נסים עוידה נ. כונס הנכסים הרשמי

12 1 בבית המשפט העליון רע"א 6999/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. נסים עוידה 2. אמאנה עוידה נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה 2. עו"ד נדב שפירא – המנהל המיוחד לנכסי המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בפש"ר 50302-07-19 ובפש"ר 50311-07-19 מיום 26.9.2020, שניתנה על-ידי כב' השופט א' נאמן בשם המבקשים: עו"ד רים ג'מאל-עבוד בשם המשיב 1: עו"ד שרית ליפשיץ'-גריידי בשם המשיב 2: עו"ד שקד מרימוביץ פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' נאמן) בפש"ר 50302-07-19 ובפש"ר 50311-07-19 מיום 26.9.2020, אשר בגדרה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטתו מיום 24.8.2020. בהחלטה זו נדחתה בקשת המבקשים לפטור רטרואקטיבי מצו התשלומים שהושת על המבקש 1 (להלן: המבקש), וכן התקבלה בקשת המשיב 2, המנהל המיוחד לנכסי המבקשים (להלן: המנהל המיוחד), להגדלת התשלום החודשי שהושת על המבקשת 2 (להלן: המבקשת). רקע והליכים קודמים 2. המבקשים הם בני זוג נשואים המנהלים משק בית משותף, ומגדלים שלושה ילדים קטינים. המבקש עבר אירוע מוחי בשנת 2011, נותר משותק בפלג גופו הימני, והוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כבעל נכות רפואית ומוגבלות בניידות בשיעור של 100% לצמיתות. כמו כן, ביום 3.2.2020, עבר המבקש ניתוח להשתלת כליה שתרמה לו המבקשת, ולאחריו נזקקו השניים לאשפוז, המשך טיפול תרופתי ומעקב רפואי. בגין מצבו הרפואי, זכאי המבקש לקצבת נכות כללית בסך 6,403 ש"ח, קצבת שירותים מיוחדים בסך 5,325 ש"ח וקצבת ניידות בסך 7,668 ש"ח. בנוסף לכך, מקבלים המבקשים קצבת סיוע בשכר דירה בסך 2,550 ש"ח וקצבת ילדים בסך 383 ש"ח. המבקשים אינם עובדים, ולבד מסכומי הקצבאות הנזכרות אין להם הכנסה נוספת. יצוין כי המבקשת סועדת את המבקש בביתם. 3. בשל קשיים כלכליים אשר אליהם נקלעו המבקשים, הם הגישו ביום 21.7.2019 בקשות להכריז עליהם כפושטי רגל, וביום 1.8.2019 ניתן צו כינוס לנכסיהם. כמו כן, ניתן להם צו תשלומים שבגדרו חויב המבקש לשלם תשלום חודשי בסך 1,800 ש"ח, והמבקשת חויבה לשלם תשלום חודשי בסך 200 ש"ח (להלן: צו התשלומים או הצו). 4. כשנה לאחר מכן, ביום 5.8.2020, הגיש המנהל המיוחד בקשה לביטול הליך פשיטת הרגל, בטענה לניצול לרעה של ההליך מצד המבקשים. המנהל המיוחד טען כי המבקשים אינם עומדים בצו התשלומים שהוטל עליהם וכן כי הם אינם מגישים דוחות חודשיים ומסמכים שהתבקשו למסור לו. 5. המבקשים התנגדו לבקשת המנהל המיוחד, וטענו כי יש להחיל בעניינו של המבקש את ההלכה שנקבעה ברע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי (11.2.2020) (להלן: הלכת לשצ'נקו), אשר לפיה יש לפטור חייב הנעדר כושר השתכרות ושכלל הכנסתו היא מגמלאות מל"ל מתשלום חודשי לקופת פשיטת הרגל. לטענת המבקש, בהתאם להלכת לשצ'נקו יש לפטור אותו רטרואקטיבית מהתשלומים החודשיים שהושתו עליו במסגרת צו התשלומים, וזאת החל מיום מתן הצו בעניינו. המבקשים ציינו עוד כי בסמוך לאחר שניתן צו התשלומים בעניינו, פנה המבקש באמצעות בא כוחו למנהל המיוחד, וביקש להפחית את התשלום החודשי. 6. בתגובה לאמור, טען המנהל המיוחד כי אין להחיל את הלכת לשצ'נקו באופן רטרואקטיבי, אך הסכים כי ניתן לפטור את המבקש מתשלומים עתידיים. בהקשר זה, נטען כי המבקש עשה דין לעצמו במשך חודשים ארוכים ופעל בחוסר תום לב, וכי לא הגיש כל בקשה מתאימה לבית המשפט להפחתת צו התשלומים או לביטולו. התייחסותו הראשונה של המבקש לנושא, כך נטען, ניתנה רק לאחר שהמנהל המיוחד הגיש בקשה לביטול ההליך. עוד נטען, באשר לפניית המבקש למנהל המיוחד להפחתת התשלום החודשי, כי אין די בפנייה זו, שכן המנהל המיוחד דחה את הבקשה והיה על המבקש לפנות לבית המשפט בנדון. בנוסף לכך, המנהל המיוחד טען כי לנוכח הפטור העתידי מצו התשלומים שיוענק למבקש, ואשר יביא להגדלת ההכנסה הפנויה של התא המשפחתי בסכום של 1,800 ש"ח, ולאור העובדה שהמבקשת אינה עובדת כלל ולא ממצה את כושר השתכרותה, יש להורות על הגדלת התשלום החודשי המושת עליה בשיעור האמור, כך שיעמוד על סך של 2,000 ש"ח. החלטות בית המשפט המחוזי 7. בהחלטה מיום 24.8.2020, קבע בית המשפט המחוזי, בנוגע למבקש, כי אף שהלכת לשצ'נקו, ככלל, חלה באופן רטרוספקטיבי, הרי שבנסיבות העניין אין להחילה באופן זה, שכן המבקש עשה דין לעצמו עוד בטרם באה לעולם הלכת לשצ'נקו, והחלתה בנסיבות אלה תוביל למצב שבו "יהא חוטא נשכר". בית המשפט המחוזי הדגיש עוד כי המבקש התנהל בחוסר תום לב בכך שלא הגיש כל בקשה מיוזמתו על מנת לפטור אותו מצו התשלומים, וכי התייחסותו לנושא ניתנה לראשונה רק במסגרת תשובתו לבקשה לביטול ההליך שהגיש המנהל המיוחד לאחר שנצבר חוב פיגורים לחובת המבקש. אשר על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש יהיה פטור מהתשלום החודשי שהושת עליו במסגרת צו התשלומים רק החל ממועד מתן ההחלטה הנדונה, היינו מחודש אוגוסט 2020, וכי תשלומים שלא שולמו קודם למועד זה יתווספו לתוכנית הפירעון שתיקבע למבקש. אשר לבקשת המנהל המיוחד להגדלת צו התשלומים שהוטל על המבקשת, נקבע כי הואיל והתווספה לתא המשפחתי הכנסה בסך 1,800 ש"ח, הרי שיש להורות על הגדלת התשלום החודשי בהתאמה, וזאת במיוחד לאור העובדה שהמבקשת אינה ממצה כלל את כושר ההשתכרות שלה. בתוך כך, צוין עוד כי המבקש מקבל קצבת ניידות ושירותים מיוחדים, שנועדה לתשלום עבור מטפל בשכר, דבר אשר יאפשר למבקשת לצאת ולהשתכר. צו התשלומים שהוטל על המבקשת הוגדל אפוא לסך של 2,000 ש"ח. 8. המבקשים לא השלימו עם החלטת בית המשפט המחוזי, והגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. בבקשה נטען כי אין לזקוף לחובת המבקש את אי-הגשתה של בקשה לפטור מתשלומים חודשיים, הן לאור פנייתו המידית למנהל המיוחד בעניין זה, והן בשל התקופה הקשה שעברה על המבקשים מאז מתן צו התשלומים, אשר כללה, בין היתר, ניתוח להשתלת כליה, על כל הכרוך בכך. המבקש אף הדגיש כי העביר למנהל המיוחד חלק מן התשלומים בהתאם ליכולתו הכספית. אשר להגדלת צו התשלומים של המבקשת, נטען כי המבקשים אינם מעסיקים מטפל חיצוני למבקש, שכן עלות העסקת מטפל חיצוני עולה על גובה קצבת השירותים המיוחדים. על כן, נטען כי בטיפולה של המבקשת במבקש ואי יציאתה לשוק העבודה, נחסכים למעשה הוצאות לתא המשפחתי, ומכך יוצאים אף הנושים נשכרים. בהקשר זה נטען כי יש לראות בקצבת השירותים המיוחדים כשכר מינימום המוענק למבקשת עבור טיפולה במבקש במהלך כל שעות היום, בין היתר בשים לב למצבה הבריאותי לאחר תרומת הכליה. לאור האמור, כך נטען, יש לבטל את הגדלת צו התשלומים שהוטל על המבקשת, ולהעמידו על סך של 200 ש"ח. 9. בהחלטה מיום 26.9.2020, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר. בתוך כך, צוין כי ההחלטה להגדיל את צו התשלומים של המבקשת לא התבססה רק על אי מיצוי כושר ההשתכרות מצדה, אלא בעיקר על כך שהתווסף להכנסת התא המשפחתי, אגב הפטור מהתשלום החודשי שהושת על המבקש, סכום חודשי של 1,800 ש"ח. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי אף לעמדת המבקשים עצמם יש לראות במבקשת כמי שמשתכרת סך של 5,325 ש"ח, כגובה קצבת השירותים המיוחדים, ולפיכך אין הם יכולים להלין על הגדלת צו התשלומים כאמור. אשר למבקש, נקבע כי אף אם זה אכן פנה למנהל המיוחד בבקשה להפחתת צו התשלומים בעניינו, הרי שנוכח דחיית הבקשה על ידי המנהל המיוחד, היה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה בנדון, ולא לעשות דין לעצמו על ידי הימנעות מתשלום צו התשלומים. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור דנן. הבקשה דנן 10. בבקשתם שבים המבקשים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי. אשר להחלטה בעניין המבקש, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי אף שלהלכת לשצ'נקו תחולה רטרוספקטיבית, אין להחילה רטרואקטיבית על המבקש. בתוך כך, מציינים המבקשים כי אין להקפיד עם המבקש על כך שלא עמד בצו התשלומים, שכן הדבר לא נבע מזלזול או התעלמות מההליך, אלא בשל נסיבות חייהם החריגות של המבקשים. אשר להחלטה בעניין המבקשת, נטען כי ביטול צו התשלומים בעניינו של המבקש אינו מייצר הכנסה נוספת לתא המשפחתי, שכן כספים אלו מקורם בקצבאות מוגנות. לטענת המבקשים, הגדלת צו התשלומים המושת על המבקשת תאיין את משמעותה של הלכת לשצ'נקו, שכן הסכום שישולם לקופת הכינוס על ידי התא המשפחתי של המבקשים ייוותר בעינו. 11. בתשובתו, סומך המנהל המיוחד ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, ושב אף הוא, בעיקרו של דבר, על טענותיו בערכאה קמא. אשר להחלטה בעניין המבקשת, מדגיש המנהל המיוחד כי זו הייתה מוצדקת, אף לאור הוצאות חריגות שמוציאים המבקשים ואשר אינן הולמות חייבים המצויים בהליכי פשיטת רגל. 12. כונס הנכסים הרשמי, הוא המשיב 1 (להלן: הכנ"ר), הגיש אף הוא את עמדתו. אשר להחלטה בעניין המבקש, טוען הכנ"ר כי יש להחיל את הלכת לשצ'נקו פרוספקטיבית, מיום שנפסקה והלאה, וזאת משני טעמים עיקריים: ראשית, לטענת הכנ"ר, בהלכת לשצ'נקו עצמה נקבע כי יש לפטור את החייב שם מהתשלום החודשי בהתאם לצו התשלומים שהוטל עליו רק מיום מתן פסק הדין. מכאן, לשיטת הכנ"ר, פסק הדין כיוון לכך שתחולתו תהא פרוספקטיבית; שנית, אף שככלל תחולתה של הלכה שיפוטית חדשה היא רטרוספקטיבית, הרי שישנם מקרים שבהם ישנה הצדקה לסטות מכלל זה, אשר הלכת לשצ'נקו באה בגדרם, שכן נושים רבים הסתמכו על המצב המשפטי שהיה קיים בטרם נפסקה הלכת לשצ'נקו, ואין לפגוע באינטרס ההסתמכות שלהם. עוד נטען בהקשר זה כי החלה רטרואקטיבית של הלכת לשצ'נקו מעוררת שאלות בנוגע לכספים שכבר שולמו על ידי המבקש בטרם נקבעה ההלכה, ובדבר חוב פיגורים שנצבר למבקש תוך התנהלות חסרת תום לב מצדו. הכנ"ר מוסיף כי ההחלטה בעניין הגדלת צו התשלומים של המבקשת מבוססת על קביעות עובדתיות בנוגע לכושר השתכרותה, ואין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. כן נטען כי ממילא המבקשת רשאית, בכל עת, להגיש בקשה מגובה באסמכתאות להפחתת התשלום החודשי המוטל עליה. דיון והכרעה 13. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אקדים את המאוחר ואציין כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, הכול כפי שיפורט להלן. 14. כפי שצוין לעיל, בהלכת לשצ'נקו נקבע כי במצב שבו לחייב בפשיטת רגל אין כל הכנסה פרט לגמלה מוגנת לפי סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), אי אפשר לחייבו בתשלום עתי מכוח סעיף 111(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה). זאת, בין אם צו התשלומים מבוצע בדרך של העברת כספי הגמלה ישירות מאת המל"ל למנהל המיוחד, ובין אם מתוך חשבונו של החייב. לצד זאת, נקבע כי כלל זה יחול רק במקרים שבהם החייב נעדר כושר השתכרות, שאלמלא כן, מוטלת עליו החובה למצות את כושר השתכרותו, וזאת כחלק מחובתו להתנהל בתום לב במסגרת הליך פשיטת הרגל בעניינו (ראו: עניין לשצ'נקו, בפסקאות 15 ו-18). 15. הבקשה דנן מעוררת שתי שאלות עיקריות ביחס להלכת לשצ'נקו: הראשונה עוסקת במועד תחולתה של ההלכה, היינו אם היא רטרוספקטיבית או פרוספקטיבית; השנייה נוגעת להשפעת הלכת לשצ'נקו ויישומה על תא משפחתי שבו שני בני הזוג נמצאים בהליך פשיטת רגל, ואחד מהם זכאי לפטור מתשלומים עתיים בשל ההלכה האמורה. אדון בשאלות אלה על-פי סדרן. מועד תחולתה של הלכת לשצ'נקו 16. פסק הדין בעניין לשצ'נקו ניתן ביום 11.2.2020, והצדדים בענייננו חלוקים בעניין מועד תחולתו. כאמור, לשיטת המבקשים תחולתו של פסק הדין בעניין לשצ'נקו היא רטרוספקטיבית, ומשכך היא חלה על המבקש מיום שניתן צו התשלומים בעניינו, שכן כבר באותו מועד הכנסותיו היחידות היו מגמלאות המל"ל המוגנות לפי ההלכה. לכן נטען כי יש לפטור את המבקש באופן רטרואקטיבי מהתשלומים העתיים שבהם חויב החל ממועד מתן צו התשלומים בעניינו. לעומת זאת, המנהל המיוחד סבור כי תחולתה של הלכת לשצ'נקו במקרה הנדון היא אך מחודש אוגוסט 2020, שבמהלכו העלה המבקש לראשונה את טענתו אשר לפיה יש לפטור אותו מהתשלומים העתיים וניתנה ההחלטה בנדון. כאמור, בית המשפט המחוזי אימץ גישה זו. הכנ"ר סבור כי תחולתה של הלכת לשצ'נקו פרוספקטיבית, כך שיש להחילה מהיום שבו ניתנה ואילך, היינו מיום 11.2.2020, ובהתאם לכך, לפטור את המבקש בענייננו מהתשלומים העתיים שבהם חויב מחודש פברואר 2020. 17. כפי שיובהר להלן, עמדתי היא כי פסק הדין בעניין לשצ'נקו, ככל ההלכות הפסוקות היוצאות תחת ידו של בית משפט זה, למעט מקרים חריגים, הוא בעל תחולה רטרוספקטיבית. בהתאם לכך, אם המבקש עמד בתנאים שנקבעו בהלכת לשצ'נקו ביום שבו ניתן צו התשלומים בעניינו – הרי שיש לפטור אותו מהתשלומים העתיים מאותו מועד. אבהיר דבריי. 18. כידוע, נקודת המוצא בבחינת תחולתה של הלכה במישור הזמן, היא כי זו חלה הן לעבר והן לעתיד, אלא אם מתקיים אינטרס הסתמכות ראוי להגנה, וזה גובר על שיקולים רלוונטיים אחרים. עמדה על כך השופטת ד' ברק ארז בציינה כי: "בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי נקודת המוצא לדיון בתחולתה של הלכה חדשה היא כי זו חלה הן פרוספקטיבית (כלפי העתיד) והן רטרואקטיבית (כלפי העבר). לצד זאת, נקבע כי במקרים חריגים, כאשר קיים אינטרס הסתמכות לגיטימי ומשמעותי הראוי להגנה, ניתן יהיה לסטות מכלל זה לשם עשיית צדק וזאת נוכח מכלול השיקולים הרלוונטיים לאותו עניין. עוד נקבע כי בקיומה של הסתמכות משמעותית אין די, אלא נדרש כי יהא זה מצב שבו לא ניתן לענות על אינטרס ההסתמכות באמצעות הגנות הלקוחות מדינים אחרים ... בסיכומו של דבר, הנטל המוטל על המבקש שלא להחיל הכרעה שיפוטית באופן רטרואקטיבי, הוא כבד" (בר"ם 1245/15 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים נ' נוה שוסטר בע"מ, פסקה 46 (16.12.2019); וראו גם: רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל, פ"ד סא(1) 126, 143-142 (2006) (להלן: עניין סולל בונה)). 19. בנוסף לאמור, נקבע בפסיקה כי אף במקרים החריגים שבהם יש להתחשב בהסתמכות של צדדים רלוונטיים על המצב המשפטי אשר חל לפני קביעתה של הלכה חדשה, יש לשקול שיקולים נוספים אשר יתמכו בתחולתה לעבר, על אף ההסתמכות האמורה. יפים לעניין זה דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה: "בכלל השיקולים יש לשקול, בין היתר, את החשיבות שבשינוי הדין במבט לאחור מבחינת הפרט והכלל, ואת הצורך בהחלת החידוש הנורמטיבי על ארועי העבר על רקע תכליתה ומהותה המיוחדת של ההלכה החדשה שנפסקה וחשיבותה מבחינת האינטרס הציבורי. כנגד אינטרס ההסתמכות של האחד על ההלכה הישנה, עשוי לעמוד אינטרס של אחר לזכות ביתרון שההלכה החדשה מעניקה לו. האיזון בין כלל השיקולים צריך להימצא, אפוא, באותה נקודה אשר תשיג את התוצאה האופטימלית בעשיית הצדק במכלול האינטרסים המתנגשים במקרה נתון" (ראו: דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ, פסקה 44 (14.7.2011)). 20. יישום הכללים האמורים על ענייננו מוליך למסקנה כי ברירת המחדל היא כי הלכת לשצ'נקו חלה הן לעבר והן לעתיד. על מנת לסטות מברירת המחדל האמורה ולהחיל את פסק הדין באופן פרוספקטיבי בלבד, יש להרים נטל כבד, ולהוכיח כי קיימות הצדקות משמעותיות להחרגה זו במקרה הקונקרטי. כפי שיובהר להלן, לא מצאתי כי נטל כבד זה הורם בענייננו. 21. הכנ"ר טוען כי אינטרס ההסתמכות של נושים של חייבים המצויים בהליכי פשיטת רגל אשר החלו לפני שניתן פסק הדין בעניין לשצ'נקו, מצדיק לקבוע כי תחולת פסק הדין תהיה פרוספקטיבית בלבד. נטען כי הנושים הסתמכו על קביעות שיפוטיות של בתי המשפט של פשיטת רגל בדבר צווי תשלומים שניתנו בעניינם של החייבים, וכי החלה רטרואקטיבית של הלכת לשצ'נקו תפגע באינטרס ההסתמכות האמור. עוד נטען, כי תחולה רטרואקטיבית תפגע בוודאות המשפטית ותעורר שאלות יישומיות כגון שאלות באשר לדינם של כספים שכבר שולמו על ידי המבקש בתקופה שבה על-פי ההלכה הוא היה זכאי לפטור מהתשלומים העתיים, או באשר לדינו של חוב פיגורים של חייב שהתנהל בחוסר תום לב. 22. אין בידי לקבל טענות אלה. ראשית, לא מצאתי כי אינטרס ההסתמכות הנטען אשר לפיו הנושים הסתמכו על המצב המשפטי שהיה קיים בטרם ניתן פסק הדין בעניין לשצ'נקו הוא מן הסוג שמצדיק הגנה בדרך של החלת הלכת לשצ'נקו פרוספקטיבית בלבד. כפי שנקבע בעבר על ידי בית משפט זה "אם הסוגיה היא חדשה ולא הוכרעה כלל בעבר, אין לומר כי קיים אינטרס הסתמכות הראוי להגנה" (עניין סולל בונה, בעמוד 142), והדברים יפים לענייננו. 23. שנית, אף אם היה קיים אינטרס הסתמכות הראוי להגנה בנסיבות העניין, הרי ששיקולים נוספים מטים את הכף אל עבר קביעה כי יש להחיל את הלכת לשצ'נקו באופן רטרוספקטיבי. זאת, מאחר שככלל, התועלת הצפויה לנושים מתחולה פרוספקטיבית אינה גבוהה, לעומת התועלת המשמעותית הצפויה לחייב כתוצאה מהחלת ההלכה גם באופן רטרואקטיבי. עמד על כך משפט זה בעניין לשצ'נקו: "כאמור לעיל, התשלום החודשי נקבע בהתאם ליכולתו הכלכלית של החייב, בהתחשב בצרכיו ובהבטחת יכולתו לקיום בכבוד מזה, ובאינטרס של הנושים מזה. כאשר החייב נעדר פוטנציאל השתכרות, הרי שממילא עסקינן בסכומים נמוכים מאד. כפי שצוין בתגובת הכנ"ר, עיקר התשלום ישמש לכיסוי הוצאות ההליך, והתועלת לנושים מגבייתו תהא מועטה. לעומת זאת, הפגיעה שתיגרם לחייב עשויה להיות ממשית. נוכח אופיה המינימלי של הגמלה, צמצומה באמצעות התשלום החודשי, גם בסכום נמוך, עלול להיות הרה גורל לגבי החייב ובאשר ליכולתו להתקיים בכבוד" (ההדגשה הוספה, י.ו.; שם, בפסקה 17). 24. לבסוף, לא מצאתי ממש אף בטענת הכנ"ר והמנהל המיוחד, אשר לפיה מאחר שבפסק הדין בעניין לשצ'נקו נקבע כי הפטור מהתשלום העתי באותו מקרה יחול מיום מתן פסק הדין עצמו, יש ללמוד מכך על תחולתו הכללית של פסק הדין. מתן הפטור בעניין לשצ'נקו מהתשלום החודשי נקבע במסגרת חלקו היישומי של פסק הדין, והתייחסה ליישומו הפרטני של הכלל שנקבע בפסק הדין בעניינו של החייב שם. לא מצאתי כל מקום לסברה שלפיה קביעה קונקרטית זו נועדה לקבוע עמדה עקרונית באשר למועד החלת ההלכה על מקרים אחרים. 25. על רקע כל האמור, המסקנה היא כי תחולתה של הלכת לשצ'נקו היא רטרוספקטיבית, ולפיכך, יש להחילה על המבקש החל ממועד מתן צו התשלומים בעניינו, היינו מיום 1.8.2019. 26. שאלה נוספת שמתעוררת היא באשר לדינם של כספים שכבר הועברו על ידי החייב לקופת פשיטת הרגל בהתאם לצו תשלומים שבוטל רטרואקטיבית. נראה כי במקרה שבו הכספים טרם חולקו לנושים, יש להשיבם לחייב, זאת בשים לב למצוות המחוקק כאמור בסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי שלא לפגוע בגמלה מוגנת, וכן על מנת למנוע מצב בו דווקא מי שעשה דין לעצמו ונמנע מלשלם תשלומים עיתיים עוד בטרם באה לעולם הלכת לשצ'נקו, יצא נשכר, בעוד שמי שעמד בחובתו להעביר תשלומים שכאלה יצא נפסד. לעומת זאת, במקרים בהם הנושים כבר קיבלו את חלקם מקופת הכינוס, הרי שאינטרס ההסתמכות שלהם הופך להיות חזק ובעל משקל ממשי, באופן אשר מצדיק הימנעות מהחלה רטרואקטיבית של הלכת לשצנ'קו בנסיבות ייחודיות אלה (ראו: פסקה 18 לעיל). בהקשר זה, ראוי להזכיר כי למול זכויות החייב בהליך פשיטת הרגל, עומדים גם אינטרסים לגיטימיים של הנושים, ויש לאזן בין הזכויות והאינטרסים של הצדדים (ראו: רע"א 7269/15 טרוצקיה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, פסקה 11 (4.1.2016); הלכת לשצ'נקו, בפסקה 11). 27. לפני סיום חלק זה, אוסיף כי בית המשפט המחוזי קבע כי על רקע חוסר תום הלב מצדו של המבקש, יש להחיל את הלכת לשצ'נקו במקרה הנדון רק החל מחודש אוגוסט 2020, אז הועלתה לראשונה הטענה בדבר הפטור מתשלומים עתיים עקב מצבו של המבקש. ואולם, איני סבורה כי יש בנימוק זה כדי להצדיק חיובו של המבקש בתשלום חודשי בנסיבות שבהן הדין פוטר אותו מכך. הסעד המתאים להתנהלות חסרת תום לב של חייב בהליך פשיטת רגל הוא, בדרך כלל, ביטול ההליך בעניינו, ולא הטלת תשלום נוסף או ממושך יותר (ראו והשוו: הלכת לשצ'נקו, בפסקה 18). 28. לסיכום: אני סבורה כי דין ערעורו של המבקש באשר למועד תחולת הלכת לשצ'נקו בעניינו להתקבל. בתוך כך, יש לקבוע כי תחולתה הכללית של הלכת לשצ'נקו היא רטרוספקטיבית (למעט מקרים חריגים המצדיקים החלה פרוספקטיבית בלבד), וכי אף בעניינו של המבקש יש להחילה מיום מתן צו התשלומים. בהתאם לכך, אם הועברו לקופת הכינוס תשלומים עתיים על-ידי המבקש מיום 1.8.2019 ועד היום - ואם אלו טרם חולקו לנושים – הרי שיש להשיבם למבקש, שכן מדובר בתשלומים ששולמו מגמלאות מל"ל מוגנות. לעומת זאת, אם ישנם כספים שכבר חולקו לנושי המבקש, הנושים פטורים מהשבתם. כמו כן, חוב הפיגורים שנצבר למבקש בשל פיגור בתשלומים העתיים בתקופה האמורה – בטל. כיצד משליך פטור מתשלומים עתיים לחייב מכוח הלכת לשצ'נקו על צו התשלומים בעניינה של חייבת המנהלת עמו משק בית משותף? 29. שאלה נוספת אשר התעוררה במסגרת בקשה זו עוסקת בהשפעת הלכת לשצ'נקו על הכנסת התא המשפחתי שבו שני בני הזוג הם חייבים המצויים בהליך פשיטת רגל, ואשר הכנסתו של אחד מהם נשענת על גמלאות מל"ל מוגנות בלבד. בפרט, מתעוררת השאלה, האם ניתן להתייחס לפטור מתשלומים עתיים שניתן לאחד מבני הזוג כ"הכנסה שהתווספה" לתא המשפחתי, ומשכך יש להגדיל את התשלום העתי שהוטל על בן הזוג השני? 30. בענייננו, כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי מתן הפטור למבקש מכוח הלכת לשצ'נקו מתשלום בסך של 1,800 ש"ח לחודש, הוביל לכך שלתא המשפחתי של המבקשים התווספה הכנסה חודשית בסכום של 1,800 ש"ח, ומשכך הורה בית המשפט על הגדלת צו התשלום החודשי של המבקשת בסכום זה, כך שיעמוד על סך של 2,000 ש"ח (תחת הסך של 200 ש"ח). המבקשים משיגים על קביעה זו, וטוענים כי היא חותרת תחת ההיגיון העומד בבסיס הלכת לשצ'נקו, ואף עלולה לרוקנה מתוכן. 31. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי יש לקבל טענה זו של המבקשים, וכי יש להשיב את הדיון בעניין גובה התשלום שיוטל על המבקשת לבית המשפט המחוזי, על מנת שיקבל החלטה חדשה בנדון, במנותק מעצם מתן הפטור למבקש מהתשלומים העתיים שהוטלו עליו. 32. אומנם כן, תשלום עתי המושת על חייב יכול להתבסס על "משכורת, שכר או הכנסה אחרת שהוא זכאי לה" (סעיף 111(א) לפקודה), ובתוך כך, נוהגים בתי המשפט להשית תשלומים עתיים, כעניין שבשגרה, אף על בסיס הכנסות של בני משפחה אחרים בתא המשפחתי של החייב, אשר עמם הוא מנהל משק בית משותף (ראו למשל: רע"א 366/16 אחמד נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה, פסקה 11 (13.3.2016); רע"א 4795/17 בן חמו נ' כהן, פסקה 9 (4.7.2017); רע"א 8220/17 נדים נ' הכונס הרשמי, פסקה 5 (29.10.2017)). ואולם, מובן שאם ההכנסה של בן זוגו של החייב היא הכנסה מוגנת, כדוגמת גמלאות המל"ל המוגנות מכוח סעיף 303(ב) לחוק הביטוח הלאומי , הרי שאין מקום להתחשב בה כהכנסה פנויה של התא המשפחתי של החייב לצורך חישוב גובה צו התשלומים שיש להטיל עליו. תוצאה אחרת תרוקן מתוכן הוראה זו כמו גם את הלכת לשצ'נקו, ואף תפגע, בתכליתם, אשר נועדה לאפשר לאותו בן זוג לעשות שימוש בכספי הגמלאות לשם מילוי צרכיו הבסיסיים שלו וקיומו בכבוד. 33. בענייננו, הגדלת התשלום העתי שבו חויבה המבקשת, נסמכה, בעיקרה, על ההכנסה הפנויה שנוצרה לתא המשפחתי בעקבות ביטול צו התשלומים שהוטל על המבקש. ואולם, כאמור, צעד זה אינו מתיישב הלכה למעשה, עם הלכת לשצ'נקו., לפיכך, לא היה מקום להביא שיקול זה בגדר השיקולים הרלוונטיים לבחינת בקשתו של המנהל המיוחד להגדלת צו התשלומים של המבקשת. עם זאת, בית המשפט המחוזי הבהיר כי הגדלת התשלום העתי המוטל על המבקשת נבעה גם מכך שהמבקשת אינה ממצה את כושר השתכרותה. לפיכך, יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שייתן החלטה חדשה בעניין גובה התשלום החודשי אשר יוטל על המבקשת, זאת מבלי להביא בחשבון את ביטול צו התשלומים שהוטל על המבקש. בתוך כך, יתחשב בית המשפט המחוזי בפוטנציאל השתכרותה של המבקשת, שיעור הכנסתה בפועל כמי שסועדת את המבקש (היינו, בגובה גמלת השירותים המיוחדים שמקבל המבקש), הוצאות התא המשפחתי וכן כל שיקול רלוונטי נוסף. סוף דבר 34. נוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, כך שהחלטת בית המשפט המחוזי באשר למועד החלת הלכת לשצ'נקו על עניינו של המבקש תבוטל, ויחולו לעניין זה הוראות פסקה 28 שלעיל. כמו כן, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי אשר ייתן החלטה חדשה בסוגיית צו התשלומים שיש להשית על המבקשת, בהתאם לאמור לעיל. בנסיבות, אציע כי כל צד יישא בהוצאותיו. ש ו פ ט ת השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏י"ב באדר התשפ"א (‏24.2.2021). 5129371 54678313ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20069990_R05.docx אט מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1