בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
7006/97
ע"א 6366/01
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופט א' א' לוי
ע"א
7006/97
המערערים: 1.
אדוארד ברקן
2. א.דורי חברה לעבודות
הנדסיות בע"מ
3. "הפניקס
הישראלי" חברה לביטוח בע"מ
נגד
המשיבים: 1.
עזבון המנוח חאג' מוסא ז"ל
2. רגא מוסא חאג'
3. נאהד מוסא חאג' טועמה
4. סלאם מוסא חאג'
5. גבריאל מוסא חאג'
6. חוסאם מוסא חאג'
7. סלוא תאופיק חאג'
8. "אררט" חברה
לבטוח בע"מ
9. חברת החשמל לישראל
בע"מ
10. המוסד לביטוח לאומי
ע"א
6366/01
המערערים: 1.
עזבון המנוח חאג' מוסא ז"ל
2.
רג'א מוסא חאג'
3.
נאהד מוסא (חאג') טועמה
4.
סלאם מוסא חאג'
5.
ג'בראיל מוסא חאג'
6.
חוסאם מוסא חאג'
7.
סלוא תאופיק חאג'
נ
ג ד
המשיבים: 1.
אדוארד ברקן
2.
"אררט" חברה לבטוח בע"מ
3.
א. דורי - חברה לעבודות הנדסיות בע"מ
4.
"הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ
5.
חברת החשמל לישראל בע"מ
6.
המוסד לבטוח לאומי
ערעורים
על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
בחיפה
מיום 6.11.97 בת.א. 126/95 שניתן
על
ידי כבוד השופטת ש' וסרקרוג
תאריך
הישיבה בע"א 7006/97: י' בתמוז תשס"א (1.7.2001)
בשם
המערערים בע"א 7006/97: עו"ד יצחק שפרבר
בשם
המשיבים 7-1
בע"א
7006/97: עו"ד מטאנס שאער
בשם
המשיבה 8
בע"א
7006/97: עו"ד שבת לוי
פסק-דין
השופט י' אנגלרד:
1. שוב נקרא בית משפט זה לפלס את דרכו בסבך
הקסואיסטי של ההגדרה החקיקתית של תאונת דרכים בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,
תשל"ה1975- (להלן: "חוק הפלת"ד") על העקרון הכללי שבה,
על מיעוטיו ועל ריבוייו הבלתי שיטתיים. המלאכה היא קשה, אך אין אנו בני חורין
להיבטל ממנה, גם אם הפתרונות אינם משמחי לב בשל אופיים המלאכותי, אשר לעיתים אף
נראה שרירותי. נוסח ההגדרה מאלצנו ליצור הבחנות דקות ואף דקיקות. הפעם השאלה
מתמקדת סביב ה"חזקה המרבה" מתוך ההגדרה, לפיה "יראו כתאונת דרכים
גם ... מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא
שינה הרכב את יעודו המקורי", חזקה הבאה להוסיף על ההגדרה הבסיסית של תאונת
דרכים בחוק.
2. אתאר תחילה בקצרה את עיקר העובדות, המוסכמות
על כל בעלי הדין. המנוח חאג' מוסא עבד כמנהל עבודה בחברת א' דורי, חברה לעבודות
הנדסיות בע"מ, שהינה המערערת 2 בע"א 7006/97 (להלן: "חברת דורי").
ביום 16.2.93 עבד המנוח בשירות חברת דורי באתר עבודה "גורדון" במעלות,
בביצוע עבודות של יציקת בטון. עבודות היציקה בוצעו בעזרת מנוף, שהיה בבעלותה של
חברת דורי. המנוף הופעל על ידי אדוארד בקרן, המערער 1 בע"א 7006/97, שהיה
עובד שכיר של חברת דורי (להלן: "מפעיל המנוף"). המנוף הופעל
בקרבת קווי מתח גבוה של חברת החשמל. בעת נסיון להעביר דוד בטון ממקום למקום בעזרת
המנוף, נגע המנוח בשרשרת שהייתה מחוברת לכבל המנוף. כתוצאה מנגיעה זו התחשמל המנוח
מזרם חשמל, בעל מתח גבוה, ונהרג במקום. העיון בהודעות למשטרה בקשר לתאונה ובתצהירו
של מפעיל המנוף מגלה כי קיימת אי בהירות מסוימת בדבר הנסיבות המדויקות של התרחשות
התאונה הקטלנית; אולם, במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הגיעו בעלי הדין להסכמה על
נסיבות התאונה, ביניהן גם על דרך התרחשותה. וכך הוסכם בנקודה 8 להסכם הדיוני:
בעת
אירוע התאונה הורמה זרוע המנוף לכ20- מטר לגובה ופגעה בקווי מתח גבוה. המנוח נגע
באונקל של הכבל של המנוף כדי לחברו לדוד הבטון והתחשמל למוות. האונקל הינו חלק
בלתי נפרד מהמנוף ומזרוע המנוף. השרשרת היתה מחוברת לאונקל והמנוח נפגע כאשר נגע
בה. השרשרת אינה חלק אינטגרלי למנוף, על אף שהיתה מחוברת לאונקל, אלא אביזר הרמה
(עמ' 22 לפרוטוקול מיום 13.10.96).
3. כן הוסכם בין בעלי הדין כי המנוף המעורב
בתאונה הוא רכב מנועי, כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד (נקודה 6 להסכם הדיוני
הנזכר) וכי הרמת הזרוע של המנוף וצידוד הזרוע של המנוף נעשים באמצעות מנוע, שהוא חלק
אינטרגלי של המנוף. המנוע הוא היחידי בכלי רכב זה והוא משמש גם להסעת כלי הרכב
עצמו (נקודה 7 להסכם הדיוני). יצויין, כי אין מחלוקת בין בעלי הדין על כך שהמנוף
הוא רכב רב-תכליתי. כלומר, בנוסף לייעוד התעבורתי, הוא מיועד גם להעברת מטענים
והנפתם.
4. המנוף בוטח על-ידי חברת דורי בביטוח חובה על
פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל1970-, וזאת באמצעות חברת אררט
חברה לביטוח בע"מ, שהינה המשיבה 8 בע"א 7006/97 (להלן: "אררט").
כן הוציאה חברת דורי פוליסת ביטוח מעבידים אצל הפניקס הישראלי חברה לביטוח
בע"מ, המערערת 3 בע"א 7006/97 (להלן: "הפניקס").
5. עזבון המנוח ובני משפחתו התלויים (להלן:
"התובעים") הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה בשתי עילות
חלופיות; האחת, המבוססת על אחריות על-פי חוק הפלת"ד והאחרת, המבוססת על
אחריות על-פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התביעה הוגשה נגד מפעיל המנוף, חברת דורי,
אררט, הפניקס וחברת החשמל לישראל בע"מ. גם המוסד לביטוח לאומי הגיש תביעת
שיבוב נגד מפעיל המנוף, אררט וחברת החשמל. שתי התביעות נדונו במאוחד, אולם במהלך
הדיון נמחקה התביעה של הביטוח הלאומי נגד מפעיל המנוף, לאחר שהתברר שהוא עובד שכיר
של חברת דורי. כמו כן, לקראת סוף הדיונים בבית המשפט המחוזי, ביום 20.11.97, הורה
בית המשפט, בהסכמת כל בעלי הדין, לדחות את התביעות נגד חברת החשמל בשני התיקים
המאוחדים.
6. המחלוקת העיקרית היא בין שתי חברות הביטוח
בדבר מהות התאונה. ואמנם, אם התאונה היא בבחינת תאונת דרכים, הרי החבות מוטלת על
אררט במסגרת ביטוח חובה של המנוף; ואם התאונה אינה תאונת דרכים, החבות בשל אחריות
בנזיקין תהיה מוטלת על הפניקס במסגרת פוליסת המעבידים שהוציאה לטובת חברת דורי.
המחלוקת בין בעלי הדין מתמקדת איפוא בשאלת קיומה של תאונת דרכים כמשמעותה בחוק
הפלת"ד. באשר לקיומה של תאונת דרכים, קיימות שתי אפשרויות. האחת היא, כי
התאונה קרתה "עקב שימוש ברכב למטרות תחבורה", דהיינו במסגרת ההגדרה
הבסיסית. אם התשובה לכך היא שלילית, האפשרות השניה היא כי מדובר ב"אירוע
שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב", דהיינו במסגרת החזקה המַרְבָה.
7. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דין חלקי והחלטה
מיום 4.5.97 - מפי השופטת ש' וסרקרוג - כי התאונה אינה באה בגדר תאונת דרכים על-פי
חוק הפלת"ד. על השאלה אם האירוע נכנס להגדרה הבסיסית של החוק בית המשפט ענה
בשלילה, בנימוק הבא:
המנוף
הוא רכב דו-תכליתי. בעת האירוע לא נעשה שימוש ברכב למטרות תחבורה, ולכן האירוע,
על-פי ההגדרה הבסיסית של החוק, אינו בגדר של תאונת דרכים.
יצויין, כי בעלי הדין אינם חולקים על מסקנה זו בערעור
שלפנינו.
8. נמצא, כי המחלוקת העיקרית בין חברות הביטוח
היא האם המקרה נכנס לגדר החזקה החלוטה המרבה של "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח
המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי". בית
המשפט המחוזי, בהסתמכו על פסק הדין של בית משפט זה בע"א 6000/93 קוואסמה
ואח' נ' רג'בי ואח', פ"ד נ(3) 661 (להלן: "פרשת קואסמה")
קבע כי לא נתקיים הקשר הסיבתי המשפטי (להבדיל מקשר עובדתי), בין ניצול הכוח המכני
של הרכב לבין התאונה. בית המשפט מסביר כי הסיכון שנוצר למנוח לא היה תוצאה של
ניצול הכוח המכני של המנוף. בהנמקתו אומר בית המשפט:
הסיכון
שנוצר היא ההתחשמלות, אך זו לא ארעה מזרם חשמלי שמקורו בכוח המוטורי של מנוע
המנוף, אלא מסיכון שהיה מחוץ לרכב וללא קשר עימו. גם על פי טענת בא-כוח [מפעיל
המנוף] וחברת דורי, נגעה אמנם זרוע המנוף בקוי המתח הגבוה, אך המנוח התחשמל רק עקב
אחיזתו בשרשרת שהיתה מחוברת באונקל למנוף, כדי לחברה לדוד הבטון. אז נוצר מגע בין
המנוח לבין כבל המתכת שחובר לאונקל המנוף. התחשמלות זו נוצרה בשל קיומם של קוי
חשמל במתח גבוה, וללא קשר לכוח המכני של המנוף.
ובהמשך אומר בית המשפט:
ולכן
אין הבדל בין פסק דין קואסמה לעניננו. שם אחז הנפגע בצינור הנייד ואילו בתיק בפני
אחז המנוח בשרשרת. בשני המקרים, לא זרם החשמל הנובע מהכוח המכני של הרכב הוא שגרם
להתחשמלות. הסיכון נוצר מחוטי החשמל ופגיעתו של המנוח באה לו מאלה. התוצאה מן
האמור היא, שהאירוע אינו בגדר של "תאונת דרכים" על-פי חוק הפלת"ד.
לאור מסקנה זו, דחה בית המשפט את התביעה נגד חברת אררט והתיר
לתובעים להמשיך בתביעה במסגרת פקודת הנזיקין.
9. מספר חודשים לאחר פסק הדין החלקי וההחלטה של
בית המשפט המחוזי הגיעו התובעים והפניקס להסכמה כי בית המשפט יפסוק את גובה
הפיצויים על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]
תשמ"ד1984-. ואמנם, בית המשפט קבע כי הפיצויים יעמדו על סכום כולל של 75,000
ש"ח, לאחר ניכוי התגמולים שהשתלמו על-ידי המוסד לביטוח לאומי והתשלומים מקרן
הביטוח והפנסיה של פועלי בנין.
10. הערעורים שלפנינו מכוונים נגד מסקנתו של בית
המשפט המחוזי כי התאונה אינה תאונת דרכים. הוחלט לראות את סיכומי הצדדים בע"א
7006/97 כסיכומיהם גם בע"א 6366/01 ואנו פוסקים בערעורים במאוחד. אומר מיד
כי, לטעמי, האירוע הנדון הוא בגדר "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק
הפלת"ד ולכן דין הערעורים להתקבל. אמת, שאלת קיום הקשר הסיבתי המשפטי - להבדיל
מן הסיבתיות העובדתית - מעוררת קשיים ניכרים ובמקרי גבול אף מביאה לידי אבחנות
דקות. יצויין, כי מקרי התחשמלות אגב ניצול כוח מכני של כלי רכב שימשו מושא להחלטות
שיפוטיות אחדות. הדבר המאפיין את האירוע שלפנינו הוא כי ההתחשמלות נגרמה כתוצאה
מנגיעה בכבלי החשמל על-ידי זרוע המנוף, שהוזזה באמצעות ניצול הכוח המכני של כלי
הרכב. במקרים האחרים שנדונו בפסיקה, ההתחשמלות ארעה שעה שהרכב - על כל חלקיו - היה
במצב נייח והנגיעה בכבלי החשמל באה כתוצאה מפעולה עצמאית של הנפגע. אבחנה זו היא
אמנם דקה, אך היא נוגעת למהות הקשר הסיבתי.
11. כך, בפרשת קואסמה, התחשמל עובד בעת שעמד
על גדר בטון והחזיק צינור, שהיה מחובר למשאבת בטון. הכוח המכני של הרכב שימש באותה
העת להפעלת משאבת הבטון, שהזרימה בטון לשם יציקתו במבנה. במקרה ההוא, העובד, שעה
שהרים את הצינור, נגע באמצעותו בכבלי החשמל שהיו בקרבת מקום, נגיעה שגרמה להתחשמלותו.
בנסיבות אלה מצא בית משפט זה, מפי חברי הנשיא א' ברק, כי לא היה קשר סיבתי משפטי
בין ניצול הכוח המכני של הרכב, ששימש כאמור לשאיבת בטון, לבין הנגיעה בקווי
החשמל.
12. מקרה דומה נדון בע"א 2606/97, 5168 איילון
חברה לביטוח בע"מ ואח' קצרה גבריאל ואח', פ"ד נד(1) 297. כאן ביצע
עובד עבודות גיזום כשהוא עומד על כף של טרקטור, כשהכף במצב נייח. במהלך
עבודת הגיזום נגע העובד בכבל חשמלי וספג מכת חשמל. נפסק, מפי חברי השופט ת' אור,
כי לא התקיים קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח המנועי של הטרקטור לבין התאונה;
"הפגיעה בתובע באה מחוטי החשמל ולא עקב שימוש בכוח המנועי של הטרקטור, אשר
"תרומתו" התמצתה בהעלאת התובע לגובה ארבעה מטרים". חברי השופט א'
מצא, בדחותו את העתירה לקיום דיון נוסף בפרשה זו, ציין את הדברים הבאים:
אכן,
אף במקרה נשוא הדיון, כמו בפרשת קואסמה, לא הפעולה שבוצעה תוך ניצול הכוח המיכני
של הרכב (היינו, הגבהת התובע לגובה הנדרש לביצוע עבודת הגיזום) גרמה לתאונה, אלא
מגעו של התובע בכבלי החשמל. אמנם נכון שהגבהת התובע, לא רק קיימה את יסוד הקשר
הסיבתי העובדתי, אלא גם קירבה את התובע לתחום הסיכון של מגע בכבלי החשמל. לא שמכך
לא התחייבה בהכרח המסקנה, שבין פעולת ההגבהה לבין הפגיעה שספג התובע מתקיים גם קשר
סיבתי משפטי. ...
אכן,
גם בעניינו של התובע נגרמה התאונה בהתערבות גורם נוסף, היינו מגעו של התובע בכבלי
החשמל. ואף בעניינו של התובע, התאונה עלולה היתה להתרחש באותו האופן, גם אילו היה
התובע עולה לגובה הנדרש, לצורך ביצוע עבודת הגיזום, לא על גבי כף הטרקטור כשזו
מונעת בעזרת הכוח המיכני של הטרקטור, אלא (למשל) בטיפוס על סולם.
13. מן הראוי להזכיר מקרה נוסף, שנדון בבית המשפט
המחוזי בחיפה בת.א. (חי') 10249/97 סאמר בנימין ואח' נ' בולוס בנימין ואח'
(לא פורסם). כאן המדובר היה בעובד שהורם לגובה ניכר באמצעות מלגזת הרמה, כשהוא
ניצב בתוך "כלוב" המחובר לזרוע המלגזה. לאחר ייצוב זרוע המלגזה למצב
סטטי, נגע העובד, במסגרת עבודתו, בשלט פרסומת שהיה תלוי בקרבת קוי חשמל, מחוץ
ל"כלוב" בו עמד. כתוצאה מכך הוא התחשמל. בנסיבות אלה פסק סגן הנשיא י'
יעקבי-שווילי כי התאונה אינה תאונת דרכים, וזאת בשל העדר קשר סיבתי משפטי, בציינו:
סבורני
שבנסיבות כמו בעניננו אמת המדה הנכונה היא האם הארוע קרה תוך כדי הנפת הזרוע
והובלת הנוסעים בכלוב אל מקור הסכנה, באפן שהמגע עם מקור הסכנה נוצר תוך כדי
התנופה... לעומת זאת, כאשר ההנפה וההובלה נסתיימו להן, והזרוע כבר עומדת על עומדה,
והעובד אף הוא חדל להיות בתנועה מחמת הזרוע, ולאחר מכן קורה הארוע מחמת
גורם סיכון אחר, אין לתלות את הקולר בניצול הכח המכני. (ההדגשות במקור)
14. דבריו אלה של סגן הנשיא י' יעקובי-שווילי
מיטיבים להבחין בין אירוע שהתרחש תוך כדי הנפת הזרוע באמצעות הכוח המכני של הרכב
לבין אירוע שהתרחש לאחר ייצוב הזרוע. הבחנה זו, שהיא במהותה קסואיסטית, קובעת את
גבולות הסיבתיות המשפטית בין כלי הרכב לבין התוצאה המזיקה. במקרה שלפנינו, הנגיעה
בקווי המתח הגבוה התרחשה כתוצאה ישירה של תנועת הזרוע של המנוף, תנועה שהיא בבחינת
ניצול הכוח המכני. אמנם, ייתכן כי נגיעתו של המנוח בשרשרת באה לאחר סיום תנועת
הזרוע, אך אין זה גורע מן העובדה שבעת הנגיעה, חלק זה של המנוף כבר היה מחושמל.
נמצא, כי קיים קשר סיבתי מהותי בין ניצול הכוח המכני, שהביא להזזת זרוע המנוף,
לבין התחשמלותו של העובד. בכך נבדל, כאמור, המקרה שלפנינו מהמקרים שנדונו בפסיקה,
שבהם ההתחשמלות הייתה תוצאה ישירה של פעולת העובד, פעולה הנפרדת מניצול הכוח המכני
של כלי הרכב. יצויין, כי הבחנה בין נגיעת הנפגע בשרשרת לפני סיום תנועת הזרוע של
המנוף לבין נגיעה לאחר סיום תנועת הזרוע, אינה נראית מוצדקת, שעה שבשני המקרים
המגע עם קווי החשמל הוא תוצאה של תנועת הזרוע.
15. לשם המחשה נוספת של הבדל זה, ניטול דוגמא אחרת:
נניח כי הרכב בעל המנוף היה נוגע בקווי חשמל בשעת נסיעת הרכב. אין ספק, כי
התחשמלותם של הנהג או של הנוסעים בנסיבות אלה הייתה נחשבת לתאונת דרכים במסגרת
ההגדרה הבסיסית. אשנה במקצת את הנסיבות בדוגמא: נניח כי הרכב מחושמל כתוצאה ממגע
עם קווי חשמל חיצוניים בשעת חנייתו. כעת, נהג או נוסע נכנס לרכב לשם נסיעה והוא
נפגע מהתחשמלות. גם בנסיבות אלה אין להטיל ספק בכך כי לפנינו תאונת דרכים במסגרת
ההגדרה הבסיסית. מקרים אלה ממחישים את נכונות המסקנה לגבי התאונה המתבררת לפנינו,
שנגרמה כתוצאה מניצול הכוח המכני, כמוסבר לעיל.
16. בהזדמנות זו אזכיר הלכה אחרת שנפסקה לאחרונה
בבית משפט זה בסוגיה של ניצול הכוח המכני של רכב. הוחלט כי החזקה המרבה בדבר ניצול
הכוח המכני של הרכב חלה רק כאשר הכוח המכני נוצל לצורך אחד הייעודים הלא-תעבורתיים
המקוריים של כלי הרכב. ראה רע"א 1056/01 אלרם חברה לשינוע בע"מ ואח'
נ' גרינשטיין ואח' (לא פורסם) המאשר בר"ע 2411/00 (מחוזי ת"א).
באותו מקרה נפגע עובד מוסך שעה שהפעיל, לשם תיקון המאוורר, את מנוע הרכב. הוחלט שם
כי אין המדובר בתאונת דרכים.
אי לכך, שני הערעורים מתקבלים. פסקי הדין
החלקיים של בית המשפט המחוזי מיום 4.5.97 ומיום 6.11.97 מתבטלים. הדיון מוחזר לבית
המשפט המחוזי על מנת לברר את היקף הפיצויים המגיעים למשיבים 7-1 בע"א 7006/97
מן המשיבה 8 בע"א 7006/97, לאור הקביעה כי האירוע מהווה תאונת דרכים. המשיבה
8 בע"א 7006/97 תשלם למערערים שכר טירחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח
והוצאות משפט על פי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-. בע"א
6366/01 אין צו להוצאות.
ש
ו פ ט
השופט א' א' לוי:
אני מסכים לתוצאה אליה הגיע כבוד
השופט י' אנגלרד ומטעמיו.
ש
ו פ ט
הנשיא א' ברק:
1. אני מסכים למסקנתו של חברי, השופט י' אנגלרד,
לפיה יש לקבל הערעור ולקבוע, כי האירוע שבפנינו הינו "תאונת דרכים" על
פי האמור בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- (להלן: החוק).
נקודת המוצא להכרעתי זו הינה התשתית העובדתית עליה הוסכם בין הצדדים בתיק זה, באשר
לדרך בה אירעה התאונה:
"בעת
אירוע התאונה הורמה זרוע המנוף לכ20- מטר לגובה ופגעה בקווי מתח גבוה. המנוח נגע
באונקל של הכבל של המנוף כדי לחברו לדוד הבטון והתחשמל למות...".
2. אכן, מתשתית עובדתית זו עולה לכאורה, כי
התחשמלותו של המנוח אירעה בו זמנית לנגיעת המנוף בכבל החשמל. לשון אחר: מן הבחינה
העובדתית, לא ניתן להבחין בין הרגע בו נגע המנוף בחוטי החשמל ובין הרגע בו נגע
המנוח באונקל שהיה מחובר למנוף. בנסיבות אלה, נקל לקבוע כי התקיים קשר סיבתי
עובדתי בין השימוש בכוח המכני של הרכב (כהגדרתו בסעיף 1 לחוק) ובין התחשמלותו של
המנוח. זאת ועוד: ניתן לקבוע גם כי התקיים קשר סיבתי משפטי בנסיבות אלה, שכן
ההתחשמלות היתה תוצאה שבמסגרת הסיכון הכרוך בשימוש במנוף, כלומר, בכוח המכני של
הרכב. בכך שונה המקרה שבפנינו מע"א 600/93 קוואסמה נ' רג'יבי,
פ"ד נ(3) 661, בו לא היתה מחלוקת כי ההתחשמלות של העובד אירעה לאחר סיום
הניצול של הכוח המכני של הרכב, כלומר, במנותק ממנו.
ה
נ ש י א
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט
אנגלרד.
ניתן היום, כ"א בחשון תשנס"ב
(7.11.2001).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו
פ ט
_________________
העתק
מתאים למקור 97070060.Q12 /שב
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444