אילניר וראיין נ. יעל כהן

פסק-דין בתיק ע"א 7052/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7052/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערערת: אילניר וראיין נ ג ד המשיבים: 1. יעל כהן 2. כרמלה פנחסי 3. יובל פנחסי ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 11.10.2015 בת"א 34794-03-12 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' שניידר תשובת המשיבים 3-2 מיום 29.11.2015 בשם המערערת: עו"ד אבנר וינוגרד בשם המשיבים 3-2: עו"ד רוני חיים פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' שניידר), מיום 11.10.2015 בת"א 34794-03-12, במסגרתה דחה את בקשת המערערת לפסול עצמו מלדון בעניינה. 2. המערערת תבעה את המשיבים בגין לשון הרע על יסוד מכתבים ששלחו נגדה למשטרה ולפסיכיאטר המחוזי. הרקע לתביעה הוא דירה שרכשה המשיבה 2 מהמערערת לפני כעשור, אשר לאחר רכישתה נתגלו בה בעיות רטיבות שהובילו את בעלי הדין להליכים משפטיים. המערערת ביקשה לפסול את בית המשפט בטענה כי התנהל בדרך שיש בה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ולמעשה ביטוי מעשי של משוא פנים). בין היתר, טענה המערערת כי בית המשפט קצב במפתיע את זמן החקירה הנגדית בדיון ההוכחות השני מיום 22.6.2015, שבו חקר בא-כוחה את כל אחד מהמשיבים במשך 20 דקות בלבד. זאת, למרות שזמן החקירה הנגדית של באי-כוח המשיבים את המערערת ואת העד מטעמה לא הוגבל. עוד טענה המערערת כי הוצאה מהאולם בעת חקירת העד מטעמה. לעומת זאת, המשיבים 2 ו-3 נכחו בעת חקירת המשיבה 1. המערערת השיגה גם על חיובה להפקיד ערובה בסך של 30,000 ש"ח כתנאי לדיון בתביעה, על אף היותה חסרת יכולת כלכלית. הוראה זו הביאה לדבריה לסילוק התביעה (אך ערעור על החלטה זו התקבל בהסכמה), ולטענתה, הוכח שהמשיבה 1 הייתה חייבת לה אותה עת סכום גבוה בהרבה. 3. ביום 11.10.2015 דחה בית המשפט את בקשה הפסלות. בית המשפט קבע כי לא שוכנע שקיימת במקרה דנא עילת פסלות, והוסיף, כי טענות המשיבים בעניין מקובלות עליו. לפיכך קבע בית המשפט כי סיכומי המערערת יוגשו במועד שנקבע. בהחלטה מיום 14.10.2015 קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין יהא זה ראוי וצודק להמתין להכרעה בערעור הפסלות ולכן האריך את המועד להגשת סיכומי המערערת. השופטת א' שניידר הבהירה כי אם ידחה ערעור הפסלות, יוגשו הסיכומים ופסק הדין יינתן על ידה, על אף שבחודש נובמבר 2015 מסתיימת כהונתה והיא יוצאת לשבתון פרישה. מכאן הערעור שלפניי. 4. המערערת חוזרת על טענותיה בבקשת הפסלות. לדבריה, במהלך דיון ההוכחות השני מיום 22.6.2015 התנהל בית המשפט "בצורה הנראית כמשוא פנים" כנגדה ובהטיה ברורה לטובת המשיבים, ולא איפשר לבא-כוחה להשלים את חקירת המשיבים. בכך, לטענת המערערת, מנע בית המשפט קיומו של משפט הוגן כלפיה, והראה חוסר אכפתיות בנוגע להוכחת העובדות התומכות בטענותיה, עליהן מבוסס התביעה. לטענת המערערת, קציבת הזמן לחקירה הנגדית של המשיבים, בעוד שלחקירת המערערת והעד מטעמה לא הוקצב זמן, מהווה חוסר הוגנות קיצוני שהוא ביטוי למשוא פנים נגדה. לדברי המערערת, אל לו לבית המשפט להקציב זמן חקירה באופן המונע חקירה בנושאים השנויים במחלוקת, במיוחד כשלא הגביל את זמן החקירה של הצד שכנגד. המערערת משיגה גם על נוכחות המשיבים 2 ו-3 בעת חקירת המשיבה 1 תוך הפרת העיקרון שנקבע בדיון ההוכחות הראשון. המערערת משיגה שוב על חיובה בהפקדת הערובה. לטענתה, חוסר השוויון בו נקט בית המשפט, מתן היחס המועדף למשיבים ואי מתן הזדמנות להוכיח את טענותיה מגבש חשש ממשי למשוא פנים, שהפך ממשי ומוחשי בתום דיון ההוכחות השני. 5. עוד טוענת המערערת כי בית המשפט לא נימק החלטתו כנדרש על פי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. לדעת המערערת, הפניית בית המשפט לנימוקי המשיבים מגבירה את התחושה כי בית המשפט נוטה באופן עקבי לקבל את טענות המשיבים ולדחות - ללא נימוק - את טענותיה. המערערת טוענת עוד כי ההחלטה בבקשת הפסלות ניתנה לפני שחלף המועד להגשת תגובותיה. לדבריה, יש להעביר את התביעה לשופט אחר אף לפנים משורת הדין ולוּ לשם מראית פני הצדק. 6. המשיבים 2 ו-3 השיבו לערעור. הם מבקשים לדחות את הערעור ולהשית על המערערת הוצאות בשל התנהלותה חסרת תום הלב. לדבריהם, אם תיפסל השופטת בשל עניינים טכניים-דיוניים מובהקים של הגבלת זמן החקירה הנגדית, תהיה בידי כל בעל דין היכולת לפסול שופט, כל אימת שנראה לו כי לא הצליח לשכנע את השופט בטענותיו. לדעת המשיבים, טענות המערערת אינן מהוות עילת פסלות, ומדובר, לכל היותר, בטענות ערעוריות. אף תחושותיה הסובייקטיביות של המערערת אינן מגלות עילת פסלות. המשיבים מציינים כי בקשת הפסלות הוגשה כשלושה חודשים לאחר מועד היווצרות העילה – הדיון האחרון בתביעה מיום 22.6.2015, בסמוך למועד בו היה על המערערת להגיש את סיכומיה. לדעתם, מדובר בשיהוי אדיר ורק מטעם זה דין הערעור להידחות. לטענת המשיבים, מטרת המערערת בהגשת ההליך היא לדחות את מתן פסק הדין על ידי השופטת א' שניידר ולנסות להעביר את התביעה לידי מותב אחר. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי החקירה הנגדית שערך בא-כוח המערערת בדיון האחרון הייתה איטית, ארוכה ומסורבלת, וכי הערות בית המשפט בעניין היו ענייניות ובמקומן. לדבריהם, הטענה כי אין להקציב זמן חקירה מופרכת וחסרת בסיס. המשיבים מוסיפים כי המערערת התבקשה לצאת מהאולם מאחר שביקשה כי עד מטעמה יעיד לפניה, ומציינים כי על בסיס אותו עיקרון יצאו מהאולם בעת חקירת העדה מטעמם, הגברת זדה. 7. דין הערעור להידחות. אף שיש ממש בטענות המשיבים בעניין השיהוי הניכר בהעלאת טענת הפסלות, הרי שגם לגופו של עניין, אין טענות המערערת מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך לדון בתביעה שהגישה (ע"א 4815/15 פלונית נ' פלוני (23.7.2015)). אכן, המערערת אינה שבעת רצון מהתנהלות בית המשפט במהלך דיון ההוכחות השני, וכן מהחלטות שנתן לאורך ההליך. ואולם, כידוע, הלכה פסוקה היא כי אין די בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 3236/15 דרור נ' פריצקר יזמות בע"מ (4.6.2015)). השגות המערערת מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (ע"א 4108/15/15 נחף נ' סרחאן (25.6.2015). מאחר שהמערערת לא הצביעה על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים בעניינה, מעבר לחשש סובייקטיבי גרידא, דין הערעור להידחות. בנסיבות אלה, אף אין מקום לפסול את בית המשפט לפנים משורת הדין בשל מראית פני הצדק. בשולי הדברים אעיר כי לפי תקנה 471ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ברירת המחדל היא כי לאחר דחיית בקשת פסלות, וכשיש כוונה להגיש ערעור פסלות, יימשך הדיון כסדרו ורק מנימוקים שיירשמו יופסק הדיון (השוו: ע"א 789/15 פלונית נ' פלוני (23.3.2015)). עוד אעיר כי מן הראוי היה שבית המשפט ינמק החלטתו שלא לפסול עצמו לגופו של עניין, ולא יפנה לטענות המשיבים בעניין. על יסוד האמור, דין הערעור להידחות. ניתן היום, ‏כ"ו בכסלו התשע"ו (‏8.12.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15070520_C02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il