פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7005/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7005/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 3.7.06, בת.פ.ח. 1175/04, שניתן על ידי כבוד השופטים: ב' אופיר תום, מ' סוקולוב, י' שנלר תאריך הישיבה: ח' בשבט התשס"ט (02.02.09) בשם המערער: עו"ד גבאי טל; עו"ד יהודה פריך בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד זיו אריאלי גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של מעשה סדום, ניסיון למעשה סדום, מעשה מגונה, מעשה מגונה בפומבי, הדחה בחקירה ותקיפה. נטען, כי קורבנות עבירות המין היו שתי אחיותיו של המערער, ילידות השנים 1989 ו-1990. אלה האחרונות שהו מאז שנת 1999 בפנימיות, ונהגו להגיע לבית הוריהן במהלך חופשות, סופי שבוע וחגים. נטען, כי החל משנת 2000 החל המערער לבצע את מעשיו באחת האחיות – ואלה כללו את הפשטתה מבגדיה, נגיעה ונשיקה באברים אינטימיים, ובכללם איבר מינה. בשנת 2003 ניסה המערער לבעול את אותה אחות, ובהזדמנות אחרת ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, אולם לא הצליח לבצע את זממו עד תום. באשר לאחות האחרת, נטען כי במספר הזדמנויות הורה לה המערער לפשוט את בגדיה, נגע באיבריה המוצנעים, ודרש ממנה לגעת באיבר מינו. המערער הזהיר את אחיותיו לבל יספרו לאיש על מעשיו, ובאשר לאחיו (יליד שנת 1991), נטען כי באחד הימים הוא תקף אותו, בעט בו והלם בו עם אגרופיו. בגין כל אלה נדון המערער ל-7 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. 2. ערעור זה מופנה כנגד גזר-הדין, והמערער עותר בפנינו להקל בעונשו מטעמים אלה: הוא עצמו עבר התעללות מינית בעת שהיה בגיל רך, וסבל מאב אלים ואם פסיבית; הוא לוקה בהפרעת אישיות; תפיסתו המינית המעוותת היא תולדה של נסיבות חייו, ואף שהוא מודע לפסול שבהתנהגותו, הדבר אינו נתון לשליטתו; המערער הודה בעובדות שיוחסו לו מיד עם מעצרו, וחזר על כך בבית המשפט תוך שהוא מונע את העדתם של אחיו ואחיותיו. בחודש תשרי התשס"ט (אוקטובר 2008) מינה המערער את עו"ד י' פריד לייצגו, וניתנה לו רשות להגיש נימוקי ערעור נוספים, נטען, כי הערכת המסוכנות ששימשה את בית המשפט המחוזי נערכה זמן ניכר לפני גזירת העונש; במצב זה נכון היה ליתן משקל מכריע לחוות דעתו של ד"ר וייל לפיה קיים סיכוי סביר כי לאחר מאסרו לא ישוב המערער לבצע עבירות מין, הואיל ולא אובחנו אצלו סימני פדופיליה. כן נטען, כי לא היה מקום לייחס משקל לתסקירו של שרות המבחן שנערך בעת שהמערער היה מאושפז לאחר ניסיון אובדני שביצע. לבסוף, הופנינו לכך שבמקצת העבירות היה המערער קטין בשעת מעשה. 3. תקופת המאסר שהושתה על המערער קשה וארוכה היא, אולם זו היתה התגובה המתחייבת מהמעשים המכוערים והקשים אותם ביצע בשתי אחיותיו, שהיו אותה עת ילדות רכות בשנים. המערער לא חטא בכישלון חד-פעמי, אלא בהתנהגות שנמשכה מספר שנים, ונתונים אלה חמורים הם במיוחד נוכח גרסתו לפיה הוא עצמו היה קורבנה של התעללות מינית בעת שהיה ילד. הנה כי כן, במקום לנסות למצוא מזור לסטייתו על ידי פניה למומחים בתחום בריאות הנפש, הוא לא חס על תומתן של אחיותיו, קיפח את ילדותן, וקרוב לוודאי ששיבש את חייהן מן הקצה אל הקצה, עד ששוב לא ברור אם הן תזכינה לחיים בוגרים תקינים. עם זאת, לא נעלמו מעינינו נסיבות חייו הקשות של המערער, כמו גם מצבו הנפשי והסכנה הנשקפת לו כתוצאה מכך. אולם לכל אלה היה ער גם בית המשפט המחוזי, שגזר את העונש לאחר שבחן בקפידה את כל השיקולים הדרושים לעניין. בעונש זה לא גילינו עילה להתערבותנו, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, ח' בשבט התשס"ט (02.02.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06070050_O04.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il