אושרי סעדיה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7083/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7083/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערער: אושרי סעדיה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-ת"פ 4022/09 מיום 15.7.2009 שניתן על ידי כבוד השופטת י' שיצר תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי התש"ע (12.10.2009) בשם המערער: עו"ד ישר יעקובי בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. השאלה בערעור זה היא האם המערער הוא זה אשר שדד את המתלוננת. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שיצר) השיב על שאלה זו בחיוב, ועל כך הערעור שבפנינו. בא כוח המערער, עו"ד יעקובי, טוען לספק בזיהויו של המערער על ידי המתלוננת. 2. ביום 23.12.2008, פגשה המתלוננת אדם בלתי מוכר לה בשכונת פלורנטין בתל אביב. אותו אדם פתח בשיחה עמה, שיחה שעל פרטיה אעמוד בהמשך הדברים, והיא ניסתה לחמוק ממנו. המתלוננת הסתובבה וגם נכנסה לחנות לפני שחזרה לביתה, והכל כדי לא להוביל את מי שפתח עימה בשיחה אל ביתה. בדרכה לביתה, כך תיארה המתלוננת, אותו אדם שפתח עמה קודם בשיחה, משך את הצעיף שהיה מונח עליה וחטף מידה את מכשיר הטלפון הנייד בו החזיקה. למרות שהמתלוננת ראתה את השודד בחטף, היא זיהתה, כך העידה, כי מדובר באותו אדם שפתח עמה בשיחה גם לפי מראהו וגם לפי בגדיו – קפוצ'ון בילובורד, מעיל שחור, נעליים וג'ינס. 3. ביום 14.1.2009, זומנה המתלוננת למסדר זיהוי תמונות וזיהתה את המערער, אף ששערו נראה שונה מאשר באירוע. המערער אישר בחקירתו כי סיפר את שערו הארוך. במהלך מסדר הזיהוי, הצביעה המתלוננת על תצלומו של המערער ואמרה: "אני לא סגורה, אבל מבין התמונות זה הוא". ביום 4.2.2009, נערך עימות בין המערער לבין המתלוננת. בעימות טענה המתלוננת כי המערער היושב מולה הוא מי שתקף אותה וגנב לה את הפלאפון מן היד. היא ציינה גם כי הוא לובש את אותו קפוצ'ון אשר לבש בעת אירוע השוד. המערער טען בעימות כי המתלוננת משקרת, כי הוא כלל אינו מכיר אותה וכי המשטרה שלחה אותה כסמויה כדי "לתפור" לו תיק. לעניין הקפוצ'ון שלבש בעימות, המערער טען כי הוא קנה אותו רק שבוע לפני כן. ממילא אין זה יכול להיות, כך משתמע מדבריו, כי הוא היה האדם הלבוש אותו קפוצ'ון אשר שדד אותה ביום 23.12.2008. 4. כאמור, בטרם נשדדה המתלוננת, היא נתקלה בבחור אשר ביקש לקיים איתה שיחה, ממנה ניסתה לחמוק. אין מחלוקת על כך שהמתלוננת מסרה לגבי אותו בחור פרטים שהם פרטים ייחודיים לגבי המערער: ששמו הפרטי הוא אושרי וכי הוא שינה את שמו מאשר לאושרי; שהוא היה בבית סוהר והשתחרר זמן קצר קודם לכן; ושהוא גר בגגון. המתלוננת מסרה גם כי לאותו בחור הייתה חסרה שן, ואכן למערער חסרה שן. זיהוי זה, על פי פרטים ייחודיים למערער, אוצל על טענות שונות שהעלה הסניגור לגבי פגמים במסדר הזיהוי. לטענת הסניגור, צריך היה לערוך מסדר זיהוי חזותי ולא מסדר זיהוי תמונות ובנוסף, צריך היה לזמן סניגור שיהיה נוכח בעת עריכת המסדר. זאת כיוון שהמשטרה חשדה במערער על יסוד הפרטים שמסרה המתלוננת לגביו, ולטענת הסניגור, מדובר לא באיתור אלא בזיהוי. לדעתי, יש טעם בטענת הסניגור כי היה ראוי לערוך מסדר זיהוי חי ולזמן אליו סניגור. ואולם, ההתאמה בין הפרטים הייחודיים למערער אותם מסרה המתלוננת, לבין תיאור פרטים הנוגעים לשודד – יוצרת זיהוי עצמאי של המערער על ידי המתלוננת. 5. עו"ד יעקובי בא כוח המערער מוסיף וטוען לפנינו כי אפשר והמערער אכן היה זה שפתח בדברים עם המתלוננת בשלב שלפני השוד, ועל כן היא ידעה פרטים מדויקים לגביו. ואולם, לטענתו, מכאן אין להסיק כי מי שפתח בדברים עם המתלוננת הוא גם מי ששדד אותה כעבור כמה דקות. גם טענה זו אין לקבל: ראשית, כאמור, בעימות שנערך זמן קצר אחרי השוד, המערער טען כי הוא כלל אינו מכיר את המתלוננת. בחקירתו מיום 2.2.2009, לא ידע המערער להסביר כיצד ייתכן שהמתלוננת ידעה למסור לגביו פרטים אישיים נכונים, וסירב לענות על שאלות החוקרים. רק בעדותו בבית המשפט, טען המערער לראשונה, כי אולי הוא הכיר את המתלוננת ואין הוא זוכר, והעלה את הסברה לפיה "אולי" הוא אכן דיבר עם המתלוננת, אך מישהו אחר שדד אותה. הכחשתו של המערער (עד שלב עדותו בבית המשפט) כי שוחח עם המתלוננת עובר לשוד – דבר שלא ניתן להטיל בו ספק לאור הפרטים המדויקים שמסרה המתלוננת לצורך זיהויו – מחזקת את גרסתה של המתלוננת, כי מי ששוחח עמה ועקב אחריה, הוא זה ששדד אותה כעבור דקות ספורות. בית המשפט סמך ידו על גרסת המתלוננת כאמינה וראה בביטויים של חוסר ביטחון בזיהוי בהם השתמשה המתלוננת, משום מתן עדות זהירה: "מצאתי את גרסת המתלוננת סדורה וקוהרנטית, במסגרתה מסרה בפרטי פרטים את קורותיה באותו הערב שבו נשדדה. המתלוננת סיפרה בבהירות ובאופן מעורר אמון על 'הכרותה' עם הנאשם [המערער – מ.נ.], על ניסיונותיה לחמוק הימנו, ועל מעשה השוד, שבסופו של יום, ביצע בה. זאת, אל מול גרסתו המתחמקת והמבולבלת של הנאשם, אשר לבשה צורה ופשטה צורה, ובייחוד, בעניין סוגיית הכרותו עם המתלוננת שביחס אליה טען פעם בכה, ובפעם בכה, פעם כי אינו מכירה כלל ועיקר, ופעם כי יש ודיבר עימה, באחד מימי העבר. את גרסתה של המתלוננת מצאתי מהימנה בייחוד באותו אתר שבו התגבשה נקודת המחלוקת המרכזית בין התביעה להגנה, הוא, זיהוי הנאשם על ידי המתלוננת. דווקא בנקודה זו, מצאתי את המתלוננת זהירה, מחושבת, ונעדרת רצון או מגמת הפללה כלשהם. אותו זיהוי שזיהתה את הנאשם, לשבריר הרגע, בעת ביצוע השוד, נמצא כבעל מתאם עם הזיהוי שזיהתה המתלוננת את הנאשם במהלך מסדר זיהוי התמונות. דווקא הססנותה של המתלוננת בעת הזיהוי, ומתן הסבר מספק ומניח את הדעת להססנות זו כנעוצה בשינוי שחל בשיערו של הנאשם, היא הנותנת כי בעדת אמת עסקינן, על אחת כמה וכמה שהסברה זה נתמך בממצא שבא מפי הנאשם ושעליו לא באו הצדדים במחלוקת, כלל ועיקר. כך גם, בעניין אותו כיתוב שזיהתה על סוודר הקפוצון שלבש הנאשם בעת ביצוע השוד ואשר מצביע על עירנותה של המתלוננת לפרטים רלוונטים התומכים בזיהויה את הנאשם". דברי בית המשפט מדברים בעד עצמם ואין מקום להתערב במסקנה אליה הוא הגיע. 6. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏‏‏כ"ו תשרי, תש"ע (14.10.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09070830_C03.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il