בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
7015/99
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערערת: בי.גי. אסיסטנט לימטד
נגד
המשיבה: הרטה פלג
ערעור
פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
השלום
בתל-אביב-יפו בבש"א 130121/99, מיום
27.9.99
שניתנה על ידי כבוד השופט א' קידר
בשם
המערערת: עו"ד איתן סגל
בשם
המשיבה: עו"ד א' שטיינהרץ
פסק-דין
1. ערעור על החלטתו של בית משפט השלום
בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' קידר) מיום 27.9.99 בבש"א 130121/99, בה דחה בית
המשפט את הבקשה, כי יפסול עצמו מלישב בדין בת.א. 45352/93.
2. המערערת הינה חברה העוסקת בטיפול ובהסדרת
פנסיה לישראלים על פי האמנה לבטחון סוציאלי ישראל-גרמניה. המערערת פעלה, בין היתר,
על דרך של הסדרת הלוואות לזכאים לפנסיה, על מנת לאפשר להם לרכוש את זכויות הפנסיה.
סילוק ההלוואה התבצע מן הגימלה החודשית. מנגנון זה וחוקיותו, עמד ועומד לדיון בבתי
המשפט השונים, בין בתביעותיה של המערערת ובין בתביעות של לווים בהסדר האמור. הוא
אף הובא בפני לא פעם במסגרת ערעורי פסלות שלאחד מהם (ע"א 6812/98 בי גי'
אסיסטנס לימיטד נ' גיזלה פרוינד, טרם פורסם) אתייחס בהמשך.
3. עקב ריבוי התיקים בעניינים אלה, החליט נשיא
בית משפט השלום בתל-אביב-יפו דאז (השופט דן ארבל) לנתב את כל תיקי המערערת לדיון
בפני השופט א' קידר. המערערת עתרה כנגד החלטה זו וביקשה שינויה. בקשתה נדחתה, בין
היתר, על יסוד הקביעה כי דיון בעניינים אלה בפני אותו שופט ימנע פסיקה סותרת.
הוגשה מטעמה גם עתירה לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ (בג"ץ 5812/96). נטען
בעתירה, כי ריכוז הדיונים בענייניה של המערערת בפני אותו שופט עלול לפגוע במערערת,
הן בשל התמשכות הדיונים, הן בשל מראית פני הצדק והן בשל החשש, כי השופט יגבש דעה
לגבי עדיה של המערערת, שיופיעו בפניו השכם והערב בכל התביעות. בית משפט זה דחה
(ביום 19.8.96) את העתירה. בהחלטה צויין, בין היתר, כי:
"...
על פני הדברים, הוראתו של נשיא בית משפט השלום מתחייבת מאופיין של התובענות ונעוצה
בהסדרים המינהליים הדרושים להבטחת תקינותה ויעילותה של הפעילות השיפוטית של בית
המשפט; ואין בעתירה כדי להצביע על כך שבבסיס ההוראה עומדים שיקולים זרים או
שיישומה כרוך בתוצאות שהדעת אינה סובלתן".
4. בעקבות החלטה זו, נמשכו הדיונים בתיקי
המערערת, בפני השופט א' קידר. ביום 1.9.99 נתן השופט קידר פסק דין בת.א. 58937/91
(בי ג'י אסיסטנס נ' פליציה גורה). פסק דין זה (להלן: "ענין גורה")
הוא העומד ביסוד בקשת הפסלות שעקב דחייתה הוגש הערעור שבפני. מטעם זה, מצאתי לנכון
להביא קטעים נרחבים ממנו:
"על
פי האמור בכתב התביעה החל מחודש אוקטובר 1991 חדלה הנתבעת לפרוע את הלוואת התובעת,
בכך שהורתה להעביר את כל 1/3 הרנטה לחשבונה בישראל ( ולא רק 100 מ"ג). לפיכך
הגישה התובעת את תביעתה לתשלום יתרת החוב. הנתבעת הגישה בקשת רשות להגן וניתנה לה
רשות להתגונן רק בשאלה של פגיעה בעקרון תום הלב בעת המו"מ לחתימת
ההסכם...יצויין, כי גם אל הסיכומים השתרבבו במכוון או שלא במכוון עובדות הידועות
לצדדים מתיקים אחרים באותו ענין. אין לי אלא להדגיש, כי הממצאים והמסקנות מתבססים
אך ורק על מה שהונח בפני בתיק זה ואין אני עושה כל שימוש בעובדות שהוכחו או נדחו
בתיקים אחרים באותו ענין...מטעם התובעת העיד עו"ד איתן סגל, שהיה סמנכ"ל
הארגון בתקופה הרלוונטית והוא אשר שוחח גם עם עו"ד גורה באשר להסכם של אמה
ושל אביה...עו"ד סגל נחקר במשך מספר ישיבות. עקר טעוני הנתבעת מבוססים על
עדותו של עו"ד סגל כי ביום החתימה על ההסכם לא יכול היה לחשב במדוייק את סכום
ההלוואה...כאשר מדובר בהעמדת הלוואה או אשראי חייב המקבל לדעת מהו סכום ההלוואה,
או מהו סכום האשראי שמעמידים לרשותו, אין המדובר בעסקאות רבות שבהן האשראי הוא
בלתי מוגבל בסכום. מדובר על אשראי שניתן למטרה ספציפית ואשר התובעת על פי חישוביה
המוקדמים יכולה היתה לדעת מראש על-פי נתוני פתיחה וחישובים אקטואריים מהו גובהו.
ייתכן שלאחר אישור הרנטה יהיה שינוי כלשהו בסכום האשראי, אך העיקרון יהא סדר הגודל
של האשראי ברור למי שמקבל אותו. במקרה שלפנינו לא צויין גובה האשראי ולפיכך יש בכך
משום חוסר תום לב בשלב של טרם כריתת ההסכם. זהו פרט מהותי ובעיקר כאשר גובה אשראי
זה עולה על גובה ההשקעה ב- B.F.A, ובהסתרתו יש משום חוסר תום לב."
בעקבות מתן פסק הדין פנתה המערערת לבית המשפט וביקשה, כי
יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעתה נגד המשיבה. לענין זה טענה המערערת, כי התקשרה
עם הפונים אליה בחוזה אחיד על פי נוסחו ומשנקבע בענין גורה כי ההסכם נגוע
בחוסר תום לב, חרץ בית המשפט דין לגבי יתר התביעות שהגישה המערערת.
5. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בהחלטתו ציין,
כי פסק הדין בענין גורה התייחס במפורש ל"מקרה שבפנינו" וכי אין
בו קביעה כוללנית, שכן לו היתה המערערת מציינת, במסגרת המשא ומתן לחתימת הסכם
ההלוואה את גובה ההלוואה או האשראי שיינתן היתה טענת ההגנה נדחית. כראיה לכך, הביא
בית המשפט הליך אחר, בו קבע, כי לנתבע שם הוסברה מהותו של ההסכם והוא הבינה והחליט
להתקשר בהסכם. בית המשפט הוסיף וקבע:
"לא
יתכן כי לאחר כל מספר פסקי-דין אשר בכל אחד מהם אני מוצא ממצאים ומגיע למסקנות
המתחייבות מאותם ממצאים תוגש בקשת פסילה. המדובר באותם הסכמים ויש לתת להם פרוש
זהה בנסיבות זהות ופרוש שונה בנסיבות שונות וכך עשיתי בעבר וכך אעשה
בעתיד...יעילות הדיון מצדיקה שמיעת כל התיקים בפני שופט אחד אשר גם התמחה בכל הדינים
והעיסקאות הנוגעות לתיקים אלה ובכך ימנעו פסיקות שונות לגבי אותם חוזים בנסיבות
דומות."
6. בערעור שבפני טוענת המערערת, כי פסק הדין
בענין גורה נסמך אך על נוסח הסכם ההלוואה ואין לו דבר וחצי דבר עם נסיבות
חיצוניות אחרות, שאפשר שהן ייחודיות לאותו מקרה. מטעם זה, ממשיכה המערערת וטוענת,
חלה קביעתו של בית המשפט בעניין גורה גם על יתר התיקים הנדונים בפני בית המשפט
ואשר עניינם באותו חוזה אחיד ששימש אותה לצורך התקשרויותיה. לשיטתה של המערערת
מצביע פסק הדין בעניין גורה על אימוץ גישה חדשה בהתייחס לתביעותיה של המערערת -
גישה המתמקדת בנוסח החוזה האחיד. לפיכך, טוענת המערערת, אין לגזור גזירה שווה מפסק
דיני בע"א 6812/98, שכן שם נדחה הערעור על בסיס הקביעה שהממצאים ששימשו עילה
לטענת הפסלות התבססו על הכרעות עובדתיות ראייתיות. מן הטעמים הללו, טוענת המערערת,
מעורר פסק הדין בעניין גורה "חשש ממשי אובייקטיבי עד כדי ודאות, של
דיעה קדומה."
7. המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. לטענתה, בשונה
מעניין גורה, לא הוגבלה הגנתה כלל ולא הצטמצמה לטענה בדבר חוסר תום לב.
אדרבא - טענת חוסר תום לב לא הועלתה כלל על ידיה ועיקר הגנתה מתמקדת בהכחשת טענת
המערערת כי ניתנה לה הלוואה. משכך הם פני הדברים, טוענת המשיבה, אין לפסק הדין
בענין גורה כל נגיעה לעניינה, ובקשת הפסילה ( כמו גם ערעור הפסלות) הוגשה
כמצוות אנשים מלומדה - יחד עם בקשות פסילה וערעורי פסילה נוספים שהוגשו בתיקים
אחרים.
8. לאחר הגשת תגובת המשיבה הגישה המערערת
"בקשה להוסיף להודעת הערעור" ובה היא מפרטת אירועים מאירועים שונים
שהתרחשו לאחר הגשת ערעורה - אירועים המחזקים, לשיטתה, את טענותיה בדבר משוא הפנים
שמגלה השופט קידר כלפיה. לא מצאתי לנכון לפרט אירועים אלה או להידרש להם. אם סברה
המערערת, כי אירועים אלה מקימים עילת פסלות היתה בידה האפשרות להגיש בקשת פסילה
לשופט קידר עצמו. ערעור פסלות אינו מהווה ערכאה ראשונה לעניין העלאתן של טענות
פסלות שלא הועלו בפני ערכאה ראשונה (ע"א 4338/98 שלוה וונצובסקי נ' הבנק
הבינלאומי הראשון, טרם פורסם).
9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדחות את
הערעור. לא מצאתי, כי פסק הדין בעניין גורה יוצר עילה המביאה לפסלותו של
השופט קידר מלהמשיך ולדון בת.א 45352/93. עיון בפסק הדין בעניין גורה מעלה,
כי זה ניתן תוך התמקדות בעובדות ובראיות שהוצגו בפני בית המשפט במסגרת אותו הליך
בלבד, תוך סינון טענות וראיות שהשתרבבו מתיקים אחרים. עוד עולה, כי הכרעת בית
המשפט ניתנה לאחר שמיעת עדויות רבות באשר להליך ניהול המשא ומתן בין הצדדים שם,
וכי לא נקבע בה ממצא עובדתי או משפטי המתייחס באופן בלעדי להסכם ההלוואה, במנותק
מן המשא ומתן שקדם לחתימה עליו. מטעם זה, השיקולים והנימוקים שעמדו ביסוד פסק דיני
בע"א 6812/98 (ואשר פורטו בסעיפים 8-11 לפסק דיני זה) יפים גם לדחיית הערעור
כאן. זאת ועוד, כעולה מתגובת המשיבה כאן ומכתב ההגנה שהגישה בהליך נשוא ערעור
הפסלות, לא העלתה המשיבה כל טענה שעניינה חוסר תום לב ולפיכך, אין ניתן להבין כיצד
עשויה הכרעה בסוגיה זו, במסגרת הליך אחר, לעורר חשש ממשי לקיום משוא פנים של בית
המשפט בהליך כאן.
הערעור נדחה איפוא. המערערת תישא בהוצאות
המשיבה בסך 5,000 ש"ח.
ניתן היום, כ' בשבט התש"ס (27.1.2000).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99070150.A01/דז/