מוחמד ג'ית נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 701/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 701/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות המערער: מוחמד ג'ית נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 16.12.07, בת.פ.ח. 4044/07, שניתן על ידי כבוד השופטים: י' אלרון, ר' סוקול, מ' רניאל תאריך הישיבה: ח' בשבט התשס"ט (02.02.09) בשם המערער: עו"ד אלאב אדוה בשם המשיבה: עו"ד אליעד ויינשל פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. החל משנת 2006 פרסם המערער מודעות בעיתונים בשפה הערבית, בהן הוצע לאנשים לתרום כליה תוך הבטחה כי יוענק להם פרס כספי לכל תקופת ההחלמה. המערער הציג עצמו כ"ד"ר מוחמד" אף שאין לו הכשרה רפואית, ועל פי ממצאו של בית המשפט המחוזי, כוונת המערער ושותפיו למעשה היתה לאתר אנשים "חסרי הבנה ומרקע סוציו-אקונומי נמוך, אשר עקב חולשתם, בין שכלית ובין נפשית, ותנאי חייהם הקשים", יסכימו לקצירת כליה. נטען, כי המערער ושותפיו הונו את הקורבנות, וקיבלו את הסכמתם לקצירת הכליה מבלי שמסרו להם את כל המידע הרפואי הדרוש והסיכונים הכרוכים בכך, ומבלי שנבדקה כשירותם הנפשית והגופנית לעבור תהליך מסוג זה. ועוד נטען, כי לאחר שנערכו להם בדיקות התאמה רפואיות, הוטסו הקורבנות לאוקראינה, שם ביצע בהם ד"ר מיכאל זיס את הניתוח, וזה הציע במקביל לחולים הזקוקים לכך השתלת כליה תמורת סכום של 125 עד 135 אלף דולר, בעוד שלקורבן ממנו נלקחה הכליה שולם סכום זעום, אם בכלל. 2. כתב-האישום המתוקן עליו מבוססת הרשעת המערער, כלל חמישה אישומים. באישום הראשון נטען כי אחת מאלה שנענתה למודעה היתה ס' ע', אם חד-הורית, חסרת השכלה, שאינה יודעת קרוא וכתוב, לה הובטח תשלום של 7000 דולר תמורת הסכמתה לקצירת הכליה. במפגש עם המערער הוא אמר לה כי מדובר בפעולה כירורגית פשוטה, בעקבותיה תוכל להמשיך בשגרת חייה. הניתוח נערך באוקראינה בחודש מאי 2007, ולאחר מספר ימים שבה ס' ע' לארץ, לאחר שנמסרה לה מחצית התמורה המובטחת. אולם, כאן המתין לה הנאשם האחר בפרשה זו, חסן זחאלקה, שנטל מידיה את הסכום ששולם לה באוקראינה. על פי הנטען באישום הראשון, גם שלושה חודשים לאחר הניתוח, לא שבה ס' ע' לאיתנה והיא סובלת מכאבים. גם לא' ע', רווק בן 21, הובטח סכום של 7000 דולר ונאמר לו כי יוכל לחיות עם חצי ואפילו רבע כליה, וכי הניתוח יותיר צלקת קטנה בלבד בבטנו. ברם, א' ע' לא חזר לאיתנו לאחר הניתוח, וגם בתמורה המובטחת לא זכה, הואיל ובשובו לישראל ערכו לו המערער וזחאלקה חשבון של ההוצאות שהיו כרוכות בהטסה ובניתוח, וכתוצאה מכך נותר בידו סכום של 500 דולר בלבד. האישום השלישי עוסק בה' ח' שבחודש מאי 2007 היה מובטל ומשפחתו הגיעה לפת לחם. עקב מצוקתו הסכים גם הוא לקצירת כליתו לאחר שהובטחה לו תמורה בסך 7000 דולר. בשובו מאוקראינה שולם למתלונן זה סכום של 3500 דולר בלבד, וכאשר ביקש את היתרה זו לא שולמה לו והוא אף הוזהר לבל יפנה למשטרה הואיל והדבר יביא למעצרו. ו' ח' בן ה-27 החליט לתרום את כלייתו כדי לעזור לחולים הזקוקים לה. גם לו נאמר כי הניתוח הנו תהליך פשוט שיותיר צלקת קטנה בלבד. בשובו לארץ התלונן ו' ח' כי צלקת הניתוח היא של 30 ס"מ, אולם ליקוי חיצוני זה היה רק אחת מתלאותיו, הואיל ובמשך חודשים רבים הוא סבל מעייפות-יתר והתקשה לחזור לתפקד בעבודתו. האישום החמישי עוסק בש' ש', בן ה-28, נשוי ואב לשני ילדים, שפוטר ממקום עבודתו. גם אותו היו אמורים להטיס לאוקראינה, אולם ביום שנקבע לכך נעצרו המערער וזחאלקה. 3. בחודש נובמבר 2007 הודיעו הצדדים כי גיבשו הסכם טיעון, במסגרתו הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, והורשע בעבירות של סחר בבני אדם לשם נטילת איבר מאיברי גופו, חבלה חמורה, עושק, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות כרופא ושימוש בתואר רפואי. באישום החמישי העבירה בה הורשע המערער בתחום של הסחר בבני אדם, היתה של "ניסיון" בלבד. באשר לעונש – בית המשפט המחוזי לא חרג מגדרה של ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, ודן את המערער לארבע שנות מאסר ומאסר על-תנאי, וכן חייבו לפצות את קורבנותיו בסכום של 15,000 ש"ח כל אחד. באותו הסדר סוכם כי על זחאלקה יושתו 20 חודשי מאסר. 4. בערעור שבפנינו ביקש המערער להתיר לו לחזור בו מהודאתו, נוכח טענתו כי נפל פגם ברצונו החופשי והבנתו את משמעות ההודאה. נטען, כי עובר למתן הכרעת הדין הפעילו עליו בני משפחתו לחץ, והואיל ואותה עת היה תחת השפעתם של כדורים אותם נטל במינון גבוה, הודה בעובדות המפלילות אף שלהשקפתו הוא לא חטא בפלילים. כן נטען, כי לעבירת הסחר בבני אדם לשם נטילת איבר מאיברי הגוף (סעיף 377א(א)(1) לחוק העונשין), אין תחולה על הנסיבות המתוארות בכתב-האישום. לחילופין, נתבקשנו להקל בעונשו של המערער. 5. אין בידינו להיעתר לערעור. בהליכים שהתקיימו בפני בית המשפט המחוזי היה המערער מיוצג בידי סנגור, ואין לנו סיבה לקבוע כי זו לא הסבירה לו את משמעות הודאתו ומהותו של הסדר הטיעון שגובש לעניין העונש. אדרבא, המערער עצמו השיב לבית המשפט (ראו עמ' 33 לפרוטוקול) בזו הלשון: "הבנתי את הסדר הטיעון ואת דברי בית המשפט כי הוא אינו מחויב לקבל את ההסדרים, ואני מבקש לאפשר לי לחזור בי מכפירתי". בהמשך הודיעה הסנגור, עו"ד אולמן: "הקראתי לנאשם את כתב האישום המתוקן בשנית, הוא הבין את תוכנו ומודה במיוחס לו...". אולם, בית המשפט לא הסתפק בדבריה של הסנגור, וביקש את תגובת המערער עצמו שאמר: "בתשובה לשאלת בית המשפט אם עוה"ד אולמן הקריאה לי את כתב האישום, אני משיב שאני קורא עברית היטב, אני בוגר פנימייה יהודית, ואני מודה בכתב-האישום". עינינו הרואות, כי למערער הוסברו היטב מהותה ומשמעותה של הודאתו, והוא אף היה ער לעונש עליו המליצו הצדדים. בנסיבות אלו איננו רואים מקום או עילה להתיר לו לחזור בו מהודאתו (לעניין זה ראו ע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' סמחאת, פ"ד מה(5) 798, 802; ע"פ 6089/05 סאלח נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 11.10.05; ע"פ 3341/05 חביב נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 24.1.04). באשר לטענה לפיה מעשיו של המערער אינם נכנסים לגדרו של סעיף 377א לחוק העונשין, כל שנוכל לומר מבלי להכריע בסוגיה זו לגופה, הוא שעל פני הדברים נראה לנו כי השקפה זו מעוררת קשיים, ומכל מקום אם סבר המערער כי יש בה ממש, היה עליו לטעון אותה בפני הערכאה הדיונית, אולם מטעמים השמורים עמו הוא נמנע מכך. הנה כי כן, לא נפל פגם כלשהו בהכרעת הדין, וגם מגזר הדין לא ראינו מקום לשנות. ראשית, משום שהעונש תואם את המלצת הצדדים, ושנית, נוכח חומרתן המופלגת של העבירות, לא גילינו בו חומרה כלשהי. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ח' בשבט התשס"ט (02.02.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08007010_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il