עיריית כפר סבא נ. בנימין טבצ'ניק

בבית המשפט העליון רע"א 7059/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: עיריית כפר סבא נ ג ד המשיבים: 1. בנימין טבצ'ניק 2. יעקב שדה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.9.2018 בת"א 18403-08-18 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' רבינוביץ-ברון בשם המבקשת: עו"ד מיכל רומנו ברטהולץ בשם המשיבים: עו"ד ענת נוי פרי פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת א' רבינוביץ-ברון) מיום 13.9.2018 בת"א 18403-08-18, בגדרה התקבלה בקשת המשיבים לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 19.3.2017 בעת"מ 20150-03-16 (להלן: פסק הדין). 2. ביום 9.3.2016 הגישו המשיבים עתירה נגד החלטת המבקשת, עיריית כפר סבא (להלן: העירייה), שלא להאריך את תקופת החכירה של המקרקעין שבאזור התעשייה בכפר סבא. בדיון שהתקיים ביום 19.3.2017 הסכימו ביניהם הצדדים, כי העתירה תידחה ולמשיבים יתאפשר לפנות את המקרקעין עד יום 31.7.2018. להסכמות הצדדים ניתן תוקף של פסק דין. 3. ביום 8.8.2018 הגישו המשיבים תביעה לביטול פסק הדין, בשל טענות לפגם שנפל בהסכמתם, ובד בבד הגישו בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, לאחר שקבע כי משקל הבכורה ינתן ל'מאזן הנוחות': "המדובר במקרקעין שהוחכרו בשעתו ומוחזקים על ידי המבקשים מזה עשרות שנים. המשיבה, מצידה, מציינת כי בכוונתה לערוך מכרז ולהשכיר את המקרקעין. במכלול נסיבות אלו, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים". נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע פסק הדין. מכאן הבקשה שלפנַי. 4. העירייה טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בעקרון סופיות הדיון; ביתרונות הרבים הגלומים במוסד הפשרה; ויש בה כדי להרתיע בעלי דין מלפנות לערוצים שכאלה. נטען, כי בהסדר הפשרה שהתגבש בין הצדדים, ניתנה למשיבים שהות מספקת, כשנה וארבעה חודשים, עד למועד פינוי המקרקעין. כמו כן הודגש, כי סיכויי המשיבים לזכות בתובענה אינם גבוהים, בלשון המעטה, וכי 'מאזן הנוחות' נוטה במובהק לטובת העירייה מאחר שעסקינן במקרקעין מסחריים. 5. מנגד, סומכים המשיבים את ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, על יסוד נימוקיה. לעמדתם, העירייה הציגה מצגי שווא בפניהם ובפני בית המשפט במסגרת הדיון בעתירה המנהלית, וההסכמה שעמדה בבסיס הסדר הפשרה לוקה בפגם. המשיבים טוענים כי 'מאזן הנוחות' נוטה לטובתם, וככל שהם יאלצו לפנות את המקרקעין הנזק שעלול להיגרם להם הוא בלתי הפיך. 6. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, החלטתי בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה; הגעתי לכלל מסקנה כי נכון יהיה לקבל את הערעור. 7. כלל נקוט בידינו, כי בעל דין זכאי להנות מפירות זכייתו סמוך לאחר מתן פסק הדין (בג"ץ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4) 319, 327-326 (2000)). משכך, מתן סעד זמני לעיכוב ביצוע פסק דין הוא החריג לכלל, וסעד שכזה ינתן רק בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו והשוו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 7111/16 טחנת הקמח אלפרדוס וחקלאות בע"מ נ' טחנת האושר והברכה בע"מ, פסקה 8 (27.9.2016); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 867-861 (מהדורה שתים-עשרה – 2015)). הנדון דידן אינו נמנה עם אותם מצבים חריגים המצדיקים לסטות מכלל זה. 8. הצדדים בהליך דנן, אשר היו מיוצגים על-ידי עורכי דין בהליכים הקודמים, הגיעו בהסכמה ומדעת, לסיומו של סכסוך רב שנים על דרך של הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין. פסק הדין ניתן לפני קרוב לשנתיים, והריהו חלוט. "מנקודת המבט של הצדדים להסכם פשרה, תכונת הסופיות היא תכונה חיונית. טול מן הפשרה תכונה זו, ונטלת ממנה את טעם קיומה" (ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש ואח', פ"ד נא(1) 577, 590 (1997) (להלן: עניין בן לולו)). בבואנו לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין חלוט, קל וחומר כשמדובר בפסק דין שהושג בפשרה ושנתן תוקף להסכמת בעלי הדין, שׂומה ליתן משקל רב לעקרון סופיות הדיון (ראו: עניין בן לולו, בעמ' 591-590; רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז(3) 49, 60-59 (2003)). 9. על סופיות הדיון אמרתי בהקשר אחר: "דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא-היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול. דרך הכלל היא, כי סופיות הדיון משרתת את הצדק. היוצא מן הכלל הוא, מצב שבו סופיות הדיון גורעת מן הצדק" (ת"א (י-ם) 4582/03 ידיעות תקשורת בע"מ נ' צימרמן, פסקה 24 (24.2.2004)). הדברים הללו יפים וישימים לענייננו. עינינו הרואות: לפני קרוב לשנתיים ניתן פסק הדין; בהסכמה; ניתנה ארכה לביצועו למשך כשנה וארבעה חודשים; סמוך לאחר תום תקופה זו, הוגשה התביעה לביטול פסק הדין, ונראה כי 'התחלנו את שירנו מהתחלה'. 10. במלוא הזהירות יש לומר, על רקע הדברים הנ"ל, כי סיכויי התביעה לביטול פסק הדין אינם מן המשופרים; אך לא בזאת העיקר. העיקר הוא בנסיבות העניין בשיקולי מאזן הנוחות. הלכה מפורסמת וידועה היא, כי: "עיכוב ביצועו של פסק דין שעניינו מימוש מקרקעין תלוי במהותם של המקרקעין ובזיקתם של בעלי הדין כלפיהם" (ע"א 6636/15 קריסטל נ' רוט, פסקה 14 (27.10.2015)). כידוע, לא הרי פינוי של בית מגורים כפינוי נכס מסחרי. הנזקים האפשריים, ככל שפסק הדין מושא הבקשה יבוטל, אינם בלתי-הפיכים, והם ניתנים לפיצוי כספי. ודוק: העיריה אינה עושה לעצמה, אלא בשירות האינטרס הציבורי והקופה הציבורית. זאת ועוד, ובלא לטעת מסמרות, אציין כי על כתפי המשיבים מוטל נטל כבד בהוכחת עילת התביעה לביטול פסק דין הנותן תוקף להסכמתם (ראו: ע"א 226/87 זועבי נ' ניקולאי ואח', פ"ד מג(1) 714, 719 (1989); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 515-511 (2012)). על כן, לאחר בחינת כל אחת מן הטענות לעצמה, ובשקלולן יחדיו, הגעתי לכלל מסקנה כי לא יהיה זה נכון לעכב את ביצועו של פסק הדין. 11. אשר על כן, הערעור מתקבל, במובן זה שהסעד הזמני אשר ניתן בבית המשפט המחוזי המורה על עיכוב ביצוע פסק הדין – מבוטל. המשיבים ישאו בהוצאות המבקשת בסך של 8,000 ₪. ניתן היום, כ"ג בשבט התשע"ט (‏29.1.2019). ש ו פ ט _________________________ 18070590_O02.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il