מוניק עופר נ. עו"ד דוד גולן

פסק-דין בתיק בש"א 7036/14 בבית המשפט העליון בש"א 7036/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: עופר מוניק נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד דוד גולן 2. כונס הנכסים הרשמי, מחוז תל אביב ערעור על החלטותיו של רשם בית המשפט העליון ג' לובינסקי מיום 29.9.2014 בע"א 5753/14 ומיום 23.9.2014 בע"א 4872/14 בשם המערער: עו"ד אשר אשור פסק-דין ערעור על החלטות הרשם ג' לובינסקי מיום 29.9.2014 בע"א 5753/14 ומיום 23.9.2014 בע"א 4872/14, במסגרתן נדחתה בקשת המערערת לפטור מתשלום אגרה וערבון, וכן נדחתה בקשתה לפריסת תשלומים. 1. המערערת הגישה בקשה לפטור מתשלום אגרה וערבון במסגרת שני הליכים: ע"א 4872/14 ו-ע"א 5753/14. ביום 23.9.2014 דחה הרשם ג' לובינסקי את הבקשה בהליך הראשון, וקבע כי בהמשך להחלטתו מיום 18.8.2014, בה קבע כי האגרה תופחת לכדי 100 ש"ח והעירבון יועמד על סכום של 1,500 ש"ח, הוא אינו מוצא לנכון לפרוס את התשלומים כמבוקש. בהחלטתו ציין הרשם כי כלל הוא שיש להפקיד את העירבון בסמוך להגשת ההליך, ועיכוב ניכר בהפקדתו משמעו עיכוב ניכר בטיפול בהליך, כפי שקרה בעניין המערערת. 2. ביום 29.9.2014, דחה הרשם את הבקשה בהליך השני, במסגרתה ביקשה המערערת לקבל פטור מתשלום האגרה והעירבון. בהחלטה מיום 4.9.2014 הורה הרשם על המערערת להמציא את המסמכים וכן להגיש אסמכתא על כך לבית המשפט. כן קבע הרשם, כי המערערת תגיב לבקשת המשיב 1 לחיובה בהוצאות. ביום 23.9.2014, בהיעדר תגובה מצד המערערת, קיבל הרשם את בקשת המשיב וחייבה בהוצאות בסך של 500 ש"ח. עוד ציין הרשם בהחלטה זו, כי בקשת הפטור תידחה על הסף ככל שהאסמכתא האמורה לא תוגש תוך שלושה ימים. על אף שהמערערת טרם הגישה את תגובתה ואת האסמכתא האמורה, המשיב הגיש את תגובתו. ביום 29.9.2014 קבע הרשם כי אין לפטור את המערערת מתשלום האגרה והעירבון, אך האגרה הועמדה על סך של 300 ש"ח וגובה העירבון הועמד על סכום של 3,000 ש"ח. בהחלטתו ציין הרשם, כי בדומה להליכים קודמים שהוגשו על ידי המערערת, גם הפעם לא נפרשה תשתית עובדתית וראייתית מלאה לעניין מצבה הכלכלי. עוד הוזכר, כי גם התצהיר שצורף לבקשה אינו תצהיר ערוך כדין. הרשם קבע כי החוסרים החוזרים בבקשות המערערת עומדים לחובתה. כן ציין, כי סיכויי ההליך אינם נחזים להיות גבוהים. 3. בערעור שלפניי טוענת המערערת כי בקשות דומות בעניינה, אשר הונחו בפני בתי משפט אחרים בהליכים נוספים, נמצאו כמצדיקות את מתן הפטור המבוקש. באופן קונקרטי, טוענת המערערת כי בע"א 4872/14 כל שהיא ביקשה הוא פריסת תשלומים, בקשה שאין בה משום פגיעה בהליך. לשיטתה, בית המשפט התעלם ממצבה ומהעובדה שהיא נפגעה קשה באירוע פעילות חבלנית עוינת בו נרצח בעלה, והיא מטופלת בבית החולים הדסה לאחר מספר ניתוחים. לדבריה, מצב זה הקשה עליה לגייס כספים ולכן התבקשה פריסת התשלומים. לשיטת המערערת, טעה הרשם בכך משמנע ממנה זכות יסודית, ובכך שהתעלם מחובתה המוסרית של החברה ושל מערכת המשפט לתמוך בנזקק לה. 4. באשר לע"א 5753/14, טוענת המערערת כי הטענות שהועלו לגבי ההליך הקודם יפות גם להחלטה זו. כן מוסיפה המערערת, כי שגה הרשם בקביעתו את סיכויי הערעור. 1. משעיינתי בהחלטות הרשם הקודמות, בטענות המערערת ובמסמכים הרלוונטיים לכך, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)). המערערת לא הציגה תשתית עובדתית חדשה בעניין מצבה הכלכלי. בהודעת הערעור היא שבה וחוזרת על טענות שהועלו בפני הרשם, ללא כל שינוי מהותי המצדיק סטייה מהחלטתו. החלטת הרשם מנומקת דייה, תוך שמפורט בה מדוע אין המערערת זכאית לפטור המבוקש. יתר על כן, גם לגופם של דברים, המערערת לא הצביעה על נימוקים שיצדיקו התערבות בהחלטתו של הרשם. אמת, זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד במשפט, אך לצד זאת יש לזכור כי ניהול הליך משפטי כרוך בעלויות המוטלות הן על בעל הדין שכנגד והן על הקופה הציבורית (ראו: בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (11.5.2011) והאסמכתאות שם). לפיכך, פטור מתשלום אגרה יינתן רק לאחר שבעל הדין המבקש את הפטור הוכיח כי הוא עומד בתנאים אשר הותוו בדין (ראו תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007), והם חוסר יכולת כלכלית וכי נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה. במקרה לפניי, קבע הרשם מהטעמים המפורטים בהחלטתו, אשר מקובלים עליי, כי ההליך אינו מגלה עילה במידה הנדרשת לצורך מתן פטור מאגרה. 2. אשר לחיוב בעירבון, הלכה היא כי בבקשה לפטור מעירבון נדרש להוכיח כי סיכויי ההליך בעלי ממשות גדולה יותר מאשר בבקשה לפטור מאגרה (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (17.10.2007)). על כן, ומשלא הוכח כי ההליך מגלה עילה במידה שתצדיק פטור מתשלום אגרה, קל וחומר שלא התקיים התנאי בדבר סיכויי ההליך, הנדרש לצורך בחינת בקשה לפטור מעירבון. לכך יש להוסיף, כי סכום העירבון שקבע הרשם מופחת באופן יחסי, וטעם זה מחזק את קביעתי שאין מקום לקבל את הערעור בסוגיה זאת. 3. באשר לטענת המערערת כי בתיקים אחרים בית המשפט פטר אותה מתשלום האגרה והעירבון, כפי שציינתי בעבר, אין דין בקשת פטור בתיק אחד כדין בקשת פטור בתיק אחר, ואין ללמוד מהחלטה בתיק אחר, במערך נסיבות מסוים, להחלטה בתיק אחר (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' מדינת ישראל, פסקה 1 (7.7.2014)). 4. סוף דבר, הערעור נדחה. המערערת תשלם את האגרה ותפקיד את העירבון בתוך 10 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיה. לא תעשה כן, יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא כל הודעה נוספת. ניתן היום, י"ב בחשון התשע"ה (5.11.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14070360_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il