מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק רע"א 7025/10 בבית המשפט העליון רע"א 7025/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל המבקשות: 1. מנורה חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.8.10 בע"א 14951-01-09 שניתן על-ידי כבוד השופטים ש' שטמר, ב' בר-זיו וד"ר ע' זרנקין בשם המבקשות: עו"ד ע' שגיא בשם המשיב: עו"ד ע' אוריון פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים, ש' שטמר, ב' בר זיו וד"ר ע' זרנקין), בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א' אליקים), אשר קיבל תביעת שיבוב שהוגשה על ידי המשיב, המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) נגד המבקשות. 2. ביום 14.11.1999 נפגע מר סלאח אלדין פואז (להלן - הנפגע) בתאונת דרכים שהתרחשה שעה שנסע ברכבו ממקום עבודתו לביתו. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. הנפגע פנה למוסד בתביעות לקבלת גמלאות מענף נכות בעבודה ומענף הנכות הכללית. לנפגע הוכרה נכות בשיעור של 10% במסגרת תביעתו לנכות בעבודה ונכות בשיעור 71% במסגרת תביעתו לנכות כללית. סעיף 320(ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) מקנה לנפגע את האפשרות לבחור את מסלול הגמלאות המיטיב עימו, ומחייב את המוסד לשלם גמלאות בהתאם לבחירת הנפגע. בענייננו, בחר הנפגע לקבל את הגמלאות בענף הנכות הכללית. המוסד שילם לנפגע את הגמלאות והגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעת שיבוב נגד המבקשות, חברות ביטוח, בגין הגמלאות ששילם בענף הנכות הכללית. התביעה הוגשה מכוח ההסכם הקיים זה שנים רבות בין חברות הביטוח לבין המוסד ואשר מקנה למוסד זכות שיבוב של 55% מהגמלאות ששילם. יצוין, כי במקרה דנא הגיש הנפגע אף תביעה נגד המבקשות. תביעה זו הסתיימה בפשרה, במסגרתה הוסכם כי מהפיצויים שישולמו לנפגע ינוכו הגמלאות להן היה זכאי הנפגע במסגרת נכות מעבודה. המבקשות טענו, כי המוסד זכאי לשיבוב של הגמלאות מענף הנכות בעבודה בלבד. 3. ביום 19.12.2008 קיבל בית משפט השלום את תביעת המוסד. בית משפט השלום קבע, כי נוכח הוראות ההסכם, מששילם המוסד לנפגע גמלאות בענף הנכות הכללית לפי בחירתו, עומדת לו זכות לתבוע שיבוב מהמבקשות. לצד זאת, קבע בית המשפט כי המוסד רשאי לתבוע שיבוב רק בגין אותו חלק מהנכות הכללית אותו ניתן לייחס לתאונה. מדובר, כך נקבע, ב-28% מתוך 71%. המבקשות ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי וערעורן נדחה. המבקשות הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 4.4.2011 ניתן פסק דין בבקשת רשות הערעור על ידי בית משפט זה. פסק הדין בוטל בהחלטה מיום 5.4.2011 מחמת שניתן על ידי דן יחיד תחת מותב שלושה. לפיכך, הועבר התיק להכרעתנו. החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. 4. השאלה הראשונה בה עלינו להכריע הינה האם זכאי המוסד לתבוע שיבוב של תגמולים ששילם לנפגע בענף הנכות הכללית, כאשר במקביל הוכרה לנפגע נכות בשיעור אחר בענף נפגעי עבודה. ההכרעה בשאלה זו, כפי שקבעו הערכאות דלמטה, היא בחיוב. כאמור, תביעת המוסד מתבססת על הוראות ההסכם הקיים בינו לבין חברות הביטוח. הסכם זה נחתם בשנת 1979 והוא נועד להסדיר באופן כולל את מערך היחסים בין המוסד לחברות הביטוח (לבחינת הוראות ההסכם ותכליתו ראו, דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ס(4) 132 (2006)). סעיף 3 להסכם קובע, כי : "שילם או משלם המוסד - על-פי הוראות החוק - גמלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן - התביעה), והחברה אחראית - על-פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח - לפצות את אותו נפגע מכוח היותה המבטח של השימוש בעלי הרכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע, בפוליסה שהייתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד..." עינינו הרואות, כי הסעיף מתייחס לסכומים שהמוסד "שילם או משלם". היינו, לסכומים שהמוסד שילם לנפגע בפועל, מכוח הוראות החוק ובעקבות תאונת דרכים. כאמור, החוק מקנה לנפגע את האפשרות לבחור את מסלול הגמלאות המועדף עליו. מששילם המוסד לנפגע גמלאות מכוח בחירתו, הרי שהגמלאות אשר שולמו על ידו בפועל שולמו "על-פי הוראות החוק". משכך, מתקיים התנאי הקבוע בסעיף לזכות השיבוב של המוסד. העובדה כי הנפגע גם זכאי לקבל גמלאות מכוח ענף נכות בעבודה, אינה משפיעה על עצם זכותו של המוסד לתביעת שיבוב מהמבטח. בהקשר זה כבר נקבע בעבר, כי הוראות ההסכם מבחינות באופן מפורש בין גמלאות ששולמו ומשולמות בפועל לנפגע לבין גמלאות אותן הוא זכאי לקבל (ראו, רע"א 6376/07 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 20.6.2010)). לפיכך, ניתן להניח כי לוּ הייתה זכות השיבוב של המוסד מוגבלת במקרים של תאונת עבודה לגמלאות שהיה זכאי הנפגע לקבל בענף נכות מעבודה ולא חלה על הגמלאות ששולמו בפועל בענף נכות כללית, היה הדבר בא לידי ביטוי בלשון ההסכם. מכך נובע, כי עצם העובדה הנפגע הוכר כזכאי לקבלת תגמולים בענף נכות עבודה אינה שוללת מהמוסד את האפשרות לתבוע שיבוב בגין תגמולים ששילם בפועל בענף הנכות הכללית. לא מצאנו בטענות המבקשות טעם המצדיק פרשנות אחרת להוראות הסעיף. עוד יצוין, כי המבקשות טוענות, שקביעה זו עלולה להביא למצבים בהם תיווצר חוסר אחידות בין הגמלאות שינוכו מהפיצוי לנפגע ובין הגמלאות שייתבעו בתביעת השיבוב בין המוסד למבטח. איננו רואים מקום להידרש בהרחבה לטענה זו. זאת, נוכח העובדה כי בנסיבות העניין נקבע סכום הגמלאות שינוכה מהפיצויים שנפסקו לטובת הנפגע במסגרת הסדר פשרה בינו לבין המבקשות. הסדר הפשרה האמור אף נחתם לאחר שלנפגע הוכרו גמלאות אף בענף הנכות הכללית. 5. לצד האמור יודגש, כי זכותו של המוסד לשיבוב מוגבלת אך לאותם תגמולים ששולמו בגין גמלאות הקשורות בקשר סיבתי לתאונה (ראו, רע"א 8244/08 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 17.3.2009)). השאלה המתעוררת בהקשר זה הינה, כיצד יש לבחון מהן אותן גמלאות הקשורות בקשר סיבתי לתאונה. לטענת המבקשות, משנקבע על ידי הוועדה הרפואית לעניין נכות שבעבודה כי אחוז הנכות בעבודה הוא 10%, הרי שקביעה זו מחייבת את המוסד ולא ניתן לסטות ממנה. לטענת המבקשות, יש ללמוד זאת מהאמור בסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים). כפי שקבעו הערכאות דלמטה, אין מקום לקבל טענה זו. סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע, כי אם נקבעה דרגת נכות לנפגע "על פי כל דין" בקשר עם הפגיעה בתאונת הדרכים, תחייב הקביעה לצורך הדיון בתביעה לפי חוק הפיצויים. היינו, עניינו של הסעיף הוא בקביעת דרגת הנכות של הנפגע לצורך תביעת הנזיקין שמגיש הוא נגד המזיק או המבטח. אין באמור בסעיף זה כדי לחייב את המוסד במסגרת תביעת שיפוי נגד המבטח. לצד זאת, חובה לציין כי במקרים בהם כל הגמלאות המשולמות לנפגע על ידי המוסד נקבעות בענף לנפגעי עבודה על ידי הוועדות הרפואיות של המוסד (ועל כן מהוות קביעה "על פי כל דין" לצורך סעיף 6ב לחוק הפיצויים), יהא המוסד זכאי לשיבוב בגין מלוא הסכום ששולם. זאת, שכן יש לראות גמלאות אלה כקשורות בקשר סיבתי לתאונה (ראו, רע"א 8244/08 הנ"ל). בניגוד לטענת המבקשות, אין ללמוד מכך כי במקרים בהם נקבעת דרגת נכותו של הנפגע על ידי אגף הנכות הכללית, לא יכול המוסד להוכיח כי חלק מהנכות קשורה בקשר סיבתי לתאונה. בהקשר זה נקבע, כי יש לבחון מהו החלק היחסי מהגמלאות ששולמו, הקשור בקשר סיבתי לתאונה. רק בגין אותו חלק הקשור לתאונה יוכל המוסד לתבוע תביעת שיבוב (ראו, רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז4) 350 (2003); רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (טרם פורסם, 29.3.2009)). בענייננו, בית משפט השלום קבע, כממצא עובדתי, כי מתוך נכות הכללית שהוכרה לנפגע בשיעור של 71%, ניתן לייחס לתאונה שיעור של 28%. משכך, נקבע כי המוסד יהא זכאי לקבלת פיצוי מהמבקשות בשיעור של 39.4% (הוא היחס בין 28 ל-71) מהסכום בו היו חבות המבקשות לשלם למוסד לפי ההסכם. קביעה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי ואף אנחנו לא מצאנו מקום להתערב בה. 6. סיכומם של דברים הוא כי ערעור המבקשות נדחה. המבקשות יישאו בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיב בסך 10,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לחוות דעתו של חברי השופט גרוניס. אבקש להוסיף לדבריו זוית נוספת: על פרשנות הוראות השיפוי שבהסכם בין חברות הביטוח למוסד לביטוח לאומי להיות תכליתית ולהיות הוגנת. משמען של שתי אלה הוא, כי יש להידרש לנסיבות התיק באופן מהותי ולא פורמליסטי. העובדה שהמחוקק מאפשר לנפגע תאונה לבחור בין מסלולים אינה יכולה לפטור את המבטחים משיבוב המוסד לביטוח לאומי, כל עוד בתוצאות התאונה עסקינן. לא לכך כיון ההסכם, ותוצאה אחרת לא תהיה הוגנת כלפי המוסד לביטוח לאומי. הוא הדין לעניין הקשר הסיבתי, שאף לגביו יש לנקוט מבט מהותי ולא פורמליסטי, כגישת המבקשות. אילו נתקבלה שיטתן, שוב לא היתה מוגשמת תכלית הדין וההסכם לפיצוי ראוי על פי הקביעות העובדתית, וההגינות לא היתה מושגת. התוצאה שאליה הגיעו בתי המשפט הקודמים נכונה איפוא. כאמור מצטרף אני לחוות דעתו של חברי. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, כ"א באב תשע"א (21.8.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10070250_S05.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il