יצחק בוכובזה נ. שר החינוך

החלטה בתיק בג"ץ 7046/12 בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 7046/12 - ב' לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך העותר: יצחק בוכובזה נ ג ד המשיבים: 1. שר החינוך 2. שר הפנים 3. החשב הכללי במשרד האוצר 4. ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת בקשה למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאות פסק-דין בפניי בקשה שהגיש העותר למחיקת העתירה שבכותרת תוך חיוב המשיבים בהוצאות. 1. בעתירה שהגיש ביקש העותר, בין היתר, להורות על פרסום צו לשנת הלימודים תשע"ג בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949 הקובע את שיעורי ההשתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים בהם ניתן חינוך חובה (להלן: הצו). בעתירה, אשר הוגשה ביום 27.9.2012, טען העותר, אשר כיהן בעבר כראש עירית אור יהודה, כי למרות ששנת הלימודים החלה טרם פורסם הצו והמשיב 1 טרם נועץ במשיבים 2 ו-4 כנדרש. כן התבקשו בעתירה סעדים הנוגעים לתוכן הצו ובנוסף צו ביניים לפיו יעוכב חלק מתקציב חינוך החובה. ביום 27.9.2012 הורה כב' השופט י' עמית כי המשיבים יגישו תגובה מקדמית לעתירה עד ליום 20.11.2012, והוסיף כי בשלב זה אינו נעתר לבקשה למתן צו ביניים או צו ארעי. טרם שהוגשה תגובת המשיבים, ביום 13.11.2012, הגיש העותר בקשה למחיקת העתירה. בבקשה נטען כי לאחר הגשת העתירה, ביום 15.10.2012, ערך המשיב 1 היוועצות עם המשיבה 4, וכי בדיעבד הסתבר לעותר כי המשיב 1 ערך היוועצות עם המשיב 2 טרם הגשת העתירה. בנסיבות אלו ביקש העותר למחוק את העתירה בציינו כי להחלטה שתתקבל בגדרה ממילא לא תהא נפקות בשנת הלימודים הנוכחית, אך עמד על זכותו לקבלת הוצאות ריאליות. בעניין זה טוען העותר, בין היתר, כי על ההיוועצות היה להיערך לפני תחילת שנת הלימודים וכי יש לקחת בחשבון את ההפרה הסדרתית של החוק גם בשנים קודמות. עוד ציין העותר כי עתירתו אינה מוקדמת, כי יש לו זכות עמידה וכי טענותיו לגבי תוכן הצו מוצדקות. 2. המשיבים 1-3 טוענים כי אכן דין העתירה להימחק אך כי אין כל עילה לחייבם בהוצאות. המשיבים 1-3 מדגישים כי העתירה הוגשה לאחר שהושלמה היוועצות המשיב 1 עם המשיב 2 ולאחר שהמשיב 1 פנה למשיבה 4 לצורך היוועצות עימה, וסמוך לאחר הגשת העתירה הושלמה גם היוועצות זו והצו הועבר למשרד המשפטים לצורך הכנתו לקראת פרסום ברשומות. מכאן, כך לטענתם, כי לא העתירה היא שהובילה לפרסום הצו. עוד טוענים המשיבים 1-3 כי לעניין הטענות לגופו של הצו מדובר בעתירה מוקדמת וכי מעמדו של העותר אינו ברור. 3. בנסיבות העניין ומשהעותר עצמו סבור כי אין עוד מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת, אני מורה על מחיקת העתירה. אשר להוצאות - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבפניי הגעתי למסקנה כי דין בקשת העותר לפסיקת הוצאות לטובתו להידחות. בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה לבחינת בקשה לחיוב המדינה בהוצאות של עותר שחזר בו מעתירתו ללא הכרעה שיפוטית לגוף העניין יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה מלכתחילה; האם העותר מיצה הליכים טרם הגשת העתירה; האם העתירה הוגשה ללא שיהוי; והאם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד במובן זה שהיא זו אשר הניעה את המשיבים להעניק לעותר את הסעד שביקש במסגרתה (ראו בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח (4) 217 (1993)). לצד אמות המידה האמורות, ניתן להצביע על חזקה הניתנת לסתירה, לפיה כאשר העותר קיבל את הסעד לו עתר - במלואו או בעיקרו - והעתירה לא לקתה באי מיצוי הליכים או בשיהוי, כי אז קמה הנחה לטובת העותר כי העתירה שהגיש היתה מוצדקת. משמעות הדבר היא כי הנטל עובר למשיבים להוכיח כי לא התקיימה הצדקה לעתירה או כי לא התקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד (ראו בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים, פסקה 5 (21.4.2010)). 4. במקרה דנן הסעד הראשון לו עתר העותר - פרסום הצו - התייתר שכן הליך ההיוועצות הושלם ובסמוך לאחר הגשת העתירה הושלמה הכנת הצו לפרסום. סבורני כי המשיבים 1-3 עמדו בנטל להוכיח כי לא התקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לפרסום הצו, באשר המשיב 1 ערך היוועצות עם המשיב 2 במהלך חודש ספטמבר 2012, ולאחר סיומה פנה, ביום 23.9.2012, למשיבה 4 על מנת לקיים היוועצות עימה, וזו אכן התקיימה במחצית חודש אוקטובר 2012. מכאן כי העתירה, אשר הוגשה ביום 27.9.2012 לא היתה זו שהובילה או תרמה להחשת הליך ההיוועצות, אשר עם סיומו הבשילו התנאים לפרסום הצו (השוו בג"ץ 5799/07 סגל נ' פרקליט המדינה, פסקה 4 (10.1.2008)). אמנם, מבחן הקשר הסיבתי אינו מבחן בלעדי החורץ לבדו גורלה של בקשה להשתת הוצאות, ויש לבחון בהקשר זה גם האם העתירה היתה נחוצה ומוצדקת בראיה סבירה ואובייקטיבית נכון למועד הגשתה. כך, לעיתים, אי קבלת מענה ענייני על-אף פניות חוזרות ונשנות לרשות הרלוונטית, יצדיק כשלעצמו את הגשת העתירה ואת חיוב המשיבים בהוצאות (ראו בג"ץ 10239/03 זלצר נ' שר הפנים (30.5.2004)). בענייננו טען העותר בעתירתו כי פנה למשיב 1 ביום 19.7.2012 ולא זכה למענה. כן טען העותר בבקשתו לפסיקת הוצאות כי טרם הגשת העתירה עיין באתר האינטרנט של המשיבה 4 ולא נזכר שם דבר לעניין הליך ההיוועצות. ואולם, והגם שאין להקל ראש בעובדה שהעותר לא קיבל מענה לפנייתו, איני סבורה כי במשלוח מכתב בודד זה למעלה מחודשיים לפני הגשת העתירה, די כדי להוכיח כי בראיה סבירה ואובייקטיבית היתה העתירה נחוצה ומוצדקת נכון למועד הגשתה, וכי העותר מיצה הליכים טרם שפנה לבית משפט זה. כך לא הוצג כל פירוט האם וכיצד פעל העותר בניסיון לוודא כי המכתב הגיע ליעדו ולא הוברר מדוע ראה העותר לנכון להגיש עתירתו טרם שערך ניסיון נוסף לבירור תשובת המשיב 1, ונראה כי לו היה עושה כן טרם הגשת העתירה היה מסתבר לו כי הליכי ההיוועצות עומדים בפני סיום וכי הצו צפוי להתפרסם, ובכך היה מתייתר הצורך בהגשת העתירה מלכתחילה. 5. לעניין הסעדים הנוספים שהתבקשו בעתירה הקשורים עם תוכן הצו, מבקש העותר לחזור בו מן העתירה שכן לטענתו בשלב זה לא יהיה בדיון שיתקיים בנושא להשפיע על שנת הלימודים הנוכחית. בעניין זה דומה כי הצדק עם המשיבים 1-3 כי משהטענות נטענו ביחס לצו שטרם פורסם וזאת על בסיס הודעת המשיב 1 לעיתונות, הרי שמדובר בעתירה מוקדמת (כפי שנקבע גם בהליך שהגיש העותר לעניין הצו שהותקן ביחס לשנה קודמת, בג"ץ 6632/11), ואיני סבורה כי עתירה שהיתה מוגשת לאחר פרסום הצו היתה בבחינת "עתירה מאוחרת וחסרת נפקות", כטענת העותר. נוכח הטעמים המפורטים לעיל, ומבלי להכריע בשאלת מעמדו של העותר להגיש את העתירה, לא מצאתי לפסוק הוצאות לטובתו. סיכומם של דברים - העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות. האגרה תושב בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007. ניתנה היום, ג' בניסן תשע"ג (14.3.2013). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12070460_P03.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il