דאבה מינדל בוקשפן נ. פרימיום קרדיט

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 7053/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: דאבה מינדל בוקשפן נ ג ד המשיבים: 1. עמרם וייספיש   2. פרימיום קרדיט- מימון והשקעות נדל"ן בע"מ   3. יוחנן בוקשפן   4. עו"ד אהרון ריבלין ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים בת"א 57154-07-19 מיום 20.10.2021 אשר ניתנה על ידי השופטת הבכירה ד' פיינשטיין; תגובה מטעם המשיבה 2 מיום 13.12.2021 בשם המערערת: בעצמה בשם המשיבה 2: עו"ד גיל תורג'מן פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת הבכירה ד' פיינשטיין) מיום 20.10.2021 בת"א 57154-07-19 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. הרקע להליך נושא הערעור דנן פורט בפסק דיני בע"א 4202/21 בוקשפן נ' וייספיש (20.6.2021), שבו נדחה ערעורה של המערערת על החלטה קודמת של המותב שלא לפסול את עצמו (להלן: הערעור הקודם). בתמצית ייאמר כי מדובר בתביעה שהגישה המערערת ובה טענה כי היא זכאית לחלק מהתמורה בגין מכירת זכויותיו של המשיב 3 בנכס מסוים. כפי שפורט בפסק הדין בערעור הקודם, ביום 22.2.2021 התקיים דיון הוכחות בהליך, במהלכו דחה המותב התנגדות לשאלה מסוימת שהופנתה לעד מטעם המשיבים 2-1 אך ציין "ספק בעיניי אם אתייחס אליה [אל השאלה] בפסק הדין". בעקבות זאת הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, שבה הפנתה להתבטאויות אלו ולהתרחשויות נוספות בדיון מיום 22.2.2021, אשר מעידות לשיטתה על חשש ממשי למשוא פנים. בין היתר, נטען כי במהלך הדיון המותב איים עליה שאם לא תמחק את תביעתה – יוטלו עליה הוצאות והמותב אף יפגע בהתמחותה במשפטים ויכתוב עליה "דברים קשים" (ראו פסקאות 3-2 לפסק הדין בערעור הקודם). בית המשפט קמא דחה את הבקשה לפסילתו, וערעורה של המערערת על כך נדחה בפסק דיני בערעור הקודם מיום 20.6.2021. ביום 19.10.2021 הגישה המערערת, שלא באמצעות בא-כוחה, בקשה נוספת לפסילת המותב. המערערת פירטה כי הגישה תלונה על המותב לנציב תלונות הציבור על שופטים, שבה הועלו טענות בעניין ההתרחשויות בדיון מיום 22.2.2021; כי תלונתה נמצאה מוצדקת בהחלטת הנציב מיום 19.8.2021; וכי הנציב הביע ביקורת על חלק מהתבטאויותיו של המותב. על רקע זה סברה המערערת כי מן הראוי שהמותב יפסול עצמו מלדון בהליך. בית המשפט קמא דחה את בקשתה של המערערת ביום 20.10.2021, בהחלטה תמציתית שבה צוין: "אני מקבלת כמובן את החלטת כבוד הנציב ומצרה על הדברים שנאמרו. יחד עם זאת איני סבורה שדעתי ננעלה ואני כן נכונה לשמוע את טענות המבקש [כך במקור] בלב פתוח ונפש חפצה ללא משוא פנים." מכאן הערעור, אשר הועבר להכרעתי לאחר שהמערערת שילמה את האגרה והפקידה את העירבון שנקבע לה ביום 13.12.2021. המערערת, אשר מייצגת את עצמה בערעור, חוזרת על הטענה כי החלטת הנציב מהווה שינוי נסיבות המצדיק בחינה נוספת של טענותיה לקיומה של עילת פסלות. להשלמת התמונה יצוין כי בד בבד עם הערעור הגישה המערערת בקשה לעיכוב ההליך המתנהל בפני בית המשפט קמא, ובקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 25.10.2021. המשיבה 2, אשר הגישה תגובה לערעור בהתאם לתקנה 174(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, סבורה כי דין הערעור להידחות. לגישתה בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, ומכל מקום החלטתו של הנציב אינה עולה כדי שינוי נסיבות מהותי שמקים הצדקה לבחינה מחודשת של טענות המערערת. עיינתי בערעור על נספחיו ובתגובת המשיבה 2 ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. סעיף 24(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002 קובע במפורש כי החלטות שנתן הנציב במסגרת מילוי תפקידו לא תשמשנה כראיות בהליך משפטי. לפיכך לא ניתן להסתמך על החלטת הנציב לשם ביסוס טענת פסלות בענייננו (ע"א 782/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (20.4.2021)). כמפורט לעיל, טענותיה של המערערת מבוססות כולן על האמור בהחלטת הנציב – ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הערעור שלפניי. למעלה מן הצורך אציין כי לא כל התבטאות שהנציב סבור כי אין לה מקום, מקימה בהכרח עילת פסלות. ההתבטאויות שאליהן הפנתה המערערת בערעורה, הועלו על ידה במסגרת הערעור הקודם ונמצא כי אין בטענות המערערת בהקשר זה כדי להצדיק את פסילת המותב. מכל מקום, בקשת הפסלות של המערערת לוקה בשיהוי אשר תומך אף הוא בדחיית הערעור. זאת, שכן בקשת הפסלות הוגשה חודשיים לאחר שניתנה החלטת הנציב ומבלי שהמערערת נימקה את השתהותה בהקשר זה. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, ובשים לב לעובדה שהמשיבה 2 הגישה את תגובתה לערעור מבלי שנתבקשה לעשות כן, לא ייעשה צו להוצאות בערעור. ניתן היום, ‏ח' בשבט התשפ"ב (‏10.1.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 21070530_V08.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1