גדעון אנגל נ. מנהל העזבון, עו"ד הרווי ג'ון בורטון

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 7051/99 בפני: כבוד השופט א' ריבלין המבקשים: 1. עו"ד גדעון אנגל 2. רנה מרקס נגד המשיבים: 1. מנהל העזבון, עו"ד הרווי ג'ון בורטון 2. ג'רזי לנדו 3. האפוטרופוס הכללי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.9.99 בבש"א 55251/99, ה"פ 10895/99 שניתנה על ידי כבוד השופטת אליעז בשם המבקשים: עו"ד גדעון אנגל החלטה 1. המבקשים והמשיב מס' 2 הגישו במשותף לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשות למתן צווי ירושה אחר המנוחים הנדלה וולציק ובנה יזי וולציק. הבקשות למתן צווי ירושה הוגשו עוד בטרם הועברה הסמכות לדיון בתובענות לפי חוק הירושה, התשכ"ה1965- (להלן: חוק הירושה) מבית המשפט המחוזי בתל-אביב לבית המשפט לענייני משפחה. המשיב מס' 1 מונה למנהל העזבון (להלן: מנהל העזבון). במסגרת הבקשות נתקיימו הליכים ביניים רבים, וחלקם טרם נתבררו עד תום. כך, תלויה ועומדת בקשה לתיקון צו ירושה שניתן על פי אחת מן הבקשות. בהליך ביניים אחר, נדרש מנהל העזבון, במסגרת בקשה למתן הוראות, להגיש לבית המשפט דו"ח כספי. אף הליך זה טרם נסתיים. ביום 15.7.99 הגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי בתל אביב המרצת פתיחה (להלן: התובענה), שעניינה במתן הוראות למנהל העיזבון. התובענה הוגשה בעקבות סכסוך, שנתגלע בין המבקשים לבין המשיב מס' 2, ובין המבקשים לבין מנהל העזבון, על רקע חוסר שביעות רצונם של המבקשים מתפקודו של האחרון. המבקשים הגישו אף בקשה להקדמת הדיון בתובענה. השופטת שדנה בבקשה (כב' השופטת שטרנברג-אליעז) העלתה מיוזמתה את שאלת סמכותו הענינית של בית המשפט המחוזי לדון בתובענה, וביקשה את תגובת המשיבים בנדון. לא נתבקשה תגובה מטעם המבקשים עצמם. לאחר קבלת תגובה כאמור, קבעה, כי התובענה היא בסמכות בית המשפט לענייני משפחה מכוח סעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה1995- (להלן: החוק), ועל כן מן הראוי להעבירה לבית המשפט המוסמך. בשולי החלטתה המליצה השופטת להעביר אף את התיק העיקרי לבית המשפט לעניני משפחה, על מנת שכל הענינים הקשורים לעזבון המנוח יידונו בפני שופט אחד. 2. בקשת רשות הערעור שלפנינו מופנית כנגד החלטה זו. בראש ובראשונה מוצאים המבקשים פסול בכך שהחלטת בית משפט קמא בענין הסמכות נתקבלה מבלי שניתנה להם אפשרות לשטוח את עמדתם בנידון. לגופו של ענין, טוענים המבקשים כי יש להותיר את הדיון בתובענה בבית המשפט המחוזי, אשר ממילא דן כבר בתיק העיקרי, וזאת משיקולי יעילות, ועל מנת למנוע פיצול וסרבול מיותרים. כן טוענים הם כי ההחלטה עומדת בסתירה להוראת המעבר הקבועה בתקנה 56(א) לתקנות הירושה, התשנ"ח1998- (להלן: תקנות הירושה), לפיה: "תובענה בענייני ירושה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לפני תחולתן של תקנות אלה, תידון בבית המשפט שאליו הוגשה; תובענה נוספת בעניני ירושה, בענין אותו עזבון, תוגש גם לאחר תחילתן של תקנות אלה, לבית המשפט המחוזי שאליו הוגשה התובענה לראשונה; בתקנת משנה זו, 'תובענה' - למעט בקשה לצו ירושה או לצו קיום". למצער, הם מבקשים להתיר להם להגיש בקשה לנשיא בית המשפט המחוזי, הרשאי, לפי הוראת סעיף 27(ד) לחוק, "להורות כי התובענה תמשיך להידון באותו בית משפט". האפוטרופוס הכללי (המשיב מס' 3) מצטרף לעמדתם העקרונית של המבקשים. אמנם, בניגוד להם, הוא סבור כי הסמכות לדון בתובענה, כ"תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה", מסורה לבית המשפט לעניני משפחה. עם זאת, עמדתו היא כי בנסיבות הענין, ומשיקולי יעילות, ראוי שהתובענה תידון יחד עם תיק העזבון בבית המשפט המחוזי. לשיטתו, ראוי שכל הענינים הקשורים לעזבון ילובנו תחת קורת גג אחת, בפרט במקרה זה, בו מתקיימים במקביל הליכים בעלי השלכה הדדית. שיקולי יעילות, כך נטען, תומכים בהותרת הדיון בבית המשפט המחוזי, זאת הן משום קיומם של הליכים רבים שעודם תלויים ועומדים בפני בית המשפט המחוזי, והן משום שהעברת הענין כולו לבית משפט לעניני משפחה עלולה לעורר קשיים נוספים, כגון שאלת סמכותו של בית המשפט לעניני משפחה לתקן צו ירושה שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. לעומתה, סוברים המשיבים 1 ו2- כי התובענה הינה הליך עצמאי ונפרד מן התיק העיקרי. מדובר, לטענתם, בתביעה כספית שאינה מהווה "תובענה נוספת בעניני ירושה בענין אותו עזבון", במובן תקנה 56(א) לתקנות הירושה, ולפיכך אין מניעה לדון בה בנפרד משאר עניני העזבון. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 3. דין הערעור להתקבל. בנסיבות המקרה יש לראות בתובענה משום "תובענה נוספת בענייני ירושה בעניין אותו עזבון", נשוא הבקשות הנדונות בבית המשפט המחוזי. לפיכך, שהתובענה תידון בבית המשפט המחוזי, שאליו הוגשו, כאמור, הבקשות למתן צווי הירושה, וזאת מכוח הוראת המעבר הקבועה בסעיף 56 לתקנות הירושה, התשנ"ח1998-. מסקנה זו מתבקשת לפי מהותה של התובענה. לתוצאה זו מבקש להגיע גם האפוטרופוס הכללי, בכתב התשובה שהגיש, אף כי עיקר טעמיו נעוץ בשיקולי יעילות ואכן, בנסיבות המקרה, משקנה בית המשפט המחוזי סמכות לדון גם בבקשה הכרוכה ישירות בענייני העזבון, תידון לפניו גם התובענה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתנה היום, יח' באייר תש"ס (22.5.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99070510.W03/אמ