מי בקעת הירדן -אגודת מים שיתופית חקלאית נ. הרשות הממשלתית ל

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7009/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט י' כשר העותרת: מי בקעת הירדן – אגודת מים שיתופית חקלאית נ ג ד המשיבים: 1. הרשות הממשלתית למים ולביוב 2. קצין מטה לענייני מים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: א' בחשון התשפ"ג (26.10.2022) בשם העותרת: עו"ד אלרן שפירא בר-אור; עו"ד דן לרגמן; עו"ד חנה פרנקל בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יתוקן סיווג המים המופיע ברישיונות ההפקה וההספקה שניתנו לעותרת ביחס למתקני השאיבה "הציפור" ו"זרזיר", מסיווג "מים מליחים" לסיווג "מי קולחין". הרקע לעתירה העותרת היא אגודה שיתופית חקלאית המפיקה מים ממכוני שאיבה המצויים במורד נהר הירדן הדרומי, ומספקת את המים לישובים בתחומי מועצה אזורית בקעת הירדן לצרכי השקיית גידולים חקלאיים. העותרת פועלת מכוח רישיונות שנתיים להפקת ולהספקת מים הניתנים לה על ידי משיב 2, קצין מטה לענייני מים (להלן: הרישיונות ו-המשיב, בהתאמה). בהתאם לרישיונות, העותרת רשאית להפיק מים ממתקני שאיבה שונים ובהם מתקני השאיבה "הציפור" ו"זרזיר" המצויים באזור הירדן הדרומי (להלן: מתקני השאיבה), כאשר המים המופקים על ידה ממתקנים אלה סווגו ברישיונות שהופקו לה כ"מים מליחים". החל משנת 2018 פנתה העותרת למשיבים בבקשה לשנות את סיווג המים מ"מים מליחים" ל"מי קולחין". ברקע לפניות אלה עמדו תיקוני חקיקה שנערכו בשנת 2017 כחלק מרפורמה רחבת היקף במשק המים בישראל. בעיקרו של דבר מדובר בתיקון מס' 27 לחוק המים, התשי"ט-1959 (להלן: חוק המים). מכוחו של תיקון זה מועצת משיבה 1, הרשות הממשלתית למים ולביוב (להלן: המועצה ו-המשיבה, בהתאמה), התקינה כללים שונים ותיקנה כללים אחרים ובהם כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות), התשמ"ז-1987 (להלן: כללי תעריפי מקורות). בקליפת האגוז יצוין כי עובר לתיקוני החקיקה האמורים, צרכנים אשר רכשו מים מחברת מקורות מים בע"מ (להלן: מקורות) חויבו בתשלום תעריפי מים שגילמו את כלל העלויות של משק המים בישראל, ובכלל זה עלויות של הפקת מים והולכתם ברחבי הארץ, הקמת מתקני התפלה ועוד. לעומתם, מפיקי מים פרטיים שילמו היטלי הפקה בלבד, כאשר מפיקי מים מליחים כדוגמת העותרת היו פטורים אף מהיטלים אלה. תיקוני החקיקה האמורים ערכו שינוי יסודי במנגנון קביעת תעריפי צריכת המים, אשר בא לידי ביטוי בין היתר בכך שמפיקי מים פרטיים חויבו בתשלום "דמי מים", וזאת כחלק מהמהלך שביקש להשית על כלל הצרכנים את העלויות המערכתיות של משק המים. לצד זאת, מפיקי מים פרטיים אשר המים המופקים על ידם סווגו כ"מי קולחין" הופטרו מתשלום כאמור (למען שלמות התמונה יצוין כי עתירות שהוגשו לבית משפט זה נגד תיקוני החקיקה השונים משנת 2017 נדחו. וראו: בג"ץ 6951/17 אפיקי מים אגודה שיתופית חקלאית נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב (3.4.2019)). יוער כבר עתה כי נוכח מקום מושבה של העותרת ומקום הפקת המים באזור יהודה ושומרון, הוראות חוק המים אינן חלות עליה שכן הפקת מים והספקתם באזור מוסדרות בחוק הירדני "חוק הפקוח על המים לשנת 1953" (להלן: חוק הפקוח על המים). עם זאת, בהתאם להוראות כללי המים (יהודה והשומרון), התשע"ד-2014, חלק מהכללים והצווים השונים אשר הותקנו מכוח חוק המים, ובכללם כללי תעריפי מקורות, חלים גם באזור. בפניותיה לשינוי סיווג המים טענה העותרת כי איכותם של המים אותם היא מפיקה ממתקני השאיבה ירודה ביותר. זאת בעיקר נוכח מיקומם הגיאוגרפי של המתקנים לאורך נהר הירדן הדרומי הגובל עם ממלכת ירדן, המזרימה אליו שפכים רבים משטחה. לכך גם תורמת העובדה שלמתקני השאיבה מוזרמים גם מים ממעלה נהר הירדן, המתאפיינים במליחות גבוהה. העותרת ציינה כי בשל איכותם הירודה של המים, לאורך השנים משרד הבריאות התייחס למים אלה כשפכים, ובהתאם לכך היא נדרשה מדי שנה לקבל ממנו היתר להשקיה בקולחין. היתר כאמור ניתן לה על ידי משרד הבריאות, תוך שצוין כי מאחר שהמים אותם היא מפיקה לא עוברים תהליך טיהור, היא רשאית להשתמש בהם להשקיית מטעי תמרים בלבד. היתר זה מחייב את העותרת לעמוד בתנאים מגבילים ביותר ולפעול בהתאם לתקינה המחמירה של משרד הבריאות, כאשר עמידה בהם מהווה חלק מתנאיהם של הרישיונות הניתנים לה על ידי המשיב. בנסיבות אלה, כך טענה העותרת בפניותיה השונות, יש לסווג את המים המופקים על ידה כ"מי קולחין" גם ברישיונות שניתנו לה על ידי המשיב. אלא שפניות העותרת אל המשיבים לא נשאו פרי, ומכאן העתירה שלפנינו. תמצית טענות הצדדים לטענת העותרת, סיווג המים אותם היא מפיקה כ"מים מליחים" ולא כ"מי קולחין" הוא שגוי ומוטעה באופן הפוגע קשות בה ובהסתמכותם של היישובים והחקלאים שלמענם היא פועלת. בהתאם להוראות חוק המים, פקודת בריאות העם, 1940 (להלן: פקודת בריאות העם) והכללים והתקנות שהותקנו מכוחם, ובהתאם לפסיקת בית משפט זה – הגורם המוסמך לקבוע את סיווגם של מים כמי קולחין הוא משרד הבריאות. על כן משעה שמשרד הבריאות החליט באופן שאינו משתמע לשני פנים כי מדובר במי שפכים באיכות ירודה ביותר הטעונים היתר השקיה בקולחין, אין המשיבה רשאית לסווגם כמים מליחים ובכך להביא לחיובה של העותרת בדמי מים. בהקשר זה נטען כי אין זה סביר שהרישיונות יסווגו את המים כמליחים בהתעלם מהיתר ההשקיה בקולחין ומקביעות עובדתיות ומקצועיות של משרד הבריאות בדבר איכות המים, עליהן אין עוררין. זאת בפרט שעה שהרישיונות הניתנים על ידי המשיב מחייבים את העותרת לעמוד בתנאי היתר ההשקיה כחלק מתנאיו היסודיים. העותרת עמדה על כך שעל רשויות המדינה לדבר "בקול אחד", וטענה כי במקרים של סתירה בין עמדות הרשויות השונות, על בית המשפט להכריע איזה קול גובר. בענייננו, בשים לב לאיכות המים הירודה; להסתמכותם של חברי העותרת אשר השקיעו כספים רבים על מנת להקים את מטעי התמרים – הגידול היחידי שהותר להם בהיתר ההשקיה; לנזק הכלכלי הרב שייגרם לעותרת כתוצאה מכך; ולאינטרס הציבורי שבבריאות הציבור וההגנה על הסביבה – יש מקום להעדיף את עמדתו של משרד הבריאות על פני זו של המשיב. העותרת הדגישה גם, כי התכלית העומדת ביסוד אי-חיוב מי קולחין ושפכים לסוגיהם בדמי מים נעוצה באיכותם הירודה ובמגבלות הרבות הכרוכות בניצולם. על כן, אין היגיון בכך שמי קולחין שהם גם "מים מליחים" – נסיבה הגורעת אף יותר מאיכותם ומאפשרויות הניצול שלהם – תביא לתוצאה של חיובם בדמי מים. התנהלות המשיבים מצביעה על כך שהחלטותיהם מתקבלות בהיעדר מדיניות ברורה או אמות מידה הגיוניות, דבר המביא לסיווג המים באופן שרירותי תוך חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. המשיבים מצדם סבורים כי דין העתירה להידחות. ראשית דינה להידחות על הסף נוכח השיהוי הכבד שדבק בה, שכן מי הירדן הדרומי הוגדרו כ"מים מליחים" כבר מראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת. למצער היה על העותרת להגיש את עתירתה בסמוך לאחר שינוי הדין בשנת 2017 אשר הביא לחיובה בתשלום דמי מים בגין הפקת מים מליחים. כמו כן, דין העתירה להידחות לגופה בהיעדר עילה להתערבות, שכן המים שהעותרת מפיקה אינם באים בגדרם של "מי קולחין" כהגדרתם בכללים אשר הוצאו מכוח חוק המים. מה גם, שכלל לא מדובר במי שפכים או במים שאיכותם ירודה ביותר, אלא במים שאיכותם הממוצעת סבירה. המשיבים הוסיפו כי השיקולים שעליהם לשקול בעת סיווג המים ברישיונות הפקה והספקה אינם זהים לשיקולים הנשקלים על ידי משרד הבריאות בקביעת היתרי השקיה. תכלית סמכותו של משרד הבריאות לקבוע תנאים בהיתרי השקיה בקולחין היא להגן על בריאות הציבור. מנגד, תכלית סמכויות המשיבים לקבוע תנאים ברישיונות הפקה היא לנהל את משק המים על בסיס כלל השיקולים הרלוונטיים למשק זה. הרציונל העומד בבסיס הפטור מתשלום דמי מים עבור מי קולחין אינו מתקיימים כלל בענייננו. כך, הסיבה שבעטיה החליט מחוקק המשנה לפטור מפיקים פרטיים מתשלום דמי מים בגין מי קולחין היא לעודד את השימוש במים מסוג זה לחקלאות חלף הזרמתם לנחלים או לים ובכך לזהם אותם. אלא שבענייננו מדובר בשאיבת מים מהירדן עצמו, ואין כל צורך בסילוק המים, אלא מבחינות רבות אף עדיף שמים אלו לא יישאבו אלא יזרמו בדרכם הטבעית לים המלח. על כן, איכות המים הירודה אכן מצדיקה סיווג המים על ידי משרד הבריאות כמי קולחין לעניין השימוש בהם, אך שעה שאין מדובר במים שעשויים לזהם נהרות וימים, אין סיבה לתמרץ את השימוש בהם לחקלאות ולסווגם כך לעניין תשלום דמי המים. בכל הנוגע לטענת ההסתמכות של העותרת הוסיפו המשיבים כי אין לקבלה, שכן כאמור מאז ומעולם הוגדרו המים כמליחים; כי לא ברור כיצד שינתה העותרת את מצבה לרעה בעקבות ההסתמכות הנטענת; וכי כלל לא הובטח לה כי מי הירדן הדרומי יסווגו כמי קולחין. לבסוף נטען כי הגם שפניותיה של העותרת לשינוי סיווג המים נדחו, בעקבותיהן החליטה מועצת המשיבה לתקן את הכללים הרלוונטיים לגובה דמי המים כך שבתוך קטגוריית "מים מליחים" נוספו הבחנות המביאות בחשבון את איכותם הירודה של מי הירדן הדרומי, אשר יש בהן כדי להביא להנחה משמעותית בדמי המים שבהם מחויבת העותרת. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעתם בדיון שלפנינו הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות, וכך אציע לחבריי שנעשה. כאמור לעיל, הפקת מים והספקתם באזור יהודה ושומרון מוסדרות בחוק הפיקוח על המים. בהתאם לסעיף 5א לחוק זה (אשר נוסף לחוק בצו לתיקון חוק הפיקוח על המים מס' 31 לשנת 1953 (אזור הגדה המערבית) (מס' 158), התשכ"ח-1967), הקמת מכון מים, התקנתו והפעלתו טעונות רישיון מאת המשיב. במסגרת הסמכות הנתונה למשיב ליתן רישיון כאמור, הוא רשאי ליתן "כל הוראה שתראה לו בקשר להפקת מים מהמכון להספקת מים ממנו, ויראו הוראה זו כתנאי מתנאי רישיון המכון" (סעיף קטן (ו)). מכוח סמכויות אלה העניק המשיב לעותרת רישיונות להפקת מים ולהספקת מים מסוגים שונים וממתקני שאיבה שונים. בין היתר הותר לעותרת לשאוב מים ממתקני השאיבה מושא העתירה – "הציפור" ו"זרזיר" על גדות נהר הירדן, כאשר מים אלה סווגו כאמור על ידי המשיב כ"מים מליחים". מבוקשה של העותרת בעתירה שלפנינו כי סיווג המים ברישיונות ישונה ל"מי קולחין", נסוב על האופן שבו המים מסווגים על ידי משרד הבריאות בהיתר ההשקיה שניתן לה. על כן אקדים מספר מילים על אודות סמכות זו. סעיף 65א לפקודת בריאות העם מקנה לשר הבריאות סמכות לקבוע כללים לטיהור מי שופכין המיועדים להשקיה או למטרה כלכלית אחרת. עוד מורה הסעיף כי משעה שנקבעו כללים בעניין, לא ישתמש אדם במי שופכין למטרה כאמור אלא בהיתר משר הבריאות ובהתאם לתנאיו, ולא יינתן ההיתר אלא לאחר שהוכח להנחת דעתו של השר שהמים טוהרו במידה מספקת כפי שנקבע באותם כללים. מכוח הסעיף האמור התקין שר הבריאות את כללי בריאות העם (טיהור מי שופכין המיועדים להשקיה), התשמ"א-1981 (להלן: כללי בריאות העם), המורים כי "לא ישקה אדם גידולים חקלאיים במי שופכין אלא אם הם קולחים ובהתאם לכללים אלה" (סעיף 2). המונח "קולחים" מוגדר בסעיף 1 לכללי בריאות העם באופן הבא: "קולחים" – (1) מי שופכין שעברו טיהור במערכת טיהור שניוני-אירובי, שאישר אותה המהנדס או המנהל, בהתייעצות עם הממונה לאיכות הסביבה, ופועלת בצורה המניחה את דעתו; (2) מי שופכין שעברו טיהור טבעי להנחת דעתו של המהנדס או המנהל ושהוא אישר אותם בכתב לאחר התייעצות עם הממונה לאיכות הסביבה כראויים להשקיה; (3) מים מהולים בקולחים; (4) מי ניקוז מבריכות שחיה שלא נוספו להם בכל דרך שהיא מי שופכין. מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף זה קבע שר הבריאות כי עקב הזרמות קולחים ומי בריכות דגים במעלה הזרם, מי הירדן הדרומי מהם העותרת מפיקה מים עונים על החלופה השלישית להגדרת "קולחים", ולפיכך שימוש בהם לצרכי השקיה טעון היתר. מבוקשה של העותרת לחייב את המשיב לסווג את המים ברישיונות ההפקה וההספקה בהתאם לאופן שבו סווגו בהיתר ההשקיה, מבוסס על כך שלטענתה שר הבריאות הוא המוסמך לקבוע את סוג המים. טענה זו סומכת העותרת על קיומה של הגדרת המונח "קולחים" בכללי בריאות העם, ועל כך שחוק המים והכללים שנקבעו מכוחו מורים כי אין בהם כדי לגרוע מהוראות פקודת בריאות העם והסמכויות הקבועות בו. לתמיכה בטענתה גם מציינת העותרת כי בחוק המים ובכללים שנקבעו מכוחו אין הגדרה רלוונטית חלופית למונח "קולחין". אכן, חוק המים מונה את תפקידי מועצת המשיבה, ובכללם "קביעת כללים בדבר הפקת מים, הספקתם, כמותם, איכותם, מחירם, השימוש בהם במסגרת מטרות המים, ואירוע פגיעה במים" וכן "קביעת תקנים לטיפול במי שפכים" (סעיף 124יז(א)(5) ו-(6)). חוק המים גם מורה כי אין בתפקידים אלה כדי להקנות למועצת המשיבה סמכויות בעניינים שלגביהם מוקנות סמכויות לאַחֵר לפי פקודת בריאות העם (סעיף 124יז(ב)). ברם מכאן ועד למסקנה אליה הגיעה העותרת לפיה השאלה כיצד יש להגדיר "מי קולחין" בכל הקשר שהוא מסורה לשר הבריאות, וזאת אך ורק בשל קיומה של הגדרה בכללים שהותקנו מכוח פקודת בריאות העם ובהיעדרה של הגדרה אחרת בחוק המים ובכללים שמכוחו – המרחק רב. עוד ייאמר בהקשר זה, כי אמנם חוק המים וכללי תעריפי מקורות אינם כוללים הגדרה למונח "קולחין". עם זאת, קיימת הגדרה למונח זה בסעיף 1 לכללי המים (קביעת תנאים ברישיון), התשע"ד-2014 (להלן: כללי קביעת תנאים ברישיון) המגדיר "קולחין" כ"שפכים מטוהרים למעט מי שפד"ן" (מכון שפכי גוש דן), ואין מחלוקת כי המים המופקים על ידי העותרת אינם מטוהרים ואינם "מי שפד"ן". העותרת מבקשת להימנע מלהחיל הגדרה זו בעניינה הואיל וכללי קביעת תנאים ברישיון אינם חלים באזור. אולם גם אם אין מקום להחיל הגדרה זו ככתבה וכלשונה, שעה שמדובר בכללים שאינם חלים באזור, עצם קיומה של הגדרה זו מלמד, לכל הפחות, כי עשויה להיות הצדקה להבחין בין הגדרת המונח "קולחין" בהקשרו של חוק המים והכללים שמכוחו, לבין הגדרתו בכללי בריאות העם. ואכן, בעניינו קיימים טעמים טובים להבחין בין האופן שבו סווגו המים בהיתר ההשקיה לבין האופן שבו הם סווגו ברישיונות שניתנו לעותרת על ידי המשיב. סעיף 65א לפקודת בריאות העם, אשר כאמור הסמיך את שר הבריאות לקבוע כללים לטיהור מי שופכין המיועדים להשקיה וליתן היתרי השקיה, נוסף לפקודה במסגרת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 5), התשל"ג-1973. בדברי ההסבר לסעיף האמור צוין כי הורתו בסכנות התברואתיות והבריאותיות הרבות הנובעות מהשקיה במי שופכין ובצורך למנען (הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 5), התשל"ג-1972 (ה"ח 1029), עמ' 80). בהתאם לכך, במסגרת כללי בריאות העם ניתן משקל מכריע להשלכות השימוש בקולחים לצרכי השקיה על בריאות הציבור. הדברים עולים בבירור מסעיפים 5 ו-6 לכללים המורים כך: "5. בכפוף לאמור בסעיף 6, קולחים לא ישמשו אלא להשקיית אותם גידולים חקלאיים שסוגם פורט בתוספת, וזאת בתנאים אלה: (1) המשתמש בקולחים מחזיק בהיתר בר-תוקף וממלא אחר תנאיו; (2) ריכוז החמצן הנמס בקולחים הוא לפחות חצי מיליגרם לליטר; (3) הקולחים אינם מכילים תרכובות טוקסיות העלולות, לדעת המנהל, לסכן בריאותם של אלה הבאים במגע עם הקולחים או עם הגידול המושקה, בין כשהוא בשדה ובין לאחר שנקטף. 6. (א) גידול שסוגו לא פורט בתוספת לא יושקה בקולחים אלא אם ניתנה למשתמש הסכמת המנהל בכתב ומראש, ואם התקיימו גם התנאים הנקובים בסעיף 5. (ב) המנהל יחליט על מתן הסכמה כאמור בסעיף זה, בתנאים או בלעדיהם, או על סירוב לתתה, רק לאחר שיתייעץ עם נציב המים ועם הממונה לאיכות הסביבה. (ג) המנהל לא יתן הסכמה כאמור בסעיף זה אלא אם שוכנע כי אין בהשקיה בקולחים כאמור כדי לפגוע בבריאות הציבור; בהסכמה יפרט המנהל את סוג הגידולים המאושר להשקיה בקולחים, את איכות הקולחים המאושרים, את שיטת ההשקיה וכיוצא באלה" (ההדגשות הוספו). מהאמור לעיל עולה אפוא, כי תכליתן של הסמכויות הנתונות לשר הבריאות במתן היתרים להשקיה במי קולחין היא שמירה על בריאות הציבור ומניעת סכנות תברואתיות ובריאותיות. על רקע תכלית זו הוגדר המונח "קולחים" בכללי בריאות הציבור כפי שהוגדר. לעומת זאת, הסמכות הנתונה למשיב (ולמשיבה) ליתן רישיונות, ובתוך כך לקבוע את סיווגם של המים שלגביהם ניתנו הרישיונות, תכליתה שונה. רישיונות ההפקה וההספקה הם אחד מאמצעי הפיקוח העיקריים על משק המים בישראל, והם נועדו להבטיח ניהול יעיל וחסכוני של משק המים ואת קיומם של מקורות מים זמינים וראויים לשימושים השונים (וראו: ע"א 2359/14 מקורות חברת מים בע"מ נ' קיבוץ אור הנר, פסקה 9 (25.2.2016); ע"א 8500/06 חוות צברי אורלי בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (27.8.2012)). נוכח השוני בין התכליות העומדות ביסוד הסמכויות הנתונות לרשויות השונות, ברי כי העובדה שהמים אותם מפיקה העותרת סווגו על ידי שר הבריאות כ"מי קולחין" בהיתר ההשקיה, אינה מביאה בהכרח למסקנה שהם צריכים להיות מסווגים כך על ידי המשיב ברישיונות המופקים על ידו. סיווג המים על ידי המשיב צריך להביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים לניהול משק המים ומקורות המים הזמינים, שיקולים אשר רובם לא נלקחים בחשבון כלל במתן היתר השקיה על ידי שר הבריאות. מתשובת המשיבים עולה עוד כי הפטור שניתן למפיקים פרטיים מתשלום דמי מים בגין הפקת מי קולחין נולד מהרצון לתמרץ חקלאים לעשות שימוש במים אלו. זאת, שכן השימוש במי קולחין להשקיה מונע את הזרמתם לנחלים ובכך מונע את זיהומם, את הפגיעה בסביבה הביולוגית המתקיימת בהם ואת היכולת להפיק מהם מים לשימושים שונים. אלא שבכל הנוגע למים אותם מפיקה העותרת בענייננו, כפי שטוענים המשיבים ובצדק, רציונלים אלה אינם מתקיימים. ראשית, מדובר במים אשר מגיעים מנהר הירדן עצמו. אף אם המים "נמהלו" במי שופכין מממלכת ירדן, ההיגיון שביסוד הרצון למנוע את זיהום הנהר באמצעות שימוש במי קולחין ודאי אינו מתקיים. שנית, על פי האמור בתשובת המשיבים, הזרמת מי הירדן לים המלח ממלאת תפקיד בשימור הסביבה האקולוגית האזורית ובהאטת קצת התייבשותו. מבחינה זו, לא זו בלבד שאין כל שאיפה לתמרץ חקלאים לעשות שימוש במי הירדן הדרומי, אלא קיימת עדיפות להותרתם בירדן והזרמתם לים המלח. על רקע זה ניתן להבין מדוע סרב המשיב לסווג את המים המופקים על ידי העותרת כ"מי קולחין" לצורך רישיונות ההפקה והספקה שניתנו לה. בהקשר זה יוער, בהתייחס לטענה שהעלה בא-כוח העותרת בדיון שלפנינו, כי אין מקום לספק שבמסגרת הסמכות הנתונה למועצת המשיבה לקבוע תעריפים לדמי מים, היא רשאית להתחשב גם בשיקולים הנוגעים להיקף השימוש הרצוי במים מסוג מסוים. כך עולה מפורשות מהוראת סעיף 112(א) לחוק המים המקנה למועצת המשיבה סמכות לקבוע בכללים "תעריפים לדמי מים בדרך כלל או לגבי מצאי סוגי המים באזור פלוני או לגבי סוג ספקים פלוני, ורשאית היא לדרג את דמי המים לפי מטרות המים, לפי השמושים במים, לפי עונות השנה או שעות היממה, בשים לב ליכולת התשלום של צרכני המים במטרה פלונית ולתצרוכת המים לאותה מטרה" (ההדגשה הוספה). ולבסוף, לא למותר לציין כי כללי תעריפי מקורות אינם מתעלמים כליל מאיכותם הירודה של המים המופקים על ידי העותרת. איכותם של המים מקבלת ביטוי באמצעות מתן הנחה בדמי המים שבהם על העותרת לשאת. כך, בהתאם להערכת גורמי המקצוע במשיבה, בשנת 2022 תחויב העותרת בדמי מים בסך של 13-7 אגורות למ"ק, לעומת 1.877 ש"ח למ"ק בהם הייתה נושאת העותרת אילו היו מסופקים לה מים שפירים. מדובר בהפחתה משמעותית הנותנת ביטוי לאיכותם של המים, הגם שזו אינה השיקול הבלעדי בקביעת סיווגם. אוסיף כי גם לא מצאתי ממש בטענת העותרת להסתמכותה על כך שלא ייגבו ממנה דמי מים. סיווג המים נעשה כאמור כדין על ידי המשיב בהתאם לכללים החלים בעניין זה, ולא הוכחה כל הסתמכות, ודאי לא כזו שיש בכוחה לגבור על כך. לסיכום: אין מדובר בענייננו ב"דיבור בשני קולות" מצד הרשות כטענת העותרת. מדובר בהפעלת סמכויות הנתונות לכל אחת מהרשויות בדין בהתאם לשיקולים הרלוונטיים לכל אחת מהן, והמתקיימות זו לצד זו ללא סתירה. ברי אפוא כי לא נפל כל פגם המצדיק התערבות בסיווג המשיב את המים שמפיקה העותרת כ"מים מליחים", חרף חפצה כי אלה יסווגו כ"מי קולחין". אשר על כן אציע כאמור לחבריי כי העתירה תידחה ונחייב את העותרת בתשלום הוצאות המשיבים בסך של 15,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת י' וילנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' כשר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ. ניתן היום, ‏ו' בכסלו התשפ"ג (‏30.11.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21070090_N08.docx מע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1