פסק-דין בתיק ע"פ 7002/09
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7002/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע מיום 17.6.09 ב-תפ"ח 108/07, שניתן על ידי כבוד השופטים: צ' צפת, ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר
תאריך הישיבה:
ה' בתמוז התש"ע
(17.6.10)
בשם המערער:
עו"ד תומר אורינוב
בשם המשיבה:
בשם שירות מבחן לנוער:
עו"ד יעל שרף
גב' שלומית מרדר
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
באחד הלילות של חודש יולי 2007 פגש המערער במועדון סנוקר את עבדאלבסט אבו אלחסוס (להלן: עבדאלבסט), ובהמשך החליט ללון בביתו. לפנות בוקר, שעה שהמערער שכב על הספה, ניגש אליו עבדאלבסט, התיישב עליו ובהמשך שלח את ידו לעבר מכנסיו של המערער. זה האחרון נטל סכין שהיה מונח במקום סמוך, וניסה לדקור את יריבו שנסוג לאחור. בשלב כלשהו הצליח המערער לדקור את עבדאלבסט בבית החזה, וכתוצאה מכך הוא נפל לאחור. או אז ניגש אליו המערער ודקר אותו פעמיים בבית החזה באזור הלב. כמו כן, נתגלו בהמשך בבית החזה של עבדאלבסט ארבעה פצעי חתך. כתוצאה מפציעתו בידי המערער נגרם מותו של עבדאלבסט. בתום כל אלה עזב המערער את הדירה והטמין את הסכין בתוך בור שחפר. כמו כן, שבר המערער נרגילה של עבדאלבסט, וטלפון של קורבנו אותו גנב, הוא מכר בהמשך לאחר.
המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של הריגה, השמדת ראיה, שיבוש מהלכי משפט וגניבה. על כל אלה נדון המערער לשמונה שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי.
הערעור שבפנינו, המופנה כנגד העונש, הנו מקרה חריג ומיוחד בנסיבותיו. מן העבר האחד ניצבת העובדה שהמערער קיפד במו ידיו את פתיל חייו של אדם. יתרה מכך, ההיגיון מחייב שלאחר שהצליח להדוף את תוקפו ולא נשקפה לו עוד סכנה, היה המערער יכול להימלט על נפשו, אולם הוא בחר לשוב ולדקור את עבדלבסאט עד שגרם למותו. מן העבר האחר ניצבת העובדה כי עניין לנו עם אדם צעיר (יליד שנת 1991), שבעת האירוע היה בן 16 בלבד. הוא התפתה ללון בביתו של אדם בוגר ממנו בשנים רבות, ואת המצב הזה ביקש, ככל הנראה, המנוח לנצל כדי לבצע במערער עבירת מין. זהו תרחיש שגם אדם מבוגר היה מתקשה להתמודד עמו, מקל וחומר נער צעיר, צנום בגופו ונעדר הרשעות בפלילים. אנו מניחים לטובת המערער כי נקלע למצוקה קשה, לחרדה ופחד, ועל כן בהחלטתו להתגונן לא נפל פגם, ברם הוא הפריז בתגובתו עד שזו הפכה להיות בלתי סבירה, וממילא אסורה.
בנסיבות חריגות אלו, סברנו כי יש ללכת צעד נוסף לקראת המערער, ואת תקופת מאסרו בפועל אנו מעמידים על שש וחצי שנים. רכיב המאסר על-תנאי אותו גזר בית משפט קמא, נותר על כנו.
ניתן היום, ח' בתמוז התש"ע (20.6.10).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09070020_O01.docהג
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il