מרינה דולינגר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7011/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7011/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית המערערת: מרינה דולינגר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בת.פ. 40236/08, מיום 20.7.09, שניתן על ידי השופטת י' שיצר תאריך הישיבה: י' באדר התש"ע (24.02.10) בשם המערערת: עו"ד אמסלם אביטל בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד רוסו דותן גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בחודש ספטמבר 2008 קשרו רון דולינגר, בן זוגה של המערערת (להלן: רון), חברו הקרוב – שאול דודלזק (להלן: שאול) ואחד – עזרא ירון (להלן: ירון) לעשות עסקה בסם מסוכן. אותה עת הועסקה המערערת באחד מסניפי הדואר בתל-אביב, ולבקשתו של רון היא איתרה תיבת דואר שהיתה רשומה על שמו של מואיז זנזורי והפעילות בה היתה נמוכה, מתוך כוונה שירון יוכל לעשות בה שימוש תכוף. בעקבות כך הסליק מאן-דהוא בפרו סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל כולל של 2,320 גרם, בתוך בובות ומכוניות צעצוע, ומשלוח זה היה אמור להגיע בסוף הדרך לתיבת הדואר של זנזורי. ברם, תכולתה של החבילה נתגלתה בעת שהגיעה לפרנקפורט שבגרמניה, ומשהועברה לידי משטרת ישראל, הוטמן חלק מהסם בחבילה שהגיעה לסניף הדואר בו עבדה המערערת. זו מיהרה להודיע על כך לרון, ובתאריך 19.10.08 היא מסרה את החבילה לידיו של שאול, תוך שהיא מזייפת את הרישומים כך שייראה כאילו נמסרה החבילה לזנזורי. בסמוך לכך, התעורר חשדה של המערערת כי המשטרה עוקבת אחר החבילה, והיא הודיעה על כך לרון שמיהר להכניס לסוד העניין את שאול, ושניהם החליטו להסתירה במחסן בעסקו של האחרון. אולם, מיד לאחר שעשו זאת נעצר רון כשהחבילה ברשותו. 2. המערערת הודתה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשעה בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, זיוף מסמך ורישום כוזב במסמכי תאגיד. רון ושאול שהודו אף הם, הורשעו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, סיוע לעסקה אחרת בסם מסוכן, החזקת סם וניסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית. גם ירון עזרא הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב אישום שהוגש נגדו בנפרד, ונדון ל-5 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי וקנס בסך 100 אלף ש"ח. מעונש זה נגזר עונשם של רון ושאול. הראשון נדון ל-23 חודשי מאסר וקנס בסך 6000 ש"ח, בעוד ששאול נדון ל-21 חודשי מאסר וקנס בסך 10,000 ש"ח. כמו כן, נגזר לשנים מאסר מותנה בן 30 חודשים. באשר למערערת, היא נדונה ל-10 חודשי מאסר ו-20 חודשים מאסר על-תנאי. 3. ערעור זה מופנה כנגד העונש שהושת על המערערת. נטען, כי היא לא היתה מודעת לפרטי העסקה, לא ידעה על הקשר עם ירון עזרא ולא על הכוונה לייבא סם מסוכן. עם זאת, המערערת חשדה בכוונתם של רון ושאול, וחטאה מסתכם בכך שבחרה לעצום את עיניה ונמנעה מלדרוש ולחקור בשאלת כוונתם של שותפיה. עוד נטען, כי המערערת היא אם לנערה בת 17 מנישואין קודמים, ולילד בן ארבע וחצי מבן זוגה הנוכחי, ונטישתו של קטין זה ככל שהיא תידרש לשאת במאסר ממש, עלול להיות כרוך במשבר וסבל קשה. כן נטען, כי המערערת לא היתה שותפה לתכנון אשר קדם לביצוען של העבירות; היא הודתה במעשיה בהזדמנות ראשונה; היתה נתונה במעצר בית ממושך; לבסוף, הופנינו להמלצתו של שרות המבחן ולמבחר מתוך הפסיקה. 4. אין בידי להיעתר לערעור. גם אם נכונה טענת המערערת לפיה מקור אחריותה בפלילים היא העובדה שעצמה את עיניה, ונמנעה מלברר את טיבו של המשלוח שאמור היה להגיע מפרו, אני מתקשה להניח שהיא לא שיערה כי הוא עלול להכיל סם מסוכן. מסקנה זו מתחייבת מהאמור בעובדות בהן הודתה ("כל הנאשמים החזיקו סם מסוכן... שלא לצריכה עצמית" – ראו סעיף 12 לעובדות), וכן מאחת מהוראות החיקוק בהן הורשעה – קשירת קשר לבצע פשע (סיוע לעיסקה אחרת והחזקת סם מסוכן), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. ככל שסברה כי אותה עובדה והוראת חיקוק לא שיקפו נאמנה את חלקה ומודעותה בפרשה, היה עליה לבקש לקיים משפט כהלכתו, ומטעמים השמורים עמה בחרה שלא לעשות זאת. פסיקתו של בית משפט זה הנחתה בעקביות את הערכאות השונות לנקוט ביד קשה נגד אלה הנותנים את ידם להפצתו של נגע הסמים, גם אם מדובר במי שחטא בכך לראשונה. בעיסוק בסמים גלום ככל הנראה רווח קל וניכר, ועל כן המתפתים לשלוח בו את ידם הם רבים. ענישה קשה מתחייבת אפוא לא רק מתוך רצון לגמול לעושה על מעלליו, אלא גם כדי להרתיע את הרבים. ובאשר למערערת – היא ניצלה את מעמדה כעובדת הדואר כדי להקל על שותפיה לבצע את זממם, ואפשר שלולא עשתה זאת הקשר לא היה יוצא אל הפועל. אכן, נסיבותיה האישיות של המערערת אינן פשוטות, אולם על כך היתה מצווה לתת את דעתה בטרם חטאה, ולא רק בשעה שנקראה לתת את הדין על מעשיה. כך או כך, נסיבות אלו לא נעלמו מעיניו של בית המשפט המחוזי, ועל כן החליט להסתפק בעניינה בעונש מתון ביותר, בו לא ראיתי מקום להוסיף ולהקל. נוכח האמור, דעתי היא כי דין הערעור להדחות. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: במצב הדברים הרגיל, לא היה מקום להתערב בעונש שהושת על המערערת, נוכח האינטרס הציבורי של המלחמה בנגע הסמים כפי שעמד על כך האב"ד, השופט א' א' לוי, בדבריו לעיל. אלא שבמקרה דנן, מצאתי כי ראוי להקל בעונשה של המערערת, כך שלא תישלח למאסר בפועל, וזאת על רקע הנסיבות והשיקולים הבאים: המערערת, ילידת רוסיה, עלתה לארץ לפני כעשר שנים, התגרשה מבעלה הראשון שהתמכר בארץ לסמים, ונישאה לבן זוגה דהיום, שהיווה דמות אב עבור בתה מנישואיה הראשונים. המערערת פעלה במצוות בן זוגה, שהכשיל אותה בבקשתו/דרישתו לסייע לו. מובן כי אין בכך כדי לפטור את המערערת מאחריות, אך יש ליתן משקל ליחסי התלות בין השניים, על רקע נסיבותיה האישיות של המערערת. זו הסתבכותה הראשונה של המערערת עם החוק, ועד למקרה מושא ההרשעה, ניהלה המערערת חיים נורמטיביים והשתלבה בארץ בצורה טובה. ועיקרו של דבר. מתסקיר שירות המבחן עולה חשש לנזק שעלול להיגרם לילדיה של המערערת אם תישלח למאסר, ובעיקר אמורים הדברים לגבי הבן הקטין, כיום בן כארבע וחצי, שהגיב באופן קשה למאסרו של אביו, בן זוגה של המערערת. בהצטבר נסיבות אלה, מצאתי כי לצד מטרות הענישה ושיקולי הענישה המסורתיים, המקרה דנן מצדיק הפעלת שיקולי חסד ורחמים, שאינם שיקולים "זרים" לשופט היושב על מדין, אם לא למענה של המערערת אזי למען ילדיה. אשר על כן, ולו דעתי נשמעה, אמליץ לחברי לאמץ את המלצת שירות המבחן, כך שעל המערערת יוטל עונש של ששה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וצו מבחן למשך שנה. ש ו פ ט הוחלט אפוא ברוב דעות לדחות את הערעור. המערערת תתייצב לשאת בעונשה במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום י"ז בסיון התש"ע (30.5.10), עד לשעה 10:00. ארכה ממושכת זו בביצוע העונש ניתנת נוכח המלצת שרות המבחן לאפשר הכנתו של בן המערערת למאסר אמו. ניתן היום, ט"ז באדר התש"ע (02.03.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09070110_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il