"אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ. יצחק כרמלי

פסק-דין בתיק ע"א 7048/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7048/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יצחק כרמלי 2. משרד התחבורה, משיב פורמלי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) מיום 9.8.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.ק. 2659/07 בשם המערערת: עו"ד אשר אקסלרד פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) מיום 9.8.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.ק. 2659/07. 1. בפני בית המשפט קמא מתנהלת תביעה קטנה שהגיש המשיב כנגד המערערת, בגין אירועים בהם היו מעורבים אוטובוסים ו/או נהגים של המערערת. ביום 9.8.2007 התקיים דיון בתביעה. עם תחילתו של הדיון ביקשה המערערת מבית המשפט לפסול את עצמו. את בקשתה סמכה המערערת על התבטאות המיוחסת לבית המשפט עובר לתחילת הדיון. לטענתה, בטרם החל הדיון, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו לפשרה בתיק. בתגובה, ועוד בטרם הוצג בפני בית המשפט הסכם הפשרה, אמר השופט, לטענת המערערת, כי הוא לא בטוח שיקבל את הסדר הפשרה, שכן יש לו דעות קדומות על המערערת. דברים אלו לא נרשמו בפרוטוקול הדיון, ולעניין זה הגישה המערערת בקשה לתיקון הפרוטוקול. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות במילים: "הבקשה נדחית על הסף". לאחר שנדחתה בקשת הפסלות התנהל דיון בנושא הסכם הפשרה, בסיומו הורה בית המשפט לצדדים להציג בפניו הסכם פשרה שינוסח על ידי באי-כוחם, וקבע כי רק לאחר מכן ידון בשאלת מתן תוקף להסכם הפשרה. 2. על החלטת בית המשפט בבקשת הפסלות הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזרת המערערת על טענותיה בבקשת הפסלות, ומוסיפה כי אופן מתן ההחלטה ולשונה עומדים בניגוד להוראת סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עוד טוענת המערערת, כי בתחילת הדיון, ולאחר שהצדדים הציגו בפני בית המשפט את הסכם הפשרה שנחתם ביניהם, אמר השופט כי ההסכם מיטיב יותר עם המערערת מאשר עם המשיב. צוין, כי ברקע הדברים עומדים דיונים קודמים בהם דן אותו שופט בתיקים הנוגעים למערערת, כאשר בחלק גדול מן ההליכים נוצר הרושם כי אכן נטועה בליבו של השופט דעה שלילית קדומה על המערערת. עוד נטען כי הצהרתו של בית המשפט כי יש בדעתו להתערב בהסדר הפשרה בין הצדדים, הינה בניגוד למקובל בהליכים אזרחיים, ועלולה אף היא ללמד על קיומה של דעה קדומה כנגד המערערת. לטענת המערערת, התבטאותו האמורה של בית המשפט, בטרם נשמעו טענות הצדדים בתיק, מחייבת את המסקנה כי אין ביכולתו לדון בתיק באופן מנותק ועצמאי, וקיים חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק העברת התיק לשופט אחר. 3. ביום 4.9.2007 הגישה המערערת בקשה לצרף לתיק את החלטת בית המשפט קמא, הדוחה את בקשת המערערת לתיקון הפרוטוקול, וכן את בקשת רשות הערעור על ההחלטה, שהגישה לבית המשפט המחוזי. עיון בהחלטה מעלה כי היא כוללת התייחסות של בית המשפט להתבטאות המיוחסת לו על ידי המערערת. בהקשר זה נקבע כי לא זכור לבית המשפט כי אמר שיש לו דעות קדומות כנגד המערערת ואין לו כאלה. הובהר כי האמירה לפיה יתכן ולא יכובד הסדר הפשרה בין הצדדים, נבעה מהעובדה שמדברי נציג המערערת צפה בית המשפט הסדר בעייתי, כפי שאכן הוצג לו. בית המשפט מציין בהחלטתו כי התבקש לפסול את עצמו, אולם דחה בקשה זו על הסף בהעדר עילה לכך. בסיומה של ההחלטה קבע בית המשפט מועד להמשך הדיון בתביעה, בו יציגו הצדדים הסדר פשרה שינוסח על ידי באי-כוחם, ואם לא יהיה כזה, תתקיים ישיבת הוכחות. 4. ראשית רואה אני להעיר כי מן הראוי היה שהחלטת בית המשפט קמא בבקשת הפסלות תנומק וחבל שהשופט לא ראה לעשות כן. ככל החלטה שיפוטית, גם החלטה בבקשת הפסלות יש לנמק. לחיוב בהנמקה ניתן ביטוי מפורש בתיקון תשס"ד לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, עת נקבע כי "החלטת שופט או בית משפט לפי סעיף זה תהיה מנומקת" (סעיף 77א(ג) לחוק). חיוב זה אינו רק טכני, אלא גם מהותי, שכן לעמדת השופט בדבר פסילתו יש חשיבות מיוחדת. במישור העובדתי, ניתן משקל כבד לעמדת השופט עצמו באשר לעובדות ביסוד הבקשה. במישור התודעתי, ניתן משקל מסוים לעמדתו הסובייקטיבית של השופט הסבור כי אין חשש ממשי למשוא פנים, ומשקל נכבד ולעיתים אף מכריע ניתן לעמדתו בשאלה אם קיים חשש ממשי למשוא פנים. כל אלו, היורדים לשורש דיני הפסלות, עשויים למצוא ביטויים רק בהנמקה. בלעדי הנמקה, נוצר קושי בדיון בערעור הפסלות, בהיעדר תשתית מספקת לדיון בו. ערעור הפסלות הוא בעל חשיבות מיוחדת, ולכן חובת ההנמקה של החלטת הפסלות העומדת ביסוד הערעור חשובה במיוחד. יחד עם זאת, יש להדגיש, כי עצם אי ההנמקה היא החלטה או מחדל דיוניים שאין בהם, כשלעצמם, כדי להקים עילת פסלות, אלא אם יש בהם בפני עצמם משום חשש ממשי למשוא פנים (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 321 (2006)). במקרה הנוכחי לא נימק בית המשפט קמא את החלטתו בבקשת הפסלות והסתפק בקביעה לקונית, כי הבקשה נדחית על הסף. החלטה כאמור אינה עונה על דרישות החוק. בנסיבות העניין שקלתי לבקש הערות השופט לערעור, כדי לאפשר לו לנמק את החלטתו בשלב זה, ואולם יודגש כי אין זו דרך המלך, ועל שופטים להקפיד כי החלטותיהם בבקשות פסלות תהיינה מנומקות. זאת, הן כדי שבעלי הדין ידעו על שום מה הוחלט כפי שהוחלט בבקשת הפסלות, ויוכלו לכלכל את צעדיהם בהמשך, וכן על מנת לאפשר לערכאת הערעור לדון בערעור. בסופו של דבר, משהתייחס בית המשפט לטענת הפסלות של המערערת בהחלטתו בבקשה לתיקון הפרוטוקול, אתייחס לדברים אלו כהנמקתו להחלטה בבקשת הפסלות. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בית המשפט, בהחלטתו בבקשת המערערת לתיקון הפרוטוקול קובע כי אינו זוכר שאמר שיש לו דעות קדומות כנגד המערערת, וכי בכל מקרה אין לו כאלה. הלכה היא כי כאשר בית המשפט אינו מקבל את גרסתו של המערער באשר לעובדות העומדות ביסוד בקשת הפסילה, על המערער מוטל נטל כבד להוכיח כי טעה בכך בית המשפט (ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2)599(1999); ע"א 5792/02 גרבש נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 21.10.2002)). המערערת במקרה הנוכחי לא עמדה בנטל זה. 6. אשר להשגות המערערת בכל הנוגע להערות בית המשפט בעניין הסדר הפשרה בין הצדדים, הלכה היא כי האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו. הערת ביקורת אינה מעידה בהכרח על משוא פנים בהכרעה לגוף העניין שנמסר לידיו של שופט מקצועי. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בביקורת שהושמעה משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2)637(1992); ע"א 10814/03 קופת חולים מאוחדת נ' מ.ט.אור אנטרפרייזס בע"מ (לא פורסם, 26.2.2004); מרזל, בעמ' 195). בהקשר זה יש לזכור כי סמכותו של בית המשפט לתת, לבקשת הצדדים, תוקף של פסק דין להסדר פשרה שערכו ביניהם היא סמכות שבשיקול דעת (סעיף 79א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בית המשפט אינו מחויב לקבל הסדר פשרה אם הוא סבור כי אין מקום לעשות זאת, והוא רשאי להפנות את תשומת לב הצדדים לקשיים בהסדר שהושג ביניהם. על כן, רשאי היה בית המשפט להעיר לצדדים על הקושי בהסדר הפשרה אשר יקשה עליו לאשרו, ולמתוח ביקורת על מה שנראה בעיניו כהסדר לא מאוזן המנוגד לתקנת הציבור. גם אם ההערה היתה שלא במקומה אין בכך משום הבעת דעה לגבי התיק לגופו. בדברי ביקורת כלפי המערערת, אין כדי למנוע מבית המשפט להעריך את טיעוני המערערת בתיק לגופם. זאת, בין היתר, כיוון שהביקורת נסבה, רובה ככולה, על פרטי ההסדר לגבי העתיד ולא על אירועי העבר, נשוא התביעה. בנסיבות אלו, שוכנעתי כי בית המשפט לא גיבש עמדה סופית ונחרצת בהליך שבפניו, וכי דעתו לא "ננעלה" בפני טענות המערערת. אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש, כי הערות בית המשפט בעניין הסדר הפשרה מצביעות על קיום משוא פנים כלפיה. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ו' בתשרי התשס"ח (18.9.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07070480_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il