אלטנאי נתנאל נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 7045/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7045/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר המערער: אלטנאי נתנאל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת"פ 9751-04-11 שניתן ביום 3.9.2012 על ידי כבוד השופט א' אינפלד מועד הישיבה: כ"ט באדר התשע"ג (11.3.2013) בשם המערער: עו"'ד נ' בן נתן בשם המשיבה: עו"ד ע' פרג'ון בשם שירות מבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין כבוד השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' אינפלד) בת"פ 9751-04-11 מיום 3.9.2012, בו הושתו על המערער: שנת מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו; ששה חודשי מאסר על תנאי שהמערער לא יעבור עבירות אלימות במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; פיצוי למתלונן בסך 4,000 ש"ח, בתוך שנה ממועד גזר הדין. העונשים הושתו לאחר שהמערער הורשע לפי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן לצורכי הסדר טיעון בעבירת הצתה, לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. עובדות כתב האישום המתוקן 1. המתלונן עבד במועדוני בילוי שונים בבאר-שבע. על רקע עבודתו סירב המתלונן מספר פעמים לאפשר למערער (נאשם 1) להיכנס למועדוני הבילוי. ביום 20.3.2011 הגיע המערער עם אחרים למועדון "הבארוק" והמתלונן סירב להתיר להם להיכנס. בתגובה לכך גמלה בליבו של המערער החלטה להצית את רכבו של המתלונן. לשם כך התקשר המערער לנאשם 3 ביום 22.3.2011 בשעות הערב וביקש ממנו שירכוש עבורו דלק. הנאשם 3 נענה לבקשתו, ובסמוך לשעה 23:00 הגיע לתחנת הדלק, רכש שלושה ליטר בנזין אותם מילא בשני בקבוקים שהביא למערער. סמוך לאחר שקיבל המערער מידי נאשם 3 את הבקבוקים המלאים בבנזין, הגיע המערער אל רכבו של המתלונן ושפך בנזין בשלושה מוקדים על הרכב, בחלקו הקדמי והאחורי ואז הצית את הבנזין על מנת להצית את הרכב ונמלט מהמקום. כתוצאה ממעשיו של המערער אחזה האש ברכבו של המתלונן וסמוך לאחר מכן נופצו זגוגיותיו של הרכב כתוצאה מהחום והרכב עלה באש. בשל השריפה נגרם נזק רב לרכב והוא הוכרז כאובדן מוחלט. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי ועיקרי גזר הדין 2. המערער ותסקיר שירות המבחן בעניינו: המערער היה נתון במעצר משך כ-50 ימים, לאחר מכן שהה בתנאים מגבילים כ-14 חודשים, כמחציתם במעצר בית מלא. המערער יליד 1990 ללא הרשעות קודמות למעט עבירה צבאית אחת של "העדר מן השירות". מתסקיר שירות המבחן עלה כי בעת שירותו הצבאי נעדר המערער למשך שבעה חודשים ונשפט לארבעה חודשי מאסר. לאחר מכן שוחרר משירות צבאי בגין אי התאמה למסגרת הצבאית. לדברי המערער הרקע להיעדרותו מן השירות היה כלכלי ונבע מאכזבתו מכך שלא אושר לו לסייע בפרנסת המשפחה. עם זאת ציין שירות המבחן כי גם לאחר השחרור מהצבא לא התמיד המערער במקום עבודה קבוע. כן עלה מתסקיר שירות המבחן כי המערער חבר לחבורה שולית ובנסיבות מסוימות פוחתת יכולתו לרסן את תגובותיו האימפולסיביות. שירות המבחן עמד על כך שמעצר הבית וההליכים המשפטיים אפשרו למערער להתחיל בתהליך של ביקורת והתבוננות עצמית והמערער אף החל בתהליך שיקומי מסוים. לעמדת שירות המבחן, ענישה על דרך של מאסר בפועל עלולה לפגוע בתפקודו של המערער בעתיד ואף להעמיק אצלו דפוסים עבריניים. לכן המליץ שירות המבחן להשית על המערער עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. 3. בגזר דינו הדגיש בית המשפט המחוזי כי יש להילחם נגד תופעת הנקמה האישית במיוחד כאשר הנקמה היא "פעולת תגמול" למעשים חוקיים לגמרי, שמא אזרחים רגילים יחששו לנהוג בחופשיות במקומם או בתפקידם. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהפגיעה ברכוש בנסיבות העניין היא פגיעה כלכלית קשה במתלונן ובנוסף פגיעה בניידות שלו. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי את הסיכון הרב הכרוך בהצתה ופוטנציאל ההיזק הכבד של העבירה שבנדון. בית המשפט המחוזי ציין כי במקרה דנן מדובר אמנם בהצתת כלי רכב במרחב פתוח אך אין מדובר במקום נידח אלא ברחובה של עיר בשכונת מגורים ולכן במעשיו של המערער הייתה טמונה סכנה להתפשטות השריפה. בית המשפט המחוזי הטעים כי מדובר במעשה מתוכנן תוך שהמערער הפגין נחישות לצור השגת מטרתו. 4. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין בגזר דינו כי תיקון 113 לחוק העונשין אינו חל בנסיבות העניין אך אין להתעלם מהעיקרון המנחה שעוגן בתיקון לפיו צריך להתקיים יחס הולם בין העבירה לבין העונש. בשים לב לעקרון זה קבע בית המשפט כי יש לתת את הדעת לסבל הרב שנגרם כתוצאה מהצתות. בית המשפט המחוזי ציין כי הפסיקה המקלה שהגיש הסנגור לעניין ריצוי עונש בעבודות שירות ומאסרים מותנים תקפה לגבי פרק הזמן שלפני חקיקתו של תיקון 113 לחוק העונשין וכן לפני השריפה בכרמל הידועה בכינוי "אסון הכרמל". בית המשפט המחוזי הטעים כי ענישה כזו לא תהיה הולמת למעט מקרים חריגים בנסיבות בהן לא מדובר בהצתה שמקורה בזדון. יחד עם זאת, גרס בית המשפט המחוזי כי לא יהיה זה נכון להחמיר את רמת הענישה בבת אחת. 5. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי יש לקחת בחשבון בעניינו של המערער את העובדה כי לא הורשע בפלילים בעבר, את גילו הצעיר והנסיבות האישיות עליהן עמד שירות המבחן. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כנסיבה לקולא את העובדה שהמערער שיתף פעולה עם שירות המבחן. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בשיקול של חשש להעמקת דפוסים עבריניים עליו עמד שירות המבחן כדי להצדיק הימנעות מהשתת מאסר בפועל ולו ברף הנמוך של טווח הענישה הראויה. בהקשר זה הוסיף בית המשפט המחוזי כי לא מדובר במי שהתנהגותו ערב ביצוע העבירה הייתה חיובית ולמופת. בנוסף לכך, ציין בית המשפט המחוזי כי יש להתחשב בעצם ההודאה, בחיסכון בזמן שיפוטי, בהבעת חרטה וצער מצד המערער כמו גם בתקופה הממושכת בה שהה המערער בתנאים מגבילים. עוד נתן בית המשפט המחוזי משקל לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. משכך הושתו על המערער העונשים שפורטו ברישא. 6. לשם שלמות התמונה יצויין כי בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם 3 והשית עליו עבודות לתועלת הציבור, מאסר מותנה, צו מבחן ופיצוי לטובת המתלונן בסך 1,500 ש"ח, תוך שציין כי עניינו של נאשם זה שונה לחלוטין מעניינו של המערער וכי הוא הורשע בעבירת סיוע בלבד. נימוקי הערעור 7. המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד נס בן נתן – טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משנשען בגזר דינו על תיקון 113 לחוק העונשין יתר על המידה חרף העובדה כי התיקון אינו חל בנסיבות העניין. בנוסף לכך טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל ההולם לנסיבותיו האישיות, גילו הצעיר וסיכויי שיקומו. המערער מדגיש כי הוא נעדר עבר פלילי. עוד מדגיש המערער את נסיבות חייו הקשות שלא טופלו כראוי. המערער מדגיש כי גם אם יש להחמיר בענישה בעבירות הצתה הרי שנסיבותיו אינן מצדיקות חריגה משמעותית מהמלצת שירות המבחן באופן הגודע את ההליך הטיפולי בו החל. במסגרת שירות המבחן שולב המערער בקבוצה טיפולית של עצורי בית ובקבוצת הכנה לטיפול ממוקד מטרה. כמו כן טוען המערער כי על הנאשם הנוסף שהורשע בסיוע להצתה הושתו עבודות לתועלת הציבור ומאסר מותנה ולפיכך נוצר פער בלתי רצוי בענישה כאשר מעשיו של הנאשם הנוסף עולים כדי סיוע ברף הגבוה. המערער מוסיף וטוען כי מקרה "אסון הכרמל" שזור כחוט השני בגזר הדין הגם שאין הוא רלבנטי למקרה דנן. מכל הטעמים שלעיל עותר המערער לאימוץ המלצת שירות המבחן ולהקלה בעונשו. תסקיר עדכני 8. בתסקיר משלים שהוגש לעיונו של בית משפט זה המליץ שירות המבחן על שילובו של המערער בקבוצה טיפולית באופן שיאפשר לו לבחון את נסיבות הסתבכותו, התנהלותו הכללית בחייו וחיזוק וגיבוש אישיות חיובית תוך מניעת רצידיביזם. שירות המבחן ציין כי הוא מודע לחומרת המעשים אך יחד עם זאת הוא סבור כי ענישה של מאסר בפועל יש בה כדי להעמיק את מעורבותו העבריינית של המערער. תגובת המשיבה 9. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד עידית פרג'ון – עתרה לדחיית הערעור. המשיבה טוענת כי מדובר בעונש הולם ומדוד שאינו חורג ממתחם מדיניות הענישה בעבירות ובנסיבות דומות. המשיבה הפנתה לפסיקתו של בית משפט זה בגדרה הושתו עונשים כבדים יותר מאלו שהושתו על המערער. המשיבה עמדה על הסכנה הרבה הטמונה בעבירות הצתה ועל החומרה היתרה של נסיבות ביצוע העבירה דנן, נקמה כנגד המתלונן שביצע את תפקידו תוך פגיעה ברכב חדיש שנרכש על ידי המתלונן. המשיבה מדגישה כי בית המשפט המחוזי פירט את הנימוקים לקולא בעניינו של המערער וניכר כי הביאם בחשבון במסגרת מלאכת האיזון בין שיקולי הענישה הנוגדים. המשיבה סבורה כי צדק בית המשפט המחוזי משבחר שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן בנסיבות העניין. מכל הטעמים דלעיל מבקשת המשיבה לדחות את הערעור. בדיון שלפנינו הודיע המערער כי הוא מוכן לשלם פיצוי מוגדל על מנת להביא להקלה בעונשו. דיון והכרעה 10. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור, שמענו בקשב רב את השלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים ועיינו באסמכתאות אליהן הפנו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 11. כידוע, הכלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית על נאשם פרט למקרים חריגים בהם נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 2364/12 קטינה נ' מדינת ישראל (17.5.2012), פסקה 10 והאסמכתאות הנזכרות שם]. 12. לא מצאנו כי בנסיבות העניין טעה בית המשפט המחוזי באיזון שערך בין שיקולי הענישה המתנגשים. בית המשפט המחוזי לא חרג ממדיניות הענישה הראויה בנסיבות דומות. בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה של עבירת ההצתה בשל פוטנציאל הסיכון הטמון בה, כפי שהדגיש זאת בית המשפט המחוזי בגזר דינו. לפיכך, עבירת ההצתה מחייבת בדרך כלל השתת עונש מוחשי לריצוי מאחורי סורג ובריח כאשר רף הענישה אינו אחיד [ראו למשל: ע"פ 4006/12 מלאך נ' מדינת ישראל (5.2.2013) (להלן: עניין מלאך); ע"פ 5972/12 פינטו נ' מדינת ישראל (11.3.2013) (להלן: עניין פינטו) והאסמכתאות הנזכרות בפסקי הדין]. כעולה מהאסמכתאות המובאות בפסקי הדין הנ"ל, בית משפט זה אישר, בין היתר, גם עונשי מאסר שהושתו על ידי הערכאות הדיוניות הנעים בין שנתיים לארבע שנות מאסר ואף למעלה מכך. אכן, אין מקרה אחד דומה למקרה אחר וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו הפרטניות ובהתאם לעקרון הענישה האינדיבידואלית ובין היתר יש להביא בחשבון שיקולים כגון גיל צעיר של נאשם, היעדר עבר פלילי, מתן הודאה והבעת חרטה כמו גם היקף הנזק שנגרם בפועל (ראו למשל: עניין מלאך, פסקה 10). לצד התוצאה הקונקרטית שנקבעה בערעור מושא ע"פ 4311/12 סורי נ' מדינת ישראל (8.11.2012) (להלן: עניין סורי), נקבע כי בעניינו של נאשם צעיר, שאין לו עבר פלילי, עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל הוא עונש מתון. 13. לאור האמור, עולה כי גזר הדין של בית המשפט המחוזי מצוי בגבולות מדיניות הענישה ואינו חורג ממנה גם אם יתכנו עונשים קלים יותר (ראו למשל: עניין מלאך, פסקה 12). איני סבור כי במקרה דנן מתקיימות אותן נסיבות חריגות שהצביע עליהן השופט י' עמית בעניין סורי לאורן הורה על המרת עונש של תשעה חודשי מאסר לעונש מאסר של ששה חודשים שיבוצעו בעבודות שירות. באותו מקרה דובר על נאשם בעל אורח חיים נורמטיבי שעובר לביצוע העבירה עמד לנסוע לאנגליה ללימודים. במקרה דנן מדובר במי שהתחבר לקבוצה שולית ומי שאינו שולט בכעסיו ובנסיבות מסוימות נותן דרור לדחפיו האימפולסיביים, כך לשיטת שירות המבחן חרף המלצתו הטיפולית. לא נעלמה מעינינו, המלצתו של שירות המבחן ואף לא החשש שהביע לעניין העמקת הדפוסים העבריינים, אך שירות המבחן הינו גורם ממליץ הרואה את הדברים מנקודת מבט מסוימת ואילו על בית המשפט להביא בחשבון את מכלול השיקולים והאינטרסים המתנגשים. בנסיבות המקרה מדובר בעבירה שבוצעה תוך תכנון מוקדם, והיא באה כפעולת נקם לאור השפלתו לכאורה של המערער על ידי המתלונן שלא איפשר לו להיכנס בהזדמנויות שונות למקומות בילוי מתוקף עבודתו כמאבטח. מדובר בנסיבה המטה את הכף לחומרה ואשר לא ניתן להתעלם ממנה. בית משפט זה הדגיש לא אחת את ההכרח למגר את המסר העברייני האלים העולה מפעולת ההצתה, מסר שיש בו כדי להטיל אימה ופחד ולפגוע בתחושת הביטחון האישי של הציבור [השוו: חוות דעתי בע"פ 3074/07 מדינת ישראל נ' אבו תקפה (27.3.2008), פסקה 30; עניין סורי, פסקה 3]. לאור האמור, צדק בית המשפט המחוזי כשהחליט לדחות את המלצת שירות המבחן בעניינו של המערער. 14. דומני כי יש טעם בטענתו של המערער כי בית המשפט המחוזי הסתמך בגזר דינו על תיקון 113 לחוק העונשין חרף העובדה כי התיקון אינו חל בנסיבות העניין. לאור הוראות התחולה המפורשות הקבועות בתיקון 113 לחוק העונשין, על בית המשפט להקפיד שלא להחיל את הוראות התיקון מקום בו לא מתקיימים תנאי התחולה הסטטוטוריים אף אם יש הגורסים כי לתיקון זה יש "אופי מנחה כבר בעת הזו" [השוו למשל: חוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז ע"פ 5263/10 פלוני נ' מדינת ישראל (31.7.2012), פסקה 42]. יחד עם זאת, איני סבור כי יש בכך כדי להצדיק התערבות בגזר הדין, שכן העונש שהשית בית המשפט המחוזי על המערער עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה עובר לתיקון האמור. כמו כן, בית המשפט המחוזי איזכר את תיקון 113 לחוק העונשין בהקשר לעקרון ההלימה שעוגן במסגרת התיקון, עקרון שהיה מוכר גם בעבר ושהינו בגדר מושכלות ראשונים של תורת הענישה. באשר להסתמכותו של בית המשפט המחוזי על "אסון הכרמל", האירוע אוזכר על מנת להמחיש את פוטנציאל המסוכנות הגלום בעבירת ההצתה ומשכך איני סבור כי טיעון זה של המערער מצדיק התערבות בעונש שהושת עליו. 15. באשר לפער הענישה בין המערער לבין הנאשם 3; בית המשפט המחוזי נימק את ההבחנה בין השניים תוך שהודגש כי הנאשם 3 הורשע בעבירת סיוע בלבד ונסיבותיו האישיות והרקע למעורבותו בעבירה שבנדון שונים מעניינו של המערער. משכך, גם בטיעונו של המערער לעניין פער הענישה שנוצר בינו לבין הנאשם 3 אין כדי להצדיק התערבות בגזר הדין. 16. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום א', ה-7.4.2013, עד לשעה 09:30 בבית סוהר "דקל" כשהוא נושא עמו תעודת זהות ועותק מפסק דין זה. המערער יפנה לשירות בתי הסוהר לצורך בחינת האפשרות למיון מוקדם. ניתן היום, ‏ב' בניסן התשע"ג (13.3.2013). ה מ ש נָ ה ל נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12070450_W04.doc צמ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il