יצחק שטיין נ. אהרון בן-שמעון

6 1 בבית המשפט העליון רע"א 70/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב המבקשים: 1. יצחק שטיין 2. לאה שטיין נ ג ד המשיבים: 1. אהרון בן-שמעון 2. אסתר בן-שמעון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בר אשר) מיום 28.8.2023 ברע"א 35175-07-23 בשם המבקשים: עו"ד אשר גמליאל בשם המשיבים: עו"ד שגית חי פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בר אשר) מיום 28.8.2023 ברע"א 35175-07-23, בו ניתנה רשות ערעור והתקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (השופטת מ' בנקי) מיום 15.5.2023 בת"א 43031-09-22 אשר דחה בקשה לביטול פסק בוררות. הרקע לבקשה ברקע להליך, מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, שכנים המתגוררים בישוב עטרת שבתחום מועצה אזורית מטה בנימין (להלן: המועצה), בקשר לאופן חלוקת המגרשים שלהם. אין חולק כי הקיר המפריד בין המגרשים נמצא בתוך מגרש המשיבים (להלן: הקיר המפריד). הסכסוך התברר בבוררות בבית הדין לממונות מטה בנימין (להלן: בית הדין). ביום 10.5.2022, בתום דיון שהתקיים בהליך הבוררות, הוציא בית הדין תחת ידו מסמך שכותרתו "החלטה" (אשר ייקרא להלן לשם הנוחות, וחרף המחלוקת שניטשה בין הצדדים בקשר לכך: פסק הבוררות או הפסק) ובו נכתב כי "הוסבר לצדדים שבכדי למנוע הליך ארוך שידרוש הבאת מומחים והוצאות נוספות, ניתן לקבל את הצעת הפשרה הקרובה לדין שבית הדין מציע כדלהלן: [...]". בהמשך המסמך פורטו רכיבי הפשרה האמורה, ובהם בעיקר כי הקיר המפריד יישאר במקומו ומבקש 1 (להלן: המבקש) יפצה את המשיבים עבור הנגיסה בשטחו בתשלום סך של 25,000 ש"ח. כמו כן, בסופו נכתב כי "הצדדים עשו קנין על הסכם פשרה זה". יצוין כי הפסק הועבר לצדדים בגרסה מודפסת ללא חתימת הבוררים עליו (כאשר לטענת המבקשים באותו היום הוא הועלה על הכתב באופן ידני והבוררים חתמו עליו), ובהמשך הועברה לצדדים גם גרסה מודפסת חתומה. בחלוף 5 ימים, ביום 15.5.2022 חתמו המבקש והמשיבים על מסמך הממוען לבית הדין ובו נאמר כי "בהתאם להחלטת בית הדין ונימוקיו [...] אנו [...] מאשרים בחתימת ידנו שהסכמנו לכך שגבולות המגרשים [...] הינן כפי שהם היום כאשר קיר הבטון שנבנה בין המשפחות הוא המחלק את השטח ביניהם". אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי המשיבים טענו כי במסמך זה הם הביעו את הסכמתם להצעת הפשרה שהציעו הבוררים, אך המסמך האמור נחתם על ידם מבלי שהבינו את האמור בו. המבקשים מצדם טענו כי כלל אין מדובר במסמך המבטא הסכמה מטעם הצדדים להצעת פשרה כלשהי, שכן פסק הבוררות המאמץ את הפשרה ניתן כאמור חמישה ימים קודם לכן, ביום 10.5.2022, לאחר שהביעו הצדדים את הסכמתם לה. לטענתם, המסמך מיום 15.5.2022 נוצר רק לשם הצגתו למועצה את הסכמת הצדדים לחלוקת השטח ביניהם, וזאת על מנת לקדם את סימון גבולות המגרשים ונוכח דרישתה של המועצה כי תוצג לה הסכמה כאמור. בחלוף כשבועיים ימים נוספים, ביום 29.5.2022 פנה משיב 1 (להלן: המשיב) לבית הדין בבקשה לבטל את הסכמתו לפשרה, וטען כי הוא לא הבין את "הסכם הפשרה" כיאות וכי הוא מבקש שיתאפשר לו לשקול את הדברים לעומקם. פניות נוספות מצד המשיב לא נענו, עד אשר ביום 9.8.2022 נשלחה למשיבים הודעת דוא"ל מטעם מזכירות בית הדין ובה נכתב כי לא ניתן לבטל את פסק הבוררות לאחר שהסכימו לו הצדדים מרצונם. לאור זאת, המשיבים הגישו לבית משפט השלום בירושלים בקשה לביטול פסק הבוררות, ובה טענו בין היתר כי מתקיימות במקרה זה שלל עילות ביטול לפי סעיפים 24(1), 24(2) ו-24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). עוד טענו כי פסק הבוררות נעדר תוקף שעה שלא נחתם על ידי מי מהבוררים. לאחר שהוגשה תגובת המבקשים המתנגדת לביטול הפסק והתקיים דיון במעמד הצדדים, בית המשפט דחה את הבקשה. נקבע, בחלק הרלוונטי לעניינו, כי הפגם שעניינו היעדר חתימה על פסק הבוררות הינו פגם הניתן לתיקון וכך נעשה במקרה דנן. כן נקבע כי הסכמת הצדדים אשר באה לידי ביטוי במסמך מיום 15.5.2022 מעגנת את הסכמתם למתן הפסק. על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בה טענו כי פסק דינו של בית משפט השלום שגוי וההתערבות בו מוצדקת בשל עיוות הדין החמור שנגרם להם. בין היתר נטען כי בית משפט השלום התעלם בפסק דינו מכך ש"פסק הבוררות" (אשר עותק חתום שלו הועבר לידיהם רק בחלוף חודשים ממועד נתינתו) כלל אינו מהווה פסק כי אם "הצעה" שטרם השתכללה, וכי בנסיבות העניין עולה כי המשיבים, אשר כלל לא הבינו את מהות הפסק, הוטעו באופן חמור. ביום 13.8.2023 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בה נקבע כי נדרשת תגובת המבקשים בשני נושאים: האחד, שאלת חתימת הבוררים על פסק הבורות; והשני, שאלת הסכמת הצדדים, אם ניתנה, לכל רכיבי הפשרה, בהתחשב בכך שבמסמך מיום 15.5.2022 הצדדים הביעו את הסכמתם רק לעניין מיקום הגבול בין שני המגרשים. ביום 28.8.2023 הוגשה תגובת המבקשים בה נטען כי ביום 10.5.2022, לאחר דיון ארוך בבית הדין, הצדדים הגיעו להסכמה הן לעניין מיקום הקיר המפריד בין המגרשים והן לעניין סכום הפיצוי שיועבר למשיבים. נטען כי פסק הבוררות נכתב בכתב יד ונחתם באותו יום, והוא הועבר לצדדים בסיום הדיון. בהתייחס למסמך מיום 15.5.2022 צוין כי בניגוד לטענת המשיבים, הרי שמדובר במסמך אשר בא לאשרר את פסק הבוררות. הוא נערך ונחתם על רקע דרישת המועצה לקבל את הסכמת הצדדים על קו הגבול ביניהם, לצורך הליך סימון גבולות המגרשים. לפיכך ההסכמה שנזכרה בו נסובה על עניין קו הגבול בלבד, ולא על עניין תשלום הפיצוי שאין הוא מעניינה של המועצה. תגובת המבקשים נתמכה בהתייחסות מטעם אב בית הדין שישב בהרכב הבוררים. ביום 28.8.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי התערבותו נדרשת מטעמי צדק ולמניעת עיוות דין, נוכח הפגמים המהותיים שנפלו בפסק הבוררות בעיקר בכל הנוגע להיעדר חתימה עליו; בשל הספק הרב בכל הנוגע לשאלה אם ניתנה הסכמת המבקשים להצעת הבוררים; ומאחר שהצעת הבוררים הייתה מלכתחילה "בעייתית מאוד, בלשון המעטה" בהיותה מציעה למבקשים לוותר על חלק משמעותי מהמגרש שלהם תמורת "נזיד עדשים". תחילה קבע בית המשפט כי אין מקום להידרש לתגובת אב בית הדין שצורפה ללא רשות ושלא כדין לתגובת המבקשים, והיא נעדרת כל משקל. לגופו של עניין דחה בית המשפט את טענת המבקשים כי מטרתו של המסמך מיום 15.5.2022 הייתה ליידע את המועצה בדבר הסכמת הצדדים לקביעת קו הגבול ביניהם. משכך, הגיע למסקנה כי לא רק שלא ידוע אימתי נחתם פסק הבוררות, אלא שהוא נושא תאריך שבו ניתנה הצעה בלבד (ביום 10.5.2022), ולא יכול היה להיחתם קודם למועד שבו הביעו הצדדים את הסכמתם להצעה (במסמך מיום 15.5.2022). על כן, בשל חלוף הזמן מאז ניתנה הצעת הבוררים ב"פסק" מיום 10.5.2022 ועד אשר הועבר לידי הצדדים עותק חתום שלו, ובנסיבות שבהן המשיב הודיע על חזרתו בו מהסכמתו עוד טרם הועבר לצדדים עותק חתום של הפסק, מוצדק ביטול הפסק מחמת היעדר חתימה עליו. משהגיע בית המשפט למסקנה האמורה, נקבע כי ספק אם נדרשת בחינת שאלת ההסכמה החלקית (אשר באה לידי ביטוי במסמך מיום 15.5.2022) להצעת הפשרה. למעלה מן הדרוש נקבע כי ספק אם הבוררים היו רשאים לחתום על פסק הבוררות בהינתן העובדה שהסכמת הצדדים שבאה לידי ביטוי במסמך האמור נסובה על קביעת קו הגבול בין המגרשים בלבד, ולא ניתנה הסכמת הצדדים לרכיב הפיצוי ולהצעה אשר מעשירה את המבקשים על חשבון המשיבים. לכך מתווספת העובדה שהמשיבים אף נמלכו בדעתם והתחרטו על הסכמתם, וודאי שבנסיבות אלו לא היה מקום להפוך את הצעת הפשרה ל"פסק" שנחזה לאשר את ההצעה. בשולי הדברים נקבע כי קשה להעלות על הדעת עסקה כה חד-צדדית הפוגעת באופן ממשי בקניינם של המשיבים, בעוד שלא הוצעה להם תמורה ההולמת את הנזק שנגרם להם. מכאן לבקשה שלפנַי, בה נטען כי בית המשפט המחוזי נתן את פסקו וקבע בו קביעות עובדתיות שונות לעניין אופי הפשרה אליה הגיעו הצדדים, והכריע שפסק הבוררות נטה שלא כהוגן לטובת המבקשים תוך גרימת עיוות דין, מבלי שהתגלתה לו התמונה הראייתית הכוללת. זאת שכן תגובת המבקשים התבקשה לעניין שני נושאים נקודתיים בלבד ולא ניתנה להם ההזדמנות להעלות טענות בקשר לתמונה העובדתית הרחבה כפי שזו התבררה לפני הבוררים בהליך הבוררות. כמו כן נטען כי לא היה מקום לקבוע כי פסק הבוררות אינו אלא הצעת פשרה, באופן החוטא לאמת, ותוך התעלמות מהבהרת אחד מהבוררים שצורפה לתגובה שהוגשה בבית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, הבקשה מעלה שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים, ובהן השאלה האם בית המשפט מוסמך לקבוע קביעות עובדתיות מבלי לשמוע את הצד השני ומבלי לקבל את כלל החומר אשר היה מונח לפני הבורר. כן נטען כי יש לקבל את הבקשה לצורך מניעת עיוות דין. מנגד המשיבים סמכו ידם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל קביעתו כי נפל פגם חמור בפסק, אשר לא נחתם כנדרש אלא במועד בלתי ידוע, ואישר שורה של הסכמות שאין תיעוד לכך שהצדדים הסכימו להן. נטען כי ממכתביו של המשיב עולה אי-גמירות דעת מלאה מצד המשיבים להצעת בית הדין, שכן מהות הפסק כלל לא הוסברה להם, ומיד כאשר הבינו את טעותם פעלו להביא לביטולו. כן נטען כי מדובר ב"הסכם פשרה" לא הגיוני ומפלה ומשכך ברור שנפל בו פגם חמור המצדיק את ביטולו ואשר גרם לעיוות דין. לטענת המשיבים, הותרת פסק הבוררות על כנו היא זו הפוגעת פגיעה אנושה בזכויותיהם הקנייניות. כן נטען כי הבקשה נטועה כולה בנסיבותיו הפרטניות של הסכסוך בין הצדדים ודי בכך כדי להביא לדחייתה. בנוסף טענו המשיבים כי ביום 17.1.2024, לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הוגשה על ידם לבית משפט השלום בירושלים תביעה שעניינה הסגת גבול על ידי המבקשים לשטחם של המשיבים (ת"א 43181-01-24), כאשר זו הדרך הדיונית המתאימה לבירור טענות הצדדים. דיון והכרעה אפתח בכך שבנסיבות העניין שוכנעתי כי בקשה זו באה בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור, אף נוכח אמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור בענייני בוררות (ראו למשל לאחרונה: רע"א 8915/23 ווי בוקס מכבי 47 בע"מ נ' לוצקי, פסקה 6 (28.2.2024); רע"א 8851/23 ‏סנונית אפקה בע"מ נ' ברים, פסקה 15 (25.2.2024); לאמות המידה החלות במעין "גלגול רביעי" כבענייננו, ראו: רע"א 8930/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (24.12.2023); רע"א 8686/23 יוניברסל לינק בע"מ נ' צוק (16.1.2024)). כל זאת לא משום שקיימות החלטות סותרות בין בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, אלא מפני שצודקים המבקשים בטענתם כי בית המשפט המחוזי השתית את פסק דינו גם על קביעות עובדתיות שונות בסוגיות אשר לא נתבקשו המבקשים להשיב עליהן. כך, כאמור לעיל, בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.8.2023 תשובת המשיבים התבקשה לגבי שתי סוגיות בלבד: האחת, שאלת חתימת הבוררים על פסק הבוררות; והשנייה, העובדה שבהסכמת הצדדים מיום 15.5.2022 ניתנה הסכמה חלקית בלבד ל"הצעת" הבוררים. אולם בפסק דינו נימק בית המשפט המחוזי כי התערבותו בפסק דינו של בית משפט השלום נדרשת גם בשל נימוק נוסף הנוגע לטיב הפשרה שהציעו הבוררים לצדדים. ובלשונו של בית המשפט, בשל כך "שלכתחילה הצעת הבוררים הייתה בעייתית מאוד, בלשון המעטה, בהיותה מציעה למבקשים לוותר על חלק משמעותי מהמגרש שלהם, בהתחשב בשטחו (ככל הנראה 30 מ"ר) ובמיקומו (רצועת קרקע כמתואר לעיל) וזאת תמורת 'נזיד עדשים' ועוד תוך השתת הוצאות נוספות עליהם [...]" (פסקה 14 לפסק הדין). בית המשפט אף ציין, אמנם "בשולי הדברים" אך נראה כי הדבר עומד גם בבסיס קביעתו בקשר לקיומו של עיוות דין, כי "על-פי העובדות, קשה להעלות על הדעת עסקה כה חד-צדדית הפוגעת באופן ממשי בקניינם של המבקשים [המשיבים בענייננו], בעוד שקשה לומר כי הוצעה להם תמורה ההולמת את נזקם" (פסקה 24 לפסק הדין). בצדק אפוא טוענים המבקשים כי מדובר בקביעות עובדתיות אשר לא ניתנה להם הזדמנות לשטוח את טענותיהם בקשר אליהן. אין מקום להכריע בערעור על בסיס טענות של צד לערעור אשר לא ניתנה לצד השני ההזדמנות להתגונן מפניהן (תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; וכן ראו: רע"א 7083/23 המוסד לביטוח לאומי נ' אמזלג (23.10.2023) (להלן: עניין המוסד לביטוח לאומי)). כפועל יוצא מהאמור, כאשר מתבקשת תשובת הצד השני לגבי עניינים מסוימים בלבד, משמעות הדבר כי קבלת הערעור אינה יכולה להתבסס על עניינים שלא התבקשה תשובה לגביהם ושנויים במחלוקת בין הצדדים. הכרעה במחלוקת הניטשת בין הצדדים מבלי שניתנה לצד השני ההזדמנות להתגונן מפני הטענות נגדו, אף עשויה לעלות כדי עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית המשפט "בגלגול שלישי" (או "רביעי") (ראו גם: עניין המוסד לביטוח לאומי, פסקה 8). זאת ועוד, המשיבים בתשובתם לבקשה שלפנַי לא העלו כל טענה בהקשר זה, זולת הטענה כי אכן מדובר לטענתם, לגופו של עניין, ב"הסכם פשרה" "לא הגיוני", "המפלה והפוגע" בהם, המתעשר על חשבונם והמקפח אותם, ולפיכך "נפל בו פגם חמור" המצדיק את ביטולו. אולם יהיו אשר יהיו טענות המשיבים באשר לאופן שבו פגע הפסק בזכויותיהם (מעבר לכך שהמשיבים לא הסבירו כיצד יש בטענות אלו כדי לבסס אחת מעילות הביטול לפי חוק הבוררות), אין מקום לקבלן מבלי שהוצגה גרסת המבקשים בקשר אליהן. משמעות הדבר כי הערעור מתקבל. נוכח העובדה שמדובר בקביעות אשר נראה כי היה בהן כדי להשפיע על קביעת בית המשפט המחוזי בכללותה בדבר קיומה של הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית משפט השלום, אין מנוס מביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי. למעלה מן הצורך אוסיף כי על פני הדברים, קיימת מידה של צדק בטענות המבקשים כי טענת המשיבים על פיה הפסק – שבשוליו נכתב כי "הצדדים עשו קנין על הסכם פשרה זה", כאשר כלל לא נטען על ידי איש, וממילא לא הוכח, כי מדובר בכיתוב "מעין אוטומטי" כפי שקבע בית המשפט המחוזי – לא היה אלא "הצעת פשרה", אינה מובנת מאליה. זאת גם בין היתר נוכח ההסברים שניתנו מטעם המבקשים למשמעותו של המסמך מיום 15.5.2022 בעוד שהמשיבים לא הציגו הסבר אחר לכך בהליכים בבתי המשפט קמא; העובדה שבבקשת הביטול שהגישו לבית משפט השלום כלל לא נזכר המסמך האמור; והעובדה שטענתם בקשר אליו בבית המשפט המחוזי התמצתה בכך שלא הבינו את משמעותו (למשל, בסעיפים 8 ו-51 לבקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי). אולם נוכח התוצאה אליה הגעתי, על פיה כאמור פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטל, אינני מוצא לנכון להכריע באמור. הערעור מתקבל והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי אשר ידון במכלול טענות הצדדים, כמפורט לעיל. למען מראית פני הצדק, התיק יועבר למותב אחר. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסך של 7,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ב' באדר ב התשפ"ד (‏12.3.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24000700_N05.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1