בן ציון שיפטן ,עו"ד נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 7052/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7052/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: בן ציון שיפטן, עו"ד נ ג ד המשיבות: 1. מנורה חברה לביטוח בע"מ המשיבים הפורמאליים: 2. יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ 3. יצחק טל 4. יצחק טל בניין והשקעות בע"מ 5. אברהם עיני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופט כ' מוסק, סגן הנשיאה) מיום 13.9.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 12730-06 בשם המערער: עו"ד אלי פיטרו בשם המשיבה 1: עו"ד ארז דר לולו; עו"ד שמרית כרמי פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט כ' מוסק, סגן הנשיאה), מיום 13.9.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בת"א 12730-06. 1. המשיבה 1, חברת ביטוח, הגישה תביעה כספית נגד חברת השקעות ומנהלה וכן כנגד המערער. התביעה כנגד המערער מבוססת על חתימתו כערב על כתבי ערבות לכיבוד המחאות שנתן מנהל חברת ההשקעות למשיבה 1 כבטחון להחזר הלוואות שקיבל. שמיעת הראיות בתביעה הסתיימה. עובר לדיון ההוכחות ביקש המערער להתיר לו לצרף כחלק מחומר הראיות מטעמו העתק דו"ח חקירה שערך רואה-חשבון שמונה על ידי המפקח על הביטוח בנוגע לאי- סדרים והתנהלות לקויה של המשיבה 1. 2. בית המשפט דחה את הבקשה ביום 2.6.2010, לאחר מועד דיון ההוכחות. בית המשפט קבע בהחלטה כי במישור המהותי אין כל רלוונטיות לדו"ח שביקש המערער להגיש, שכן המשיבה 1 לא הציגה לו מצגים כלשהם ולא מסרה לו מידע כלשהו. בית המשפט קבע עוד כי הסתבר מחקירתו של המערער מיום 11.5.2010, כי מנהל חברת ההשקעות הוא היחיד שנפגש עם המערער בנושא הערבות והוא זה שמסר למערער מצגים או מידע, וכי המערער בחר מרצונו לחתום על הערבות. בית המשפט הוסיף גם טעמים במישור הדיוני לאי קבלת הטיוטה של הדו"ח שהוגשה למפקח על הביטוח בטרם היה זה דו"ח סופי. לפיכך קבע בית המשפט כי אין כל הצדקה להורות על צירוף טיוטת הדו"ח כראיה. 3. המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו בהתחשב בהחלטה הנ"ל מיום 2.6.2010. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה וקבע כי החלטתו לדחות את הבקשה לצירוף ראיה ניתנה לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות ומכאן שהתמונה העובדתית עמדה בפניו. כן קבע כי על פי הראיות שהובאו לפניו והתשובות שענה המערער בחקירה, הגיע למסקנה כי אין רלוונטיות כלשהי לדו"ח. בהחלטתו ציין בית המשפט כי לא הביע עמדה סופית בנוגע לתוצאת הדיון וכי דעתו לא "ננעלה" ואין מדובר ב"משחק מכור". בית המשפט הדגיש כי על עצם ההחלטה שלא לקבל את הדו"ח כראיה הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וכי בית המשפט והצדדים ממתינים להחלטה שתינתן בטרם יוגשו סיכומים או יינתן פסק דין. לפיכך, דחה כאמור את הבקשה. מכאן הערעור שלפניי. 4. בערעורו העלה המערער טענות כנגד ההחלטה שלא לקבל את טיוטת הדו"ח האמור כראיה. בין היתר טען כנגד מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה רק לאחר מועד ההוכחות. המערער העלה טענות נוספות הנוגעות לבקשה להגשת ראיות לגופה, ועל חיוניות המסמך שביקש להגיש. לטענת המערער, קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים כלפיו בהתחשב בהתנהלות בית המשפט אשר נמנע, במכוון, מלתת החלטה בבקשתו טרם מועד ההוכחות. לטענת המערער, מההחלטה עולה כי בית-המשפט גיבש דעתו כי הערבות עליה חתם המערער ניתנה להמחאות עצמן ולא להלוואה, ובכך קבע את גורל התביעה, בטרם הגיש המערער סיכומיו וניסה לשכנע כי לא ניתן לנתק בין ההמחאות לבין ההלוואות בגינן ניתנו ההמחאות. לדעת המערער, נחרצות ההחלטה מעידה על "נעילת" דעתו של בית המשפט ועל חוסר האפשרות לשכנע כי המערער חתם על הערבות רק עקב הטעייתו על-ידי חברת הביטוח ושלוחיה. לדעת המערער, בית המשפט קבע ממצאים משפטיים ועובדתיים באופן שהחלטתו הפכה לפסק-דין הלכה למעשה. כן הוא משיג על עצם קביעת חוסר הרלוונטיות של הדו"ח. 5. המשיבה 1 בתשובתה ביקשה לדחות את הערעור. המשיבה 1 טוענת כי המערער לא צירף לערעור, בניגוד לדין, את תגובתה לבקשה לפסלות שופט. עוד טענה כי אין להידרש לטענות חדשות שהעלה המערער לראשונה בערעור. המשיבה 1 מבהירה כי בניגוד לטענת המערער בית המשפט קמא אכן החליט כי אין לדחות את דיון ההוכחות שנקבע וכי המערער אינו רשאי להגיש מסמכים נוספים כלשהם. לדידה, אין מקום להידרש במסגרת ערעור הפסלות לטענה בדבר רלוונטיות הראיה שביקש המערער לצרף. המשיבה 1 מוסיפה כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי של כחודש, ללא כל טעם המצדיק שיהוי זה. לגופם של דברים טוענת המשיבה 1 כי בקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות הרצון של המערער מהחלטת בית המשפט בקשר לצירוף ראיות, אשר דינה להתברר במסגרת הליכי הערעור הרגילים וכי לגופו של עניין הבקשה אינה מגלה עילת פסלות. לטענתה בקשת הפסלות והערעור הם חוליה נוספת בשרשרת הליכי סרק בהם נוקט המערער אשר נועדו לדחות את ההליכים בתביעה כדי להתחמק מהתחייבויותיו כלפיה. 6. דין הערעור להידחות. אף בהתעלם מהשיהוי בהגשת בקשת הפסלות ומאי צירוף תגובת המשיבה לבקשה, ניכר בערעור כי עיקר טרונייתו של המערער מופנית כנגד החלטת בית המשפט שלא לקבל כראיה את הדו"ח אותו ביקש להגיש ואף בערעור הוא טוען לרלוונטיות הדו"ח לבירור התביעה. מבלי להידרש לתוכן ההחלטה, הרי שצודקת המשיבה 1 בטענתה לפיה הלכה היא כי השגות על עניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 4806/09 מנחם אבן חן נ' עו"ד יצחק הוס (לא פורסם, 26.7.2009)), כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 6619/10 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 10.10.2010)). כך אמנם פעל המערער בנוגע להחלטה זו ובית המשפט קמא והצדדים ממתינים כעת להכרעת בית המשפט המחוזי בעניין. טענת המערער כי למעשה גורל התביעה נחרץ דינה להידחות הן מהטעם שטרם ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור והן מטעמי בית המשפט עצמו, אשר קבע כי לא הביע עמדה כלשהי בנוגע לתוצאה סופית בתביעה, כי דעתו אינה נעולה וכי אין מדובר ב"משחק מכור". כל שיש בהחלטה הוא התרשמות של בית המשפט מדברי המערער בחקירתו בקשר לראיה שביקש לצרף, ואין מדובר ב"חריצת דין" התביעה, כפי טענת המערער. מאחר והמערער לא הצביע על חשש ממשי למשוא פנים כלפיו באופן המצדיק את פסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו, דין הערעור להידחות. בקשותיו לעניין התביעה יוכרעו בבקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 7,500 ₪. ניתן היום, ט"ז בחשון התשע"א (24.10.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10070520_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il