אייל משה גיצלטר נ. אלונה בר און

15 1 בבית המשפט העליון רע"א 7080/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשים: 1. אייל משה גיצלטר 2. שגיא קליין 3. נוף ערים תמ"א 38 בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. אלונה בר און 2. צביקה רובינשטיין 3. רון שחר 4. בית וגג ג.ל. בע"מ 5. פורמלי - איתי הוז 6. פורמלית - קרן בית וגג ג.ל. (שותפות מוגבלת) 7. פורמלי - גדעון מוזס בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.8.2021 בת"א 18222-03-17 שניתנה על-ידי כבוד השופט מ' אלטוביה בשם המבקשים: עו"ד דורון אפיק; עו"ד יאיר אלוני בשם המשיבה 1: עו"ד שלומי תורג'מן בשם המשיבים 3-2: עו"ד יהודה רוזנטל; עו"ד אסף דהן בשם המשיבה 4: עו"ד יחיאל כשר; עו"ד עמרי רון-טל פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 26.8.2021, בת"א 18222-03-17 (השופט מ' אלטוביה), שבה נדחתה בקשת המבקשים למתן הוראות בהליך הערכת שווי, שנערך בעקבות הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים. בבקשת רשות הערעור נטען גם כלפי החלטה נוספת שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי, מיום 29.9.2021, שבגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל. רקע עובדתי הצדדים, מי במישרין ומי בעקיפין, החזיקו במשותף במניותיה של המשיבה 4, חברת בית וגג ג.ל. בע"מ (להלן: החברה). מטיוטת הערכת השווי של החברה עולה כי "קרן ההשקעות 'בית וגג ג.ל. שותפות מוגבלת' (להלן: הקרן), נוסדה בחודש נובמבר 2010, כשותפות מוגבלת, שאיגדה משקיעים פרטיים לשם השקעה וייזום בתחום התחדשות עירונית למגורים. הקרן יוזמת ומנהלת פרויקטים המקודמים בהתאם לתכנית המתאר הארצית – תמ"א 38, בעיקר בדרך של הריסה ובנייה מחדש (תמ"א 38/2), ובדרך של עיבוי וחיזוק (תמ"א 38/1)". הקרן גייסה כ-250 מיליון ₪, מגופים פיננסיים ומוסדיים, וממשקיעים פרטיים. הכספים שגויסו, הושקעו, בהתאם לאסטרטגיית ההשקעה של הקרן, בעשרות פרויקטים של התחדשות עירונית במרכז הארץ. החברה, שהיא 'שותף כללי' בקרן, "[הוקמה] בשנת 2010, [ועוסקת] בניהול הקרן, לרבות בקרה על פרויקטים קיימים וייזום פרויקטים חדשים. בתמורה, ומכוח הסכם בין הקרן השותפים המוגבלים והשותף הכללי, זכאי השותף הכללי לדמי ניהול רבעוניים. בהתאם להסכם השותפות, לאחר קבלת הכנסות מנכסי השותפות, יחלק השותף הכללי את יתרות הכספים [...]. השותף הכללי יהיה זכאי לדמי הצלחה, לפי סדר הקדימויות בחלוקה, במקרה של עמידה ביעד שיעור תשואה שנתי". לימים התגלע סכסוך בין הצדדים, וביום 8.3.2017 הגישו המבקשים – בעלי מניות מיעוט בחברה – תביעת קיפוח נגד המשיבים. ביום 18.8.2019, מתוך רצון לסיים את הסכסוך בדרכי שלום, חתמו הצדדים כולם על הסכם פשרה, שלפיו, בשלב ראשון ימונה מעריך שווי, שיקבע "את שווי החברה נכון ליום 17.6.2021, בהתייחס לכל זכויות החברה ונכסיה במועד הקובע ושווים במועד זה". בתוך כך צוין, כי "לצורך הסכם זה 'שווי החברה' יוגדר כשווי שיקבע על ידי מעריך השווי כאמור, על פי המידע והנתונים שהיו ידועים באותה עת". עוד נקבעו בהסכם, הוראות מפורטות לגבי הליך הערכת השווי ואופן ניהולו. נוכח חשיבות הדברים לענייננו, אביא את הקטעים הרלבנטיים מן ההסכם, ככתבם וכלשונם: "[...] מעריך השווי לפי שיקול דעתו הבלעדי, יתחשב בכל שיקול שיסבור שהינו רלבנטי להערכת שווי החברה ויהיה רשאי לקבל או שלא לקבל את עמדות הצדדים בעניין זה. מעריך השווי יקבע את שווי החברה נכון ליום 17.6.2016 [...], בהתייחס לכל זכויות החברה ונכסיה במועד הקובע ושווים במועד זה. לצרכי הסכם זה, 'שווי החברה' יוגדר כשווי שיקבע על ידי מעריך השווי כאמור, על פי כל המידע והנתונים שהיו ידועים באותה עת. [...] הליך הערכת השווי, על ידי מעריך השווי יבוצע כדלקמן: [...] קודם לעריכתה הסופית של הערכת השווי, מעריך השווי יספק לצדדים טיוטת חוו"ד. לצדדים תהיה הזכות להתייחס בכתב לטיוטת חוות הדעת ולצרף מסמכים תומכים להתייחסותו בתוך 30 יום, מיום קבלתה, וזכות נוספת להשיב לעמדות הצדדים האחרים לטיוטת חוות הדעת בתוך 30 ימים מיום קבלתן. לאחר קבלת התייחסויות הצדדים לטיוטת חוות הדעת וקיום כל בירור שיבקש מעריך השווי לבצע, לפי שיקול דעתו המוחלט, בעקבות אותן התייחסויות, יערוך מעריך השווי את הערכת השווי בנוסחה הסופי, יחתום עליה וימסור אותה לבית המשפט ולצדדים. [...] הערכת השווי החתומה והסופית תהא מחייבת והצדדים לא יוכלו לחלוק עליה או לערער עליה בפני בית המשפט או בפני כל גורם אחר". נוסף לאמור נקבע, כי בתום הליך הערכת השווי, יקבע בית המשפט המחוזי את הסכום הסופי שאותו ישלמו המשיבים למבקשים, וזאת בהתבסס על שווי החברה, בהתאם לקביעת מעריך השווי. ביום 6.10.2019 אישר בית המשפט המחוזי את הסכם הפשרה, ונתן לו תוקף של החלטה, וביום 13.11.2019 הודיעו הצדדים לבית המשפט, כי הגיעו להסכמה שלפיה רו"ח אלי אלעל ימונה לשמש כמעריך השווי. מעריך השווי החל אפוא בעבודתו, ופנה לצדדים על מנת שימציאו לו את כלל המסמכים הרלבנטיים. בהמשך, ביום 31.5.2020, הגיש מעריך השווי לצדדים "מסמך מתודולוגיה", שבו הבהיר לצדדים את מתודולוגיית הערכת השווי אשר בדעתו לפעול על-פיה, ואִפשר לצדדים להתייחס אליה, ולהעלות השגות לגביה. לאחר שהתקבלו התייחסויות מטעם הצדדים, הגיש מעריך השווי, ביום 11.2.2021, טיוטה ראשונה של חוות דעתו, וזו תוקנה על-ידו בהמשך, ביום 14.2.2021 וביום 22.4.2021. אחר הדברים האלה, שטחו הצדדים את טענותיהם ביחס לטיוטה, ובתוך כך, העלו גם המבקשים כמה וכמה טענות כלפיה (בהמשך אפרט אותן טענות שהמבקשים עודם עומדים עליהן גם עתה, בבקשת רשות ערעור זו). מעריך השווי הגיב לטענות, דחה אותן, ולבסוף, ביום 16.6.2021 הודיע כי הוא מוכן ומזומן ליתן את הערכת השווי הסופית. ההליך בבית המשפט המחוזי ביום 23.6.2021 פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי, בבקשה למתן הוראות למעריך השווי. במסגרת זו ביקשו המבקשים, להורות למעריך השווי לתקן את טיוטת הערכת השווי, ביחס לשלושה עניינים: חריגה נטענת של מעריך השווי מהמתודולוגיה שנקבעה על-ידו; שימוש נטען במידע ש'נולד' רק לאחר 'התאריך הקובע'; והתעלמות משווי המותג, משוויה של פלטפורמת הניהול, ומהאפשרות לגייס קרן המשך. ביום 6.7.2021 הגיש מעריך השווי את תשובתו, ובה טען, כי המסמך שגיבש אינו חורג מן העקרונות שהציב במסמך המתודולוגיה שהועבר על-ידו מראש לצדדים. לכך הוסיף מעריך השווי, כי "בהלימה למסמך מתודולוגיה זה, הנחתי בהערכת השווי מהו המידע ש'היה ידוע לצדדים ו/או למשתתף שוק סביר למועד הקרע, או שהיה צריך להיות ידוע". כמו כן, בהתייחס לטענה כי התעלם משוויה של האפשרות לגייס קרן המשך, טען מעריך השווי, כי "זכויות אלו ככל שקיימות, ניתנות לאמידה כלכלית על ידי, אך איני יודע האם הן חלק [מההסכם] בין הצדדים. ולכן – כפי שביקשתי מהצדדים – אבקש ואחכה להוראות בית המשפט אלי בסוגייה זו". עוד הוסיף מעריך השווי, לגבי הטענות לאי-חישוב שווי הפלטפורמה והמותג, כי "להבנתי שווי זה מתקבל מחיבור של שני אומדני שווי: שווי הפלטפורמה המשתקף בפעילות הנוכחית, וערכה גלום ממילא בתחולת עבודתי. ושווי נוסף, ככל שיש, אשר יבוא לידי ביטוי בקרן ההמשך, ומשם אנו חוזרים לדיון לעיל – האם שווי זה כלול בתחולת עבודתי אם לאו". ביום 26.8.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. נקבע, כי "נוכח הוראות סעיף 3.3 להסכם הפשרה, והסכמת הצדדים השוללת את זכות הערעור על החלטת מעריך השווי, איני רואה לנכון להתערב בעבודתו של מעריך השווי. טענות המבקשת באשר לאופן התנהלות מעריך השווי ועצם הבקשה כאן, אינה מתיישבת עם הסכמת הצדדים לפיה לאחר הצגת מסמכים וטענות על ידי הצדדים והתייחסות הצדדים לטיוטת חוו"ד, למעריך השווי שיקול דעת 'מוחלט' [...]. הבקשה נדחית ועל מעריך השווי להשלים עבודתו בהתאם לקבוע בהסכם הפשרה. ביום 31.8.2021 הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר, וביום 1.9.2021 קבע בית המשפט המחוזי לגביה כך: "לפי שעה מעריך השווי יעכב את המשך הכנת חוות דעתו עד ליום 3.11.2021 (בהתחשב בחגי תשרי ובבקשה לעיון חוזר וקביעת מועד לדיון בה)". כחודש ימים לאחר מכן, ביום 29.9.2021, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, אף ללא דיון במעמד הצדדים, בקבעו כך: "אמנם החלטה שניתנה במסגרת בקשת ביניים ניתנת לשינוי, אולם זאת רק במקרים קיצוניים של שינוי נסיבות או טעות המצדיקה תיקון. מקום שהטענות עליהן מתבססת בקשה לעיון חוזר הן ערעוריות בטיבן, אין זה נכון מטעמים של יעילות וסופיות הדיון לשוב ולדון בטענות אלה, ודרך המלך היא להגיש ערעור או בקשת רשות ערעור על ההחלטה עליה מבוקש העיון החוזר. בנסיבות כאן, נראה כי מבוקש לערער על הטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה מיום 26.8.2021, ועם כל הכבוד, בהתחשב בהוראות הסכם הפשרה והסמכויות שהוקנו למעריך השווי איני סבור שיש מקום לעיון חוזר או לשינוי ההחלטה מיום 26.8.2021. הבקשה נדחית". מכאן הבקשה שלפנַי. תמצית טענות הצדדים המבקשים מלאים טענות כרימון כלפי החלטת בית המשפט המחוזי. ראשית טוענים המבקשים, כי על-פי לשון הסכם הפשרה, רק "הערכת השווי החתומה והסופית" אינה ניתנת לערעור. מכאן, שכל עוד לא הומצאה הערכת השווי החתומה והסופית, הסכם הפשרה אינו מונע את בית המשפט מלהתערב בעבודתו של מעריך השווי. המבקשים מדגישים, כי העובדה שהערכת השווי הסופית אינה ניתנת לערעור, דווקא מחזקת את הצורך בביקורת שיפוטית בשלב המוקדם יותר, שבו עומדים אנו עתה. לגוף המחלוקת טוענים המבקשים, כי "שגה בית המשפט [המחוזי], עת התעלם מעמדת מעריך השווי עצמו, אשר ציין כי יש לקבל הבהרות באשר לסוגיית קרן ההמשך". עוד טוענים המבקשים, כי בית המשפט המחוזי התעלם גם מטענתם, כי מוטל על מעריך השווי לנמק את הערכתו, ולמסור להם את קבצי העבודה שעליהם התבסס. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי שגה בית המשפט המחוזי גם בכך שלא הורה למעריך השווי כי עליו להימנע מהתבססות על מידע שלא היה ידוע לצדדים במועד הקובע. לכך הם מוסיפים, כי "גם כיום המשיבים לא טוענים כי הטעו את המשקיעים בחברה, ולכן הם מושתקים מלטעון שיש להתחשב במידע המאוחר". לבסוף נטען, כי משעה שניתנה ההחלטה מיום 1.9.2021, לגבי הבקשה לעיון חוזר, ומשניתן להבין ממנה כי היה בדעת בית המשפט המחוזי לקיים דיון על-פה בבקשה לעיון חוזר, לא היה מקום לסטות מכך, וליתן החלטה על סמך החומר שבכתובים. החברה, ועמה גם המשיבים כולם, מבקשים לדחות את טענות המבקשים אחת לאחת. לטענתם, הקביעה שבהסכם הפשרה, שלפיה לא ניתן לערער על הערכת השווי, תקפה גם עתה, אף לפני שזו נחתמה והפכה סופית, מכמה טעמים: ראשית, "הטענה מנוגדת להגיון הפשוט ולתכליתה של ההוראה המוסכמת", שבה הוחלט להפקיד את קביעת הערכת השווי, בידי מעריך השווי בלבד. לשיטת המשיבים, התערבות בעבודת מעריך השווי בשלב זה, כמוה כהתערבות בהערכת השווי הסופית, ואולי אף קשה הימנה. שנית, מלשון הסכם הפשרה, שלפיו "מעריך השווי לפי שיקול דעתו הבלעדי, יתחשב בכל שיקול שיסבור שהינו רלבנטי להערכת שווי החברה ויהיה רשאי לקבל או שלא לקבל את עמדות הצדדים בעניין זה", ניתן ללמוד בבירור, כי אין מקום להתערבות בשיקול הדעת של מעריך השווי, אף בשלב הביניים. שלישית, על-פי פרשנות המשיבים, סעיף נוסף שנקבע בהסכם הפשרה, שלפיו "לאחר קבלת התייחסויות הצדדים לטיוטת חוות הדעת וקיום כל בירור שיבקש מעריך השווי לבצע, לפי שיקול דעתו המוחלט, בעקבות אותן התייחסויות, יערוך מעריך השווי את הערכת השווי בנוסחה הסופי, יחתום עליה וימסור אותה לבית המשפט ולצדדים", מלמד גם הוא על כך שהצדדים ויתרו על כל טענה הדורשת התערבות בעבודתו של מעריך השווי, בכל שלב שהוא. זאת גם עוד קודם לפרסום הערכת השווי הסופית. בכל הנוגע לטענה כי מעריך השווי לא נימק את דבריו, נטען כי טיוטת חוות הדעת מפורטת ומנומקת כדבעי: "מדובר במסמך החובק יותר מ-50 עמודים, הכולל ניתוחים מקצועיים בהירים ומפורטים". כמו כן, ובניגוד לנטען בבקשה, המבקשים מעולם לא פנו למעריך השווי בדרישה לקבל את קבצי העבודה, טרם פנייתם לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות. בהתייחס לטענת המבקשים כי מעריך השווי הסתמך על מידע שנתגלה לאחר המועד הקובע, נטען, כי מדובר בהחלטה נכונה ואף מתבקשת. לדברי המשיבים, אין מדובר בתיקונים להערכות שהתבדו, או לעניינים שהתבהרו בהמשך, כ'חכמה שבדיעבד'; בעניין דנן, עסקינן בתיקוני טעויות שנפלו במצגת שהוצגה למשקיעים. ניתן להניח, כי משקיע סביר, שהיה מבקש לרכוש נתח מן החברה, היה מבצע 'בדיקת נאותות', ובעקבותיה היה עומד על הטעות שנפלה במצגת. עמדת המשיבים היא אפוא, כי אין כל מניעה לפעול לתיקון טעויות מסוג זה. המשיבים מדגישים, כי כבר במסמך המתודולוגיה נקבע, כי "במקרה זה של טעות בנתונים, יש בכוונתי לבחון את האפשרות לשקול את הנושא הרלבנטי להערכת השווי כמענה לשאלה הבאה: 'לו צדדים סבירים היו מתקשרים בהסכם לרכישת אחזקותיהם, אז במועד הקרע, מה היה השווי שהיה מוסכם ביניהם, על בסיס המידע שסביר שהיה אז צפוי להיות בידיהם" (ההדגשות במקור– נ' ס'), כשעל כך אין חולק. לא זו אף זו: בזמן אמת, בעת שמעריך השווי פנה לקבלת הערות למסמך זה, המבקשים לא ראו בכך כל בעיה, לא הלינו על הבהרה זו, ואף לא טרחו לפנות בעניינה לבית המשפט המחוזי. אדרבה, בהתייחסותם של המבקשים למסמך המתודולוגיה נכתב, כי "אנו מסכימים עם הקביעה כי יש לעשות שימוש בנתונים שהיו ידועים למועד הקובע, ואשר בהם היה עושה שימוש משתמש שוק סביר". במענה לטענת המבקשים, שלפיה החברה מושתקת מלטעון כי נתוני האמת שונים מן הנתונים שהוצגו על-ידה למשקיעי הקרן, נטען כי אין קשר בין טענה למניעות והשתק של החברה, ככל שישנה, לבין עבודתו של מעריך השווי, אשר תפקידו הוא לָשׁוּם את שווי החברה כראות עיניו. עוד נטען לעניין זה, כי המבקשים עצמם, בכתב התביעה שהגישו לבית המשפט המחוזי בפתחו של ההליך, עובר לגיבוש הסכם הפשרה, טענו כי הנתונים שהוצגו למשקיעים אינם נכונים. על כן, אם אכן ישנו השתק, הרי שהוא פועל דווקא לחובת המבקשים, ומונע אותם מלטעון כי הנתונים שבמצגת משקפים את מצב הדברים לאשורו. במענה לטענה שלפיה מעריך השווי בחר להתעלם מן האפשרות לגיוס קרן המשך, מקדימים המשיבים ומציינים, כטענה מקדמית, כי מלכתחילה מעריך השווי כלל לא ראה צורך בקבלת הוראות מבית המשפט לעניין זה. ואולם, לאחר שהמבקשים הודיעו כי הם עומדים על הצורך בחישוב קרן ההמשך, וכי בכוונתם לפנות בעניין זה לבית המשפט, הבהיר מעריך השווי כי יבקש את הנחיית בית המשפט בנושא, אף שלטעמו מדובר לכאורה בעניין שאינו בסמכותו. מעבר לכך נטען, גם לגוף הדברים, כי כלל אין להביא בחשבון את שאלת קיומה של קרן המשך. אמנם כן, במסגרת הסכם השותפות שנערך בין החברה כ'שותף כללי' בקרן, לבין 'השותפים המוגבלים', המשקיעים בקרן, התחייבה החברה שלא להיכנס לפעילות נוספת, כזו שתתחרה בקרן שהוקמה. ברם, המשיבים סבורים כי התחייבות זו, אינה משפיעה לחיוב על שווי החברה, כי אם להיפך; היא גורעת משוויה הכלכלי של החברה, משום שהיא מונעת ממנה לנצל הזדמנויות עסקיות בעצמה, ומגבילה אותה לפעול במסגרת הקרן בלבד. עוד נטען, כי גם האמור בהסכם בעלי המניות של החברה, אין בו כדי להועיל למבקשים. כל שנאמר באותו הסכם, שנערך בין בעלי המניות לבין עצמם, והחברה כלל אינה צד לו, הוא שבעלי המניות יהיו מנועים מלהתחרות זה בזה. ממילא, אין בכך כדי למנוע את התאגדותם במסגרת נפרדת לחברה, כל עוד חלקו של כל צד נותר זהה. נטען אפוא, כי אין באמור משום התחייבות להקים קרן המשך, אם תוקם, דווקא במסגרת החברה. לפיכך, גם אם במועד הקובע אכן היה סיכוי להקמת קרן המשך, אין בכך כדי להשפיע על שווי החברה. לבסוף, בהתייחס לטענת המבקשים, כי היה על בית המשפט לקיים דיון על-פה, עובר למתן החלטה בבקשה לעיון חוזר, נטען, כי אין בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.9.2021 כל רמז לכך שהיתה אכן כוונה כזו, לקיים דיון על-פה בבקשה. כל שנאמר באותה החלטה הוא, כי המבקשים מעוניינים בקיום דיון בעל-פה. עוד נטען, כי גם לפי פרשנותם של המבקשים, הרי שניתנה להם זכות טיעון מלאה בכתב, ולא קיימת כל הוראה שבדין, המחייבת דיון פרונטלי בעניינם. לפיכך, לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר הורה על דחיית הבקשה לעיון חוזר, מבלעדי דיון בעל-פה. המבקשים, בתגובתם לתשובה, דוחים את טענות המשיבים מכל וכל. לשיטתם, אף אם לא ביקשו בעבר את קבצי העבודה, הרי שזכותם לדרוש אותם כעת. המבקשים מדגישים, כי כל עוד לא נמסרו לידיהם קבצי העבודה, לא ניתן להבין מהי הדרך שהובילה את מעריך השווי למסקנותיו, ובכך הופכת הערכת השווי לבלתי מנומקת, מבלי יכולת לתקוף את ממצאיה ומסקנותיה. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי אין מדובר בהתערבות בעבודת מעריך השווי, כי אם ב"בהכוונת מעריך השווי לפעול במסגרת המנדט שניתן לו". עוד נטען, כי "שיקול דעת מעריך השווי, נוגע לעבודה המקצועית בלבד, ואינו הכשר לחריגה מסמכות או [מכללי] הצדק הטבעי". לבסוף טוענים המבקשים, כי הפרשנות שאותה מבקשים המשיבים ליתן להוראות הסכם הפשרה, כזו המאפשרת לעשות שימוש במידע שנודע לאחר המועד הקובע – אינה מתקבלת על הדעת, ואף עומדת בסתירה ללשונו המפורשת של הסכם הפשרה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהחלטות בית המשפט המחוזי, בבקשת הרשות לערער, בתשובות לבקשה, בתגובה להן, ובנספחים הרבים שצורפו לכל אלה, ובהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל בחלקו. תחילה אדון בעיקרי המחלוקות בין הצדדים, על-פי סדר השאלות המשפטיות המתעוררות בנדון דידן: ראשית, נסיר מדרכנו את השאלה המקדמית העולה מטענות הצדדים, והיא: האם היו המבקשים רשאים לבקש את התערבותו של בית המשפט בעבודת מעריך השווי, או שמא, כקביעת בית המשפט המחוזי, "טענות המבקשת באשר לאופן התנהלות מעריך השווי ועצם הבקשה כאן, אינה מתיישבת עם הסכמת הצדדים לפיה לאחר הצגת מסמכים וטענות על ידי הצדדים והתייחסות הצדדים לטיוטת חוו"ד, למעריך השווי שיקול דעת 'מוחלט'"? לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה, ונוכח המסקנה שאליה הגעתי, לא ראיתי צורך להכריע בשאלה הפרשנית המתעוררת בהקשר זה, משמצאתי כי אין בה כדי להשפיע על תוצאות ההליך כאן. בראש ובראשונה אציין, כי לגבי עניינים מסוימים, לא הצדדים הם שביקשו את הכרעת בית המשפט, כי אם מעריך השווי. משכך, לגבי עניינים אלו – תהא פרשנות הסכם הפשרה אשר תהא – אין ספק כי מעריך השווי רשאי היה לערוך כל בירור שיחפוץ, לשם השלמת עבודתו, ופניה לבית המשפט בכלל זה. נותרנו אפוא רק עם אותם עניינים, שהמבקשים הם שפנו לגביהם לבית המשפט; לא מעריך השווי. עדיין, גם ביחס לאלה, אף אם אניח לטובת המבקשים, כי רשאים הם, כעיקרון, להשיג בשלב זה על פועלו של מעריך השווי, חרף האמור בהסכם הפשרה, הרי שכך או כך, מסקנתי בהקשר זה היא, כי לגופו של עניין – הדין עם המשיבים. מכאן, שהכרעה במחלוקת הפרשנית, אשר ממילא נטועה כל כולה בנסיבות הסכם הפשרה הקונקרטי – אינה מעלה או מורידה – ואיננה נחוצה. אפנה אפוא לבחון את טענות הצדדים לגופן, לגבי טיוטת הערכת השווי. המבקשים טוענים, כי מעריך השווי סרב להעביר להם "מסמכים וקבצי עבודה ששימשו את מעריך השווי לצורכי עבודתו". טענה זו, טוב לה שלא נטענה משנטענה. כפי שציין מעריך השווי, בתגובתו לצדדים מיום 29.4.2021, עוד קודם להליך המשפטי שיזמו המבקשים: "כל המידע שבקשתי ושנמסר לי בפועל, מופיע בידי הצדדים. [...] לעניין ההכרה ו/או אי ההכרה במה מהמידע הרב שנמסר לי במהלך עבודתי – ראו התייחסותי בגוף עבודתי ובמסמך המתודולוגיה שנשלח אל הצדדים, וממילא מתוך הלאו ניכר ההן". תשובה זו, נותנת מענה מלא לטענות המבקשים בעניין זה. המבקשים אמנם שבו וטענו, בחצי-פה, כי ישנם מסמכים שלא הועברו לידיהם, אך טענתם זו נטענה בעלמא, ללא כל פירוט, ודינה להידחות. גם באשר לקבצי העבודה, בצדק טוענת החברה כי המבקשים מעולם לא ביקשו לקבל אותם לידיהם. ניתן אכן לראות, כי כבר ביום 26.4.2021, בשעה שהגיבו המבקשים לטיוטת חוות הדעת, ובתוך כך גם דרשו לקבל הבהרות ומידע, לא ניתנה כל התייחסות לקבצי העבודה, ולמעשה לא הועלתה כל טענה לגביהם. לא זו אף זו: בהמשך הגיב מעריך השווי על טענות הצדדים, במכתבו מיום 29.4.2021, שהוזכר לעיל, והשיב באריכות ובפירוט רב לשאלות המבקשים. בעקבות זאת, שיגרו המבקשים התייחסות מפורטת נוספת לטיוטת חוות הדעת, המשתרעת על לא פחות מ-24 עמודים, אך גם לאחר שהפכתי והפכתי, לא מצאתי בה אזכור לקבצי העבודה, ולא כל דרישה לקבלם. יתרה מזאת, נראה כי אף בבקשה למתן הוראות שהוגשה לבית המשפט המחוזי, לא הועלתה דרישה לקבלת קבצי העבודה; כל שנתבקש בה הוא "להורות למעריך השווי למסור מידע מלא באשר למתודולוגיה, המידע וההנחות [...], ולחשוף בפני הצדדים מלוא המסמכים הרלבנטיים ששימשו אותו בעת הערכת טיוטת הערכת השווי". מסמכים רלבנטיים – כן, קבצי עבודה – לא ולא. נראה אפוא, כי רק במסגרת בקשת רשות הערעור שלפנַי, 'נולדה' הדרישה לקבלת קבצי העבודה. עיון בתגובת המבקשים לתשובת המשיבים, מלמד כי אף הם אינם חלוקים על כך. משאלו הם פני הדברים, פשיטא כי אין מקום לדון בטענה זו לראשונה בערכאת הערעור. על אחת כמה וכמה, שעה שהמבקשים אף לא טרחו להקדים ולפנות למעריך השווי, בבקשה לקבלת הקבצים. אעיר, כי אופן הצגת הדברים על-ידי המבקשים, בצורה שאינה מדויקת, בלשון המעטה, אף עולה כדי חוסר תום-לב, אם לא למעלה מכך. טענה נוספת בפי המבקשים, מופנית כלפי השימוש שעשה מעריך השווי במידע ש'נוצר' לאחר המועד הקובע, וכן ביחס לעובדה כי מעריך השווי נתן דעתו על הטעות שנפלה במצגת למשקיעים, אף שזו תוקנה על-ידי החברה רק בדיעבד. גם בעניין זה מקובלת עלי תשובת המשיבים, על כל חלקיה. ראשית, במסמך המתודולוגיה שנשלח לצדדים עוד ביום 31.5.2020, נכתב במפורש כי הערכת השווי תתבסס גם על "מידע אשר הוכן בסמוך לאחר המועד הקובע, ובלבד ששופך אור על מה שסביר שהיה ידוע למועד הקרע" (ההדגשות במקור – נ' ס'). כמו כן, גם לגבי הטעות במצגת המשקיעים, ניתנה התייחסות נרחבת במסמך המתודולוגיה. אביא את הדברים כלשונם: במקרה זה מתחדדת השאלה [...] מה יש לעשות אם מה שהיה ידוע למועדו, התברר בדיעבד כטעות שהתקיימה במועד הקרע, אך נודע עליה רק לאחר מועד הקרע? [...] יש בכוונתי לבחון את האפשרות לשקול את הנושא הרלבנטי להערכת השווי כמענה לשאלה הבאה: 'לו צדדים סבירים היו מתקשרים בהסכם לרכישת אחזקותיהם, אז במועד הקרע, מה היה השווי שהיה מוסכם ביניהם, על בסיס המידע שסביר שהיה אז צפוי להיות בידיהם'. בהתאמה יש בדעתי לשאול – האם סביר שהתאמות וטעויות כאמור [...] אכן היו מתגלות בידי הצדדים בעסקה [...] ובכך משפיעים אז על שווי העסקה? בדעתי להתייחס בתשובתי לכך לשני סוגי טעויות: טעות שניתן ו/או שסביר שהיה ניתן, לגלותה במועד הקרע, והייתה משפיעה על השווי – ניתן לתקנה גם רטרואקטיבית, בהיותה מעדכנת את 'מה שהיה אמור להיות ידוע במועד הקרע' [...]. טעויות מסוג של הערכות שגויות או מופרזות, אומדנים שגויים, או ציפיות מוטעות בקשר לעתיד, גם אם התבררו בדיעבד כטעויות, לא יתוקנו בדיעבד, מכיוון שהן הן מה שהיה ידוע למועד הקרע, ועל בסיסן הייתה נערכת עסקה, לו נערכה" (ההדגשות במקור – נ' ס'). הדברים מדברים בעד עצמם. מעריך השווי הסביר לצדדים בפירוט, כבר מלכתחילה, את דרכי עבודתו. ברם, באותו שלב בחרו המבקשים שלא להעיר בעניין, ולא נשמעה כל התנגדות מצדם. יתרה מכך, בהתייחסותם למסמך המתודולוגיה, מיום 17.6.2020, ציינו המבקשים במפורש, כי "אנו מסכימים עם הקביעה כי יש לעשות שימוש בנתונים שהיו ידועים למועד הקובע, ואשר בהם היה עושה שימוש משתמש שוק סביר". הווי אומר, המבקשים הסכימו אף הם למתודולוגיה שנקבעה. טענתם היחידה, באותו שלב, היתה כי במסגרת היישום הפרטני של המתודולוגיה האמורה, אין מקום לתקן את הטעות שנפלה במצגת למשקיעים. עתה, משטענתם לגבי היישום הפרטני לא התקבלה על-ידי מעריך השווי, אין מקום 'לתהות על הראשונות', ולפקפק במתודולוגיית העבודה של מעריך השווי. למעלה מן הצורך אציין, כי גם לא נפל פגם בהכרעתו של מעריך השווי בעניין זה, לגופה, שכן כאמור, לאחר שמעריך השווי עיין בחומר הרב שהוגש לעיונו, הגיע לכלל מסקנה, כי ניתן להניח שמשתמש שוק סביר, היה בוחן לעומק את נתוני החברה במועד הקובע, טרם ביצוע רכישה, וממילא הטעות היתה מתגלה בשלב בדיקת הנאותות. בנסיבות אלו, אין מניעה לתקן את הטעות האמורה באופן רטרואקטיבי, וברי כי בכך אין כל סטייה מן המתודולוגיה שקבע מעריך השווי. טענת המבקשים, כי החברה מושתקת מלטעון לקיומה של טעות במצגת למשקיעים – אף היא אין בה ממש. החברה אינה עורכת את הערכת השווי; מעריך השווי הוא שעורך אותה, על-פי שיקול דעתו הבלעדי. הוא אינו מחויב להצהרה זו או אחרת, מצד החברה או המבקשים. תפקידו הוא להעריך מה היה שווי החברה באותה עת, בעסקה שוּקית, בין מוכר מרצון לקונה מרצון; הא ותו לא. מכאן לשאלת חישוב קרן ההמשך: בין המבקשים לחברה נטוש ויכוח מקדמי בשאלה אם מעריך השווי הוא שביקש את הכרעת בית המשפט המחוזי לעניין זה, או שמא מדובר ביוזמה של המבקשים, שמעריך השווי מצא עצמו נגרר אליה בעל כורחו. בנקודה זו סבורני כי הצדק עם המבקשים. טיוטת חוות הדעת מלמדת, כי מעריך השווי התלבט כבר מלכתחילה, אם לכלול את הזכויות לקרן המשך בהערכת השווי, ולבסוף קבע, כי "להערכתי, ומבדיקות שערכתי, זכויות הצדדים לקרן המשך דורשת הכרעה משפטית שאינה מצויה בידי כלכלן". כפי שנקבע בהסכם הפשרה, מעריך השווי רשאי לבצע "כל בירור שיבקש [...] מעריך השווי, לפי שיקול דעתו המוחלט", ברי אפוא, כפי שציינתי לעיל, כי אף אם נניח שלצדדים לא נתונה הזכות לערער על החלטותיו, יכול מעריך השווי עצמו לבקש את עזרתו של בית המשפט, בנקודות שבהן הוא סבור כי נדרשת הכרעה משפטית. יחד עם זאת, לגוף הדברים, בכל הנוגע לשאלה אם יש לחשב את האפשרות לגיוס קרן המשך, אם לאו, מצאתי לנכון לקבל את טענות המשיבים; לשיטתי, אין להביא בחשבון את שוויה של קרן ההמשך, במסגרת הערכת השווי. 'הסכם השותפות' שנחתם בין החברה כ'שותף כללי' בקרן, לבין השותפים המוגבלים שהשקיעו מכספם בקרן, אינו מעניק כל זכות לחברה להקמת קרן המשך; ההיפך הוא הנכון. תניית אי-התחרות שבהסכם השותפות, כמוה כרחיים על צווארה של החברה, שכן היא מגבילה את יכולתה של החברה לנצל הזדמנויות עסקיות, ולהשקיע לבדה בתחומים שבהם פעילה הקרן. כל פועלה של תניית אי-התחרות שבהסכם השותפות, מתמצה אפוא בכך שהיא מחייבת את החברה לפעול אך ורק במסגרת הקרן; לא להיפך. גם 'הסכם בעלי המניות', שנחתם בין כלל בעלי המניות בחברה, לבין עצמם – אין בו כדי לסייע למבקשים. בהסכם האמור נקבע כך: "כל אחד מבעלי המניות מסכים ומתחייב בזאת, כי לכל הפחות כל עוד הסכם השירותים שלו בתוקף, ובמשך [...] 'תקופת אי התחרות' הוא לא יעסוק, במישרין או בעקיפין, בייזום, ייעוץ, הקמה, ניהול או הפעלה של קרן השקעות [...] אלא באמצעות החברה או חברה קשורה שלה, לרבות גופים שיוקמו בקשר עם הקמת קרן המשך" (להלן: תניית אי התחרות בין בעלי המניות). אמנם כן, על דרך הכלל, תניית אי-תחרות, אף אם החברה אינה צד לה, עשויה להשליך על שוויה הכלכלי של החברה. למשל, מקום שבו בעלי המניות אינם יכולים לגייס קרן נוספת ממשקיעים, והדבר יכול להיעשות באמצעות החברה בלבד, אזי הסיכוי לגיוס קרן נוספת יכול בהחלט להשליך על שווי החברה. אלא מאי? במקרה זה הצדדים אינם כבולים לחברה דווקא, לרשותם נתון 'פתח מילוט', המאפשר להם לגייס קרן המשך, חיצונית לחברה. כך, אם אכן עסקת מכירה של החברה היתה יוצאת אל הפועל, והצדדים היו מעוניינים לגייס קרן חדשה, הרי שהיה באפשרותם לעשות כן באמצעות 'קרן המשך', שהוחרגה במפורש מתניית אי-התחרות בין בעלי המניות. עניינה של קרן המשך שכזו, הוסדר מפורשות בהסכם שבין בעלי המניות: "בכל קרן המשך שתוקם על ידי המייסדים והמנהלים, יחס האחזקות [...] בקרן ההמשך [...] יהיה זהה ליחס האחזקות בחברה". הא למדנו, כי הקמת קרן המשך, שהצדדים מחזיקים בה ביחס זהה לאחזקתם בחברה, אינה מביאה להפרת ההסכם ביניהם. אין ספק אפוא, כי במקרה שבו אחזקות הצדדים בחברה אכן ימָכרו לצד שלישי, האינטרס המשותף של בעלי המניות יהא לפעול לגיוס הקרן החדשה על-ידי גוף חיצוני, הנתון לשליטתם המלאה, ולא במסגרת החברה שיצאה מתחת ידם. במקרה שכזה, החברה ובעליה החדשים, לא יוכלו לאכוף את תניית אי-התחרות בין בעלי המניות, שכן הגוף החיצוני שיוקם יכלל ב"גופים שיוקמו בקשר עם הקמת קרן המשך", אשר תניית אי-התחרות בין בעלי המניות, לא חלה לגביו. בנסיבות אלו, אף משקיע סביר לא ישלם כל פרמיה נוספת בגין האפשרות להקמת קרן המשך. על כן, אין מקום להביא זאת בחשבון במסגרת הערכת השווי. שונים הם פני הדברים, בכל הנוגע להכללת שווי הפלטפורמה ושווי המותג במסגרת הערכת השווי. ראשית אציין, כי מעריך השווי ראה שאלה זו כקשורה בטבורה לשאלת קרן ההמשך, ומשביקש את הכרעת בית המשפט בשאלת קרן ההמשך, כרך הוא בכך גם את הערכת השווי של פלטפורמת הניהול והמותג. כך או כך, את טענותיהם לגבי פלטפורמת הניהול ושווי המותג, העלו המבקשים לראשונה, עוד במכתבם מיום 17.2.2020. המבקשים טענו, כי בפלטפורמת הניהול, שהוקמה לצורך ניהול הקרן ונכסיה, הושקעו כ-15 מיליון ₪, ומדובר בנכס בעל שווי עצמאי שיש להביאו בחשבון. עוד טענו המבקשים, כי יש להביא בחשבון גם את שווי המותג 'בית וגג', המדורג כמותג מוביל בתחום ההתחדשות העירונית. המבקשים חזרו על טענות אלו שוב ושוב: בנייר העמדה מטעמם מיום 21.2.2020, בהתייחסותם מיום 17.6.2020 למסמך המתודולוגיה, וכן בבקשתם לקבלת הבהרות מיום 26.4.2021. מעריך השווי התייחס לטענות אלו לראשונה במכתבו לצדדים מיום 29.4.2021, וטען כי "שווי המותג וכל נכס בלתי מוחשי אחר, ככל שקיים – מגולמים בשווי תזרימי המזומנים המהוונים. ככל שכוונתכם ב'שווי הפלטפורמה' מתייחסת לשווי הזכויות בקרן ההמשך, הרי כפי שציינתי בעבר, להבנתי האמור אינו כלול בתחולת עבודתי [...]". לכך הגיבו המבקשים, בהתייחסותם לטיוטת הערכת השווי מיום 1.6.2021, בטענה כי הכספים הרבים שהושקעו בהקמת הפלטפורמה, הושקעו מתוך כוונה עתידית לשימוש בה במיזמים נוספים, ועל כן ישנו ערך עצמאי לשווי הפלטפורמה. כך גם טענו לגבי שווי המותג, כי הוא בעל ערך עצמאי, גם אם החברה תסיים את פעילותה. המבקשים חזרו על טענותיהם אלה פעם נוספת, במסגרת הבקשה למתן הוראות, שהוגשה על-ידם לבית המשפט המחוזי. בתגובתו של מעריך השווי לבית המשפט המחוזי, לגבי שווי הפלטפורמה, נכתב, כי "להבנתי שווי זה מתקבל מחיבור של שני אומדני שווי: שווי הפלטפורמה המשתקף בפעילות הנוכחית, וערכה גלום ממילא בתחולת עבודתי. ושווי נוסף, ככל שיש, אשר יבוא לידי ביטוי בקרן ההמשך, ומשם אנו חוזרים לדיון לעיל – האם שווי זה כלול בתחולת עבודתי אם לאו. להבנתי [...] מבקשים [המבקשים] לאמוד את השווי הכלכלי של בעלי המניות של הקרן (ולא זכויות הקרן הנוכחית כישות משפטית) ככל שישנן, והיכולת לעשות שימוש במכלול הידע והנכסים הבלתי מוחשיים שנוצרו, ככל שנצברו, על מנת ליזום קרן נוספת ככל שתקום". החברה, בתשובתה לבקשה למתן הוראות, הצטרפה לדברי מעריך השווי, והוסיפה כי "אין זה נהוג לייחס ערך לפלטפורמת הניהול ולמותג בהערכת שווי של חברות נדל"ן, שכן הידע והמומחיות שנצברים בחברות כאלה שייכים לעובדי החברה ואינם בהכרח נכס של החברה". לאחר עיון בטענות הצדדים, סבורני כי בנקודה זו הצדק עם המבקשים. החברה אינה חולקת על טענת המבקשים, שלפיה הקרן נדרשה להשקיע כ-15 מיליון ₪ מכספי המשקיעים, לצורך הקמת פלטפורמה לניהול הקרן, ולניהול הפרוייקטים המנוהלים על-ידה. מעריך השווי יצא מתוך הנחה, כי השימוש היחיד שניתן לעשות בפלטפורמה הוא ניהול הנכסים הספציפיים של הקרן הנוכחית, וכי לאחר שהקרן 'תיפח את נשמתה', תיוותר הפלטפורמה ככלי אין חפץ בו. משכך, לא העניק לפלטפורמה שווי עצמאי, במנותק מתזרים המזומנים הצפוי מן הפרויקטים שבהם השקיעה הקרן. ולא היא; לגישתי יש מקום לתת ביטוי נפרד לשווי פלטפורמת הניהול, וכמוה גם לשווי המותג. ניתן להניח, כי האתגר שבפניו ניצבה הקרן, בעת שהחליטה להשקיע הון רב בבניית פלטפורמת ניהול, אינו שונה מן האתגר שניצב בפני כל מי שחפץ, או יחפוץ בעתיד, להקים קרן השקעות שתתמקד בתחום ההתחדשות העירונית. ניתן אם כן להניח, כי לפלטפורמת ניהול כגון זו, ישנו שווי נפרד, עצמאי, המנותק מהקרן הנוכחית. גם אם נניח כי כל עוד הקרן פעילה, וכל עוד בכוונתה לבצע השקעות נוספות, תימנע הקרן מלמכור את הפלטפורמה למתחריה הפוטנציאליים, הרי שבסיום תקופת ההשקעות, שוב לא תהיה לקרן כל מניעה למכור את הפלטפורמה, או את זכויות השימוש בה, לגופי השקעות אחרים; ההיפך הוא הנכון: האינטרס המובהק יהא למקסם את רווחי הקרן, באמצעות החזרת הכספים שהושקעו בפיתוח הפלטפורמה הניהולית לקופתה של הקרן. בדומה לכך, ובניגוד לטענת מעריך השווי, השאלה בדבר שווי הפלטפורמה, אמורה להיבחן במנותק משאלת הסיכוי להקמת קרן המשך, שתחסה תחת כנפיה של החברה. גם אם נניח שקרן המשך שכזו תוקם לבסוף תחת מסגרת נפרדת, ועל כן אין מקום לחשב את שוויה של קרן ההמשך, הרי שזו תידרש, אם תהא מעוניינת לעשות שימוש בפלטפורמה לטובת ניהול נכסיה היא, להגיע להסכם עם הקרן הנוכחית, המחזיקה בבעלות על הקניין הרוחני של פלטפורמת הניהול. לכך כמובן יש שווי כלכלי. כך הוא הדין לגבי שווי המותג. קרן ההמשך אכן תוכל לקום באופן עצמאי ובמנותק מהחברה, כפי שהוסבר לעיל, אך כדי לעשות שימוש במותג 'בית וגג', תידרש קרן ההמשך לקבל את רשותו של בעל הזכויות במותג. מעבר לכך, אפשרות אחרת היא כי הקרן, לאחר שתגיע לסוף דרכה, תעמיד למכירה את המותג שיצרה, כנכס עצמאי, עבור חברות חדשות שיבקשו לעסוק בתחום, ובכך תאפשר להן להתבסס על חוזקו של המותג הקיים, ולחדור לשוק ביתר קלות. גם לכך כמובן יש שווי כלכלי. אציין, כי לבקשת רשות הערעור שלפנַי, ולתשובות שניתנו לה, צורפו כ-900 עמודי נספחים, אך לא מצאתי בהם כל התייחסות לשאלה מיהו בעל הזכויות במותג. האם בעלת הזכויות היא הקרן, או שמא החברה – הקרויה גם היא בשם דומה לשם המותג – היא שמחזיקה בזכויות המותג, ואך מאפשרת לקרן ההשקעות את השימוש בו. אם אכן מדובר בנכס של הקרן, אזי ההשפעה הכלכלית על החברה, שזכאית רק לחלק מרווחי הקרן, קטנה יותר. מכל מקום, כך או כך, אף אם הבעלות על המותג נתונה בידי קרן ההשקעות, גם לכך קיימת השפעה עקיפה על שוויה הכלכלי של החברה, כמי שמשמשת 'שותף כללי' בקרן. טענת החברה, שלפיה "אין זה נהוג לייחס ערך לפלטפורמת הניהול ולמותג בהערכת שווי של חברות נדל"ן, שכן הידע והמומחיות שנצברים בחברות כאלה שייכים לעובדי החברה ואינם בהכרח נכס של החברה", מעוררת קושי רב. גם אם עובדי החברה צוברים ידע ומומחיות, עינינו הרואות כי מלבד ההון האנושי של החברה, נדרשה קרן ההשקעות להוסיף ולהשקיע כ-15 מיליון ₪ מן הכספים שגויסו מהמשקיעים, על מנת להקים את פלטפורמת הניהול. אין לקשור אפוא בין ידע שנצבר בידי העובדים, לבין פלטפורמת הניהול, שיש לה זכות קיום בפני עצמה. כך הוא הדין גם לגבי המותג ושוויו הכלכלי. מותג אינו קשור בהכרח לידע ולמומחיות שצברו עובדי החברה – דברים הידועים בבית פנימה, 'מאחורי הקלעים' – אלא בעיקר למיצוב החברה בשוק, בעולם החיצון, בעיני לקוחותיה וספקיה, הרואים את החברה כאגודה אחת, על כל מעלותיה ומגרעותיה. על כן, אם אכן מדובר במותג בעל ערך כלכלי עצמאי, אין כל סיבה שלא לכלול אותו במסגרת נכסי החברה, ולחשבו בעת הערכת שוויה. לסיום, אתייחס בתמצית לטענת המבקשים, כי משעה שניתן היה להסיק מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.9.2021, כי בכוונתו לקיים דיון בעל-פה עובר להכרעה בבקשה לעיון חוזר, לא היה מקום לדחיית הבקשה על יסוד הכתובים בלבד. ראשית, נראה כי סברת המבקשים אינה אלא השערה בעלמא, שאינה מבוססת כדבעי. כאמור לעיל, בהחלטתו מיום 1.9.2021, ציין בית המשפט המחוזי כך: "לפי שעה מעריך השווי יעכב את המשך הכנת חוות דעתו עד ליום 3.11.2021 (בהתחשב בחגי תשרי ובבקשה לעיון חוזר וקביעת מועד לדיון בה)". מן האמור ניתן להסיק, כי בית המשפט המחוזי אך התייחס בדבריו לבקשת המבקשים, ובכלל זה גם לבקשתם החלופית של המבקשים, לקבוע דיון בעניין ("אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד לעיין בהחלטתו ולחלופין, להורות על קיום דיון דחוף בבקשה"). אין כל הכרח בהנחת המבקשים, כי היה בדעתו לקבוע דיון בבקשה, ודאי שלא לבנות על הנחה זו בניין נערים, שסופו סתירה (על-פי: בבלי, מגילה לא, ע"ב). מעבר לכך, גם אם נניח כי צודקים המבקשים בטענתם, הרי שלא קנויה להם כל זכות לקיום דיון בעל-פה בטרם הכרעה בבקשתם למתן הוראות, קל וחומר קודם להכרעה בבקשתם לעיון חוזר. כאמור לעיל, לפני בית המשפט המחוזי עמדו בעת מתן ההחלטה: בקשת המבקשים למתן הוראות, תשובת החברה לבקשה, תשובתו של מעריך השווי, ותגובתם של המבקשים לתשובת החברה. בנוסף עמדו לפניו גם הבקשה לעיון חוזר, ותגובת החברה. למבקשים ניתנו אפוא די והותר הזדמנויות להעלות את טענותיהם, והם אכן עשו כך, בפירוט והרחבה. על כן, לטענה כי זכות הטיעון של המבקשים נפגעה, משום שההחלטה ניתנה על יסוד החומר שבכתב בלבד – אין כל מקום. אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו. מעריך השווי יכלול בהערכת השווי הסופית גם את שוויין של פלטפורמת הניהול והמותג, כנכסים עצמאיים, במנותק מפעילות הקרן. נוכח התוצאה שאליה הגעתי, לא אעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב בטבת התשפ"ב (‏26.12.2021). ש ו פ ט _________________________ 21070800_O03.docx יר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1