אסתר אביר נ. יוסי אגיב

החלטה בתיק בש"א 7064/18 בבית המשפט העליון בש"א 7064/18 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערת: אסתר אביר נ ג ד המשיבים: 1. יוסי אגיב 2. איתן צנעני, עו"ד 3. כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק דינה של הרשמת ש' עבדיאן מיום 26.8.2018 בע"א 9007/17 בשם המערערת: בעצמה פסק-דין ערעור על פסק דינה של הרשמת ש' עבדיאן מיום 26.8.2018 בע"א 9007/17, במסגרתו נמחק ההליך שהגישה המערערת. 1. ביום 7.2.2017 בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ש' סרחאן), במסגרת תיק פש"ר 17716-07-15 הכריז על משיב 1, בעלה לשעבר של המערערת פושט רגל (להלן: החייב). על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית משפט זה (ע"א 2038/17, להלן: הערעור הראשון). בנוסף לכך, המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי מספר בקשות להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל של החייב, אך הן נדחו. 2. ביום 18.9.2017 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי "בקשה לקביעת דיון", במסגרתה ציינה כי היא סבורה שלאחר קיומו, בית המשפט ישתכנע כי יש להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל של החייב. ביום 16.11.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקבעו כי דרך המלך לליבון טענותיה היא באמצעות העברתן לנאמן, שיפעל בהתאם לתפקידו ולסמכותו. על החלטה זו הגישה המערערת את ההליך העיקרי מושא החלטת הרשמת. בצדו הגישה בקשה לפטור מאגרה ועירבון ובקשה לאיחוד הדיון עם הערעור הראשון. אגב בקשות אלה התעוררה השאלה האם יש לסווג את ההליך דנן כערעור בזכות או כערעור ברשות. 3. ביום 26.8.2018 קבעה הרשמת כי הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי טעון רשות, שכן מדובר ב"החלטה אחרת", ולא ב"צו בפשיטת רגל" כמשמעו בסעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) המקנה זכות ערעור למשיג על הצו. בנסיבות אלה, ומשלא התבקשה בקשת ארכה להגשת ההליך במתכונתו הנכונה, נקבע כי דינו להימחק על הסף, וממילא גם הבקשות לאיחוד הדיון ולפטור מהפקדת עירבון. כן דחתה הרשמת את בקשת המערערת לפטור מתשלום האגרה. מכאן הערעור שלפנַי. 4. לטענת המערערת, פסק דינה של הרשמת שגוי. בהחלטת בית המשפט המחוזי נדחתה הבקשה לביטול הליך פשיטת רגל של החייב, ועל כן היא מהווה "צו בפשיטת רגל" שעליו יש זכות ערעור. גם הערעור הראשון שהגישה סווג כערעור בזכות, ומכאן שנפלה טעות בסיווג ההליך דנן. אשר על כן, סבורה המערערת כי יש לאפשר לה לממש את זכותה לערער על ההחלטה. 5. דין הערעור להידחות. אף אם נניח לטובת המערערת כי מדובר בהחלטה הדוחה בקשה לביטול הליך פשיטת רגל (ולא בהחלטה הדוחה בקשה לקביעת מועד דיון), אין בסיס לטענותיה. בקשת ביטול הליך פשיטת הרגל שהגישה המערערת אינה אלא בקשה לעיון חוזר בהחלטה המכריזה על החייב פושט רגל, והלכה היא כי החלטה בבקשה מעין זו מסווגת כ"החלטה אחרת" שהערעור עליה הוא ברשות בלבד (ראו למשל: רע"א 320/15 דוויק נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 6 (14.4.2015); רע"א 592/13 דודאי נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי עזבון דוד דודאי ז"ל בפשיטת רגל, פסקה 30 (24.3.2013)). שונה הדבר מהערעור הראשון שהגישה המערערת, הנסוב על החלטת בית המשפט המחוזי במסגרתה הוכרז החייב כפושט רגל, שהיא בוודאי נחשבת ל"צו בפשיטת רגל" שעליו ניתן לערער בזכות (ראו למשל: ע"א 8993/04‏ ‏פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (20.9.2007)). משכך, ובפרט בשים לב לשיקול הדעת הרחב הניתן לרשם בית המשפט בעניינים כגון סיווג ההליך (ראו: בש"א 6808/15 גני באר שבע בע"מ נ' ארז חבר, מנהל מיוחד, פסקה 9 (30.12.2015)), לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשמת. 6. ובמבט צופה פני עתיד. חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק) אשר פורסם ביום 15.3.2018 וצפוי להיכנס לתוקף 18 חודשים מיום הפרסום, קובע בסעיף 349(א) ש"פסק דין" של בית משפט מחוזי בערכאה הראשונה שניתן לפי החוק, ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון. כך גם, "פסק דין" של בית משפט שלום שניתן לפי החוק, ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי. סעיף זה בא במקום סעיף 182 לפקודה, הקובע כאמור כי הנפגע על ידי "צו בפשיטת רגל", רשאי לערער עליו. בהמשך סעיף 349(א) לחוק מנויה רשימת החלטות שיש לראות בהן כפסק דין. על פי פשוטו של מקרא, החוק אינו בא לשנות את ההבחנה בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" שאיננה פסק דין, אשר כידוע ההבחנה בין השניים באה לידי ביטוי בשאלה האם ההחלטה סיימה את המחלוקת בתיק באופן שבו התיק הקונקרטי נסגר (וראו לדוגמה: רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(4) 393 (1989); רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ (10.12.2012)). תכלית הסעיף היא להרחיב את מתן זכות הערעור גם לגבי החלטות שונות הנמנות בסעיף. בין ההחלטות האמורות, סעיף 349(א)(8) לחוק קובע כי החלטה בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לפי סעיפים 108, 183 או 286 לחוק דינה כפסק דין. 7. סעיף 108 לחוק דן באדם הרואה עצמו נפגע מצו לפתיחת הליכים שניתן לחייב שהוא "יחיד". החלטת בית המשפט לפי סעיף זה המבטלת או הדוחה בקשה לבטל את צו פתיחת ההליכים נתונה אפוא לערעור בזכות. סעיף 183 לחוק עוסק בביטול צו לפתיחת הליכים בשל התנהלותו של חייב יחיד, אם התנהל במסגרת ההליך בחוסר תום לב במטרה לנצל לרעה את ההליכים או שלא שיתף פעולה עם הנאמן או "הממונה", או שהפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון, כמפורט בסעיף 163(ג)(1) לחוק. כמו כן, הסעיף דן במקרה של חייב יחיד שהפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי כאשר בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון. החלטת בית המשפט על ביטול הצו או החלטת בית המשפט הדוחה בקשה לביטול הצו, נתונות אף הן לערעור בזכות. סעיף 286 לחוק דן בחייב שהוא תאגיד או יחיד, שנמצא כי אינו בחדלות פירעון או נמצא כי אין בצו שיקום הכלכלי כדי לסייע במניעת חדלות פירעונו. החלטת בית המשפט בעניין שכזה גם כן נתונה לערעור בזכות. 8. לעומת כל אלה, קובע סעיף 279(ד) לחוק, כי בית משפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שניתן מכוח סמכותו לפי החוק, לבטלו או לשנותו, אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. החלטה מעין זו שאינה נמנית מבין ההחלטות המפורטות בסעיף 349(א) לחוק, איננה ניתנת לערעור בזכות כי אם ברשות. ויוטעם כי לפי הדין הנוהג קיימת לבית משפט של חדלות פירעון גמישות רבה בנושא עיון חוזר בהחלטותיו, וזאת לפי סעיף 181 לפקודה (וראו: ע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז, פסקה 107 (19.3.2018); ע"א 3760/03 עמרן נ' עו"ד מיכה צמיר, נאמן נכסי אייפרמן יוסף, פ"ד נט(5) 735, 742 (2005)). אומנם, סעיף 279(ד) לחוק מחדד כי סמכות בית המשפט לעיין מחדש בהחלטה תלויה בקיומן של נסיבות או עובדות חדשות המצדיקות זאת. אך בין כך ובין כך, הן סעיף 279(ד) לחוק והן סעיף 181 לפקודה נועדו לאפשר גמישות לבית המשפט, כמתחייב מאופיים הדינמי של הליכי חדלות פירעון (וראו גם דברי ההסבר לסעיף 279 לחוק בהצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח 1027). 9. כמו כן, בשונה מהדין הקיים היום, על פיו קולו של נושה המתנגד להכרזת החייב פושט רגל יכול להישמע בבית המשפט בדיון שהתקיים בעניין הכרזת החייב פושט רגל (סעיף 18א(ב) לפקודה), קולו של מתנגד למתן צו פתיחת הליכים אינו נשמע לפני מתן הצו. ההזדמנות הראשונה במסגרתה יכול מתנגד להביע את התנגדותו למתן הצו היא במסגרת סעיף 108 לחוק. כאמור לעיל, החלטת בית המשפט בהתנגדות ניתנת לערעור בזכות. ברם, כל הבעת התנגדות נוספת המיועדת לשנות את ההחלטה האמורה והנדחית על ידי בית המשפט, איננה נתונה לערעור בזכות אלא ערעור ברשות, לפי סעיף 279(ד) לחוק. 10. על כן, במקרה דומה לענייננו, בו הנפגע ממתן צו פתיחת הליכים עתר לביטול הצו ועתירתו נדחתה, תרופתו היא הגשת ערעור בזכות, שכן בקשתו נכנסת לגדרו של סעיף 349(א)(8) לחוק בזיקה לסעיף 108 לחוק. ברם, בקשה נוספת לביטול הצו היא בבחינת "בקשה לעיון חוזר" הנכנסת לגדרו של סעיף 279(ד) לחוק ותרופתו היא הגשת ערעור ברשות. כך או כך אפוא – בין לפי הדין הקיים ובין לפי הדין העתיד לבוא – הערעור על החלטת בית המשפט במקרה זה הדוחה את הבקשה לביטול הצו, הוא ברשות. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ‏י"א בכסלו התשע"ט (‏19.11.2018). ש ו פ ט _________________________ 18070640_N03.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il