רו"ח יצחק חדד נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 7014/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7014/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון העותר: רו"ח יצחק חדד נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) 3. משטרת ישראל 4. ח"כ ציפורה מלכה לבני 5. ח"כ יואל חסון 6. משה יורם שחורי 7. עו"ד איתן הברמן 8. משרד מבקר המדינה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד זרי חזן; עו"ד מיטל לופוליאנסקי בשם המשיבים 3-1, 8: עו"ד מיטל בוכמן שינדל בשם המשיבה 4: בעצמה בשם המשיב 5: בעצמו בשם המשיב 6: עו"ד עמית חדד בשם המשיב 7: בעצמו פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. העותר שימש כגזבר מפלגת "קדימה" בשנים 2012-2005, ובשנת 2011 הגיש שתי תלונות במשטרה שבהן נטען כי בכירים במפלגה, ובראשם המשיבים 7-4, ביצעו שורת עבירות פליליות חמורות לרבות שוחד; זיוף והטיית תוצאות הבחירות המקדימות לראשות המפלגה; שימוש לא חוקי בכספי מפלגה; החזקת מאגרי מידע בלתי חוקיים; ביצוע מעקבים בלתי חוקיים אחרי מר בנימין נתניהו בעת מערכת הבחירות לכנסת ה-18; והשמדת מסמכים וראיות "בהוראת משרד המבקר המדינה". העתירה הוגשה ביום 8.9.2016, והסעד שהתבקש בה הוא מיצוי החקירה, לאחר שבחלוף כחמש שנים טרם קיבלו המשיבים 3-1 (להלן ולרבות המשיב 8: המדינה) החלטות בעניין התלונות שהגיש העותר. נתאר בתמצית את השתלשלות העניינים בעתירה. 2. ביום 30.11.2016 הודיעה המדינה כי כל תלונותיו של העותר נבדקו, "במסגרת השלמת הטיפול בפרשה הכוללת והמסועפת" – ונסגרו. העותר נתבקש להגיב להודעה והודיע כי הוא עומד על עתירתו, וזאת בין היתר לנוכח בקשתו לתקן את העתירה משנחשף, במסגרת הליך פלילי המתנהל בעניינו שלו, לחומרים נוספים שנטען כי מצביעים ביתר שאת על צורך לפתוח בחקירה פלילית בעקבות התלונות (להלן: המסמכים שבמחלוקת). יוער כי המדינה ביקשה שהמסמכים שבמחלוקת יושמדו, משנטען כי מדובר ב"מסמכי משטרה פנימיים" שאופן העברתם לעותר נבדק, ו"אין מקומם בידי העותר, ואף לא כנספחים לעתירה בפני בית משפט נכבד זה". בהחלטה מיום 31.1.2017 נקבע כי העותר יגיש עתירה מתוקנת שלאחריה יוגשו תגובות המשיבים, "למען הסדר הטוב וכדי שבפני בית המשפט יונח טיעון מסודר במסמך אחד מטעם כל בעל דין" (החלטת השופט (בדימ') צ' זילברטל); ועוד נקבע כי המסמכים שבמחלוקת יצורפו במעטפה סגורה לעיון בית המשפט והמדינה בלבד. 3. בעתירתו המתוקנת מיום 21.2.2017 (להלן: העתירה) שב העותר ומבקש כי נורה למדינה לנמק מדוע לא בוצעה חקירה פלילית ראויה. העותר מפרט שורה ארוכה של פעולות לא תקינות שביצעו לכאורה גורמים במפלגת "קדימה", ושתוארו בתלונות שהגיש למשטרה; והוא מוסיף ומציין שהוגש כתב אישום נגדו בגין פעולות שביצע במסגרת תפקידו במפלגה (ההליך עודנו מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"פ 31235-05-16)). בעתירה נטען כי המדינה לא עמדה בחובתה לערוך חקירה פלילית ראויה וממצה בגין התלונות שהגיש העותר, כשבין היתר השתהתה באופן בלתי סביר; מסרה הודעות סותרות; וטענה שנערכה "בדיקה מקדימה" לפני חקירה פלילית, בשל המסגרת הפוליטית של המעשים הנטענים – במועד שבו טרם פורסמה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה שמסדירה את ביצוען של "בדיקות מקדימות". בהתייחס להודעות שנמסרו לו על סגירת התלונות, העותר טוען כי דינן בטלות – משום שניתנו בחוסר סמכות; בשיהוי כבד; משיקולים לא ענייניים; ובהתייחס למשיבים 6 ו-7 בלבד, ולא למשיבים 4 ו-5. בהתייחס למסמכים שבמחלוקת, העותר מתנגד להשמדתם בטענה ש"חשיפתם נדרשת למען עשיית הצדק והדין", ובגדרי ההליך הפלילי בעניינו הוסכם שהם מהווים "חומרי חקירה". המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף. המדינה מפרטת כי תלונותיו של העותר נבדקו, ראשית בהליך של בדיקה מקדימה ולאחר מכן בגדרי חקירה פלילית בנוגע לחלק מן הטענות, ש"נוהלה במשך זמן רב ובהיקף ניכר"; ובגדרי הפרשה הוחלט על הגשת כתבי אישום נגד העותר ואחרים, וכן על סגירת תלונותיו של העותר, כפי שהודע לו ביום 30.11.2016. לעותר עומדת זכות ערר על החלטת הסגירה, שהמועד למימושה הוארך לבקשת ב"כ העותר – אך העותר לא מיצה את ההליך האמור אל מול הרשות המבצעת ותחת זאת בוחר לעמוד על העתירה, שהיא אפוא לכל הפחות מוקדמת. המדינה דוחה את טענות העותר המופנות נגד ההודעות על סגירת התלונות, ומטעימה כי הן ניתנו לאחר שבוצעה חקירה ראויה, לרבות קיום הליך "בדיקה מקדימה" כדין, ומשיקולים ענייניים ומקצועיים בלבד. המדינה שבה ומבקשת כי המסמכים שבמחלוקת יושמדו הואיל ו"לא צריכים היו להימסר", ומציינת כי הם ממילא אינם מבססים את תלונותיו של העותר. יתר המשיבים מצטרפים לעמדת המדינה, כשהמשיבים 4 ו-5 טוענים כי העתירה רצופה "דברי בלע" ו"דמיונות שווא", וכל תכליתה לפגוע בהם באופן אישי ולהכפישם לאחר שהם הגישו נגד העותר את התלונה שבעקבותיה נפתח ההליך הפלילי בעניינו. 4. דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. סעיפים 64 ו-65 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מסדירים את הזכות לערור "על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין". ככל שפלוני מעוניין להשיג על החלטה כאמור – זכות זו הופכת לחובה; ולא ניתן לעקוף את ההסדר הקבוע בחוק באמצעות עתירה לבית משפט זה (ראו למשל, בג"ץ 7826/16 פלוני נ' רשות המסים לישראל (11.1.2017); בג"ץ 6222/10 חסן נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (13.10.2010)). נדמה שאף העותר מודע לדברים, משביקש מהמדינה ארכות להגשת ערר ואלה ניתנו לו. יוער כי לא מצאנו ממש בטענות העותר שבעטיין מבוקש לדון בעתירה חרף אי-הגשת ערר, כגון שההודעות על סגירת תלונותיו הן בטלות משום שלא ניתנו לאחר שבוצעה חקירה מקיפה דיה או שיסודן בשיקולים זרים; וכך או אחרת, מקומן של טענותיו בשלב זה הוא בקרב גורמי מערכת אכיפת החוק, לפי הוראות החוק הנזכרות לעיל. מובן כי ככל שיבקש העותר להשיג על תוצאות הערר לאחר שזה יוכרע, טענותיו שמורות לו. 5. סוף דבר, העתירה דנן מוקדמת והיא נדחית על הסף. בידי העותר להגיש ערר, ובנסיבות העניין וככל שהמועד (לרבות ארכות שניתנו) חלף, מן הראוי כי המדינה תאריך את המועד להגשתו לפרק זמן נוסף; וככל שיוגש חזקה עליה כי תשקול את הטענות באופן ענייני ובתוך פרק זמן סביר, בהתחשב בהיקף החומר וברגישות העניין. בהתייחס למסמכים שבמחלוקת, לא מצאנו להורות במסגרת זו על השמדת העותקים שממילא מצויים בידי העותר, ואולם אל לו לעשות בהם שימוש כלשהו אלא אם וככל שיותר לו. בהינתן פרק הזמן הממושך עד לקבלת החלטה בדבר סגירת תלונותיו של העותר, מחד גיסא; והעובדה שהעותר עמד על עתירתו חרף החובה למיצוי הליכים בשלב זה, מאידך גיסא – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג בסיון התשע"ז (‏7.6.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16070140_G18.doc זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il