ציון אוחיון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7062/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7062/10 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער: ציון אוחיון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 25.08.2010 בת"פ 2655-08-09 שניתן על ידי כב' השופטת ר' לורך תאריך הישיבה: ב' באייר התשע"ב (24.04.12) בשם המערער: עו"ד ירון פורר בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב פסק-דין השופט נעם סולברג: 1. בית-המשפט המחוזי מרכז (השופטת רות לורך) הרשיע את המערער על-פי הודאתו בהריגה, וגזר עליו עונש של 12 שנות מאסר, מאסר-על-תנאי ופיצויים בסך 40,000 ש"ח למשפחת המנוח. 2. נסיבות ההריגה לא נתבררו עד תום. לפי הידוע, בהתבסס על עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה המערער, התדפק המנוח על דלת ביתו ביבנה סמוך לשעה 02:40 ביום 23.6.2009 וביקש נעליים שהשאיר בדירה. בעודם עומדים ליד דלת הכניסה, ובמהלך ויכוח, שלף המערער סכין ודקר את המנוח בבית החזה משמאל. לאחר שעשה כן, נטל המערער סכין אחרת ושרט את עצמו בבטנו על מנת להציג מצג שוא לפיו בא אליו המנוח כשהוא מצוייד בסכין ודקר אותו. לאחר מכן התקשר המערער למשטרה והודיע בכזב כי דקר את המנוח לאחר שזה דקר אותו. המערער ביקש מהמשטרה להזעיק ניידת מד"א. סמוך לאחר השעה 03:30 מת המנוח כתוצאה מהדקירה. 3. הודאתו של המערער באה במסגרת הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים לאחר שמיעת חלק מפרשת התביעה. בהסדר הוסכם שהמשיבה תעתור לעונש של 13 שנות מאסר ומאסר-על-תנאי, והמערער יהיה חופשי בטיעוניו לעניין המאסר בפועל. הוסכם גם על פיצוי בסך של 40,000 ₪ למשפחת המנוח. 4. בית-משפט קמא שקל לחומרה את ערך קדושת החיים; את האלימות בחברה הישראלית שהפכה לנגע שמחייב ענישה מחמירה ומרתיעה; את היגון והצער שהביאה ההריגה על בני משפחת המנוח; נסיבות הדקירה, בסכין, בבית החזה משמאל; אישיותו של המנוח שהיה מוּכּר למערער והיה חולה נפש; מצג שוא של המערער סמוך לאחר ההריגה, כביכול נדקר בתחילה על-ידי המנוח; הודאה שבאה לאחר כפירה ממושכת במשטרה ובבית המשפט ולאחר שמיעת עדי תביעה לא מעטים; הרשעות קודמות בעבירות סמים, רכוש ואלימות, ועונש מאסר קודם. לקולא שקל בית-משפט קמא את ההודאה, הצער והחרטה; הפקדת פיצוי כספי בסך של 40,000 ₪ לטובת משפחת המנוח; קושי ראייתי שבבסיס ההסדר; קריאה למשטרה ולמד"א; משפחה נורמטיבית, חמה ותומכת, אופי טוב למערער, טוּב לבּו ודאגתו לאמו ז"ל; עברוֹ הפלילי ישן בעיקרו של דבר. 5. בערעורו טוען המערער כי העונש אינו מידתי ולא מאוזן. למנוח רקע פסיכיאטרי, אלים וקשה, והוא הגיע בשעת לילה מאוחרת (02:40) לביתו של המערער. הנימוקים לקולא צריכים היו להביא לענישה מתונה יותר, במיוחד לאור הרף שהמשיבה טענה לו, 13 שנות מאסר. ההודאה, הבעת הצער והחרטה, הפיצוי הכספי, האופי הטוב, כל אלה מחייבים הקלה בעונש. 6. בתשובתה טענה ב"כ המדינה כי בית-משפט קמא נתן דעתו לשיקולים הרלבנטיים לקולא, אך משקלם אינו רב בנסיבות העניין שבו קופחו חיי אדם צעיר. אדרבה, ישנן נסיבות מחמירות ובהן תכנון, מצג שוא לאחר מעשה ועבר פלילי. לדברי ב"כ המדינה אין מקום להקל בעונשו של המערער. 7. איננו סבורים שיש מקום להתערבות. נסיבות ההריגה אכן לא התלבנו כל צרכן, אך מדובר במידע שאצור בראשו של המערער. מכל מקום, חיי אדם אינם הפקר. קדושת החיים זהו ערך עליון, וממנו נגזר עונשו של מי שנוטל את חייו של זולתו. את הנעשה אין להשיב, ואת כאבה של משפחת המנוח אין לרפא. העונש איננו סוטה מהסדר הטיעון, וכלל איננו חמור יתר על המידה. 8. הערעור נדחה. ניתן היום, ג' באייר התשע"ב (25.4.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10070620_O02.docיא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il