אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ. אלסינט בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 7028/00 רע"א 7028/00 בפני: כבוד הנשיא (בדימ') א' ברק כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין המבקשות: 1. אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ 2. איפקס "שיא" ניהול קרנות נאמנות (1994) בע"מ 3. גמול סהר שרותי בורסה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. אלסינט בע"מ 2. אלביט הדמיה רפואית בע"מ 3. אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ 4. מרכזי שליטה בע"מ 5. מרדכי קלמן זיסר 6. אלרון תעשיה אלקטרונית בע"מ 7. רחל לוין 8. עמוס פיקל 9. אפרים ברנד 10. שמעון יצחקי 11. גדעון בר און 12. אברהם גורן 13. שלום זינגר 14. יהושע פורר 15. מאיר קייסרמן 16. אלימלך פירר 17. ברכה זיסר 18. עוזיה גליל 19. עמנואל גיל 20. ד"ר ארנסטו לובין 21. עמוס חורב 22. דב תדמור 23. מיכה אנגל 24. יגאל ברוכי 25. פרופ' רפאל ביאר 26. ד"ר יעקב וורטמן 27. ד"ר יורם טורבוביץ 28. פרופ' משה מני 29. פרופ' יצחק קרונזון 30. דורון בירגר 31. מרינה הרצליה, שותפות מוגבלת 1988 ("מרינה הרצליה") 32. כור תעשיות בע"מ 33. תגמולים במושבים בע"מ 34. האגודה הישראלית לקרנות מחקר וחינוך 35. אברהם קורן 36. יצחק טיבי 37. דוד שוורץ 38. יצחק טרגן 39. סיוון קריב 40. תמר קריב 41. רוני קריב 42. אמיר קריב 43. "גדיש" קרנות תגמולים בע"מ 44. "תגמולים" בע"מ 45. "קרן אור" קופת תגמולים ליד בנק אמריקאי ישראלי בע"מ 46. "קציר" קופת תגמולים ופיצויים בע"מ 47. קרן תגמולים ארגון הרופאים עובדי המדינה בע"מ 48. "בר ג'" קרן תגמולים בע"מ 49. "כנרת" קרן השתלמות בע"מ 50. קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ התייצבות לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]: 51. קרן מרכזית לפיצויי פיטורין בע"מ ליד בנק הפועלים בע"מ היועץ המשפטי לממשלה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.8.2000 בת.א. 1318/99 שניתן על ידי כבוד הנשיא מ' לינדנשטראוס תאריך הישיבה: ו' בכסלו התשס"ב (21.11.2001) בשם המבקשות: בשם המשיבים 1, 7, 8, 9, 11, 12, 20 ו-21: בשם המשיבים 2, 10, 13, 14, 15, 16, 19, 22, 23, 25, 26, 27 28 ו-29: בשם המשיבים 3, 4, 5, 17 ו-31: בשם המשיבים 6, 18, 24 ו-30: בשם המשיבים 32-51: בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד נירה להב; עו"ד אורלי גיא; עו"ד סיוון בר-חן; עו"ד אביים ברקאי עו"ד זאב שרף; עו"ד שרון בן-חיים; עו"ד מיכל אגמון; עו"ד יונתן לב עו"ד צבי אגמון; עו"ד אורי שורק עו"ד ניר כהן; עו"ד אמיר בן-ארצי; עו"ד שרון פסקרו; עו"ד סילביה גל עו"ד עודד שטייף; עו"ד ניר מילשטיין; עו"ד תומר פרסלר עו"ד נירה להב עו"ד יעל מימון פסק-דין הנשיא (בדימ') א' ברק: מהי תחולתן בזמן של הוראות חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006? האם הן חלות על הליכים בקשר לאישור תביעה כתובענה ייצוגית, לגביהם התנהלו הליכי ערעור בבית משפט זה עובר לפרסום החוק? אלה הסוגיות העיקריות הדורשות הכרעה בתיק שלפנינו. העובדות הצריכות לעניין 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט המחוזי בחיפה (מיום 16.8.2000; הנשיא מ' לינדנשטראוס), בה הורה בית-המשפט על מחיקתה על הסף של בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית. הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית הוגשה (ביום 2.11.1999) על-פי הוראות פרק ט1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק ניירות ערך). לחילופין התבקש אישור התובענה על-פי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 29). המבקשות שלפנינו הן בעלות מניות מיעוט בחברת אלסינט בע"מ (להלן: אלסינט), חברה ציבורית הרשומה בישראל, אשר מניותיה נסחרות בבורסה של ניו-יורק (New York Stock Exchange). תביעתן נסבה על טענות לקיפוח קיצוני ומתמשך של בעלי מניות המיעוט באלסינט, אשר נגרם על-ידי בעלי השליטה בחברה ונושאי משרה בה שמונו מטעמם, והסב לבעלי מניות המיעוט נזקים כספיים כבדים. המשיבים לבקשה שלפנינו הם אלסינט עצמה, בעלי השליטה בה ונושאי משרה בה וכן נושאי משרה בחברות הנתבעות שהינן בעלות השליטה בה. החלטת בית-המשפט המחוזי 2. בית-המשפט המחוזי הורה על מחיקת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, וזאת משלושה טעמים. ראשית, נפסק כי פרק ט1 לחוק ניירות ערך, הדן בתובענה ייצוגית על-פי החוק, אינו חל על המקרה, משום שניירות הערך של אלסינט נסחרים בבורסה של ניו-יורק ולא בישראל. שנית, נפסק כי תקנה 29 אינה חלה, בין היתר עקב היעדר זהות בסעד הנתבע. שלישית, נפסק כי אין תחולה במקרה הנדון להסדר של הגשת תובענה ייצוגית, הקבוע בחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), אשר נכנס לתוקף ביום 1.2.2000 (כשלושה חודשים לאחר הגשת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית), והוראותיו החליפו את פרק ט1 לחוק ניירות ערך. זאת, משום שהוראות החוק העוסקות בתובענות ייצוגיות הינן הוראות חוק מהותיות. ככאלו, אין להן תחולה אקטיבית על מעשים שבוצעו לפני כניסתו של חוק החברות לתוקף. טענות המבקשות בבקשת רשות הערעור 3. מספר טענות בפי המבקשות בבקשתן לרשות ערעור (מיום 2.10.2000). ראשית, לדעתן הסדר הגשתן של תובענות ייצוגיות בחוק החברות, הוא דיוני ולא מהותי. הוא אינו מקנה זכויות חדשות, באשר זכות תביעה אישית עומדת לתובע גם ללא אפשרות הגשתה של תובענה ייצוגית. בהיותו שכזה, תחולתו בזמן היא אקטיבית. על-כן שגה בית-המשפט המחוזי כשבחן את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית על-פי פרק ט1 לחוק ניירות ערך, שכבר בוטל בעת מתן ההחלטה. יישום הסדר התובענות הייצוגיות שבחוק החברות אינו משפיע על פעולות שנעשו בעבר. אין הוא גורר פגיעה בעקרונות של צדק, הגינות, וודאות וכיוצא באלה. טענת ההסתמכות היחידה אשר יכולים המשיבים לטעון לגבי החלת הדין החדש, היא ציפייתם לכך שייהנו מתופעת תת-האכיפה האופיינית למקרים של חברות שמניותיהן מפוזרות בידי ציבור רחב. זוהי ציפייה שאינה ראויה להגנה. שנית, גם על-פי הדין הקודם – חוק ניירות ערך – ראויה התביעה להתברר כתובענה ייצוגית. התביעה דנן מצויה בסמכותם של בתי-המשפט בישראל, על-פי כל המבחנים לקיומה של סמכות בינלאומית, ובתי-המשפט בישראל הם הפורום הנאות לבירורה. שלישית, התביעה ראויה להתברר כתובענה ייצוגית אף מכוח תקנה 29. טענות המשיבים 4. מספר נימוקים בפי המשיבים לדחייתה של הבקשה. ראשית, נטען כי הוראות חוק החברות מסדירות במפורש את תחולתו הפרוספקטיבית של החוק, בסעיף 377 לחוק, הקובע כי "תחילתו של חוק זה ... ביום כ"ה בשבט התש"ס (1 בפברואר 2000)". שנית, התחולה הפרוספקטיבית נובעת אף מתכלית החקיקה. לשיטתן, חוק החברות מרחיב את מעגל הנתבעים הפוטנציאלי בתובענות ייצוגיות, בהיותו מאפשר הגשת תובענה ייצוגית בישראל גם נגד חברות שמניותיהן אינן נסחרות בישראל, בניגוד למצב שהיה נוהג בעת תחולתו של חוק ניירות ערך. הרחבה זו מצדיקה מתן התראה מראש לנתבעים פוטנציאליים, כדי שיכלכלו צעדיהם בהתאם. טענה שלישית בפי המשיבים, וזו טענתם העיקרית, היא כי הוראות חוק החברות המסדירות את הגשתן של תובענות ייצוגיות הינן הוראות חוק מהותיות, וככאלו, תחולתן היא פרוספקטיבית. הוראות החוק הן מהותיות מכיוון שהן יוצרות יחסי שליחות בין המייצג למיוצג, וזאת אף בלא הבעת רצון מטעמו של המיוצג; עשויות ליצור יחסי נאמנות; משנות את מערך החובות והזכויות, שכן הן עלולות לחייב חברים בקבוצת המיוצגים במעשה בית-דין, ולשלול מהם זכויות תביעה מהותיות מבלי שדעתם תישמע; פוגעות בזכותם היסודית של נתבעים להתגונן בפני התובענה כנגד כל אחד ואחד מחברי הקבוצה; שוללות מן הנתבע זכות ערעור על החלטה בעניין התאמתו של התובע הייצוגי ובא-כוחו לנהל תובענה ייצוגית; פוגעות באינטרס ההסתמכות של חברי הקבוצה המיוצגים במקרה שלפנינו, אשר ציפייתם הלגיטימית הייתה כי ההליכים הפוטנציאליים נגדם ינקטו דווקא במדינה בה מתנהל המסחר במניות; וכיוצא באלה מאפיינים של הוראות חוק מהותיות. לפיכך, הדין הקובע לעניין הגשת תובענה ייצוגית הינו הדין שהיה קיים בעת האירוע נשוא התובענה. יתרה מכך, לא יהיה זה הוגן להעמיד את אלסינט בפני הסיכון הכרוך בהגשת תובענה ייצוגית כנגדה, מקום בו בטרם כניסתו לתוקף של חוק החברות, לא ניתן היה להגיש כנגדה תובענה ייצוגית בישראל על יסוד חוק ניירות ערך. טענה רביעית בפי המשיבים, ולפיה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לא כללה כל עתירה לאישור התביעה כייצוגית לפי חוק החברות, שכן בעת הגשתה חוק זה טרם נכנס לתוקפו. המבקשות אף לא ביקשו לתקן את בקשתן, ולאשרה בהתאם להוראות חוק החברות, לאחר כניסתו של החוק לתוקף. על-פי טענתם החמישית של המשיבים, מכיוון שהדין החל על הבקשה הינו חוק ניירות ערך, הרי שבצדק נדחתה הבקשה. זאת משום שפרק ט1 לחוק זה אינו חל על חברה שמניותיה נסחרות מחוץ לישראל בלבד. טענתם האחרונה היא כי תקנה 29 אינה חלה על המקרה הנדון. עמדת היועץ המשפטי לממשלה 5. היועץ המשפטי לממשלה הודיע (ביום 13.2.2001), בתוקף סמכותו לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], על התייצבותו בהליך. עמדתו (מיום 8.5.2001) תומכת, בעיקרם של דברים, בעמדת המבקשות בבקשה שלפנינו. כך, לדעת היועץ המשפטי, על-פי חוק ניירות ערך, ניתן היה להגיש תובענה ייצוגית גם בשמו של מחזיק בנייר ערך שאינו נסחר בורסה בארץ, ללא כל קשר לשאלה אם הוא נסחר בבורסה בחו"ל או שאינו נסחר בבורסה כלשהי, ואף ללא כל קשר למקום רכישתו או הצעתו, ואף אם לא הוצע לציבור כלל. נימוק זה מייתר את הצורך לדון בשאלת תחולתו בזמן של הסדר התובענות הייצוגיות שבחוק החברות. עם זאת, עמדת היועץ המשפטי היא כי ההוראות בדבר הגשת תובענות ייצוגיות שבחוק החברות הינן בעלות תחולה אקטיבית. תחולה שכזו, אינה גוררת בענייננו פגיעה לא הוגנת בציפייתם הסבירה של בעלי-הדין. אם הייתה למשיבים, בעת שעשו, לכאורה, את מעשיהם הנטענים, ציפייה לפיה לא יִתָבעו הם על-ידי כלל בעלי המניות, אין זאת ציפיה לגיטימית שיש להתחשב בה. מעבר לכך, ההסדר שבחוק החברות, בעיקרו של דבר, אינו אלא חזרה על ההסדר הקודם, אשר אין בו חידוש לעניין עצם האפשרות לנהל הליך מהסוג הייצוגי. גם מטעם זה, אין כל פגיעה בציפיות לגיטימיות של המשיבים. הדיון בבקשה 6. קיימנו (ביום 21.11.2001) דיון בבקשה (השופטים ברק, אנגלרד, ריבלין; עם פרישתו לגמלאות של השופט אנגלרד, באה תחתיו הנשיאה ביניש). בסיום הדיון הוחלט ליתן רשות ערעור כמבוקש. פסק-הדין בפרשת א.ש.ת והשפעתו על ההליכים בבקשה שלפנינו 7. ביום 2.4.2003 ניתן פסק-הדין בפרשת א.ש.ת (רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220; להלן – פרשת א.ש.ת). נדונה בו השאלה האם ניתן לבסס תובענה ייצוגית על אדניה של תקנה 29. בעקבות מתן פסק-הדין, נתבקשו הצדדים שלפנינו (החלטה מיום 10.4.2003) להביע עמדתם לעניין ההמשך ההליכים בבקשה, לאורה של הלכת א.ש.ת. המבקשות הודיעונו כי הן מעוניינות בהמשך ההליכים בבקשה זו, משום שדי בקבלת טענותיהן לעניין תחולת הסדר התובענות הייצוגיות שבחוק החברות ובחוק ניירות ערך על המקרה שלפנינו, כדי שערעורן יתקבל. אך גם אם יבכר בית-המשפט להידרש, בעניין הנדון, לתחולתה של תקנה 29, טובים סיכויי הערעור להתקבל. עמדת היועץ המשפטי לממשלה הייתה כי לאור הלכת א.ש.ת, לא ניתן לאשר את תביעת המבקשות כתובענה ייצוגית לפי תקנה 29. יחד עם זאת, נותרה המסגרת המוצקה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית על-פי הוראות חוק החברות, ולחלופין, על-פי הוראות חוק ניירות ערך. דעת המשיבים הייתה כי יש לדחות או למחוק את ההליכים שלפנינו, ככל שהם מתבססים על תקנה 29. 8. על פסק-הדין בפרשת א.ש.ת הוגשה עתירה לקיום דיון נוסף (דנ"א 5161/03 א.ש.ת ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), והיא נדחתה ביום 1.9.2005. עוד קודם לכן, הודיעונו המבקשות בענייננו (ביום 1.5.2005) כי אם תתעורר מידת תחולתה של תקנה 29, הן לא תבקשנה את שינויה של הלכת א.ש.ת, אלא תיטענה במסגרתה. על-כן, מקובל היה עליהן כי ההכרעה בערעור שלפנינו לא תמתין להכרעה סופית בעניין תקנה 29. המשיבים הסכימו לכך. לבעלי הדין ניתנה פעם נוספת רשות להשלים את טיעוניהם בכתב. בעמדותיהם העדכניות חזרו בעלי הדין על עיקר טענותיהם. המבקשות הוסיפו והפנו לשורה של פסקי דין (דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק – חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385; להלן - פרשת ברזני; ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט(1), 673; להלן - פרשת דרין) מהם ניתן ללמוד, לדבריהן - ושלא כעמדת המשיבים - על אופיין הדיוני של הוראות חוק העוסקות בהגשתן של תובענות ייצוגיות. כמו כן, שבו המבקשות וטענו כי גם לאחר פסק-הדין בפרשת א.ש.ת, עומדת בקשתן בתנאים הנדרשים לאישורה של תובענה ייצוגית לפי תקנה 29. המשיבים חלקו על עמדה זו. הם סברו כי בעקבות פסיקתה של הלכת א.ש.ת, לא מתקיימים בענייננו התנאים הנדרשים להגשתה של תובענה ייצוגית לפי תקנה 29. הם אף היו בדעה כי עמדת הרוב בהלכת א.ש.ת מאששת את ההנחה כי הזכות להגיש תובענה ייצוגית הינה זכות מהותית, שלא ניתן להקנותה באופן רטרואקטיבי. המשיבים הוסיפו כי פסיקה נוספת (רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276; להלן – פרשת שמש), מאששת את הטענה כי חוק החברות אינו חל באופן אקטיבי על בקשות אשר הוגשו לפני כניסתו לתוקף של החוק. ההליכים לאחר חקיקת חוק תובענות ייצוגיות 9. ביני לביני חוקק חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (פורסם ביום 12.3.2006; להלן - חוק תובענות ייצוגיות). סעיף 45 לחוק זה, קובע כך: 45. תחילה, תחולה והוראות מעבר (א) ... (ב) ההוראות לפי חוק זה, למעט הוראות תקנות בענין אגרות כאמור בסעיף 44, יחולו גם על בקשות לאישור תובענה ייצוגית ועל תובענות ייצוגיות, אשר היו תלויות ועומדות לפני בית משפט ביום פרסומו של חוק זה. (ג) (1) היתה תלויה ועומדת ביום פרסומו של חוק זה, בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שמתקיים בה אחד התנאים המפורטים להלן, יראו אותה, לענין מנין תקופת ההתיישנות, כאילו הוגשה ביום פרסומו של חוק זה: (א) הבקשה הוגשה שלא לפי אחד ההסדרים המפורטים בסעיפים 32 עד 43 כנוסחם ערב ביטולם בחוק זה; (ב) עילתה אינה בגדר העילות שהיה ניתן לאשר בשלהן תובענה ייצוגית לפי אחד ההסדרים כאמור בפסקת משנה (א). אף עתה, ביקשנו מהצדדים (ביום 8.3.2006) להביע בפנינו את עמדותיהם העדכניות, וזאת לאור חקיקתו של החוק. זו הפעם סברו המבקשות כי הוראות חוק תובענות ייצוגיות (למעט הוראות תקנות בעניין אגרות כאמור בסעיף 44 לחוק) הן שחלות על הבקשה. הן הדגישו כי בקשת אישור התביעה כתובענה ייצוגית, נשוא המקרה שלפנינו, הינה בקשה "תלויה ועומדת" כמשמעה בסעיף 45(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, שכן טרם ניתנה הכרעה בערעור על מחיקתה על הסף – הוא הערעור שלפנינו. לשיטתן, הליך משפטי הינו "תלוי ועומד" עד למתן פסק-דין סופי בעניינו, שאין עליו ערעור עוד. למעלה מן הצורך, ציינו המבקשות כי במרס 2005 תוקן חוק החברות. במסגרת התיקון הוסף סעיף 217א לחוק, הקובע: "הוראות סימן זה לא יחולו בשל עילה שנוצרה לפני יום כ' בחשון התשמ"ט (31 באוקטובר 1988)". הוראה זו עיגנה בחוק החברות את סעיף 54יא שבפרק ט1 לחוק ניירות ערך, אשר בוטל עם חקיקת חוק החברות. חקיקת סעיף 217א מבהירה את תחולתו האקטיבית של הסדר התובענות הייצוגיות שבחוק החברות על תביעות בעלי מניות שהוגשו לאחר תחילת תוקפו של פרק ט1 לחוק ניירות ערך, ביום 31 באוקטובר 1988, דוגמת התביעה שבענייננו. 10. אף היועץ המשפטי לממשלה הביע עמדתו ביחס לתחולת חוק תובענות ייצוגיות על הבקשה. לשיטתו, ככל שעילות התביעה נשוא בקשת האישור הן עילות שמבחינת התיישנותן ניתן היה להגיש בגינן ביום תחילת החוק בקשת אישור חדשה לחלוטין, ללא כל קשר לבקשה הנוכחית, הרי שניתן לדון בבקשה הנוכחית לפי החוק החדש. לעניין התיישנות העילות, אין המבקשות יכולות לסמוך על היות בקשתן תלויה ועומדת, מאחר שסעיף 45(ג)(1) לחוק קובע כי יראו את הבקשה כמוגשת ביום תחילת החוק. לפיכך, יש להסתכל על בקשת האישור כבקשה חדשה שהוגשה ביום תחילת החוק ועל-בסיס זה לבדוק האם עילות התביעה התיישנו. ככל שעילות התביעה טרם התיישנו, ניתן לתקן את הבקשה הנוכחית והיא תתברר לפי החוק החדש. אם עילות התביעה התיישנו עובר למועד תחילת החוק, הרי שלא ניתן לאשר את הבקשה לפי החוק החדש. במקרה שכזה, עומדות בעינן טענות המבקשות, להן שותף היועץ המשפטי, כי יש לאשר את הבקשה לפי חוק החברות או לחלופין לפי חוק ניירות ערך. 11. לדעת המשיבים חוק תובענות ייצוגיות אינו חל בנסיבות המקרה שלפנינו, מכמה סיבות. ראשית, כבר מן הטעם לפיו הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית נמחקה על-ידי בית-המשפט המחוזי ואינה "תלויה ועומדת" ביום פרסומו של החוק. הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי הינה חסרת כל נפקות בהקשר זה. שנית, אף אם ניתן להחיל את חוק התובענות הייצוגיות, הרי שהדין המהותי שבו חסר כל תחולה או נפקות לגבי הליכים שהוגשו לפני חקיקתו. החלה שכזו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של שיטתנו. למען הזהירות, טוענים המשיבים, כי החלת הדין המהותי שבחוק תובענות ייצוגיות על עילות שנוצרו קודם לחקיקתו אינה מידתית ואינה חוקתית. שלישית, כעניין של תכלית החקיקה, הרי שמטרות חוק תובענות ייצוגיות הן קידום אכיפת הדין וההרתעה מפני הפרתו, ומתן סעד הולם לנפגעים מן ההפרה. אלו הן מטרות מובהקות של המשפט המהותי, ואין להחילן לאחור. טענה רביעית היא כי גם חוק תובענות ייצוגיות אינו חל על חברה הנסחרת מחוץ לישראל. דיון 12. הערעור נסוב סביב בקשה לאישורה של תביעה כתובענה ייצוגית. אנו מצויים בשלב הנוגע להליך האישור המקדמי, שהינו כעין "מסננת" לאיתורן של תביעות אשר המסגרת של תובענה ייצוגית מתאימה לבירורן (ראו: פרשת דרין, עמ' 700). הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נשוא הערעור הוגשה בשעתו על פי הסדר שבחוק ניירות ערך. הוראותיו הן שהיו תקפות בעת הגשת הבקשה. מאז ועד היום חלו מספר שינויים חקיקתיים המסדירים את הגשתן של תובענות ייצוגיות בתחום החברות וניירות הערך, תחום בו מצויה הבקשה שלפנינו. ההסדר הנוכחי להגשתן של תובענות ייצוגיות בכלל, ובתחום החברות וניירות הערך בפרט, הוא בחוק תובענות ייצוגיות. קדם לו ההסדר בחוק החברות. לו עילות התביעה הנטענות היו נוצרות כיום, אין חולק כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית בקשר לעילות אלה הייתה מוגשת ומתבררת על-פי הוראות חוק תובענות ייצוגיות. אך מה הדין לגבי תובענה ייצוגית שמבוססת על עילה שנוצרה בעידן בו הגשת תובענות ייצוגיות הוסדרה בחוק ניירות ערך? מה הדין לגבי בקשה לתובענה ייצוגית שהוגשה בזמנו על יסוד הוראות חוק ניירות ערך? האם הוראות חוק ניירות ערך ממשיכות לשלוט על ההליכים לאישור התובענה הייצוגית? או שמא הוראות חוק החברות, אשר עמדו בתוקף בעת מתן החלטתה של הערכאה הדיונית בעניין אישור התובענה הייצוגית, הן שצריכות להסדיר את ההליכים לאישור התובענה? ואולי הליכי הבקשה נשלטים כיום על-ידי חוק תובענות ייצוגיות? התשובה לשאלות אלה תימצא בפרשנותם של דברי החקיקה שלפנינו. עלינו לפרש מהי תחולתם בזמן של החיקוקים השונים בהם הוסדרה הגשתן של תובענות ייצוגיות בתחום החברות וניירות הערך. בשלב ראשון, תידון שאלת תחולתו בזמן של חוק תובענות ייצוגיות, שהינו החיקוק העדכני המסדיר הגשתן של תובענות ייצוגיות. בשלב שני תידון שאלת תחולתם בזמן של הסדרים קודמים – חוק החברות וחוק ניירות ערך - ככל שהדבר יידרש לעניין הליכי אישור התובענה הייצוגית שלפנינו. מעמד הזמן והמשפט 13. לכל נורמה משפטית תחולה במקום ובזמן (ראו עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2), 765; להלן – פרשת ארביב; רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד (טרם פורסם) (להלן – פרשת סולל בונה); מ"ח 8390/01 אקסלרוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בג"ץ 1618/97 סצ'י נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נב(2) 542; בג"ץ 7159/02 אברהם מרדכי נ' פקיד שומה גוש דן (טרם פורסם); להלן – פרשת מרדכי; ע"פ 7853/05 רחמיאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); להלן – פרשת רחמיאן; ע"פ 3025/00 הרוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 111; להלן – פרשת הרוש; ראו גם א' ברק, פרשנות במשפט 609 (כרך שני, 1993; להלן – פרשנות במשפט)). לנורמה משפטית חדשה יכול שתהא תחולה רטרוספקטיבית, אקטיבית או פרוספקטיבית. כאשר הנורמה המשפטית היא חוק, עשוי החוק לקבוע במפורש את חלותו בזמן. בהעדר נורמה חוקתית המסדירה זאת, חופשי המחוקק לקבוע הוראות המסדירות מהי חלותו בזמן של החוק (ראו, פרשת ארביב, עמ' 775; פרשנות במשפט, עמ' 610). לחוק תהא תחולה רטרוספקטיבית, אם הוא משנה לגבי העתיד את המעמד המשפטי, התכונות המשפטיות או התוצאות המשפטיות של מצבים אשר נסתיימו או של פעולות ואירועים (מעשים או מחדלים) שנעשו או שהתרחשו לפני מועד כניסתו של החוק החדש לתוקף (פרשת ארביב, עמ' 777). החלתו של חוק חדש תהא אקטיבית, אם הוא מוחל מיידית על מצב קיים (שם, עמ' 779). משמע, חוק הוא אקטיבי אם הוא מוחל על מצב הדברים המתקיים ביום כניסתו לתוקף, ועל-כן נאמר כי חוק הוא אקטיבי (ולא רטרוספקטיבי) אם הוא נועד לשנות, והלכה למעשה משנה, את האפקט המשפטי של מצב קיים (שם, עמ' 782). תחולתו של החוק תהא פרוספקטיבית, אם הוא יוחל לגבי פעולות בעתיד או מצב שיתקיים רק בעתיד (שם, 778; להדגמתם של מושגי התחולה הרטרוספקטיבית, האקטיבית והפרוספקטיבית של חוק חדש, ראו: פרשת ארביב, עמ' 778-782, פרשת הרוש, עמ' 117-118; בג"ץ 162/80 פלוני נ' בית הדין הצבאי המיוחד, פ"ד לה(1) 292; פרשנות במשפט, עמ' 630). נקודת המוצא בשיטתנו המשפטית היא כי החוק חל מכאן ולהבא ולא למפרע (רטרוספקטיבית). זוהי החזקה הפרשנית כנגד תחולה למפרע (חזקת אי הרטרוספקטיביות של החקיקה) (ראו: פרשנות במשפט, עמ' 617; פרשת ארביב, עמ' 776-777; בג"ץ 9098/01 גניס נ' משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם); להלן – פרשת גניס; פרשת מרדכי). היא נועדה להגשים צדק, שלטון חוק, הכוונת התנהגות, ודאות ויציבות. 14. היקף תחולתו של החוק נקבע בעזרתם של כללי הפרשנות (ראו: פרשת ארביב, עמ' 775). כפי שראינו, המחוקק עשוי לקבוע (במפורש או במשתמע) מהי תחולתו בזמן של חוק (פרשת ארביב, עמ' 775). הוא עשוי לקבוע זאת ב"הוראה מפורשת בחוק ביחס לתקופת המעבר ('הוראת מעבר'). מטרתה של הוראה זו לקבוע את הדין שיחול לאחר צאת החוק ביחס להתרחשויות שאירעו לפני כניסתו לתוקף" (פרשנות במשפט, עמ' 610). גם כאשר לא קיימת בחוק הוראת מעבר, תחולתו של החוק בזמן נקבעת בעזרתם של כללי הפרשנות. תחולתו של החוק בזמן תיקבע על-פי התכלית אותה נועד החוק להגשים. "לחוק תהא אותה תחולה בזמן הנדרשת לשם הגשמת תכליתו" (פרשת ארביב, עמ' 775-776; השוו: פרשנות במשפט, עמ' 616-617). על תכלית החוק למד הפרשן בראש ובראשונה מלשון החוק. כן למד הפרשן על תכלית החוק מההיסטוריה של החוק, מהשתלבותו של החוק בחקיקה בעניינים דומים ומעקרונות היסוד של השיטה. אלה מבטאים עצמם, בין השאר, במספר חזקות באשר לתכלית החוק (ראו פרשנות במשפט, עמ' 479; פרשת הרוש, עמ' 120-121), ובכלל זה חזקת התכלית נגד תחולה למפרע. תחולתו בזמן של חוק תובענות ייצוגיות 15. מהי תחולתו בזמן של ההסדר הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות? האם הוא חל על הליכים שנפתחו לפני כניסתו לתוקף והתבססו על עילות מוקדמות לחקיקת החוק? השאלה נחלקת לשתי שאלות משנה: האחת, האם חל חוק תובענות ייצוגיות על עילות שנוצרו קודם לכניסתו לתוקף? השניה, לה נזקק ככל שנשיב לשאלה הראשונה בחיוב – האם חל חוק תובענות ייצוגיות אף על בקשות לאישור תביעה כתובענה ייצוגית, אשר נדחו בבית-המשפט המחוזי, והליך ערעור עליהן היה תלוי ועומד בפני בית משפט זה ביום כניסתו של החוק לתוקף? נדון בשתי השאלות כסדרן. 16. האם חל חוק תובענות ייצוגיות על עילות שנוצרו קודם לכניסתו לתוקף? התשובה היא בחיוב. חוק תובענות ייצוגיות אינו יוצר זכות מהותית. הוא באופיו דיוני, ותחולתו היא אקטיבית. הוראת המעבר הקבועה בסעיף 45(ב) לחוק קובעת מפורשות כי החוק חל על בקשות לאישור תובענה ייצוגית ועל תובענות ייצוגיות שהיו תלויות ועומדות בפני בית משפט ביום פרסומו של החוק. התחולה האקטיבית של חוק תובענות ייצוגיות מתבקשת גם לשם הגשמת תכליותיו. תכליות ההסדר בדבר תובענות ייצוגיות נלמדות מסעיף המטרה של החוק (סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות). הן דומות בעיקרו של דבר לתכלית של ההסדרים הקודמים בדבר הגשת תובענות ייצוגיות, עליה עמד בית משפט זה לא פעם (ראו, בין היתר: פרשת א.ש.ת; פרשת שמש; פרשת דרין, עמ' 684; פרשת ברזני; ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2), 312; ע"א 8430/99 אנליסט אי.אמ.אס ניהול נ' ערד השקעות, פ"ד נו(2) 247, 256 (לעניין תכלית הסדר להגשת תובענה ייצוגית בתחום ניירות הערך); רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 786; כן ראו א' חביב סגל, דיני חברות לאחר חוק החברות החדש, כרך א' (תשנ"ט), 554-602). תכלית זו היא, בעיקרה, הסדרת ייצוגם של פרטים שונים בידי פרט מייצג אחד בהליכים המשפטיים הנוגעים לפרטים הללו ואיחודן של תביעות רבות המבוססות על עילה זהה לכלל תביעה קולקטיבית. הסדרתה של התובענה הייצוגית, על-אף היותה מורכבת וסבוכה, היא סוגיה ה"עוסקת באופן ניהול משפט ותוצאותיו הדיוניות" (פרשת א.ש.ת., עמ' 287 לפסק-דיני). התובענה הייצוגית מאפשרת צירופן של תביעות אישיות רבות לכדי תובענה ייצוגית אחת. בצדק ציין השופט מ' חשין "כי התובענה הייצוגית לא נתכוננה - מעיקרה - כזכות מהותית וכעילת תביעה. תובענה ייצוגית, עם כל חשיבותה - וחשיבות רבה נודעת לה - אין היא אלא כלי דיוני לאיחודן של תביעות רבות תחת קורת-גג אחת" (פרשת ברזני, עמ' 417). התכלית העיקרית של חוק תובענות ייצוגיות, הנוגעת לענייננו, היא איפוא איחודן של תביעות בעלות מאפיינים דומים והסדרת יחסי הייצוג בין תובע ייצוגי לבין קבוצת תובעים, שלכולם זכות (אישית) דומה. הגשמתה של תכלית זו מצדיקה החלתו של ההסדר בדבר הגשת תובענות ייצוגיות על הליכים משפטיים המתנהלים בבתי המשפט בהווה, גם אם עילות התביעה נשוא אותם הליכים נוצרו קודם לחקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות. 17. החלתו של חוק תובענות ייצוגיות על הליכים תלויים ועומדים היא החלה אקטיבית. אין היא תחולה רטרוספקטיבית. "מבחן הרטרוספקטיביות – לעניין תכלית החקיקה - מתמקד במטרה אשר לשמה באה החקיקה החדשה" (פרשת ארביב, עמ' 779; כן ראו, פרשנות במשפט, עמ' 640). החלת חוק תובענות ייצוגיות על הליכים תלויים ועומדים משנה מצב משפטי בהווה וכן בעתיד. לחוק אין השפעה על המעמד המשפטי, התכונות המשפטיות או התוצאות המשפטיות של מצבים אשר נסתיימו או של פעולות או אירועים שנעשו או התרחשו לפני כניסתו לתוקף. החלת החוק הייתה רטרוספקטיבית אילו הוחל, למשל, על הליכי תובענות ייצוגיות שהדיון בהן הסתיים בטרם פורסם החוק או אם היה הופך תובענה אישית שהדיון בה כבר נסתיים, לתובענה ייצוגית. פועלו של החוק בענייננו שונה. החוק מסדיר מכאן ולהבא יחסי ייצוג בין תובעים פוטנציאליים ואיחודן של תובענות. הייצוג מתייחס למצב המשפטי בהווה (ובעתיד). החוק אינו קובע יחסי ייצוג ושליחות בין תובע ייצוגי לבין חברי הקבוצה לתקופה שקדמה לחוק. כך, אין לחוק השפעה על המעמד המשפטי של התובע הייצוגי לפני חקיקת החוק. בדומה, החוק אינו משנה את התוצאות המשפטיות של הליכים (אישיים או קבוצתיים) שהתנהלו והסתיימו בעבר. 18. אמת, החלת החוק על הליכים תלויים ועומדים נושאת בחובה שיפור האכיפה נגד הפרות חוק בעבר. יחד עם זאת, החוק החדש אינו מגדיר (באופן רטרוספקטיבי) מהן אותן הפרות חוק. הוא אינו מקים עילת תביעה חדשה (בדין המהותי) שלא הייתה קיימת עובר לחיקוקו (השוו: דברי השופט מ' חשין בפרשת ברזני, עמ' 403). חוק תובענות ייצוגיות אינו פוגע באינטרס ההסתמכות של נתבעים פוטנציאליים. הוא אינו משנה את כללי האחריות של הדין המהותי. כך, הוא אינו משנה את הדין המסדיר את התנהלותן של חברות ואת האיסורים בעניין קיפוח המיעוט. גם לפני חקיקתו היה על נתבעים פוטנציאליים לנהוג בעניינים אלה באופן המתיישב עם דיני החברות, החוזים והנזיקין המהותיים, התקפים בשעת המעשה. כמובן, איננו מביעים עמדה כלשהי בשאלה האם אכן היה בהתנהלות המשיבים משום קיפוח בעלי מניות המיעוט באלסינט. אין זה מעניינו של ההליך שלפנינו. כל שנאמר הוא כי אם המשיבים פעלו מתוך ציפייה כי תופעת תת-האכיפה הנוצרת בדיני ניירות ערך, כתוצאה מכך שהנזק האינדיבידואלי לכל משקיע ומשקיע הוא קטן, תביא לכך שלא תוגשנה כנגדם תביעות כלשהן, כי אז אין זו ציפייה סבירה הראויה להגנה. אף אם פעולותיהם נעשו מתוך ציפייה שלא ניתן יהיה לתובעם בתובענה ייצוגית בישראל, אלא אך ורק במקום בו נסחרים ניירות הערך של אלסינט – גם זו אינה ציפייה הראויה להגנה. אשר להרשאה הניתנת לתובע הייצוגי, אין בכוחה להשפיע על פעולות או אירועים הקשורים במעשי הנתבעים בעת היווצרותן של עילות התביעה. כמו כן, אין בה כדי להקים מעשה בית דין נגד תובע פוטנציאלי, בגין הליך שהתנהל קודם לחקיקת החוק. כל שהחוק עושה, בהיות התובענה הייצוגית "כלי דיוני, אשר נועד לפשט את ניהולן של תובענות" (פרשת דרין, עמ' 700) הוא בגדר הסדרת אופן ניהולן של תובענות ויחסי הייצוג ומכאן ולהבא. מהוראות החוק ומתכליתו מתבקשת, איפוא, המסקנה כי חוק תובענות ייצוגיות מוחל באופן אקטיבי על כל בקשת אישור ותובענה אשר תלויה ועומדת ביום כניסתו לתוקף. האם חל החוק גם על בקשות אישור ותובענות התלויות ועומדות בהליכי ערעור? 19. מסקנתנו עד כה הייתה כי על פי הוראת המעבר ולאור תכליתו, חוק תובענות ייצוגיות חל על הליכים תלויים ועומדים בקשר לעילות תביעה שנוצרו טרם חקיקתו. האם תחולה זו מתפרשת גם על הליכי ערעור המופנים כנגד מחיקתן או דחייתן של בקשות לאישור תובענה ייצוגית בערכאה הדיונית? מבחינה לשונית, אין בסעיף 45(ב) לחוק תובענות ייצוגיות התייחסות מפורשת לכך. לשונו של סעיף 45(ב) אינה קובעת מפורשות כי בתיבה "בקשות לאישור תובענה ייצוגיות ... אשר היו תלויות ועומדות בפני בית משפט" כלולים גם הליכי ערעור. יחד עם זאת, הפירוש המתבקש להוראת הסעיף – לאור תכלית החוק ולאור תפיסתנו את מהותו של ההליך השיפוטי, על שלביו השונים – הוא כי חוק תובענות ייצוגיות מוחל גם על הליכי ערעור. החלת החוק על בקשות תלויות ועומדות ביום כניסתו של החוק לתוקף, משמעה החלתו על כל בקשה שבעניינה טרם ניתן פסק-דין חלוט ביום זה, בין אם היא תלויה ועומדת ביום זה בערכאה ראשונה או בערכאת ערעור (השוו: פרשת רחמיאן, פיסקה 13). כל עוד העניין נמצא בשלב הערעור, לא הסתיימו כל ההליכים לבירור הדין ויש לראות את העניין כתלוי ועומד (השוו, פלר, "רטרואקטיביות" - מהי ואימתי?, משפטים יב (1982), 129, 134; ראו עוד: פרשנות במשפט, עמ' 642-643). בכך נמצאה לנו תשובה אף לשאלת המשנה השניה. מניין תקופת ההתיישנות של בקשה לאישור תובענה ייצוגית תלויה ועומדת 20. נמצא עד כה, כי בקשת אישור התביעה כתובענה ייצוגית אשר הערעור עליה מתברר לפנינו היא בגדר בקשה אשר הייתה תלויה ועומדת ביום כניסתו לתוקף של חוק תובענות ייצוגיות. לפיכך, מחילה עליה הוראת המעבר את הוראות החוק. בכך ניתן היה, לכאורה, לסיים את הדיון. אולם, בנסיבות המקרה הנדון, נוכח פרק הזמן הממושך שחלף בין היווצרות עילת התביעה נשוא התובענה הייצוגית ומועד הגשתה של הבקשה (2.11.1999) לבין מועד פרסומו של חוק תובענות ייצוגיות (12.3.2006), יש לדון גם בהסדר ההתיישנות הייחודי שבחוק תובענות ייצוגיות בקשר להליכים תלויים ועומדים. הסדר ההתיישנות מצוי בסעיף 45(ג), אשר זו לשונו: (ג)(1) היתה תלויה ועומדת ביום פרסומו של חוק זה, בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שמתקיים בה אחד התנאים המפורטים להלן, יראו אותה, לענין מנין תקופת ההתיישנות, כאילו הוגשה ביום פרסומו של חוק זה: (א) הבקשה הוגשה שלא לפי אחד ההסדרים המפורטים בסעיפים 32 עד 43 כנוסחם ערב ביטולם בחוק זה; (ב) עילתה אינה בגדר העילות שהיה ניתן לאשר בשלהן תובענה ייצוגית לפי אחד ההסדרים כאמור בפסקת משנה (א). 21. בנסיבות המקרה שלפנינו, אין לנו צורך להכריע בדבר משמעותה המדויקת של הוראה זו. איננו נדרשים להביע עמדה לעניין פרשנותו של היועץ המשפטי לממשלה להוראה זו. שכן בענייננו, גם בהנחה כי משמעות ההוראה היא אמנם כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שמקיימת את התנאים שבסעיף 45(ג)(1)(א) או 45(ג)(1)(ב) לחוק, רואים אותה, לעניין מניין תקופת ההתיישנות, כאילו הוגשה רק ביום פרסומו של החוק (ולא במועד הגשתה של הבקשה קודם לפרסום החוק), הרי שאין בכך כדי להביא להתיישנות הבקשה נשוא הערעור. שכן לגבי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה לפי אחד ההסדרים המפורטים בסעיפים 32 עד 43 לחוק תובענות ייצוגיות או שעילתה היא בגדר העילות שניתן היה לאשר בשלהן תובענה ייצוגית לפי אחד ההסדרים כאמור, אין חולק כי מירוץ התיישנותה נפסק כבר בעת הגשת הבקשה (המקורית) ולא ביום פרסומו של חוק תובענות ייצוגיות. בין יתר ההסדרים המפורטים בסעיפים 32 עד 43 לחוק מצוי ההסדר להגשת תובענות ייצוגיות בחוק החברות (סעיף 40). האם הבקשה בענייננו הוגשה לפי חוק החברות או שעילתה היא בגדר העילות שניתן היה לאשר בשלהן תובענה ייצוגית לפי חוק החברות? 22. אין חולק כי הבקשה המקורית הוגשה לפי ההסדר בחוק ניירות ערך וכי עילת התביעה נוצרה קודם לכניסתו לתוקף של חוק החברות. יחד עם זאת, דעתי היא כי ההסדר בדבר הגשת תובענות ייצוגיות שנקבע בחוק החברות (תוך אימוצו של ההסדר שבחוק ניירות ערך) חל גם על עילות תביעה שנוצרו קודם לחוק החברות. הטעמים בדבר תחולתו (האקטיבית) של חוק תובענות ייצוגית על עילות שנוצרו קודם לכן עומדים בעינם גם בנוגע לתחולתו האקטיבית של חוק החברות. אמנם, בעת חקיקתו של חוק החברות לא נקבעה בו הוראת מעבר מפורשת לעניין זה. אך הקביעה בדבר תחולתו האקטיבית על הליכים תלויים ועומדים ועל עילות שנוצרו קודם לכניסת החוק לתוקף מתבקשת מתכליתו של החוק. ראשית, גם ההסדר שבחוק החברות הוא באופיו דיוני ואינו יוצר זכות מהותית. הוא אינו מקים עילת תביעה חדשה ואינו מביא ליצירת כללי אחריות חדשים. שנית, החוק ביקש לאמץ לתוכו את הסדר התובענות הייצוגיות שבחוק ניירות ערך. גם מטעם זה אין הוא פוגע בציפייה מוגנת או באינטרס ההסתמכות של נתבעים פוטנציאליים. יתרה מכך, המחוקק הבהיר בסעיף 217א לחוק החברות (שנחקק במרץ 2005) כי להסדר התובענות הייצוגיות תחולה אקטיבית, בקבעו כי ההסדר חל על עילות תביעה שנוצרו החל מיום 31.10.1988 (ראו גם צ' כהן, תובענות ייצוגיות על-פי חוק החברות, שערי משפט ד(1) תשס"ה 61, 76). 23. העולה מן האמור הוא כי גם עובר לחקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות ניתן היה לאשר - בשל עילת התביעה לה טוענות המבקשות - בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי חוק החברות. די בכך כדי להימנע מהחלת הוראות ההתיישנות המיוחדות שבסעיף 45(ג)(1) לחוק. לעניין התיישנות, לא יבוא במניין הזמן שבין הגשת התביעה לבין פרסום חוק תובענות ייצוגיות. יצוין, כי העובדה שהלכה למעשה נתבקש אישור התובענה הייצוגית לפי חוק ניירות ערך וכן העובדה שהבקשה לא תוקנה עם חקיקת חוק החברות, אינה מעלה ואינה מורידה. המבחן שנקבע בחוק תובענות ייצוגיות (סעיף 45(ג)(1)(ב)) הוא מבחן נורמטיבי בדבר האפשרות לאשר בשל העילה תובענה ייצוגית לפי אחד ההסדרים שקדמו לחוק תובענות ייצוגיות, ובכלל זה חוק החברות. מבחן זה מתקיים בענייננו. בהתאם לחוק החברות ניתן היה לאשר לבעלי מניות המיעוט באלסינט, חברה ציבורית הרשומה בישראל, הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבים בעילה של קיפוח בעלי המניות. ניהול ענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח בעלי המניות שלה הקים עילת תביעה שניתן היה להגיש בגינה תובענה ייצוגית. אוסיף, כי נוכח מסקנותיי בעניין חוק תובענות ייצוגיות וחוק החברות, אין אני נדרש להכריע בשאלת תחולתו של הסדר התובענות הייצוגיות שבחוק ניירות ערך על ענייננו. בשולי הדברים אוסיף כי כשלעצמי, נוטה אני לדעה כי גם לפי ההסדר בחוק ניירות ערך, ניתן היה להגיש תובענה ייצוגית בעילה זו כנגד חברה ישראלית, גם אם מניותיה נסחרות בבורסה מחוץ לישראל. ואולם, נוכח מסקנותיי בעניין חוק תובענות ייצוגיות וחוק החברות, השאלה אינה טעונה הכרעה במקרה שלפנינו. התוצאה היא אפוא כי הערעור מתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין מחיקת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מתבטל. הדיון בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית מוחזר אל בית-המשפט המחוזי, על-מנת שזה ידון בה על-פי הוראות חוק תובענות ייצוגיות. המשיבים ישאו בהוצאות המבקשות בהליך שלפנינו בסך כולל של 25,000 ₪. ה נ ש י א (בדימ') הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה. ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' ברק. ניתן היום, כ"ג בכסלו התשס"ז (14.12.2006). ה נ ש י א (בדימ') ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 00070280_A26.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il