המוסד לביטוח לאומי נ. חנן כהן

פסק-דין בתיק רע"א 7085/14 בבית המשפט העליון רע"א 7085/14 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט נ' סולברג המבקש: המוסד לביטוח לאומי נ ג ד המשיבים: 1. חנן כהן 2. מנורה חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ע"א 6169-01-14 שניתן ביום 17.9.2014 על ידי כב' השופטת הבכירה ש' וסרקרוג, סגן הנשיא י' כהן והשופטת י' קראי-גירון בשם המבקש: בשם המשיבים: עו"ד עפר בן-צבי עו"ד טלי (פסלר) מירום פסק-דין השופט צ' זילברטל: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.9.2014 בע"א 6169-01-14 (כב' השופטת הבכירה ש' וסרקרוג, סגן הנשיא י' כהן והשופטת י' קראי-גירון), בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות מיום 21.11.2013 בת"א 18903-06-10 (כב' השופטת ע' אטיאס). רקע 1. המבקש (להלן: המל"ל) תבע את המשיבים בתביעת שיבוב, שעניינה דמי שיקום ששילם למאיה קורליאנדצ'ק (להלן: הנפגעת), שנפגעה בתאונת דרכים בהיותה הולכת רגל, עבור אבחונים וטיפולים, קורס פסיכומטרי, שכר לימוד להשכלה גבוהה ומחשב נישא. התביעה הוגשה נגד המשיב 1, נהג הרכב הפוגע, והמשיבה 2 (להלן: המשיבה או חברת הביטוח), מבטחתו, מכוח ה"הסכם רב השנים" (להלן: ההסכם) בין המל"ל לבין חברות הביטוח, וההבנות הנלוות לו, שהסדיר (עד שבוטל) את מערכת היחסים בין גופים אלה בכל הנוגע לזכויות המל"ל כלפי חברות הביטוח בגין גמלאות ששילם או ישלם לנפגע בתאונת דרכים, וזאת כאשר חברת הביטוח אחראית לפצות את הנפגע מכוח היותה המבטחת של השימוש ברכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים (ראו, למשל: דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ס(4) 132 (2006)) (להלן: עניין אררט)). יצוין, כי המשיבה לא חלקה על חובתה לשפות את המל"ל בגין גימלת נכות כללית ששולמה ותשולם לנפגעת על-ידו, אך סירבה לדרישת המל"ל לשיפוי בגין דמי השיקום ששולמו, בטענה כי מדובר ב"גימלה בעין" שאינה מקנה למל"ל זכות שיבוב על-פי ההסכם. 2. לשם הבהרת המחלוקת אעמוד בקצרה על תוכנו של ההסכם, בחלקו הרלוונטי לענייננו. במסגרת ההסכם, הסכים המל"ל לוותר על שיעור מסוים מהסכומים המגיעים לו מכח זכות השיבוב הסטטוטורית שבסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: החוק) בגין תשלומי גמלאות לנפגעי תאונות דרכים, וזאת, בין היתר, במטרה להימנע מהתדיינות עם חברות הביטוח בערכאות השיפוטיות. בהסכם קבועים התנאים לשיפוי המל"ל על-ידי חברות הביטוח, בגין גמלאות ששולמו לנפגעי תאונות דרכים מכוח החוק, כאשר סעיף 2 שבו קובע כי המונחים "גימלה" ו"מעביד" יהיו כהגדרתם בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), שזו לשונו: "'גימלה' – השווי הכספי של הגמלאות, להוציא גימלה בעין, שניתנות או שעתידות להינתן לפי חלק ב' לחוק ... " (ההדגשה הוספה – צ.ז.). יצוין, כי חלק ב' של החוק הנזכר בסעיף הנ"ל, שעניינו ביטוח נפגעי עבודה, הוא כיום פרק ה' לחוק. סעיף 86(א) בפרק האמור, שכותרתו "זכות לגמלאות בעין", קובע: "פגיעה בעבודה מזכה את המבוטח לריפוי, להחלמה, לשיקום רפואי ולשיקום מקצועי, בהתאם להוראות סימן זה". השאלה שעמדה במחלוקת בין הצדדים היא אפוא, האם עומדת למל"ל זכות שיבוב כלפי חברת הביטוח מכוח ההסכם בגין גמלאות שיקום ששילם במסגרת תביעת נכות כללית של נפגעת בתאונת דרכים, או שמא המדובר ב"גימלה בעין" המוחרגת מההסכם ואינה בת-שיבוב? 3. ביום 21.11.2013 דחה בית משפט השלום את תביעתו של המל"ל. צוין, כי לשונו הדווקנית של ההסכם אמנם מחילה אותו רק על מקרים בהם שילם המל"ל גמלאות בגין תאונות עבודה, ואולם בהתאם לנוהג שהתפתח בין הצדדים חלות הוראות ההסכם גם על תגמולים ששולמו בגין תאונות דרכים שלא הוכרו כתאונות עבודה. נקבע, כי בנסיבות אלו, פרשנות אובייקטיבית של ההסכם מחייבת החרגה של המונח "גימלה בעין", כהגדרתו בסעיף 86(א) לחוק, מהגדרת המונח "גימלה", גם כאשר מדובר בגמלאות המוענקות במסגרת ענף נכות כללית – שהרי לא ניתן לאמץ את תנאי ההסכם לעניין זכות השיבוב של המל"ל לגבי סוגי גמלאות נוספים באופן חלקי בלבד, שיש בו כדי להטיב עם המל"ל, תוך התכחשות להסדרים "הנוחים לו פחות". לפיכך, דמי השיקום ששולמו לנפגעת מהווים "גימלה בעין" ואינם מקימים זכות שיבוב. כמו כן צוין, כי גם טעמי מדיניות משפטית ראויה תומכים במסקנה זו, שכן עיון בסעיף 204 לחוק מעלה כי המחוקק ביקש להחיל דין שווה על דמי שיקום המשולמים בענף נכות כללית ועל דמי שיקום המשולמים בענף נכות מעבודה. בצד זאת, דחה בית המשפט את טענת המל"ל לפיה בע"א 3013/01 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נז(1) 135 (2002) (להלן: הלכת קרנית) נקבע, כי תגמולים המוענקים בגין נכות כללית מכוח פרק ט לחוק, אינם נופלים לגדר המונח "גימלה בעין" לעניין ההסכם – שכן נאמר, כי סוגיית ההבחנה בין תגמולים במסגרת נכות כללית לבין תגמולים במסגרת נכות מעבודה, בכל הנוגע לגמלאות בעין, כלל לא עלתה במסגרת פסק הדין, כי אם רק השאלה האם גימלה סיעודית מהווה "גימלה בעין". לבסוף, בית המשפט דחה טענות השתק, מניעות והודאת בעל דין שהעלו המשיבים, הן לגופן, והן מן הטעם שאלו הועלו בחריגה מההסדר הדיוני המוסכם. 4. כלפי החלטה זו הגיש המל"ל ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי עמד על כך שלמרות לשונו המצמצמת של ההסכם, המקנה זכות שיבוב למל"ל אך בגין גמלאות ששולמו לנפגעי עבודה, התפתח נוהג אשר הרחיב את תחולתו של ההסכם, כך שהוא הוחל גם מקום בו גמלאות המל"ל שולמו במסגרת נכות כללית עקב תאונת דרכים. נקבע, כי מטעמי היגיון משפטי, לא ניתן לקבל את טענת המל"ל כי הרחבת תחולת ההסכם מכוח הנוהג העניקה לו זכות שיבוב רחבה יותר מזו שמצויה בהסכמה החוזית שבין הצדדים, ועל כן ההרחבה האמורה לא הובילה לביטול ההחרגה הנוגעת ל"גימלה בעין" גם כאשר מדובר בנכות כללית ולא בנכות מעבודה. בית המשפט ציין, כי ככל שהצדדים התכוונו לקבוע אחרת, היה עליהם לעשות זאת באופן מפורש. כמו כן צוין, כי הלכת קרנית ניתנה מתוך נקודת מוצא לפיה על אף העובדה שסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין מפנה במפורש לגמלאות הניתנות לנפגעי עבודה, אין לצמצם תחולתו לתחום ביטוח נפגעי עבודה, ויש להרחיבו על כל תחומי הביטוח הלאומי. על כן, קביעתו באשר לפירוש המונח "גימלה בעין", אשר אינה מקימה זכות שיבוב, חלה גם בנוגע לגמלאות ששולמו במסגרת נכות כללית, והקביעה כי יש ליתן למונח פרשנות מצמצמת, התייחסה לסיווג הגימלה בלבד ולא למעמד המוטב. משכך, גמלת השיקום שהוענקה לנפגעת מהווה "גימלה בעין" ואינה בת-שיבוב לפי הוראות ההסכם בין הצדדים. כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנא. טענות הצדדים 5. בבקשתו טוען המל"ל, כי עניינו מצדיק דיון ב"גלגול שלישי" מאחר שמדובר בסוגיה החורגת מעניינם של הצדדים – היקפה של זכות השיבוב המוקנית לו על-פי ההסכם. נטען, כי ההלכה בסוגיה אינה ברורה, כאשר בערכאות השונות ניתנו פסיקות סותרות לעניין פרשנות הלכת קרנית ויישומה, וטרם נקבעה הלכה מחייבת בסוגיה. על כן נטען, כי הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו, ללא הגדרת ותחימת החריג של "גימלה בעין" באופן ברור, מובילה לריבוי התדיינות מיותרת, בניגוד לתכלית ההסכם ולקביעתו של בית משפט זה בעניין אררט. לעניין הסוגיה המשפטית גופה טען המל"ל, בין היתר, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סותר את הלכת קרנית הקובעת כי יש לפרש את המושג "גימלה בעין" על-פי משמעותו המצומצמת, דהיינו, גמלאות המוענקות לפי סעיף 86(א) לחוק והחלות על נפגעי עבודה בלבד. כמו כן נטען, כי שגה בית המשפט עת קבע כי פרשנות המל"ל בסוגיה מנוגדת להגיון המשפטי, וזאת בהתחשב בכך שלמל"ל זכות שיפוי סטטוטורית שאינה מוגבלת כלל, ולכן לגישתו, שלילת זכותו לשיבוב בגין גימלה זו או אחרת היא שצריכה להיעשות באופן מפורש ובכתב, ולא להיפך. 6. המשיבים מצדם טוענים, כי המקרה דנא אינו עומד באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן לא מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, באשר מדובר בפרשנות הסכם אשר בוטל על-ידי המל"ל לפני כשש שנים ואינו תקף עוד, כאשר מספר המקרים בהם ישנה נפקות לסוגיה זו הוא קטן, והסכומים העומדים על הפרק אינם משמעותיים. עוד נטען, כי קביעת בית המשפט המחוזי אינה עומדת בסתירה להלכת קרנית, שכן הלכת קרנית הורתה על פירוש מצומצם של המונח "גימלה בעין" רק לעניין סיווג הגימלה, ללא כל התייחסות למעמדו או סיווגו של הנכה. בהקשר זה, מפנים המשיבים לפסק הדין בע"א (מחוזי ת"א) 35894-11-13 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (9.2.2015) (להלן: ע"א 35894-11-13), שניתן אך לאחרונה, בגדרו נקבעו קביעות דומות על-ידי כב' השופטים י' שבח ו-ש' שוחט, בניגוד לדעתו החולקת של סגן הנשיאה, כב' השופט י' ענבר. לגישת המשיבים, פסקי הדין אליהם מפנה המל"ל בבקשתו, אשר הגיעו לתוצאה שונה, כמו גם חוות דעתו של כב' השופט ענבר, חטאו לפרשנות הראויה. בצד זאת טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, תוך שהם סומכים ידיהם על קביעותיהם של בית המשפט המחוזי והשלום. המשיבים מוסיפים, כי חיזוק לטענותיהם ניתן למצוא אף בהוראות המחוקק, אשר מצא לנכון להשוות בין גמלאות שיקום בגין נכות כללית לבין גמלאות שיקום בגין נכות מעבודה, כעולה מסעיף 204 לחוק. דיון והכרעה 7. לאחר העיון בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבים, הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה. קיים צורך בקביעת הלכה מחייבת על-ידי בית משפט זה, שכן קיימת מחלוקת פוסקים בין שופטי הערכאות האחרות, ועל אף שההסכם בוטל בינתיים, נראה כי עוד צפויה התדיינות בסוגיה. על כן ראוי להעניק רשות ערעור. לגופו של עניין, סבורני כי דין הערעור להידחות. אפרט להלן נימוקי. 8. אקדים ואומר, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, כי תביעתו של המל"ל לשיבוב בגין דמי השיקום ששילם לנפגעת מבוססת על הוראות ההסכם רב השנים. אי לכך, משהוסכם כי ההסדר החוזי הוא שחל במקרה שבפנינו, וכי בעילה חוזית עסקינן, יש להכריע במחלוקת על סמך פרשנות הסכם זה בלבד, ואין להסתמך לשם כך על זכות השיבוב הסטטוטורית של המל"ל הקבועה בסעיף 328(א) לחוק. בהקשר זה, יפים דבריו של השופט א' ריבלין בעניין אררט: "המעיין במנגנון השיפוי הנקוב בסעיף 3 ובחוזה בכללותו למד כי ההסכם אמנם נולד מתוך סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, אולם משיצא לאוויר העולם – יש לו חיים משלו. כלומר, אף שברקע ההסכם עומדת זכותו הסטטוטורית של המל"ל לשיפוי מאת חברת הביטוח בגין גמלאות שהוא נושא בהן – זכות של תחלוף – אין ההסכם נשאר נאמן לה לכל אורך הדרך, והוא משקף בחירה מוסכמת של הצדדים להסדיר בדרך של 'קח ותן' את מערך החובות והזכויות ביניהם [...] ככל שההסכם חל, יש לקיימו אף מקום שבו הוא סוטה מן הדרך המותווית בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. מסכים אני אפוא לדבריה של חברתי השופטת חיות, כי ' ... ההסדר החוזי יצר משטר אחר בכל הנוגע לזכות השיפוי המוקנית למל"ל בגין הגמלאות ששילם. הסדר זה סוטה באופן משמעותי מהסדר השיפוי הסטטוטורי, והוא נעדר כמעט לחלוטין את הסממנים המאפיינים סוברוגציה' ( ... ), ומסכים אני למסקנתה של חברתי כי '...עילת התביעה לשיפוי, המוקנית למל"ל כלפי המבטחים על-פי ההסכמים שבנדון, איננה אלא עילה חוזית...' ( ... ). אכן, ההסדר החוזי בא להסדיר מראש, ובמבט כולל, את שאחרת היה צריך לברר, בהליך משפטי פרטני, בכל מקרה ומקרה שבו קמה למל"ל זכות שיפוי מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי" (עמ' 146 לפסק הדין). נוכח האמור, איני מוצא לנכון להידרש לטענות שונות שהעלו הצדדים הנוגעות לפרשנות החוק או להשפעת גישת המחוקק על ההסכם, וכל שעומד בפנינו הוא ההסכם שנערך בין הצדדים ופרשנותו, תוך מתן ביטוי לרצון הצדדים. עוד יצוין, כי הצדדים אינם חלוקים בכל הנוגע לקביעה כי למל"ל לא עומדת זכות שיבוב בגין "גימלה בעין" ששולמה או תשולם על-ידו, וכן הוסכם כי גמלת שיקום מקצועי נכללת בהגדרת המושג "גימלה בעין". לפיכך, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם דמי שיקום מקצועי ששולמו במסגרת תביעת נכות כללית מכוח פרק ט' לחוק (במובחן מנכות מעבודה) מהווים "גימלה בעין" המוחרגת מן ההסכם ואינה בת-שיבוב. 9. כאמור, בחינת לשונו של ההסכם רב השנים בין המל"ל לחברות הביטוח מעלה, כי גמלאות הניתנות לשיבוב מכוח ההסכם הן גמלאות ששולמו או שעתידות להשתלם לפי פרק ה' לחוק, תוך החרגת "גימלה בעין" המשולמת לפי סימן ג' בפרק ה' לחוק, וזאת בהתאם להוראות סעיפים 82(ב) לפקודת הנזיקין ו-86(א) לחוק, הרלוונטיים לעניין ההסכם לצורך הגדרת המונח "גימלה". עוד יוזכר, כי אותו פרק ה' לחוק עוסק ב"ביטוח נפגעי עבודה". משמע, לפי פשט לשונו של ההסכם, הוא חל רק על גמלאות ששולמו בגין נכות מעבודה, כאשר "גימלה בעין" ששולמה בגין נכות זו מוחרגת ממנו ואינה בת-שיבוב. יחד עם זאת, ועל-אף הותרת לשון ההסכם בעינה בכל הנוגע להגדרת המושג גימלה, הוסכם על הצדדים כי במהלך השנים התפתח נוהג לפיו הורחבה תחולתו של ההסכם כך שיחול גם כאשר שולמו גמלאות במסגרת ענף נכות כללית ולא רק במסגרת ענף נכות מעבודה, וזאת כאשר מתקיים קשר סיבתי בין תשלום הגימלה לבין תאונת הדרכים שארעה. בהינתן נתונים מוסכמים אלו, קשה להלום את טענתו של המל"ל לפיה כוונת הצדדים ביחס להרחבת תחולתה של הגדרת המושג גימלה, הניתנת לשיפוי מכוח ההסכם, נוגעת אך לחלק מן ההגדרה האמורה, באופן שיש בו כדי להטיב עם המל"ל ביחס להסכם המקורי, וזאת ללא הבהרה מפורשת לפיה החרגת "גימלה בעין" מזכות השיבוב של המל"ל אינה רלוונטית ביחס לגמלאות המשולמות שלא במסגרת ענף נכות עבודה. טוען המל"ל, כי סעיף 86(א) לחוק קובע במפורש כי "גימלה בעין" היא גימלה המשולמת לנפגע עבודה בהתאם לסימן ג' בפרק ה' לחוק, ועל-כן לא ניתן לקבוע כי גמלת שיקום מקצועי שניתנה מכוח פרק ט' לחוק מהווה "גימלה בעין". ואולם, אין מקום לטענה זו כאשר מלכתחילה הגדרת "גימלה" בהסכם נוגעת אך לגמלאות ששולמו לנפגעי עבודה לפי פרק ה' לחוק, שכן אם נדבוק בגישה פרשנית זו אין מקום כלל להחיל את ההסכם על גמלאות ששולמו מכוח נכות כללית. השאלה היא, אפוא, האם ההסכם הורחב כפי שהוא על כל חלקיו גם לנפגעי נכות כללית אשר נפגעו בתאונות דרכים, או שמא הרחבתו היא רק חלקית. כאמור, לטעמי, ובדומה לקבוע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ככל שלא הוסכם במפורש אחרת, הרחבת ההסכם על תחומי ביטוח נוספים כוללת את כל תנאיו והוראותיו של ההסכם האמור, ואין באפשרותו של אחד הצדדים "לבחור" באופן חד-צדדי את התנאים בהם הוא חפץ, באופן שיטיב עמו. לפיכך, החרגתה של "גימלה בעין" מזכות השיבוב של המל"ל במסגרת ההסכם נוגעת גם לגמלאות בעין ששולמו במסגרת ענף נכות כללית, או גמלאות בעין ששולמו בכל תחום ביטוח עליו חל ההסכם מכוח הנוהג בין הצדדים, ככל שלא הוסכם אחרת, בייחוד מאחר שדומה כי הרציונאל שעמד בבסיס ההחרגה המקורית של "גימלה בעין" המשתלמת בגין נכות בעבודה מזכות השיבוב של המל"ל, חל גם ביחס ל"גימלה בעין" המוענקת בתחומי ביטוח אחרים. 10. יצוין, בלי להתיימר למצות את הפסיקה כולה, כי מרבית פסקי הדין שנבחנו, בדומה לאמור בפסק הדין מושא הערעור, תמכו אף הם בקביעתי זו ביחס לסוגיה הנדונה, תוך עמידה על נימוקים נוספים (ראו, למשל: ע"א 35894-11-13, פסק דינה של השופטת י' שבח ופסק דינו של השופט ש' שוחט, בגדרו אושר פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (שלום-ת"א) 16932-01-11 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (9.10.2013); תא"ק (שלום-י-ם) 24097-08-11 המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (4.9.2014); ת"א (שלום-חי') 1114/08 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (4.5.2011)). דומה, כי יש במתן הבכורה לגישה זו בפסיקה, על-אף קיומה של דעה אחרת בסוגיה, כדי לתמוך במסקנה אליה הגעתי. 11. בצד זאת, קיימת גם גישה בפסיקה התומכת בעמדתו של המל"ל, לפיה גמלאות בעין שאינן כלולות בזכות השיבוב של המל"ל הן רק גמלאות ששולמו בגין נכות עבודה (ראו: ע"א 35894-11-13, דעת המיעוט של סגן הנשיאה ענבר; ע"א (מחוזי י-ם) 55562-09-11 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (26.3.2012), בגדרו אושר פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (שלום-י-ם) 6527/07 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח (10.7.2011); ת"א (שלום-י-ם) 3442/07 המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (17.9.2008)), כאשר האדן המרכזי והעיקרי עליו נסמכת פסיקה זו נטוע בהלכת קרנית, אשר קובעת כי יש לפרש את המונח "גימלה בעין" באופן מצומצם. אין בידי לקבל את הפרשנות שניתנה במסגרת פסקי הדין האמורים לקביעותיו של השופט י' אנגלרד בהלכת קרנית. נוכח הפסיקות הסותרות שניתנו בבתי המשפט באשר לפרשנות הלכה זו, יש מקום להבהירה. בהלכת קרנית עלתה השאלה האם גימלה סיעודית שניתנה לנפגעת בתאונת דרכים מהווה "גימלה בעין" במובן המיעוט של סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין, ועל כן אינה נכנסת לגדר ההסכם ואינה מקנה למל"ל זכות שיבוב. אכן, פסק הדין שניתן מפי השופט י' אנגלרד קבע כדלקמן: "יש לפרש את המושג ['גימלה בעין' – צ.ז] על-פי משמעותו המצומצמת בהוראת סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין. הכוונה היא איפוא לגמלאות המנויות בסעיף 86 שבפרק ה' בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] מתשנ"ה לגבי נפגעי עבודה והמוגדרות במפורש כגמלאות בעין, דהיינו גימלה לשם ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי. נמצא כי גימלה סיעודית אינה כלולה במושג גימלה בעין כמשמעותו בהוראת סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין" (פסקה 19 לפסק הדין). ואולם, את דבריו אלו של השופט י' אנגלרד יש לקרוא על רקע המחלוקת שעמדה בפניו. קביעה זו באשר לפירוש המצומצם שיש לתת למונח "גימלה בעין" נגעה למהות הגימלה עצמה ולא לסיווג מקבל הגימלה, שכן עוד בפתח פסק דינו מציג השופט את קביעתו של בית המשפט המחוזי באותו עניין לפיה: "על-אף העובדה שסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין מפנה במפורש לגמלאות המוענקות לנפגע בעבודה, אין לצמצם את ההסכם בין הצדדים לגמלאות של נפגעי עבודה, אלא יש להרחיבו על כל סוגי הגמלאות של הביטוח הלאומי". על קביעה זו לא חלק השופט אנגלרד בפסק דינו, אלא רק פנה לבחון האם גימלה סיעודית נופלת להגדרה של "גימלה בעין". לו היה סבור כי מלכתחילה אין להחריג מן ההסכם "גימלה בעין" שניתנה מכוח נכות כללית, כלל לא היה נדרש לשאלה האם גימלה סיעודית מהווה "גימלה בעין", והיה גודע את הדיון בסוגיה בעודו איבו. לא-זו-אף-זו, מדבריו של השופט אנגלרד המצוטטים לעיל עולה, כי הוא לא ראה להוציא את גימלת הסיעוד מגדר ההגדרה של "גימלה בעין" מאחר שזו אינה משתלמת בהתאם להוראות סימן ג' שבפרק ה' לחוק, כי אם משום שגימלת הסיעוד אינה נכללת ברשימה הסגורה שבהגדרת "גימלה בעין" בסעיף 86(א) לחוק. על כן, יובהר, כי ההחרגה של "גימלה בעין" מן ההסכם חלה ביחס לגמלאות ששולמו או ישולמו בכל תחומי הביטוח עליהם חל ההסכם ולא על תחום ביטוח נפגעי העבודה בלבד, אך יחד עם זאת, פירושה ייעשה בצמצום ובהתאם ללשון החוק הכתובה, משמע, גימלה לשם ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי. 12. בטרם סיום, אבקש להתייחס לטענת המל"ל, כי הפרשנות הרחבה שניתנה למונח "גימלה בעין" במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי מוציאה מתחולת ההסכם נתח גדול של גמלאות, ויש בכך כדי לרוקן מתוכן את הכדאיות הכלכלית של המל"ל לקיום ההסכם – דבר שימנע הסדרת היחסים בין המל"ל לבין חברות הביטוח באמצעות הסדר כולל בעתיד. בהקשר זה צוין, כי בימים אלה מתנהל משא ומתן בין הצדדים במטרה להעמיד שוב את מערכת היחסים ביניהם על בסיס הסדר מוסכם, ולכן ככל שתאומץ הכרעת בית המשפט המחוזי בסוגיה האמורה, יכלכל המל"ל צעדיו מחדש ויבחן האם צעד זה כדאי מבחינתו. אציין, כי עוד בהלכת קרנית נאמר: "טוב יעשו הצדדים אם יציינו במפורש בהסכם שביניהם את דבר הוויתור של המוסד לביטוח לאומי על תביעת שיבוב לגבי 'גימלה בעין', כפי שנהגו בהקשר שונה בסעיף 4 להסכם ביניהם. בהזדמנות זו יוכלו הצדדים לקבוע גם מהי, לדעתם, המשמעות המדויקת של המושג 'גימלה בעין'". למרבה הצער, הצדדים לא שעו להמלצת בית המשפט, וסוגית הגדרת המושג "גימלה בעין" במסגרת ההסכם הגיעה, בווריאציות שונות, להכרעה בערכאות השיפוטיות מעת לעת. על כן, דווקא עתה, משבוטל ההסכם רב השנים ומתקיימים מגעים מבורכים בין הצדדים על-מנת להגיע לכדי הסכמה חוזית חדשה, ראוי כי יאמצו את המלצת בית המשפט בהלכת קרנית ויציגו נוסח ברור ומפורש של ההסכמה ביניהם, ככל שתושג, בכל הנוגע להגדרת הגמלאות בנות-השיבוב מכח ההסכם באופן כללי ולהגדרת המונח "גימלה בעין" בפרט. מכל מקום, אל להם לתלות יהבם ולחפש את המענה לסוגיות האמורות בהכרעות בית המשפט ביחס למחלוקת שהתעוררו באשר לנוסחו של ההסכם המקורי. אשר על כן, לו תשמע דעתי, יידחה הערעור. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט צ' זילברטל. ניתן היום, ‏ל' בניסן התשע"ה (‏19.4.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14070850_L02.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il