ולהורות לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בתל אביב-יפו שלא ליתן היתר הריסה לנכס. דיון בבקשה נקבע ליום 20.6.2023, אך בעקבות בקשת המשיבים 2-1 קבע בית המשפט ביום 11.6.2023 כי הדיון יידחה ליום 21.6.2023 בשעה 8:30. למחרת, ביום 12.6.2023, הגיש המערער בקשה לביטול החלטה זו וציין כי בא כוחו לא יוכל להתייצב לדיון במועד שנקבע (להלן: הבקשה מיום 12.6.2023). עוד הלין המערער על כך שההחלטה לדחות את מועד הדיון ניתנה מבלי לקבל את עמדתו, את עמדת בא כוחו ואת עמדת המשיב 3 ובאופן לא מנומק, וטען כי נוצר בענייננו "חשש ממשי למשוא פנים, קיפוח ועיוות דין". באותו היום נתן בית המשפט החלטה שבה ציין כי הדיון יתקיים במועד הדחוי, משחלק מהצדדים הסכימו לדחייתו ומשלא נטען כי המערער לא יוכל להתייצב (להלן: ההחלטה מיום 12.6.2023). עוד צוין בהחלטה: "לא ברור לי סגנונו המשתלח של ב"כ [המערער – ע' פ'] והעלאת טענה של משוא פנים". ביום 13.6.2023 הגיש בא כוח המערער הודעה שבה ציין כי לא הייתה לו כל כוונה להשתלח בבית המשפט, ולצד זאת ציין שוב כי לא יוכל להתייצב לדיון וביקש כי בית המשפט יורה לכל בעלי הדין להתייצב לדיון ולתמוך את טיעוניהם בתצהיר. למחרת קבע בית המשפט כי ניתן לדחות את הדיון ליום 21.6.2023 בשעות הצהריים והורה לבא כוח המערער לעדכן אם המועד מתאים לכל הצדדים. ביום 18.6.2023 הגישו המשיבים את התנגדותם לבקשה לסעד זמני, והוועדה המקומית לתכנון ולבניה בתל אביב-יפו הותירה את הנושא לשיקול דעתו של בית המשפט. בעקבות זאת הגיש המערער בקשה לדחיית הדיון, וביקש כי אם יינתן היתר לבניה בנכס או להריסתו, ייקבע דיון בבקשתו לצו מניעה זמני. ביום 20.6.2023 נתן בית המשפט החלטה שדוחה את הבקשה לסעד זמני לגופה, בציינו כי מצא לנכון להכריע בבקשה אף מבלי לקיים לגביה דיון (להלן: ההחלטה מיום 20.6.2023). בית המשפט קבע, בין היתר, כי לא התעוררו נסיבות חדשות אשר מצדיקות לדון שוב בנושא, כי סיכויי הצלחתו של המערער בתביעתו "קלושים" וכי הוא "לא הוכיח קיומה של זכות המקימה לו עילת תביעה ולו לכאורה" (שם, סעיף 14). ביום 27.6.2023 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב שדן בהליך, וטען כי התנהלות המותב "לקתה [...] בסילוף עובדות ובעיוות הדין, בהפרת כללי אתיקה [...], בקיפוח [המערער – ע' פ'] ובא כוחו, במשוא פנים מובהק ובחריצת דין תוך גיבוש דעה מוקדמת [...] וכל זאת בשל שיקולים זרים" (סעיף 28 לבקשת הפסלות). עוד נטען בבקשה כי למותב עניין אישי ממשי במערער ובבא כוחו שנובע "משיקולי נקם להענישם, לרבות על סגנון משתלח כביכול" (שם, סעיף 38). ביתר פירוט, המערער טען כי המותב לא עיין בכל חלקי בקשתו מיום 12.6.2023 וכי ההחלטה מיום 12.6.2023 שגויה לגופה. טענות דומות העלה המערער באשר להחלטה מיום 20.6.2023, אשר לטענתו פגעה בזכויותיו הדיוניות וניתנה מבלי שהמותב נחשף לתמונה העובדתית המלאה, ואשר מעידה לשיטתו כי המותב גיבש עמדה נחרצת ביחס להליך העיקרי. עוד נטען כי המותב חרג מסמכותו כאשר ייעץ למשיבים לדרוש שהמערער ישלם אגרה על פי שווי הנכס. המשיבים 2-1 ו-5-4 הודיעו כי הם מתנגדים לבקשת הפסלות. בהמשך הגיש המערער תשובה לתגובות המשיבים, ובה חזר על טענותיו כלפי המותב. ביום 24.7.2023 דחה המותב את בקשת הפסלות בקבעו כי טענות המערער אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים. באשר לעניין האגרה נקבע כי מדובר בסוגיה המצויה בסמכותו של בית המשפט בכל הנוגע לניהול ההליך, וכי אין בהעלאת הנושא על ידי בית המשפט ומיוזמתו כדי להעיד על משוא פנים. כמו כן הובהר כי מועד מתן ההחלטה בבקשה לסעד זמני נבע מכך שהגשת תגובות הצדדים הושלמה רק בסמוך לדיון שנקבע, ומכל מקום כי ההחלטה ניתנה על בסיס התשתית העובדתית שהייתה לפני בית המשפט ואין בה כדי ללמד על קיבוע דעתו. עוד צוין כי הקביעה בעניין סיכויי התביעה הובאה גם בהחלטותיהם של מותבים אחרים שדנו בסוגיית הסעד הזמני. לעניין דחיית מועד הדיון ב-24 שעות, הודגש כי גם אם בתחילה "לא ניתנה הדעת" ללוח הזמנים של בא כוח המערער, בהחלטה מאוחרת הציע המותב לדחות את שעת הדיון על מנת שכל הצדדים יוכלו להתייצב, ולבסוף ממילא ניתנה החלטה לגוף העניין שייתרה את הדיון. מכאן הערעור שלפניי, אשר הועבר לעיוני ביום 11.12.2023 לאחר הפקדת העירבון. לשיטת המערער, המותב נמנע במכוון מלהתייחס לטענה כי לא קרא כדבעי את הבקשה מיום 12.6.2023, וחלף זאת בחר להתייחס לסוגיית האגרה אשר לא עמדה במוקד בקשת הפסלות. המערער עומד על טענתו כי למותב עניין אישי ממשי בו, אשר נובע משיקולים זרים, וכי הדבר בא לידי ביטוי בהתנהלות בלתי-עניינית של המותב לאחר שהמערער הדגיש בפניו את "סילוף האמת" בעניין בקשתו מיום 12.6.2023. בפרט מלין המערער על ההתייחסות לבקשתו מיום 12.6.2023 כ"משתלחת" למרות שלשיטתו המותב כלל לא קרא את נימוקי הבקשה. עוד מעלה המערער השגות על העובדה שהמותב הכריע בבקשה לסעד זמני ללא דיון בנוכחות הצדדים, אף שבמקור נקבע כי יש צורך בדיון כאמור. המערער טוען גם כי לצד החשש הממשי שקיים לשיטתו למשוא פנים, קיים חשש כי המשך הדיון בתיק העיקרי למעשה התייתר. לצד זאת טוען המערער כי האירועים שתוארו לעיל מהווים הפרה של הוראות כללי אתיקה לשופטים, התשס"ז-2007. ביום 14.12.2023 ביקש המערער כי ייקבע דיון בעל פה בערעור. לאחר שעיינתי בערעור ובצרופותיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. אמת המידה הנוהגת לפסילת שופט מלשבת בדין, כפי שנקבעה בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), היא קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". המבחן לפסלות שופט הוא אובייקטיבי, ועילה לפסלות שופט אינה קמה רק בשל תחושה סובייקטיבית של בעל דין או בא כוחו (ע"א 1325/21 ארזים מערכות צנרת תשתית ובניה בע"מ נ' חכמון גבאי בע"מ, פסקה 4 (22.3.2021); ע"א 9009/20 עואודה נ' כפר כנא, פסקה 4 (22.2.2021)). איני סבור כי בענייננו עלה בידי המערער להוכיח את קיומה של עילת פסלות. טענות המערער מופנות בעיקרן כלפי התנהלותו הדיונית של המותב, אך כפי שנפסק בעבר, רק במקרים נדירים תקים הפעילות השיפוטית עצמה עילת פסלות, והחלטות דיוניות שנותן המותב אינן מקימות כשלעצמן עילה לפסילתו, אף מקום שבו מדובר ברצף של החלטות שעמן בעל דין אינו מסכים (ע"א 8124/23 בדוי נ' כהן, פסקה 6 (19.12.2023); ע"א 6318/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (1.10.2023); ע"א 6290/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (30.8.2023)). התנהלות המותב בענייננו אינה מצדיקה סטייה מכלל זה. החלטות שנוגעות לקביעת מועדי דיונים מצויות בליבת סמכותו של בית המשפט בנוגע לניהול ההליך, וככל שהמערער אינו מסכים עם החלטות אלו לגופן, האפיק המתאים להשגותיו אינו בקשת פסלות אלא הליכי ערעור מתאימים (ע"א 8607/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (21.3.2023)). הוא הדין בנוגע לקביעה בעניין סיכויי התביעה: מדובר בנושא שאותו היה על המותב לבחון כחלק מההכרעה בבקשה לסעד זמני, וכפי שהדגיש המותב בהחלטת הפסלות, קביעה זו ניתנה על בסיס התשתית שעמדה לפניו באותה עת. בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי מדובר בקביעה נחרצת שמעידה על נעילת דעתו של המותב בנוגע לתוצאת ההליך (ראו לעניין זה: ע"א 6436/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 (29.11.2021)). באשר להכרעה בבקשה לסעד זמני בהיעדר דיון בנוכחות הצדדים: כאמור, המותב הסביר כי בהיאסף תגובות הצדדים לבקשה נמצא כי די בתשתית הקיימת לצורך הכרעה בבקשה, ואיני סבור כי נסיבות מתן ההחלטה מעידות על נעילת דעתו של המותב ביחס להליך (השוו: ע"א 6962/22 כהן נ' ברודסקי, פסקאות 3 ו-8 (29.11.2022); ע"א 4028/22 פלוני נ' פלונית, פסקאות 7 ו-15 (20.7.2022)). טענת המערער כי החלטות בית המשפט נבעו מעניין אישי או מיחס עוין כלפיו או כלפי בא כוחו, לא נתמכה בתשתית עובדתית שיש בה כדי לבסס עניין אישי ממשי שמקים עילת פסלות (לעניין עילה זו ראו סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט; ע"א 2795/23 נהוראי נ' בני דוד מכינה ישיבתית, פסקה 9 (7.6.2023); ע"פ 566/21 ברמלי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 16.2.2021)). לבסוף אציין כי בנסיבות העניין לא מצאתי לחרוג מהמתכונת המקובלת ולקיים דיון בעל פה בערעור (ראו למשל: ע"א 2167/11 דרוקר נ' שטסל, פסקה 7 (9.5.2011); ע"א 7126/10 פלונית נ' לשכת רווחה גדרה, פסקה 7 (17.1.2011)). הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בטבת התשפ"ד (‏31.12.2023). מ"מ הנשיא _________________________ 23070850_M09.docx עת מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1