פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7064/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7064/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות המערער: יובל אבטה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 27.5.04, בתיק פ' 921/99, שניתן על ידי כבוד השופטים: י' פלפל, נ' הנדל, ר' יפה-כץ תאריך הישיבה: א' באדר א' תשס"ה (10.2.2005) בשם המערער: עו"ד נאוה דהאן בירנבאום בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד גלי פילובסקי גב' אדווה פרויד פסק-דין השופט א' א' לוי: בחודש אוקטובר 1998, בעת שהמתלוננת היתה בת 14 וחצי שנים בלבד, ובשעה שנמה את שנתה בפנימייה, נכנס המערער, שלמד אף הוא באותה פנימייה לחדרה, ואנס אותה. המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, אולם הוא עשה זאת רק לאחר שנשמעו ארבעה מעדי תביעה, וביניהם המתלוננת. בעקבות כך הורשע המערער ובית המשפט גזר לו, ברוב דעות, שש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ₪. שופט המיעוט סבר כי ראוי לגזור למערער 8 שנות מאסר. הערעור המופנה כנגד חומרת העונש, מושתת בעיקרו על טענות אלו: בעת ביצוע המעשים היה המערער אדם צעיר ביותר, שעלה זה לא מכבר מארץ אחרת, וטרם השלים את תלאות קליטתו; המעשה בו הורשע נבע מהאווירה המתירנית שהיתה נהוגה בפנימייה; המערער מודע כיום לפגיעה שגרם למתלוננת ולנזק הנפשי שהסב לה; הוא הביע חרטה כנה ונכונות לפצות את המתלוננת אף בסכום גדול יותר מזה בו חויב; בשנים שחלפו מאז ביצוע העבירה, לא נרשמו לחובת המערער עבירות נוספת, והוא בנה מערכת זוגית עם אישה הנמצאת בחודשי הריון מתקדמים. אכן, העונש שנגזר למערער אינו קל. אולם די להפנות להשלכותיה של העבירה על מצבה הנפשי של המתלוננת, ועל השינוי הדרסטי שהיא חוללה בחייה, כדי להבין עד כמה שולי הוא סבלו של המערער הנובע מכליאתו, מול הנזק הנורא שהמיט על קורבנו. התמונה המצטיירת מתסקיר הקורבן היא קשה: המתלוננת סובלת מהפרעות בשנתה הנקטעת כתוצאה מביעותים וסיוטים, היא מרבה להתפרץ בפרצי-זעם, מתקשה ליצור יחסי אמון וקשרים אינטימיים, ואף הצבא נמנע מלגייסה. כל אלה הם תולדה של אותו לילה בחודש אוקטובר 1998 בו כפה המערער את עצמו עליה, והתנהגות זו והנזק שהיה כרוך בה, חייבו ענישה קשה שיהיה שלוב בה מאסר לתקופה ממושכת. אכן, גם המערער היה בעת המעשה צעיר לימים, אולם נדמה כי אין צורך לומר שגם בארץ מוצאו מעשה מן הסוג שביצע הינו אסור בתכלית האיסור, ועל כן לא היה מקום לתלות את קולר האשם לביצוע העבירה לתהליכי קליטתו, או לנורמות שהיו נהוגות בחברה ממנה הוא בא. לנוכח כל האמור, איננו סבורים כי בגזר דינו של בית המשפט המחוזי נפלה שגגה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, א' באדר א' תשס"ה (10.2.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04070640_O07.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il