מורד גריפאת נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 703/06 בבית המשפט העליון ע"פ 703/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. מורד גריפאת 2. אדהם גריפאת נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת פסלות של בית משפט השלום בנצרת בת.פ. 2002/05 מיום 18.1.2006 שניתנה על ידי כבוד השופטת כ' רוטפלד-האפט בשם המערערים: עו"ד חסאן בסטוני בשם המשיבה: עו"ד אליעד וינשל פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת כ' רוטפלד-האפט) מיום 18.1.2006 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 2002/05. 1. כנגד המערערים, אחים, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של גניבת בקר. בית המשפט (השופטת רוטפלד-האפט) הרשיע, ביום 12.12.2005, את המערערים בעבירות שיוחסו להם. מועד הטיעונים לעונש נקבע ליום 28.12.2005. עקב מחלתה של השופטת רוטפלד-האפט, נדחה מועד הדיון ליום 2.1.2006 והתיק הועבר לשופט אחר. בפתח הדיון הודיעה המשיבה כי היא אינה מסכימה שמותב אחר יגזור את דינם של המערערים. על כן – ובתיאום עם השופטת רוטפלד-האפט – נקבע שהטיעונים לעונש יישמעו בביתה של השופטת. 2. בעקבות התפתחות זאת ביקשו המערערים לפסול את השופטת רוטפלד-האפט מלדון בעניינם. נטען, כי היה סיכום בין בעלי הדין לפיו הדיון בטיעונים לעונש יועבר לשופט אחר. המשיבה – כך נטען – לא עמדה בה בסיכום זה. לעניין הפסילה העלו המערערים טענות רבות הנוגעות להתנהלות בית המשפט עד להכרעת הדין. התנהלות זו מצדיקה, לשיטתם, את פסילת בית המשפט מלגזור את דינם; נטען, כי במעמד ההקראה הוזהרו המערערים לבל ינהלו הליך הוכחות פן ישלמו מחיר גבוה על כך. בית המשפט קיפח באופן שיטתי את זכויותיהם של המערערים בהחלטות ביניים שונות. בית המשפט חייב אחד מהמערערים למדוד מוצג מסוים בעת הדיון, תוך פגיעה בזכותו לאי-הפללה עצמית. בית המשפט פנה אל בא כוח המשיבה וביקש ממנו להיכנס ללשכתו על מנת להבהיר דבר מה ולמיין ראיות. בית המשפט נחשף לכמות גדולה של ראיות לא קבילות. כך, התביעה הביאה לידיעת בית המשפט אינפורמציה שלילית הנוגעת לעיסוקם של בני המשפחה. כך, משפטו של אח אחר, שעניינו עבירות דומות, התנהל בפני השופטת רוטפלד-האפט. עוד נטען, כי החשש למשוא פנים התגשם הלכה למעשה בהכרעת הדין, בה הורשעו המערערים מעבר למה שיוחס להם בכתב האישום ועל סמך ראיות נסיבתיות בלבד. 3. בית המשפט דחה, ביום 18.1.2006, את בקשת הפסלות. בהחלטת השופטת רוטפלד-האפט נקבע כי עיקר טענות המערערים הופנו כלפי עצם הכרעת הדין. ללא קשר לצדקתן, טענות אלו הן עילה לערעור ואינן מקימות עילת פסילה. עוד נקבע, כי טענות המערערים לוקות בשיהוי, שכן העילות התגבשו בעבר והיו ידועות להם. נקבע, כי בית המשפט טרם גיבש עמדתו באשר לגזר הדין. בית המשפט התייחס אף לגוף טענותיהם של המערערים. בית המשפט דחה את הטענה העובדתית לפיה הוזהרו המערערים במועד ההקראה לבל ינהלו הוכחות. נקבע, כי הטענה בדבר הפללה עצמית אינה רלוואנטית, שכן כלל זה לא חל על מי שמעיד במשפטו שלו. מעבר לכך, המערער לא חויב למדוד את המוצג, אלא עשה כן מרצונו שלו. באשר למיון הראיות בלשכת השופטת, נקבע כי בית המשפט נתן החלטה, שנשלחה לשני הצדדים, בה התבקש התובע להבהיר בלבול עובדתי מסוים בסימוני המוצגים. אמנם, כשפגשה השופטת את התובע באחד הדיונים, התבקש הוא לסור לחדרה של העוזרת המשפטית על מנת להצביע בפניה באיזה מוצג מדובר. הוא עשה כן, ועזב את המקום. בכך אין עילת פסילה. באשר למידע הלא קביל, קבע בית המשפט כי לא הובא מידע כזה בפני בית המשפט. המערערים בעצמם הגישו פלטים המעידים על מעצריהם הקודמים. אמנם, עניינו של אח אחר נדון בפני אותו מותב, אך שם דובר בעבירות שונות. ככל שהוצג מידע לא קביל, הרי שלא על כך התבססה הכרעת הדין, וממילא הדבר אינו מקים עילת פסילה. שמיעת הטיעונים לעונש בפני השופטת רוטפלד-האפט מוצדקת, שכן מדובר באותו מותב שקבע את הכרעת הדין. לא הוחלט בשום שלב כי מותב אחר יגזור את דינם של המערערים. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, בו חוזרים המערערים על עיקר טענותיהם מבקשת הפסילה ומדגישים מספר נקודות. בית המשפט נחשף, לשיטתם, למסה קריטית של מידע לא קביל. תוך כדי המשפט התקבל רצף החלטות דיוניות לרעתם. התובע נכנס לחדרה של העוזרת המשפטית ומיין שם ראיות. הייתה הסכמה להעביר הטיעונים לעונש לשופט אחר, ולא ברור מדוע השופטת רוטפלד-האפט מתעקשת לקיים הדיון בפניה. המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. לשיטתה, הטענות לוקות בשיהוי. חלקן אינן מבוססות כלל מבחינה עובדתית. חלקן מהוות עילה לערעור ולא לפסלות. עוד טוענת המשיבה כי מעולם לא הייתה הסכמה להעביר הטיעונים לעונש למותב אחר. 5. עיינתי בחומר המונח לפניי. שמעתי, ביום 1.2.2006, את טיעוני הצדדים. נחה דעתי שדין הערעור להידחות. טענת הפסלות מבוססת, רובה ככולה, על אשר אירע במהלך דיוני ההוכחות. העלאתה בשלב הנוכחי, שלב הטיעונים לעונש, מהווה שיהוי כבד ומטעם זה בלבד יש לדחותה (ראו: סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; השוו גם: ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה פ"ד מה(3) 790, 791-792). גם לגופן, לא מצאתי כי טענות המערערים מגלות עילה לפסילת בית המשפט. אמנם, העובדה שהכרעת הדין כבר ניתנה איננה שוללת, כשהיא לעצמה, פסילת בית המשפט בשלב הטיעונים לעונש (השוו: ע"פ 8841/05 לוקשביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אך בענייננו לא קם החשש הממשי האובייקטיבי לכך שבית המשפט גיבש דעתו באשר לגזר הדין. עיקר טענות המערערים מופנות כלפי נכונות החלטותיו של בית המשפט, הן במהלך המשפט והן בהכרעת הדין עצמה. אך התרופה להחלטות כאלו נמצאת בהליכי ערעור, ולא בהליכי פסלות (ראו: ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל פ"ד מח(3) 608, 627-630). גם בעובדה שבא כוח המשיבה נכח בחדרה של העוזרת המשפטית והצביע על ראיה מסוימת, לא מצאתי עילה לפסילה. "ככלל יש להימנע ממגע במעמד צד אחד בין אחד מבעלי הדין לבין בית המשפט, בלא ידיעת הצד שכנגד. עם זאת, עצם קיומו של מגע במעמד צד אחד לא יוביל, כשלעצמו, לפסילת השופט מלדון בעניין" (ע"פ 6812/02 בוארון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הדברים יפים גם לענייננו. מוטב היה אילו נמצאה דרך אחרת להבהיר את הטעון הבהרה. אך בנסיבות העניין, ובהתחשב בכך שמדובר בהבהרה בעלת אופי טכני ושקיומו של אי-סדר בראיות היה ידוע למערערים, אין בכך עילת פסילה. המערערים אף לא הראו כי קמה ה"מסה הקריטית" של מידע לא קביל המצדיקה את פסילת בית המשפט (השוו: ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל פ"ד נא(5) 329). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום‏, י"א שבט, תשס"ו (09.02.06). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06007030_A01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il