פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7037/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7037/10 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 19.10.09 בתפ"ח 1014/09 שניתן על-ידי השופטות דותן שיצר והשופט שוחט תאריך הישיבה: ט"ו בטבת התשע"א (22.12.10) בשם המערער: עו"ד ירון בן-יוסף בשם המשיבה: אין התייצבות בשל שביתה בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטות דותן ושיצר והשופט שוחט) מיום 19.10.09 בתפ"ח 1014/09, בגדרו הושתו על המערער 4 שנות מאסר בפועל, ושנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות מין, אלימות או פשע בתוך 3 שנים לאחר תום מאסרו. הפרשה עניינה עבירות מין ברעייתו לשעבר של המערער לשעבר וגילויי אלימות כלפיה. רקע והליכים קודמים ב. המערער (יליד 1973) הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות: אינוס (מספר מקרים), עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; תקיפת בן זוג, עבירה לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382(ב)(1) לחוק; מעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק; והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק. ג. לפי הנטען באישום הראשון בכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, במהלך חיי נישואיהם נהג המערער לקלל את המתלוננת, לאיים עליה ואף סטר לה במספר מקרים. עוד נטען, כי בין השנים 2009-2006, במספר הזדמנויות, הכניס המערער את המתלוננת לחדר השינה תוך שימוש בכוח ובעל אותה בניגוד להסכמתה, וזאת גם בעת שילדיהם שהו בדירה. כמו כן, במספר מקרים כפה המערער על המתלוננת לקיים עמו יחסי מין אוראליים, בניגוד לרצונה. לפי הנטען באישום השני, לאחר שפתחו בהליכי גירושין קילל המערער את המתלוננת ואיים עליה, חיטט בתיקה ואף פגע ברכושה (שבר מכשיר טלפון נייד ומטען וכן גרם נזק לרכבה). עוד נטען, כי ביום 16.2.09 (בעיצומם של הליכי הגירושין) התפתח בין השניים ויכוח, אשר במהלכו הצהיר המערער בפני המתלוננת, כי הוא "רוצה אותה עכשיו". המתלוננת ניסתה להימלט, אך המערער תפס אותה, השכיב אותה על הרצפה והתיישב עליה כאשר מכנסיו מופשלים. חרף התנגדויותיה, הפשיט המערער את המתלוננת, ובעל אותה בניגוד לרצונה. ד. במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הוסכם, כי בטרם ייגזר עונשו של המערער ייערך תסקיר מבחן בעניינו. כן הוסכם, כי המשיבה תעתור לעונש מאסר בפועל של עד חמש שנים וכן למאסר מותנה, אשר יכלול גם ענישה בגין עבירות בתיק נוסף שהתנהל נגד המערער בבית המשפט בראשון לציון (ת"פ 1224/09). באותו תיק הורשע בתקיפת בן זוג הגורמת לחבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק בצירוף סעיף 382(ג) לחוק; תקיפת בן זוג, עבירה לפי סעיף 379 לחוק בצירוף סעיף 382(ב)(1) לחוק; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק; והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק. ה. ביום 6.9.10 נגזר דינו של המערער. בית המשפט ציין, כי אין מדובר במקרה חד-פעמי אלא בהתנהגות אלימה, שנמשכה מספר שנים, אשר במהלכן נהג המערער במתלוננת כאילו היתה רכושו הפרטי, תוך שלילת כבודה כאדם. הודגש, כי אין בכך שהמעשים נעשו במסגרת המשפחתית כדי להפחית מחומרתם. צוין גם, כי עונשו של המערער נגזר בהתחשב בנסיבותיו האישיות, בחומרת מעשיו, בנזק שגרם למתלוננת, בשיקולי ההרתעה ובמסר החינוכי שראוי שיועבר, לפיו גופה של אישה איננו הפקר. בית המשפט הזכיר את תסקירי שירות המבחן, לפיהם השתלב המערער בהצלחה במסגרת שיקומית לטיפול בבעיות אלימות. עם זאת נדחתה המלצת שירות המבחן להשית על המערער עונש, אשר יאפשר את המשך טיפולו במסגרת השיקומית, אך הודגש כי לתסקיר ניתן משקל לקולה בגזירת הדין. בקשה שהוגשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט קמא נדחתה על ידי בית משפט זה (החלטת השופט דנציגר מיום 10.10.10). הערעור ו. בערעור (המתוקן) עתר המבקש לביטול העונש שהושת על-ידי בית המשפט קמא ולקביעת עונש חלופי, לפי המתוה עליו המליץ שירות המבחן. לחלופין, וככל שבקשתו לביטול העונש תידחה, ביקש המערער כי עונשו יתמצה בתקופת המאסר אותה ריצה עד כה (כחצי שנה). בערעורו המפורט והמנומק טוען המבקש, בין היתר, כי גזר דינו אינו מתיישב עם ההליך השיקומי שעבר בעידודו של בית המשפט קמא, ועם המלצות שירות המבחן. צוין, כי את פרק הזמן שבין הכרעת דינו לבין גזר דינו (כשנה לערך), ניצל המערער כדי להמשיך בהליך שיקומי במוסד "בית נועם", ואילו העונש שהושת עליו עלול לגדוע התקדמות חיובית זו. צוין גם, כי שירות המבחן עמד בקשר עם המתלוננת, אשר הביעה דאגה מכך שהעונש שהושת על המערער יפגע כלכלית בה ובילדיהם המשותפים. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בכך שלא ייחס משקל למוצאם של המערער והמתלוננת ולדפוסי ההתנהגות המקובלים בארץ מוצאם. לבסוף נטען, כי עונשו של המערער חריג לחומרה ביחס למקרים דומים אחרים. ז. בתסקיר מבחן עדכני מיום 21.12.10 נאמר, כי מפגישה ושיחות שנערכו עם המערער עולה, כי מצב רוחו ירוד והוא מתקשה להסתגל למצבו החדש, הכולל ניתוק מילדיו. עוד נאמר, כי המערער החל לעבוד במפעל והדבר מסייע בהשתלבותו בבית הסוהר. צוין, כי הוא מצוי בקשר עם עובדת סוציאלית המסייעת לו בהתמודדות עם המאסר, והתרשמותה היא שהמערער מנצל את תקופת המאסר לעריכת חשבון נפש. עוד נאמר, כי המערער הביע תסכול מהפסקת ההליך השיקומי בו החל, אך הביע רצון להשתלב במסגרת טיפולית דומה בבית הסוהר. לבסוף נאמר, כי התרשמות שירות המבחן היא שהמערער מבטא חרטה כנה ביחס למעשיו, ומגלה אחריות למצבו ולהתנהגותו. ח. בתסקיר נכלל גם פירוט קצר בדבר שיחות שירות המבחן עם המתלוננת, מהן עולה, כי אין המערער יוצר עמה קשר, אך הוא עומד בקשר טלפוני עם ילדיו. המתלוננת הביעה כעס על כך שהמערער אינו עומד בתשלומי המזונות בהן חוייב, וכי כתוצאה היא נתקלת בקשיים כלכליים. הכרעה ט. לאחר העיון לא ראינו להיעתר לערעור. המחוקק קבע לעבירות אינוס שבהן הורשע המערער (סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין) עונש מירבי של שש עשרה שנה, וכן (סעיף 355(א)) עונש מזערי של ארבע שנים, וכאן עסקינן בריבוי מקרים. בית המשפט קמא העמיד את העונש במקרה דנא על הרף המזערי, הנופל בגדרי הסדר הטיעון, שכאמור הציב ברף עליון חמש שנות מאסר. אכן, נערך במקרה דנא תהליך שיקום מסוים, שאיננו מקלים בו ראש. ואולם הוא לא מחק את העבירות החמורות ורבות השנים. זה המקום להטעים, כי אין בידינו ליתן משקל לדפוסי התנהגות מקובלים בארץ מוצאם של המערער והמתלוננת. בע"פ 10828/03 נג'אר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נזדמן לי לומר "אכן, בחברה רבת גוונים ותרבויות כחברה הישראלית יהיו תחומים שבהן תינתן הדעת, ויינתן הלב, לגוני אוכלוסיה שונים. ואולם, אין כל מקום ליתן לכך משמעות במסגרת הדין הפלילי, בודאי בגילוייו החמורים..." אוסיף, כי להשקפת עולם מעוותת באשר לאשה ולמקומה אין עוד מקום במקומותינו, עסקינן לא במקרה חד פעמי כמו בע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל פ"ד מג(4) 170 שהציג המערער, שם היתה עבירה אחת של תקיפה מינית כמעידה. בנידון דידן מדובר, כאמור, בהתנהגות רעה שנמשכה מספר שנים. רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שאף אליו הפנה הסניגור, היה מקרה חריג של שיקום מוצלח לאחר מספר שנות הליכי שיקום, ועדיין נותרה בו ענישה (בעבירות רכוש וסמים) של 36 חודשי מאסר בפועל (במקום 54 חודש); צוינה שם ייחודיות הפרשה, ונאמר "ואין היא יכולה להפוך כשלעצמה נס ודגל, וכמובן כל מקרה לגופו; אילולא הנסיבות הללו (של השיקום – א"ר) היה העונש שהטיל בית משפט קמא במקומו". י. בימים אלה ממש ניתן פסק דין בע"פ 6428/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) שבו דובר באינוס הרעיה וכן תקיפת קטינה (בת המערער דשם). יש דמיון לענייננו בחלק מן הנסיבות (אינוס בת זוגו, תקיפה), ונאמר שם: "המערער הורשע בדינו במעשים מכוערים ושפלים עד מאוד במתלוננת, רעייתו באותה תקופה, ובבתם. תופעה זו של גברים הנוהגים באלימות מינית ופיסית כלפי נשותיהם יש להוקיע מכל וכל ועל בית המשפט לומר בקול צלול ורם, כי מקומם של מעשים כאלה לא יכירם בחברה מהוגנת, ומקומם של עושיהם מאחורי סורג ובריח (ע"פ 2346/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 617; ע"פ 1091/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 11847/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) והאסמכתאות דשם). קשר הנישואין נועד להביא ברכה לבני הזוג וברכה לעולם, ועל המשתמשים בו כ"מקום הסמוי מן העין" לשם רוע מעלליהם, לדעת כי יענשו במלוא החומרה. אמנם, בימים עברו קיום יחסי מין בכפיה בין בני זוג, יכולה היתה לשמש כטענת הגנה. ואולם, זו היא נחלת העבר, וחלפה עברה מן העולם". נסקרה עוד גישת המשפט העברי, וכן פסיקה רלבנטית, שאף החמירה יותר מאשר נגזר שם (שבע שנות מאסר, לאחר ניהול הוכחות); הובאו גם מקרים של תקופת מאסר ארוכה יותר – שמונה ואף אחת עשרה שנים, אף כי כמובן כל מקרה לנסיבותיו (ראו פסקה י"ד שם). בנסיבות איננו רואים איפוא מקום להתערבות בענישה בתיקנו, שכן מדיניות שיפוטית ראויה תראה בחומרה עבירות אלה במשפחה. י"א. סוף דבר, איננו נעתרים לערעור, אך נוכח התהליך שעבר המערער והתקוות האצורות בו, נביע את התקוה כי המערער ימשיך בהליך טיפולי בין כתלי בית הסוהר, בגדרי המודעות לחומרת המעשים ולהשלכותיהם שמתאר שירות המבחן. דבר זה עשוי לעמוד לזכותו בעתיד, בלא שניטע מסמרות. כאמור, לא נוכל להיעתר לערעור. ניתן היום י"ט בטבת תשע"א (26.12.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10070370_T06.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il