פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בע"מ 7075/12 בבית המשפט העליון בע"מ 7075/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המבקשות: 1. פלונית 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. מנהל עיזבון המנוח פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר, צ' קינן וע' זרנקין) בתיק עמ"ש 017109-03-12 מיום 3.6.2012 בשם המבקשים: עו"ד ישעיהו דן רונן בשם המשיבים 2-1: עו"ד גיא וניג בשם המשיב 3: עו"ד אלכסנדר שיבר פסק-דין השופט ע' פוגלמן: לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר, צ' קינן וע' זרנקין) שבמסגרתו התקבל ערעורם של המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) ונדחה ערעור שכנגד שהגישו המבקשות על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט ב' ברגר). בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת 1 (להלן: המבקשת) להשיב לקופת העיזבון סך של כמיליון ש"ח, שלפי קביעת בית המשפט לענייני משפחה נטלה ממנו שלא כדין. 1. המבקשות הן אלמנתו ובתו של פלוני (להלן: המנוח) מנישואיו השניים והן מתגוררות בקנדה. המשיבים הם ילדי המנוח מנישואיו הראשונים והם מתגוררים בישראל. המנוח הותיר במותו רכוש בישראל ובקנדה. הוא ציווה כמחצית ממנו למבקשות וכמחצית למשיבים. בין הצדדים נתגלע סכסוך בנוגע לחלוקת העיזבון, ומתנהלים בעניינו הליכים משפטיים בקנדה ובישראל. המשיב 3 נתמנה למנהל העיזבון בישראל (להלן: מנהל העיזבון), והמבקשת נתמנתה למנהלת העיזבון בקנדה. בין היתר, כלל העיזבון בישראל חשבון בבנק הפועלים אשר היה משותף למנוח ולמבקשת (להלן: החשבון). במסגרת ההליכים בארץ, הגיש מנהל העיזבון לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן הוראות שבמסגרתה ביקש, בין היתר, להורות למבקשת להשיב לקופת העיזבון מחצית מסך של כשני מיליון ש"ח שמשכה מהחשבון לאחר מות המנוח ללא ידיעתו. בשתי החלטות ביניים דחה בית המשפט לענייני משפחה את טענת המבקשת שלפיה החשבון שייך לה בלבד, וקבע כי היא אכן משכה ממנו את הסכום האמור. עם זאת, דחה בית המשפט את הבקשה להורות למבקשת להשיב את הכסף נוכח טענתה כי השתמשה בו לתשלום חלק מחוב מס של המנוח בקנדה (להלן: חוב המס). בהמשך ביקשה המבקשת מבית המשפט לענייני משפחה להורות למנהל העיזבון לפרוע מתוך העיזבון בישראל את יתרת חוב המס. בהחלטתו מושא ההליך שלפנינו דחה בית המשפט בקשה זו, בקובעו כי החוב משותף למבקשת ולמנוח בחלקים שווים, וכי אין להטיל על העיזבון בישראל לשלם את מלוא החוב, שעה שהמבקשת מחזיקה ברכוש שנרכש בכסף שבגינו הוא נוצר. בית המשפט קבע כי על המבקשת לשאת ביתרת החוב בעצמה, וככל שיהא בכך צורך, אף לפרוע את החוב באמצעות רכוש העיזבון בקנדה. בית המשפט שב ודחה בהחלטתו את בקשת מנהל העיזבון להורות למבקשת להחזיר את הכסף שמשכה. 2. המשיבים ערערו לבית המשפט המחוזי בטענה שהיה על בית המשפט לענייני משפחה לחייב את המבקשת להשיב את הכסף שנטלה. המבקשות, מצידן, הגישו ערעור שכנגד וטענו כי היה מקום לחייב את העיזבון לשלם את חוב המס. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ש' שטמר, צ' קינן וע' זרנקין) קיבל את ערעור המשיבים ודחה את הערעור שכנגד בקובעו כי אין להכשיר את ריקון החשבון מהכסף שהיה בו ללא אישור מנהל העיזבון. לשיטת בית המשפט המחוזי, משקבע בית המשפט קמא כי המבקשת אכן פעלה שלא כדין, היה עליו להורות לה להשיב את הכסף לעיזבון, ואין נפקה מינה אם אכן השתמשה בכסף לצרכי תשלום חוב המס, כטענתה. עוד מצא בית המשפט המחוזי כי החוב לרשויות המס בקנדה לא הוכח, כי יש ספק לעניין טענת המבקשת כי השתמשה בכסף לפירעון החוב וכי לא הוכח שעל העיזבון בישראל לשאת בו. בית המשפט אף דחה את טענת המבקשת שלא ניתן לה יומה בבית המשפט להוכיח עניינים אלה, בקובעו כי היה ביכולתה להגיש תצהיר ולהיחקר עליו לפני מתן ההחלטה בנושא זה. אשר על כן חייב בית המשפט המחוזי את המבקשת להשיב את החלק היחסי של העיזבון בישראל מתוך הכסף שמשכה מהחשבון. על קביעה זו נסבה הבקשה שלפנינו. 3. המבקשות טוענות כי הופרה זכותן להליך הוגן. לשיטתן, אין לחייבן בתשלום סכום כסף בלא שהוגש כתב תביעה נגדן בעניין זה ובלא שנוהל הליך כדבעי. זכותן להליך הוגן הופרה, לדידן, כאשר המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להורות למנהל העיזבון לשלם את חוב המס לרשויות בקנדה, ומצאה עצמה מחויבת במחצית מחוב המס הנדון ובהשבת מליון ש"ח לקופת העיזבון בישראל. המבקשות אף משיגות על כך שבית המשפט לענייני משפחה נמנע מלהורות למנהל העיזבון לסלק את חובות העיזבון כלפי רשויות המס בקנדה בהתאם לסעיף 107(א) לחוק הירושה. נטען כי על בית משפט זה לבטל את פסקי הדין של הערכאות הקודמות או להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי. לבסוף נטען כי שיקולי צדק ומניעת עיוות דין מצדיקים ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהתאם לאמות המידה הנוהגות. המשיבים טוענים כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לשיטתם, המבקשות לא יכולות להיבנות מהטענה כי לא השמיעו טענותיהן בבית המשפט קמא, מאחר שבחרו שלא להתייצב בפניו ולהעיד. המשיבים מציינים כי המבקשת הגישה תשובה לבקשת מנהל העיזבון למתן הוראות ובמסגרתה הודתה שמשכה כספים מהחשבון, אולם לטענתה הם שימשו לתשלום חוב המס. הם מציינים כי טענות המבקשות בעניין החוב לא נתמכו בראיות ועמדו בסתירה למסמכים שהוצגו לבית המשפט; וכי טענת המבקשת שכספי העיזבון אשר משכה מהחשבון ניטלו לשם תשלום מס העיזבון בקנדה לא הוכחה. 4. לאחר עיון בבקשה, בתשובות שהוגשו לה ובחומר הנוסף שהוגש לעיוננו, החלטנו לראות בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, ומצאנו לדחות את הערעור כפוף לאמור בפסקה 5 סיפה. הערעור נסב על הטענה כי נגרם למבקשת עיוות דין כתוצאה מחיובה להשיב מחצית מהסכום שנטלה מהחשבון במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות, ולא במסגרת תביעה רגילה. טענה זו אין בידינו לקבל. בפסיקתנו נקבע לא אחת כי בית המשפט מוסמך להכריע בפלוגתה בין בעל תפקיד לבין צד שלישי במסגרת בקשה למתן הוראות, וזאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: בירור המחלוקת בהליך מסוג זה נחוץ לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו; ליבון המחלוקת אינו מצריך בירור עובדתי מורכב; והבירור בדרך זו אינו גורם לעיוות דין או לפגיעה בזכויות דיוניות או מהותיות של בעל הדין (רע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 395-393 (2001); רע"א 3032/08 רייך נ' כהן, פסקה 6 (2.9.2009)). תנאים אלה התקיימו בענייננו. אין חולק כי בירור המחלוקת בנוגע לכסף שמשכה המבקשת היה נחוץ למנהל העיזבון לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו; ההליך לא היה כרוך בבירור עובדתי מורכב ולא שוכנענו כי נפגעו זכויותיהן של המבקשות. טענת המבקשת הייתה מסוג של הודאה והדחה, אך בית המשפט המחוזי דחה אותה וקבע כי די בכך שהמבקשת נטלה כמיליון ש"ח מכספי העיזבון שלא כדין כדי לחייב אותה להשיב סכום זה לאלתר. בקביעה זו אין יסוד להתערב. 5. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הכסף שהמבקשת תשיב יופקד בידיו של מנהל העיזבון, וכי ככל שיוצג לאחרון בתוך שנה פסק דין חלוט של בית משפט בקנדה, הקובע שנותר חוב מס גם לאחר חלוקת נכסי העיזבון שם, יגיש האחרון בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, וזה יחליט אם יש מקום לכסות את החוב מתוך קופת העיזבון. עוד נקבע כי אם לא יוצג פסק דין כאמור – מנהל העיזבון יחלק את הכסף ליורשים. ביחס לקביעה זו בלבד, ראינו לשנות מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אין מחלוקת כי סוגיית חוב המס טרם הוכרעה בבית המשפט בקנדה. בכלל זה לא הוברר אם יש חוב מס ומה היקפו; ואם העיזבון בישראל נדרש לשאת בו, כולו או חלקו. במצב דברים זה, נראה לנו שאין מקום להגביל את האפשרות שניתנה למבקשת להציג פסק דין חלוט של בית המשפט בקנדה לפרק זמן קצוב של שנה בלבד. על כן אנו קובעים כי המבקשת תהיה רשאית לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בתוך שנה ממועד פסק דיננו זה בבקשה למתן הוראות בנושא חלוקת הכסף. בית המשפט לענייני משפחה יהיה רשאי להורות למנהל העיזבון לעכב את חלוקת הכסף כל עוד לא ניתן פסק דין חלוט, תוך התחשבות במכלול הנסיבות, ובין היתר, בקצב התקדמות ההליך בקנדה ובאופן התנהלות המבקשת במסגרתו. בכלל זה ניתן יהיה לברר את השלכת פסק הדין על חלוקת העיזבון בישראל; והמבקשת תהיה רשאית לטעון ששילמה סכום כלשהו על חשבון החוב של העיזבון באופן שמקים לה עילה להשבה. בית המשפט לענייני משפחה יהיה רשאי לאפשר למבקשת להביא ראיות ככל שימצא לנכון. 6. כפוף לאמור בפסקה 5 לעיל, הערעור נדחה. בנסיבות העניין לא ראינו לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה באייר התשע"ג (‏5.5.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12070750_M11.doc מפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il