עודד בראל נ. ארנון תדמור

פסק-דין בתיק ע"א 7072/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7072/15 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערים: 1. עודד בראל 2. קבוצת בראל - תדמור בע"מ נ ג ד המשיב: ארנון תדמור ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 40058-02-13 שניתן ביום 9.7.2015 על ידי כבוד השופט פרופ' ע' גרוסקופף בשם המערערים: עו"ד חגי אברהמי בשם המשיב: עו"ד אסף גילר פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם עסקה למכירת מניות בין הצדדים נעשתה בנסיבות של כפייה ועושק, ולכן יש לקבוע כי בוטלה כדין וכי המוכר זכאי להשבת המניות שמכר? זוהי בתמצית השאלה שעמדה במרכז הערעור שבפנינו. 2. המערער והמשיב הקימו את קבוצת בראל-תדמור בע"מ (להלן: החברה) וביצעו באמצעותה שתי עסקאות מקרקעין. להלן יובאו ציוני הדרך העסקיים המרכזיים הרלוונטיים לדיון בערעור. כפי שיובהר, ללוחות הזמנים ולתאריכים בהם התרחשו האירועים השונים חשיבות מכרעת, ועל כן נציג את החשובים שבהם תחילה. 3. ביום 4.5.2010, ועוד טרם ההתאגדות כחברה, ערכו המערער והמשיב עסקת קומבינציה עם מר עובד קועטה (להלן: קועטה) ביחס לזכויותיו של קועטה במקרקעין המצויים בעיר רחובות, וזאת לצורך הקמת פרויקט בניה של 16 יחידות דיור (להלן: עסקת הקומבינציה). 4. ביום 11.5.2010 חתמו המערער והמשיב על חוזה להקמת החברה, ובו הוגדרו התחייבויות הצדדים, כמו גם מטרות חברה (להלן: הסכם המייסדים). בין היתר, הצדדים הסכימו כי המשיב יהיה זכאי ל-25% מהמניות הרגילות של החברה וכן למניית הנהלה אחת, ואילו המערער יהיה זכאי ל-75% מהמניות הרגילות של החברה ולמניית הנהלה אחת. באשר להשקעות החברה, הובהר כי הלוואות או השקעות של כספים על-ידי הצדדים ייעשו "ללא כל קשר לשיעור המניות שבבעלות כל צד, ובאופן בו יהא על כ"א מהצדדים להשקיע את מחצית הסכום הנדרש". 5. בשלב מסוים, ובעניין זה יש מחלוקת בין הצדדים הן באשר למועדים והן באשר לסיבות שעמדו ברקע הדברים, המשיב חתם על ארבעה מסמכים שבהם התחייב להעביר למערער את המניות בחברה. הכוונה היא למסמכים הבאים: מסמך שכונה "נספח להסכם המייסדים" ונושא את התאריך 9.6.2010; הודעה מטעם המשיב כי לא עמד בהסכם המייסדים (ללא תאריך); וכן שטר העברת מניות ופרוטוקול של ישיבת בעלי המניות בחברה, הנושאים שניהם את התאריך 20.11.2011. לטענת המשיב, כמפורט בהמשך, חרף האמור, המסמכים נחתמו כולם רק ביום 23.12.2012. 6. לימים, המשיב הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 40058-02-13) ובה טען כי חתם על המסמכים בשל כפייה ועושק, ולכן יש מקום להכיר בזכותו לבטל את המכירה ולהורות על השבת המניות לידיו. 7. המשיב טען בתביעתו כי לקראת סופה של שנת 2012 אמר לו המערער שישנם גורמים מפוקפקים אשר הביעו עניין בעסקת הקומבינציה בשל חובות של קועטה, הבעלים של המקרקעין, לשוק האפור. המשיב הוסיף כי המערער אמר לו שהחל לשאת סכין על גופו מחשש לחייו, שהותקף על-ידי זרים אך הצליח לחמוק מהם, ושבעקבות האמור הוא לן אצל אחיו. בהמשך, כך טען המשיב, ביום 23.12.2012, התקשר המערער למשיב בשעת ערב מאוחרת וביקש ממנו להגיע למשרדי חברה השייכת לאחיו של המערער. בפגישה זו, לטענת המשיב, המערער אמר לו כי הוסכם עם הגורמים העברייניים שהמקרקעין מושא עסקת הקומבינציה יועברו אליהם, כאשר בתמורה המערער יוכל לשווק את היחידות שייבנו על הקרקע ויקבל בגין כך שכר טרחה. המשיב הוסיף כי בשלב זה סבר שקיים חשש ממשי ומידי לפגיעה בשלומו ובשלום בני משפחתו, ולכן הבהיר כי יהיה מוכן לוותר על זכויותיו במגרש ובלבד שלא יידרש ממנו להיות מסובך עם אותם גורמים. לגרסת המשיב, בשל חששותיו אלו הוא שוכנע על-ידי המערער לחתום באותה פגישה על ארבעה מסמכים שעניינם העברת מניותיו של המשיב למערער. לשיטת המשיב, בחלוף מספר ימים הוא הבין כי רומה על-ידי המערער, שביקש לשמור את הרווחים מפעילות החברה לעצמו, ולכן החל לפעול לביטול המסמכים ולהשבת המניות לידיו. משכשלו מאמציו הגיש את התביעה מושא הערעור דנן. 8. המערער הציג גרסה שונה. לטענתו, ארבעת המסמכים נחתמו למעשה זמן רב קודם לכן. לגרסתו, מיד לאחר החתימה על הסכם המייסדים הוסכם בין הצדדים כי כל ההשקעות בחברה יבוצעו באופן בלעדי על ידי המשיב. בהתאם לכך, חתמו הצדדים כבר ביום 9.6.2010 על אחד המסמכים, הנספח להסכם המייסדים, ובו הוסכם כי המשיב יעמיד לזכות החברה השקעה של כ-2,000,000 שקל, ובנוסף יישא בסכום גלובאלי של 200,000 שקל כ"החזר חלקי של התחייבויות החברה וההוצאות שנגרמו לה". לטענת המערער הוסכם עוד בנספח להסכם המייסדים כי אם ההשקעה לא תועבר לחברה עד ליום 15.11.2011, יעביר המשיב את מניותיו בתמורה לערכן הנקוב ויחדל מלשמש כמנהל בחברה. את החתימה על הנספח להסכם המייסדים בנפרד מהסכם המייסדים עצמו הסביר המערער בבקשת המשיב להסתיר מאשתו את העובדה שהוא המשקיע היחיד בחברה. משהתברר כי אין באפשרותו של המשיב להעביר את הסכומים שלהם התחייב נחתמו ביום 20.11.2011 שלושה מסמכים נוספים שהסדירו את סיום היחסים בין הצדדים, כפי שפורטו בפסקה 5 לעיל. המערער הכחיש מכל וכל את גרסתו של המשיב לאירועים, וטען כי הסיפור על איומי השוק האפור הומצא בדיעבד על-ידי המשיב בניסיון להתנער מחתימתו על המסמכים בהם ויתר על מניותיו בחברה. 9. ביום 9.7.2015 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט ע' גרוסקופף) את התביעה. בית המשפט המחוזי דן בטענות הצדדים בפסק דין מפורט המנתח בהרחבה את הראיות, ולאחר שבחן את הגרסאות העובדתיות שהעלו הצדדים, על רקע העדויות שנשמעו מפיהם ומפי צדדים שלישיים, ובהם עורכי דין שליוו את פעילות החברה, קבע כי מסקנתו החד-משמעית היא שיש להעדיף את גרסת המשיב על פני גרסת המערער. 10. בית המשפט המחוזי קבע כי על-פי הראיות בתיק ברור כי אף אחד מהמסמכים השנויים במחלוקת לא נחתם במועד שצוין בו, אלא במועד מאוחר במידה משמעותית, ככל הנראה במועד הפגישה הלילית ביום 23.12.2012 עליה סיפר המשיב בגרסתו. עיתוי החתימה על המסמכים בעת הזו, כך נקבע, מוביל בהכרח לקבלת גרסתו של המשיב גם באשר לסיבה שהובילה אותו לוותר על מניותיו (החשש מפני גורמים עברייניים), שכן המערער לא הציג הסבר אחר לחתימת המסמכים בעיתוי זה. יתר על כן, כך נקבע, הסברו של המשיב להעברת המניות כתוצאה מחשש לפגיעה בו או במשפחתו נתמך בעדויות נוספות שמהן עולה כי המשיב אכן חש מאוים מסוף שנת 2012. נוכח האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי המסמכים השנויים במחלוקת מכוחם הועברו מניות המשיב למערער נחתמו בשל מצג שקרי של המערער, אשר גרם למשיב לסבור כי אם לא יעביר את מניותיו הוא עלול להימצא בסכנה. עובדות אלה, כך נקבע, מקימות למשיב זכות לבטל את ההעברה ולדרוש את השבת מניותיו, בין אם נראה בלחץ החיצוני המדומה הטעיה ובין אם נראה בו כפיה. 11. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי דין התביעה להתקבל כך שארבעת המסמכים השנויים במחלוקת בטלים, והמשיב זכאי להשבת 25 מניות רגילות ומניית הנהלה אחת של החברה לידיו, ולרישומם במרשם החברות. 12. על הכרעתו זו של בית המשפט המחוזי נסב הערעור שלפנינו. המערער טוען כי בפני בית המשפט המחוזי לא עמדה אף ראיה המוכיחה במישרין כי הוא איים על המשיב על-מנת לזכות במניותיו בחברה, וכי בית המשפט המחוזי טעה במשקל שנתן לעדויות עורכי הדין ובקביעת ממצאי המהימנות של הצדדים. בנוסף, נטען כי המשיב אינו מכחיש כי חתם על המסמכים להעברת מניותיו למערער, ואין לייחס חשיבות מכרעת לשאלה מתי נחתמו המסמכים. המערער אף השיג על ביטול ארבעת המסמכים השנויים במחלוקת בעילות של טעות והטעיה, אשר כלל לא נטענו על-ידי המשיב בתביעתו או בסיכומיו. 13. המשיב סמך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואף הוסיף כי טענת ההטעיה נטענה על-ידו בכתב תביעתו באופן מפורש. 14. לאחר ששקלנו את הטענות שהועלו על ידי הצדדים בטיעוניהם בכתב ובדיון שלפנינו, שכוונו בעיקרן לממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד ניתוח הראיות שהונחו לפניה, מצאנו כי אין מקום להתערב בממצאי העובדה שנקבעו בפסק דינו המפורט והמנומק של בית המשפט המחוזי. הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה, ופסק הדין אינו מגלה טעות שבחוק. 15. באשר לטענת המערער כי בית המשפט המחוזי הכריע במחלוקת על בסיס עילת ההטעיה שלא נטענה בתביעת המשיב, יוער כי בית המשפט המחוזי אמנם העלה את השאלה העיונית בדבר סיווגו של לחץ חיצוני מדומה כפגם ברצון מסוג כפיה, עושק, טעות או הטעיה, אך לא הרחיב בה. למעשה, נקבע כי בין אם ייחשב לחץ זה כהטעיה ובין אם ייחשב ככפייה התוצאה היא כי הפגם ברצונו של המשיב הוא בדרגת חומרה מספיקה על מנת לאפשר השתחררות מעסקת העברת המניות. 16. לפיכך אנו דוחים את הערעור בגדר תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 17. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 25,000 שקל. ניתן היום, ‏א' באב התשע"ז (‏24.7.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15070720_A03.doc עכב+סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il