דוד בן שבת נ. רשם האגודות השיתופיות

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7037/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותר: דוד בן שבת נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. מושב שיתופי הר עמשא עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים בשם העותר: בשם המשיב 1: בשם המשיב 2: בעצמו עו"ד אבי טוויג עו"ד שגיא מירום פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של העתירה בסעדים שונים הנוגעים להחלטת סגן רשמת האגודות השיתופיות מיום 15.8.2023 (להלן: החלטת סגן הרשמת) לדחות את בקשת העותר להורות על תיקון פסק הבוררות מיום 10.8.2022, במסגרתו נדחתה בקשתו של העותר להקצות עבורו את מגרש 323 במושב השיתופי הר עמשא במחיר עלות הפיתוח. 1. לפנינו מסכת עובדתית ארוכת שנים, העוסקת במערכת הזכויות והחובות בין העותר לבין אגודת הר עמשא (להלן: האגודה), לאחר שרשם האגודות השיתופיות ציווה על הליכי פירוק של האגודה. ביום 16.11.2011 ניתן פסק בוררות (להלן: פסק הבוררות הראשון) בו נקבע, בין היתר, כי העותר יתקבל לאגודת הר עמשא כחבר מן המניין; כי בית מגוריו יועבר לבעלותו ללא תמורה; וכי אם בעתיד יורחב המושב השיתופי כך שיפותחו ויוקצו מגרשים חדשים למתיישבים, יהיה זכאי העותר לקדימות בבחירת מגרש עבור בן ממשיך. לטענת העותר פסק בוררות זה לא יושם במלואו, ומשכך הגיש בקשה לאכיפתו. בעקבות בקשה זו ביום 21.3.2019 קבע עוזר רשם האגודות השיתופיות עו"ד חוראני (להלן: החלטת עו"ד חוראני) כי המפרק לא פעל לפי קביעות פסק הבוררות הראשון בנוגע להקצאת מגרשים, באופן זה שהעותר לא קיבל קדימות במגרשים שפותחו באגודה בשלב ב' על פני מועמדים חדשים, וכי העותר זכאי לקבל מגרש כאמור בפסק הבוררות בתשלום דמי פיתוח ככל שהאגודה נשאה בעלויות מסוג זה. 2. בעקבות קביעה זו ביום 8.3.2021 הגיש העותר בקשה למינוי בורר ובמסגרתה בקשה לצו מניעה לדיספוזיציה במגרש האחרון שנותר לטענתו בשטח האגודה עד לסיום ההליך, מגרש 323. ביום 10.8.2022 ניתן פסק בוררות שדחה את טענת העותר לפיה על האגודה להקצות בעבורו את מגרש 323 במחיר עלות הפיתוח (להלן: פסק הבוררות השני). פסק בוררות זה קבע כי הקצאת המגרשים לבנים ממשיכים כפי שנקבעה בפסק הבוררות הראשון נוגעת להרחבה עתידית בלבד, קרי למגרשים חדשים בהרחבה המערבית, בעוד מגרש 323 אינו חלק מהרחבה זו וכבר היה קיים במועד מתן פסק הבוררות. עוד נקבע כי גם בהנחה והוקצו מגרשים שאינם בהרחבה המערבית לגורמים אחרים, על העותר היה לפתוח בהליך משפטי מתאים בזמן הרלוונטי לעצירת הקצאת אותם המגרשים. 3. ביום 31.8.2022 הגיש העותר בקשה לתיקון פסק הבוררות השני לרשם האגודות השיתופיות, וביום 15.8.2023 ניתנה החלטת סגן הרשמת הדוחה את בקשתו. בהחלטה זו, נקבע, בין היתר, כי לעותר היה ברור שפסק הבוררות הראשון נוגע למגרשים בהרחבה המערבית בלבד; כי העותר לא פנה למפרק לאחר פסק הבוררות הראשון להקצאת מגרש מסוים, לרבות מגרש 323; וכי העותר לא הסביר מדוע לא נקט בזמן אמת בהליך משפטי מתאים לעצירת הקצאת מגרשים כדוגמת מגרש 323. לבסוף, קבע סגן הרשמת כי המפרק פעל לפי קביעת הבוררים בפסק הבוררות הראשון בכך שהציע לעותר לבחור מגרש בהרחבה המערבית בשנת 2014. על החלטה זו של סגן הרשמת הוגשה העתירה שבפני. טענות הצדדים 4. במסגרת העתירה העותר, המייצג את עצמו, גולל טענות רבות הנוגעות להליך פירוק האגודה, לאופן הקצאת משאבי האגודה וחלוקת הקרקעות בה, להתנהלותם של חברים שונים באגודה וכן טענות הנוגעות להתנהלות המפרק ורשם האגודות השיתופיות. עם זאת, טענותיו המשפטיות לא עלו באופן בהיר מהכתובים. ככל שניתן להבין מהעתירה, לטענת העותר החלטת סגן הרשמת שגויה; התקבלה בחוסר סמכות, שכן כוללת התייחסות הסותרת את החלטת עו"ד חוראני בדבר טיב יישום פסק הבוררות הראשון; ומפרה את פקודת האגודות השיתופיות. עוד טען העותר כי יש לבטל את החלטת סגן הרשמת מהטעם שלא נפתחה חקירה הבוחנת את התנהלות האגודה. 5. לטענת רשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם), יש לדחות את העתירה הן לגופה והן על הסף. ראשית ציין הרשם כי יש לדחות על הסף את הסעד למינוי חוקר בשל אי-מיצוי הליכים; כריכת סעדים שונים; אי צירוף משיבים; והיעדר תשתית עובדתית מינימאלית. שנית, לטענת הרשם, העותר אינו עומד באמות המידה שנקבעו להתערבות בית המשפט בהחלטת רשם האגודות השיתופיות; חלק ניכר מהטענות בעתירה הועלו כנגד חברי אגודה אחרים שלא צורפו כמשיבים לעתירה, ולא הונחה תשתית עובדתית הולמת לטענות אלו; והעתירה נכתבה באופן מעורפל המקשה על הבנת מבוקשו של העותר. עוד טען הרשם כי יש לדחות את העתירה גם לגופה, שכן החלטת סגן הרשמת מבוססת וסבירה באופן שאינו מקים עילה להתערבות בית המשפט. 6. האגודה טענה, בין היתר, כי העתירה בעלת אופי ערעורי באופן זה שמרבית טענותיו של העותר הועלו זה מכבר בהליכי הבוררות ובפני רשם האגודות השיתופיות, ונדונו בערכאות שונות; כי פסק הבוררות השני והחלטתו של סגן הרשמת מנומקים ומפורטים, ולא מתקיימות העילות להתערבותו של בית המשפט בהחלטת סגן הרשמת; כי חטא העותר באי-צירוף משיבים הנוגעים לטענותיו; כי טענותיו לוקות בשיהוי כבד; וכי העותר לא הצביע על פגם המצדיק את התערבות בית המשפט. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בעתירה, בתגובות המשיבים, ובתגובת העותר לתגובות המשיבים, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כלל הסעדים אותם ביקש העותר נוגעים להחלטת סגן הרשמת בעניין פסק הבוררות השני, שעוסק בשאלה משפטית אחת ויחידה: זכאותו של העותר להקצאת מגרש 323 באגודת הר עמשא במחיר עלות הפיתוח. כמתואר לעיל, הן הבורר והן סגן הרשמת הכריעו כי העותר אינו זכאי למגרש זה, מהנימוק שזכאותו למגרש לפי פסק הבוררות הראשון נוגעת למגרשים עתידיים בהרחבה המערבית בלבד. 8. בהתחשב בתיחום השאלה המשפטית, לא מצאנו הצדקה להתערבות בהחלטה זו של סגן הרשמת. כידוע, התערבות בית משפט זה בהחלטת רשם האגודות השיתופיות בעניין בוררות תיעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם החלטת הרשם לוקה בטעות משפטית מהותית ושיקולי צדק מחייבים את תיקונה (בג"ץ 6444/23 בינו נ' עוזר רשמת האגודות השיתופיות, פסקה 21 (24.12.2023); בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נב(5) 614 (1998)); כאשר "נכונותו של בג"ץ להתערב בהחלטות רשם האגודות השיתופיות דומה לזו שעניינה התערבות בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה" (בג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 46 והאסמכתאות שם (8.12.2010); בג"ץ 1641/10 פלוטקין נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 22 (11.10.2012) (להלן: עניין פלוטקין)). הלכה למעשה, בתי המשפט מחילים את מבחן ה"גלגול השלישי" בבואם לדון בערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות: "אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שניתן בערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות, דומה לזו שהותוותה בהלכה הפסוקה ביחס לבקשות רשות ערעור אזרחיות ב'גלגול שלישי'. כלומר, רשות ערעור תינתן כאשר מעלה בקשה 'שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית' שעניינה חורג מזה של הצדדים למחלוקת (בר"מ 2046/12 עין איילה מושב עובדים נ' תנובה מרכז שיתופי בע"מ פסקה 6 והאסמכתאות שם (3.5.2012)). די באמות המידה דלעיל, כדי לדחות על הסף את העתירה. החלטת סגן הרשמת מנומקת ומתייחסת באופן מקיף להשתלשלות האירועים, לטענותיו השונות של העותר, להליך הבוררות שהתנהל ולשאלה המשפטית שעמדה בבסיסו, ולא מעלה טעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבותנו. יוער כי לא מצאנו סתירה בין החלטת סגן הרשמת לבין החלטת עו"ד חוראני, המכירות בתוקפו של פסק הבוררות הראשון ובחובה לממשו. מקובלת עלינו טענת הרשם לפיה הליך בירור הטענות במסגרת הבוררות השנייה עשוי להוביל למסקנה שונה בדבר טיב יישום פסק הבוררות הראשון, הערה שבכל מקרה הועלתה בהחלטת סגן הרשמת 'למעלה מן הצורך' ואינה מובילה לטעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבותנו. 9. את טענותיו החריפות של העותר הנוגעות להתנהלות האגודה וחבריה, ולדרישתו למינויו של חוקר על ידי רשם האגודות השיתופיות, אין אלא לדחות על הסף. העותר מעלה טענות רבות וכורך סעדים שונים שקובצו יחדיו לצורך העתירה, תוך עירוב סוגיות בניסיון לבצע מעין "מקצה שיפורים" לטענותיו שנדחו זה מכבר (בג"ץ 2864/20 מועצה אזורית בוסתאן אלמרג' נ' שר הפנים, פסקה 4 (10.9.2020); בג"ץ 537/21 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקה 3 (16.2.2021)). טענתו של העותר ביחס לאי-מינוי חוקר על ידי רשם האגודות השיתופיות לוקה אף בשיהוי כבד, שכן האירועים המתוארים על ידו התרחשו לפני למעלה מעשור. העותר העלה טענות אלו גם בבג"ץ 4723/12 בן שבת נ' רשם האגודות השיתופיות (1.8.2012), שבו נדחתה בקשתו למינוי חוקר בשל אי מיצוי הליכים כנדרש. העובדה כי בחלוף למעלה מ-12 שנים לא פנה העותר לרשם באופן סדור בבקשה לפתיחה בחקירה, מצביעה על השיהוי הכבד בבקשת סעד זה כעת, עת כריכתו בהחלטת סגן הרשמת. למעלה מכך, בית משפט זה אינו האכסניה המתאימה לטענה זו של העותר בעוד סעד חלופי עומד לרשותו בבית המשפט לעניינים מנהליים, בהתאם לקבוע בתוספת השנייה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 (בג"ץ 6899/15 דוד נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 8 (10.5.2016)). 10. אין אלא להצר על כך שהעותר לא השכיל לקבל את המלצותיהם של סגן הרשמת והבורר, שהפצירו בו להיעזר בייצוג מתאים על מנת להעלות טענותיו. נראה, אפוא, כי העותר לא הצביע על פגם או עילה להתערב בהחלטה מושא העתירה, כך שדין העתירה להידחות. 11. ולבסוף, לא נלאה מלחזור על קריאתו של בית משפט זה למחוקק לתקן את החוק, כך שהערעור על החלטת הרשם יידון בבית המשפט המחוזי או בבית המשפט לעניינים מינהליים (עניין פלוטקין, פסקה 22 והאסמכתאות שם). 12. אשר על כן, העתירה נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 18.9.2023 מבוטל בזאת. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪ כל אחד (סה"כ- 10,000 ₪). ניתן היום, ‏כ"ב בניסן התשפ"ד (‏30.4.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23070370_E06.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1