פלוני נ. אגודה שיתופית קיבוץ גבעת ברנר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7054/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן העותר: פלוני נ ג ד המשיבה: אגודה שיתופית קיבוץ גבעת ברנר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ח' כבוב: העותר, שאינו מיוצג בהליך זה, נולד בקיבוץ גבעת ברנר (להלן: הקיבוץ), בו התגורר עד תחילת שנות העשרים לחייו. בשנת 2013 הוכר העותר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל צרכים מיוחדים. על-פי הנטען בעתירה, במהלך השנים שמר העותר על קשרים שונים עם הקיבוץ, כאשר בגיל 27 אף שב להתגורר בו למשך פרק זמן מסוים. העותר פנה לוועדת צרכים מיוחדים של הקיבוץ (להלן: הוועדה) בבקשה כי יוכר על-ידה כבן קיבוץ בעל צרכים מיוחדים. במהלך שנת 2020, דחתה הועדה את בקשת העותר, זאת מאחר שעזב את הקיבוץ בגיל 21, ובהתאם למסמך עקרונות שגיבש הקיבוץ (להלן: מסמך העקרונות). יוער, כי בהחלטתה מיום 22.03.2021 קבעה עוזרת רשמת האגודות השיתופיות כי יש לראות בעותר כמי שלא ניתק את קשריו עם הקיבוץ, בין השאר, מאחר שלעמדתה מסמך העקרונות אינו עולה בקנה אחד עם תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005. בהמשך הדברים, ביום 30.07.2021 פנה אל הקיבוץ מפקח אזור תל-אביב והמרכז באגף לאיגוד שיתופי במשרד הכלכלה והתעשייה בבקשה כי מסמך העקרונות יתוקן בהתאם. בעתירה שלפנינו נתבקשנו ליתן "סעד, המחייב את חברי הנהלת הקיבוץ וחברי וועד הצרכים המיוחדים של הקיבוץ, לפעול בהתאם להוראתו של המפקח המחוזי של רשם האגודות, ולתקן את מסמך עקרונות הצרכים המיוחדים של הקיבוץ". לצד העתירה, נתבקש "סעד זמני ארעי במעמד צד אחד", בהתאם לסעד העיקרי המבוקש בה. יצוין, כי במהלך שנת 2021 פנה העותר בתביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נגד הקיבוץ, אשר סולקה על הסף מחמת היעדר עילה (ת"א 73800-10-21) (להלן: התביעה האזרחית). כמו כן, עתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים נדחתה ביום 14.09.2023, מחמת העובדה שאף לא אחד מהמשיבים שצורפו לה הוא "רשות", כהגדרתה בחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (עת"מ 34006-08-23). מבלי להביע עמדה ביחס לטענות העותר לגופן, דינה של עתירה זו להידחות ללא צורך בתגובת המשיבה. הלכה היא עמנו כי "בית משפט זה לא ייזקק, ככלל, לעתירה מקום בו קיים לעותר סעד חלופי, והדברים אמורים גם מקום שהסעד החלופי הוא במסגרת הליך אזרחי" (בג"ץ 8608/19 עופר אהרון חברה לעבודות בניה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 10 (05.03.2020)). בענייננו, נוכח זהותה של המשיבה, אכן היה על העותר לפתוח בהליך אזרחי בבית המשפט המחוזי, המוסמך לדון בו מכוח סמכותו השיורית הקבועה בסעיף 40(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו והשוו: רע"א 791/21 דלג'ו נ' ארגון פועלים להתיישבות שיתופית נווה ימין בע"מ, פסקה 21 (11.05.2021)); זאת, כפי שאומנם עשה העותר קודם לכן, עת שהגיש את התביעה האזרחית. אציין, כי בניגוד לטענת העותר בעניין, תביעתו לא סולקה מחמת חוסר סמכות עניינית, כי אם מחמת היעדר עילה; משכך, לא מצאתי ממש בטענת העותר כי לא נמצא בית משפט אשר בסמכותו ליתן לו סעד. סוף דבר: העתירה נדחית בזאת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. לבקשתו, אני מורה על חיסיון שמו של העותר. ניתן היום, ‏ט' בחשון התשפ"ד (‏24.10.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23070540_C03.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il