סנ"צ נאתכו אכרם נ. רב ניצב שלמה אהרונישקי

פסק-דין בתיק בג"ץ 7058/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7058/02 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי העותר: סנ"צ נאתכו אכרם נ ג ד המשיבים: 1. רב ניצב שלמה אהרונישקי 2. סנ"צ ד"ר לנקובסקי, קצין רפואה ראשי עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ח' באדר א' תשס"ג (10.2.2003) בשם העותר: עו"ד דוד אופק בשם המשיבים: עו"ד יעל ברלב פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. מבוא עניינה של העתירה הוא בבקשת העותר, סנ"צ נאתכו אכרם, כי תבוטל החלטת מפכ"ל המשטרה (להלן: "משיב 1"), מיום 23.8.01, לשחררו משירותו במשמר הגבול. כן מבקש העותר כי נורה על החזרתו לשירות. 2. רקע עובדתי העותר גויס לשירות קבע במשמר הגבול ביום 16.10.77, ובתאריך 21.9.95 הוענקה לו דרגת סגן ניצב. ככל שעולה מן העתירה ומהתגובה מטעם המשיבים, התעניין העותר בשנת 1996 בפרישה מן החיל במסגרת מדיניות עידוד פרישה שהנהיגה המשטרה אותה עת, והוא חזר והתעניין בכך בשנת 1999. אך הפרישה לא יצאה אל הפועל, מאחר והעותר לא היה שבע רצון משיעורם של אחוזי הפרישה שהוצעו לו. בראיון שנערך לעותר על ידי מפקד משמר הגבול, הוצעו לו שני תפקידים, ומשדחה אותם הוחלט לשבצו בתפקיד מפקד משל"ט חברון. אך העותר סרב למלא גם תפקיד זה, מאחר וראה בו תפקיד נחות לעומת תפקיד קצין אג"מ אותו מלא בעבר. בתאריך 10.5.00 נכנס לתוקפו מינויו של העותר לתפקיד מפקד משל"ט חברון, אולם העותר, אשר שהה בחופשת מחלה ממושכת, מעולם לא כיהן בו, ואף הודיע כי גם לאחר שיבריא אין הוא מעוניין למלא תפקיד זה. לפיכך, ולנוכח היעדרותו הממושכת של העותר בגין מחלה, הוחלט להעביר את עניינו ל"וועדת מוגבלים", אשר תפקידה לבחון את עניינם של אנשי משטרה הנעדרים מחמת מחלה או מגבלה רפואית אחרת. הועדה מוסמכת בתום הבדיקה להמליץ על הפנייתו של איש המשטרה לתפקיד אחר או להעמידו בפני ועדה רפואית לשם בחינת כשירותו לתפקיד בו הוצב. "וועדת מוגבלים" התכנסה לדון בעניינו של העותר יותר מפעם אחת, ולאחר שהוצגו בפניה חוות דעת רפואיות שונות, נמצא בסופו של יום כי הוא אינו כשיר לשיבוץ בתפקיד פיקודי. כן נקבע כי ייעשה מאמץ לשבצו בתפקיד מנהלי, ואם לא יימצא תפקיד כזה הוא יופנה לוועדה רפואית, אשר תבחן את המשך שירותו (פרוטוקול וועדת המוגבלים מיום 17.9.00 מש/15). בדיון נוסף שערכה וועדת המוגבלים בתאריך 26.3.01, דווח על כך שלחובת העותר נזקפו 260 ימי היעדרות במהלך השנה השוטפת, ומאחר ולא נמצא עבורו תפקיד מנהלי, הוחלט להפנותו לוועדה הרפואית כדי שזו תשקול את כשירותו להמשך השרות במשמר הגבול. ביום 16.5.01, התכנסה הוועדה הרפואית לדון בעניינו של העותר, והיא כללה שני רופאים משטרתיים ורופא מטעם משמר הגבול. בפני הועדה הונחו מספר חוות דעת רפואיות, וכן תוצאות בדיקה שעבר העותר בבית חולים "הדסה" בירושלים, ולאור כל אלה המליצה הועדה להפסיק את שירותו של העותר עקב מה שהוגדר כ"טעמים רפואיים". בתאריך 22.7.01 נערך לעותר שימוע על ידי ניצב משנה רלי סטריזובר, ראש מחלקת כוח אדם במשטרה, ובמהלכו נתבקשה תגובתו על ההמלצה לשחררו מהשירות. באותו מעמד הודיע העותר כי הוא מבקש להיוועץ בעורך-דין, ולפיכך הציעה המראיינת לדחות את המשך השיחה למספר ימים כדי לחדשו בנוכחות פרקליט שיבחר לו העותר. אך זה האחרון, מטעמים השמורים עמו, החליט שלא לבקש לקיים שימוע נוסף, ובעקבות כך הומלץ על שחרורו מחמת בריאות לקויה, והמלצה זו התקבלה על ידי משיב 1. 3. בחודש ינואר 2002 טען העותר בעתירה שהגיש לבית משפט זה, כי דין ההחלטה לשחררו מהשירות להתבטל, תוך שהוא מעלה השגות שונות באשר לסבירות ההחלטה ופגמים שנפלו בה. בדיון שהתקיים בחודש אב תשס"ב (יולי 2002), המליץ בית המשפט, על דעתו של העותר, כי הוא יתקבל לראיון אצל המפכ"ל כדי שיוכל להציג בפניו את טענותיו. ואכן, ראיון זה התקיים, אך המפכ"ל לא שינה מהחלטתו, ובעקבות כך הודיע ב"כ העותר כי הוא מבקש לחזור בו מהעתירה, תוך שמירת זכות שולחו לשוב ולפנות לבית המשפט. בעקבות כך נדחתה העתירה, אולם בתאריך 24.8.02 הוגשה עתירה נוספת, בה חזר העותר על רוב טענותיו מן העבר בדבר חוסר סבירות ההחלטה לשחררו מהשירות, וכן טען כי חברי הועדה הרפואית גיבשו את החלטתם שלא בדרך הראויה והמתחייבת, כאשר נמנעו מלבדוק אותו פיסית, ולא נתנו את דעתם לאפשרות שיבוצו בתפקיד מינהלי. 4. תגובת המשיבים בתגובתם טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות, הן על הסף והן לגופה. על הסף, מחמת מעשה בית דין, הואיל והעותר הגיש עתירה זהה אשר נדחתה על ידי בית משפט זה לאחר שבא-כוח העותר ביקש לחזור ממנה, וכן מחמת שיהוי, הואיל וההחלטה לשחרר את העותר מהשירות התקבלה ביום 23.8.01, וחלפה כשנה עד שהוגשה העתירה הנוכחית. לגופה, הואיל וההחלטה לשחרר את העותר משירותו הינה החלטה סבירה, שהתבססה על ממצאיה של וועדה רפואית, אשר מצאה כי מצבו הרפואי של העותר אינו מאפשר לו להמשיך בשירות. המדינה אף טוענת, כי נעשו ניסיונות רבים למצוא לעותר תפקידים אחרים ההולמים את מצב בריאותו, אך ניסיונות אלה לא הוכתרו בהצלחה, לעתים בשל סירובו של העותר, ולעיתים עקב מחסור במשרות פנויות. עוד טוענים המשיבים, כי השגותיו של העותר הועלו בכל הדרגים הבכירים של המשטרה, נשקלו בכובד ראש ונדחו, ועל כן אין מקום לטענה בדבר אי-קיום שימוע ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. 5. דיון לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה לה, אני סבור כי דינה של העתירה להידחות. אכן, העתירה הנוכחית זהה כמעט לחלוטין לעתירה קודמת שהוגשה על ידי העותר ונדחתה, ואף שבא-כוח העותר הכריז בשעתו על "שמירת זכויותיו" של שולחו לפנות בעתירה נוספת, אין מקום לעשות זאת כאשר לא מועלות טענות חדשות, ואין העותר מצביע על שינוי מהותי בנסיבות. כך או כך, דין העתירה להידחות גם לגופה. החלטתה של הועדה הרפואית עליה מלין העותר, אינה עומדת לבדה הואיל וקדמו לה מספר דיונים ב"וועדת המוגבלים". זו בחנה את עניינו של העותר שלוש פעמים, ובתאריך 17.9.2000 מצאה כי הוא אינו יכול להשתלב בתפקיד פיקודי. לאור זאת נקבע כי ייעשה ניסיון לאתר עבורו תפקיד מינהלי, ורק אם זה לא יימצא בפרק זמן שיקבע מפקד מג"ב, יהיה על העותר להתייצב בפני וועדה רפואית. מתוך מוצגי המשיבים עולה כי המאמצים למצוא עבור העותר תפקיד מינהלי לא נשאו פרי, ועל כן לא היה מנוס מפניה לוועדה הרפואית כדי שזו תקבע אם העותר יוכל להמשיך בשרות. וועדה זו גיבשה את המלצותיה כשלנגד עיניה היו מונחות חוות דעת רפואיות מגורמים שונים (מרפאה לרפואה תעסוקתית, האורטופד ד"ר ארבל, ותעודת שחרור מבית החולים הדסה). הועדה לא התעלמה מחובתה לתת את דעתה גם לאפשרות שיבוצו של העותר בתפקיד מינהלי, דא עקא, מסקנתה שהתבססה גם על דברים שאמר העותר עצמו היתה, שגם תפקיד כזה יתקשה למלא, ובלשונה: "במעמד הועדה נראה הקצין כסובל, מתקשה בתנועותיו, מתהלך בצליעה, שינוי מעמד מישיבה לעמידה מלווים בכאב. טוען שאיננו מסוגל לכל עבודה מבצעית שהיא, וגם עבודה מנהלתית תקשה עליו בשל מכאוביו... ללא צל של ספק אין השוטר כשיר לעבודה מבצעית בכלל, וגם עבודה משרדית בתנאי חדר תהיה בסופו של דבר בהגבלות למיניהן לתקופה ארוכה" (ההדגשה שלי, א' א' לוי). מדובר איפוא בהחלטה שהיא אמנם מנהלית אך נסמכת על שיקולים מקצועיים, וככלל, נמנע בית המשפט מלהתערב בהחלטות מסוג זה (בג"צ 651/86 מלכה ואח' נ' שר המשטרה ואח', פד"י מ(4), 645, 655). זאת ועוד, התרשמותי מעיון בראיות שהונחו בפנינו היא, כי במשטרה נעשו ניסיונות רבים, כנים וממושכים, למצוא לעותר תפקיד אשר יהלום את מצבו, וניסיונות אלה נמשכו עד לרגע בו נפלה ההחלטה לשחררו מהשירות. מכאן, שהטענה כאילו נעשה ניסיון לכפות על העותר את הפרישה מהשירות, נמצאה חסרת בסיס עובדתי. אני מציע איפוא לחברי לדחות את העתירה. כן אני מציע כי לא נעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט א' מצא אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' טירקל אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, י"ז באייר תשס"ג (19.5.2002). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02070580_O04.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il