נעה צור שושן נ. שרה פילדס

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 7038/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: נעה צור שושן נ ג ד המשיבות: 1. שרה פילדס 2. אביבית כץ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 4.10.2022 בת"א 45277-03-19 שניתנה על ידי כבוד השופט ג' הימן; בקשה לעיכוב ההליך מיום 15.11.2022 בשם המערערת: עו"ד מיכל שחר פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ג' הימן) מיום 4.10.2022 בת"א 45277-03-19, שבה נדחתה בקשת המערערת לפסילת המותב מלהוסיף ולדון בהליך. ההליך נושא הערעור דנן עניינו תביעת לשון הרע שהגישה המערערת – גננת במקצועה – נגד המשיבה 1 (עובדת לשעבר בגן של המערערת) והמשיבה 2 (אמו של ילד שהיה רשום לגן). קדם משפט ראשון התקיים בהליך ביום 13.1.2020, ובסיומו הציע המותב לצדדים ליתן דעתם לסוגיות שהעלה בדיון, שכן "מדובר בתובענה בסכום גבוה מאוד שמניחה שאלות של עובדה וכנדמה גם של מומחיות [...]". קדם משפט נוסף התקיים ביום 2.11.2020, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית. במהלך הדיון ציין המותב כי בית המשפט "פשוט הוצף בחומר ראייתי רב מאוד" שחלקו עלול להכביד על בירור ההליך, והבהיר לצדדים כי ככל שלא יסננו את ראיותיהם, בית המשפט יוציא מהתיק חומרים שאינם קבילים ואינם רלוונטיים. בהמשך עמד המותב על קשיים שעלו מכתב התביעה בכל הנוגע להגדרת הנזק הנתבע, והורה לצדדים להודיע אילו ראיות בכוונתם להגיש. להשלמת התמונה יצוין כי בהמשך יום 2.11.2020 נדחתה בקשה שהגישה המערערת לגילוי מסמכים ספציפי. בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת התקבלה, במובן זה שהסוגיה הוחזרה לפתחו של המותב על מנת שייתן החלטה חדשה ומנומקת לאחר בחינת טענות הצדדים (רע"א (מחוזי ת"א) 46648-11-20; פסק דין מיום 22.12.2020). עוד יצוין כי המערערת הגישה בהמשך תצהירים מתוקנים, אך המשיבות הודיעו שאין בכוונתן לשנות מן התצהירים שהגישו, נוכח עמדתן כי המערערת לא קיימה כראוי את ההחלטה מיום 2.11.2020. ביום 27.6.2021 ביקשה המערערת להורות על מחיקת כתבי ההגנה של המשיבות מכיוון שלא הגישו תצהירי עדות ראשית מתוקנים. למחרת היום ניתנה החלטה המאפשרת למשיבות להגיב לבקשה, והמותב הוסיף וציין: "בעל-דין אינו חייב להגיש ראיות ראשיות וממילא אין מקום לדבר ב'סנקציה' או כל מונח דומה". בחלוף כשנה, ביום 12.7.2022, נתן המותב החלטה המכריעה במספר בקשות שהגישו הצדדים, והסביר כי מתן ההחלטה התעכב בשל "צירוף חריג של נסיבות, ומקורו ברצף-הימים של פגרת-הקיץ ושל חגי-תשרי של שנת התשפ"א, עם מגבלות של מערכת-המחשב ו[ש]מנעו את איתורה של המשימה, שנרשמה לטיפול במועד מוקדם". בהחלטתו פירט המותב על השתלשלות העניינים הרלוונטית בהליך, ובתוך כך הביע ביקורת על התנהלותה הדיונית של המערערת. כך למשל, הוסבר כי בתחילת שנת 2020 ניתנה החלטה שסתמה את הגולל על ההליכים המקדמיים בתיק, וכי המערערת ביקשה עיון מחדש באותה החלטה; בהקשר זה ציין המותב בהחלטתו: "בניגוד מוחלט להוראותיהן של תקנות סדר-הדין האזרחי, היה מי שהחליט כי מועדים שבתקנות 'מושעים' בשל קיומו של הליך של גישור ומכל מקום כי אין חובה לעמוד בהם, מפאת-רצון לנהל הידברות". באשר לבקשת המערערת לגילוי מסמכים ספציפי ציין המותב, בין היתר, כי לפחות חלק מהחומר המבוקש היה אמור להתקבל במסגרת גילוי מסמכים כללי, שהצדדים נמנעו מביצועו "בגמירות-דעת מלאה"; כי החומר המבוקש כרוך בהרחבה נוספת של התשתית הראייתית בהליך, "הרבה מעבר לדרוש"; וכי חלק מהמידע המבוקש כרוך בפגיעה משמעותית בפרטיותן של המשיבות. בהקשר זה הוסיף בית המשפט והדגיש: "אין להקל ראש בטרונייתה של [המערערת], כמו בתשובתן לה של [המשיבות] והדברים יתבררו. ברם אין כל צידוק ומקום להעמיס על ההליך הזה נדבכים, שאינם נדרשים לשם הכרעה בסוגיות, המתוחמות היטב, של לשון-הרע שהועלו בכתבי-הטענות שבו. ענין זה, אך מובן, מקיף את [המערערת] כשם שמקיף הוא את [המשיבות]." עוד דחה המותב את בקשת המשיבה 2 להוצאת ראיות מסוימות מהתיק ולמחיקת סעיפים מתצהירה של המערערת, אך הדגיש כי "בית-המשפט לא יאפשר להוסיף מאום על החזית המשורטטת בכתבי-הטענות [...]", והבהיר כי ככל שמי מהצדדים יגיש ראיות שאינן ממן העניין או שאינן תואמות את הוראות הדין – "ואיני קובע פרטנית, בשלב זה, כך או אחרת" – עלול הדבר לקבל ביטוי בפסיקת הוצאות בסוף ההליך. כמו כן דחה המותב את בקשת המערערת להוצאת חלק מהתצהירים שהגישו המשיבות מן התיק, ולמחיקת סעיפים מתצהירים אחרים. לבסוף דחה המותב את בקשת המערערת להתיר לה לבדוק הקלטות שמצויות בידי המשיבה 1, אך הדגיש כי ביכולתה לחקור את המצהירים הרלוונטיים ובהם עורכי התמלילים שהוגשו לבית המשפט. להשלמת התמונה יצוין כי המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 12.7.2022, אשר עודה תלויה ועומדת (רע"א (מחוזי ת"א) 33799-10-22). ביום 19.9.2022 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, בה טענה כי המותב "גילה [...] כבר בתחילת הדיון, כי גמר בדעתו והכריע כנגד [המערערת,] דבר שבא לידי ביטוי באופן ברור וחד משמעי לכל אורך ההליך ושיאו בהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 12/7/22". המערערת העלתה השגות על החלטות שונות שנתן המותב לאורך ניהול ההליך, ובהן ההחלטה מיום 2.11.2020 (שבעניינה הוגשה בקשת רשות ערעור) וההחלטה מיום 28.6.2021, שבה – כך נטען – הביע המותב עמדתו כי "אין מקום לכל סנקציה כנגד [המשיבות]" אף טרם קבלת תגובתן לבקשה למחיקת כתבי ההגנה. כמו כן טענה המערערת שבמהלך הדיון מיום 2.11.2020 הבהיר המותב "בפסקנות ותקיפות, כי דעתו אינה נוחה [מהמערערת]", וכי רק חלק מהתבטאויותיו תועדו בפרוטוקול. עוד הלינה המערערת על כך שההליך לא קוּדם במשך זמן רב, וטענה כי ההחלטה מיום 12.7.2022 מעלה חשש שהמותב "מוטה באופן ברור" לטובת המשיבות. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי הפסקאות שתיארו את ההתרחשויות בהליך כללו קביעות שאינן מדויקות ואינן רלוונטיות להחלטה, "תוך שימת דגש ברור על התנהלות [המערערת]" והבעת "קוצר רוח ברור" כלפיה – בעוד שהתנהלות דומה מצד המשיבות לא זכתה להתייחסות. לגישת המערערת, התבטאויות המותב מעידות על "הפעלת לחץ של ממש" עליה לצמצם את ראיותיה ולסגת מבקשתה לגילוי מסמכים. כמו כן נטען כי החלטת המותב אינה עולה בקנה אחד עם עמדתו מהדיון מיום 2.11.2020 – לפיה על הצדדים לצמצם את חומר הראיות בהליך – וכי יש בכך משום פגיעה חד-צדדית במערערת, אשר מילאה אחר הוראות בית המשפט והגישה תצהירים מתוקנים, בעוד שלמשיבות ניתן היתר להשאיר בתיק את תצהיריהן המקוריים. אי-שוויון זה מקים, לטענת המערערת, חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, אשר "הולך וגדל" נוכח הערותיו "מתחילת הדיון" בהליך. בהקשר זה טענה המערערת, בין היתר, כי המותב "יותר מרוֹמז" על כוונתו ליצור הבחנה בין המשיבות, אף ששתיהן פעלו יחדיו ולא ביקשו להתוות הבחנה ביניהן. המשיבות, מצדן, התנגדו לבקשת הפסלות, והמותב דחה את הבקשה ביום 4.10.2022 בציינו כי טענות המערערת אינן מלמדות על "חריצת-הדין לגופה של המחלוקת", וכי לא מתקיים בענייננו חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. המותב הדגיש כי החלטותיו ניתנו בשים לב לצורך לנהל את ההליך ביעילות תוך הקפדה על הגינותו, וכי "מחשבתה של [המערערת] כי הדעה נחרצה לחובתה – חסרת-שחר היא [...] איני יודע מה תהא תוצאת-בירורה של התובענה הן בהיבט-העילה והן בהיבטי-הסעד". מכאן הערעור דנן, שבו חוזרת המערערת על הטענות שהובאו בבקשת הפסלות ומטעימה כי העדפת המותב לפעול משיקולים ציבוריים ומערכתיים שונים "עולה על העדפתו לחתירה לגילוי האמת ומתן למערערת יומה בבית המשפט". זאת, באופן שמוביל לשלילת זכויותיה של המערערת, ובפרט זכותה לנהל הליכים מקדמיים. עוד היא טוענת שהערות המותב מלמדות על גיבוש עמדה ביחס לגוף המחלוקת, אשר חורגת מ"הצפת" סיכונים וסיכויים גרידא, וכרוכות בהבעת זלזול בה. המערערת מבהירה כי אין בכוונתה להשיג על תוכן ההחלטה מיום 12.7.2022 במסגרת הערעור דנן, אך "הנסיבות האופפות את מתן ההחלטה" בצירוף הדחייה "הגורפת" של בקשתה לגילוי מסמכים, מעלה חשש כבד למשוא פנים מצד המותב. עוד סבורה המערערת כי החלטת הפסלות אינה מתמודדת כדבעי עם טענותיה, ובפרט עם טענתה בעניין "זניחת" ההליך במשך למעלה משנה; בהקשר זה מדגישה המערערת כי ניהול ההליך התחדש רק לאחר שהגישה תלונה בנושא. עוד מלינה המערערת על כך שבהחלטת הפסלות חזר המותב על תיאור סכום התביעה כ"גבוה מאוד", באופן המעיד לשיטתה כי דעתו "אינו נוחה" ממנה גם כעת. יצוין כי לאחר הגשת הערעור הגישה המערערת בקשה לעיכוב ההליך המתנהל בבית המשפט קמא עד להכרעה בערעורה, והוסיפה טענות שונות בנוגע להתנהלות המותב לאחר מתן החלטת הפסלות. עיינתי בטענות המערערת ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. תחילה יש להדגיש כי הטענות שהעלתה המערערת לוקות, רובן ככולן, בשיהוי. בבקשת הפסלות נטען שעילת הפסלות ניכרה "באופן ברור וחד משמעי לכל אורך ההליך", ולמצער בעקבות ההחלטה מיום 12.7.2022. חרף זאת הגישה המערערת את בקשת הפסלות חודשים רבים לאחר שניתנו מרבית ההחלטות שעליהן היא מלינה, ולמעלה מחודשיים לאחר מתן ההחלטה מיום 12.7.2022. זאת ללא הסבר מניח את הדעת להשתהותה. כפי שנפסק לא אחת, "עילת פסלות אינה בבחינת 'נשק סודי' שאותו ניתן לשמור לעת מצוא, ככל שההליך אינו מתפתח לשביעות רצונו של בעל הדין" (ע"א 5482/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (29.8.2021); ראו גם: ע"א 6068/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 13 (15.9.2022); ע"א 2619/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (18.5.2021)). די בכך כדי לדחות את מרבית טענות המערערת, ולמצער את הטענות בנוגע לאירועים שקדמו להחלטה מיום 12.7.2022. לגופו של עניין, ובמידה רבה למעלה מן הצורך: השגות המערערת על ההחלטות השונות שנתן המותב, כמו גם טענתה לעיכוב בקידום ההליך, אין בהן כדי להצדיק את קבלת הערעור. בפסיקה הובהר כי דרך ניהול ההליך והחלטות דיוניות שניתנות בו, אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות – אף כשמדובר בהצטברות של החלטות שאינן לרוחו של בעל דין – וכי בקשת פסלות אינה המקום להשגות "ערעוריות" על החלטות אלה (ע"א 3374/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (30.6.2022); ע"א 5733/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 11 (30.8.2021); ע"א 5304/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (29.9.2022)). עוד נפסק שהבעת ביקורת מצד המותב על התנהלותו של בעל דין, או התייחסות לקשיים בעמדתו, אף היא אינה מקימה מניה וביה עילת פסלות (ע"א 4494/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 14 (3.8.2022); ע"א 8799/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (26.1.2022)). בענייננו, לא שוכנעתי כי איזו מן ההחלטות וההתבטאויות שעליהן סומכת המערערת את טענותיה, מקימה חשש ממשי למשוא פנים כנדרש בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לבסוף אציין כי במסגרת הערעור דנן אין מקום להידרש לטענות בעניין התרחשויות המאוחרות למתן החלטת הפסלות – טענות אשר, מטבע הדברים, לא פורטו בבקשת הפסלות עצמה (ע"א 7261/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 11 (17.12.2020)). מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה, ועמו נדחית הבקשה לעיכוב ההליך המתנהל בבית המשפט קמא. משלא נתבקשה תשובה לערעור, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג בחשון התשפ"ג (‏17.11.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22070380_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1