בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
6996/98
וערעור שכנגד
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט ת' אור
כבוד
השופט א' ריבלין
המערערים 1.
יצחק שבשוביץ
והמשיבים
בערעור שכנגד: 2. "דן" אגודה שיתופית לתחבורה
ציבורית
3.
"איילון" חברה לביטוח בע"מ
נגד
המשיבים 1.
אייל תורגמן
והמערערים
בערעור שכנגד: 2. אברהם תורגמן
3.
מרים תמיר-תורגמן
ערעור
וערעור שכנגד על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום
24.9.98
בת"א
258/95 שניתן על ידי כבוד השופטת ר'
שטרנברג-אליעז
בשם
המערערים עו"ד אלמגור, עו"ד סלע-בורבין
והמשיבים
שכנגד:
בשם המשיבים עו"ד מזור, עו"ד מייל
והמערערים
שכנגד:
פסק-דין
השופט א' ריבלין:
1. המשיב 1 (להלן: המשיב) נולד בשנת 1961. הוא
חירש-אילם מלידה ובעל רמת-משכל נמוכה. ביום 11.3.93 נפגע המשיב בתאונת דרכים.
כתוצאה מן התאונה הוסבה למשיב חבלה רב
מערכתית. הוא נחבל בראשו ושותק בכל גפיו. כיום הוא מרותק לכסא גלגלים ואין הוא
מסוגל ללכת בלא עזרה אף לא בסיוע הליכון. הוא אינו שולט על סוגריו והקשר בינו לבין
הסביבה נותק כמעט כליל. שיעור נכותו הוערך ב100%-. המומחה הרפואי שנתמנה מטעם בית
המשפט קבע כי נתקצרה תוחלת חייו. המשיב, והוריו, המשיבים 2, 3, תבעו את נזקיהם
מידי המערערים.
בית המשפט המחוזי פסק למשיבים פיצויים בגין
נזק שאינו נזק ממון ובגין נזקי ממון ובהם אבדן השתכרות, הוצאות מוגברות לניידות,
הוצאות דיור, הוצאות סיעוד והוצאות רכישתן של תרופות ושל אביזרים רפואיים. את נזקי
העבר פסק להם בית המשפט בתשלום חד פעמי ואת נזקי העתיד - בתשלומים עתיים.
בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי.
המערערים טוענים כי לא היה מקום לפסוק למשיב
פיצויים בגין אבדן השתכרות, ומכל מקום לא בסכום שנפסק, בשל שגם קודם לתאונה עבד
המשיב רק באורח חלקי ולסירוגין. הם סבורים כי ראוי היה גם להפחית, מעלות הסיעוד
כפי שנקבעה, את הוצאות הסיעוד שהמשיב נזקק לו קודם לתאונה, וכי מכל מקום הפריז בית
המשפט בהערכת עלות הסיעוד. בית המשפט טעה, לטענתם, בהערכת הוצאות הדיור של המשיב,
בעבר ובעתיד, טעה בחישוב הוצאות הניידות שלו, ופסק לו, מעבר למגיע לו, בגין ראשי
הנזק האחרים.
המשיבים סבורים, לעומתם, כי בית המשפט המחוזי
המעיט בשומת הפיצויים המגיעים להם. על פי טענתם היה ראוי לפסוק למשיב פיצויים
גבוהים יותר בגין הפסדי ההשתכרות הצפויים לו, בגין הוצאותיו למגורים, ובגין העזרה
הסעודית לה הוא נזקק. טענות המשיבים שהועלו כמשקל נגד לערעור, אינן מצביעות על
עילה המצדיקה התערבות בפסק הדין. מקצת מן הטענות שמעלים המערערים מצדיקות
התייחסות - ובהם נדון.
סיעוד ועזרה
2. בית המשפט המחוזי מצא כי ניתן להעניק למשיב
טיפול סיעודי ראוי בדרך של העסקת עובד זר; דרך זו - כך קבע - מקובלת זמינה ואינה
יקרה. עם זאת השתית בית המשפט את חישוב הפיצויים, בראש נזק זה, על ההנחה כי המשיב
נזקק, לבד מהעסקת העובד הזר, לסעוד נוסף במשך שש שעות נוספות בכל יממה. לפיכך, פסק
לו פיצוי חודשי בגובה 10,000 ש"ח - מחיר העסקת מטפל, ועוד 4,000 ש"ח
במחיר הסיעוד הנוסף ובסך הכל - 14,000 ש"ח. על אלה הוסיף ופסק בית המשפט סכום
של 2,592 ש"ח לצורך העסקת עובדת במשק הבית של המשיבים במשך 18 שעות בכל שבוע.
אשר להוצאות הסיעוד בעבר, פסק בית המשפט קמא
למשיבים סכום של 344,000 ש"ח. סכום זה כולל פיצוי בגין מחיר שש שעות סיעוד
ביום בעלות חודשית של 4,000 ש"ח, ובתוספת 80,000 ש"ח כפיצוי עבור הפסדי
השתכרות שנגרמו למשיבה 3 בשל הטיפול שהעניקה למשיב. בנוסף לכך פסק בית המשפט
למשיבים סכום של 31,500 ש"ח, מחיר העסקת מטפלת מיוחדת במשך תקופה מוגבלת לאחר
שחרורו של המשיב מבית החולים. המערערים סבורים כי יש בכל אלה משום פיצוי כפול בשל
שהמשיבים 3,2 פוצו בגין שירותי סיעוד שהעניקו למשיב בנוסף לפיצוי שנפסק להם בגין העסקת
עובדים סעודיים כאמור. בעניין זה אין מקום להתערב. הפיצוי בגין הפגיעה בהכנסתה של
משיבה 3 נקבע על דרך האומדן, ובית המשפט ציין כי הביא בחשבון הערכת הנזק בפריט זה
את העובדה שהמשיבים 3,2 פוצו בנפרד ואת התשלומים ששלמו בפועל לרכישת שרותי
הסיעוד.
מאידך גיסא, יש מקום להתערב בפסיקת בית המשפט
לעניין ראש הנזק של סיעוד בעתיד. המחלוקת הנוגעת לפיצוי בפריט זה מתמקדת בשניים
אלה: ראשית, בית המשפט סבר כי לא הוכח הצורך בניכוי הוצאות סיעוד שהמשיב נזקק לו
לפני התאונה. המערערים סבורים כי בבחירה זו נפלה שגגה. שנית, הצדדים חלוקים ביניהם
בדבר שעור הפיצוי הראוי בגין עלות הסעוד בעתיד. המערערים סבורים כי, אף בלא להביא
בחשבון את הוצאות העבר, גבוה הסכום שנפסק על הראוי. המשיבים סבורים לעומתם כי היה
על בית המשפט לפסוק תשלום גבוה יותר מזה שנפסק. טענת המערערים, על שני חלקיה,
ראויה להתקבל.
3. המשיב הוא חרש-אילם מלידה. קודם לתאונה הוא
סבל מפיגור שכלי והמוסד לביטוח לאומי העריך, כבר באותה עת, את נכותו בשיעור של
100%. הוריו התגרשו בהיותו כבן שנתיים וחצי והוא התגורר בבית אביו. הסדר המגורים
לא עלה יפה. בשנת 1979 נתקבל המשיב לטיפול למרפאה לבריאות הנפש. ב1980- אושפז,
במשך חודשים אחדים, בבית חולים לצורך טיפול נפשי. בתום האשפוז עבר להתגורר בבית
סבו וסבתו. במשך תקופה מסויימת חל שיפור בהתנהגותו וביכולתו לתפקד באורח עצמאי
למדי והוא אף עבר להתגורר לבדו, עד אשר קיבל את ההתקף האפילפטי הראשון שלו, בראשית
שנת 1990. מני אז חזר המשיב להתגורר בבית הוריו, שנישאו בינתיים זה לזו, בשנית.
בעקבות ההתקף האפילפטי חל שינוי בהתנהגותו של המשיב והוא החל לנהוג בצורה מוזרה.
בחודש מאי 1990 אושפז המשיב במרכז רפואי בשל שנקלע למצב פסיכוטי קשה. לאחר ששוחרר
המשיך לקבל טיפול במרפאה פסיכיאטרית, אך חזר להתנהגותו האגרסיבית. הרופא עמו
התייעצו הוריו תמך במינוי אפוטרופוס למשיב ומצא כי אין הוא מסוגל לנהל את ענייניו
באורח עצמאי.
כתוצאה מנכותו מחמת התקפי האפליפסיה מהם סבל,
נזקק המשיב ליטול תרופות במינון גבוה בדרך קבע. מטבע הדברים הוא שהמשיב נזקק
להשגחה. המסקנה אליה הגיע בית המשפט, כי על אף מצבו, לא היה המשיב זקוק לעזרה
כלשהי מן הזולת, קודם לתאונה, אינה נתמכת איפוא בממצאים כפי שנקבעו בפסק הדין.
כיוון שכך, ראוי היה להפחית מסכום הפיצויים שנפסק למשיב, בראש נזק זה, בעתיד,
כשעור היחסי המתבקש מתוך כלל הוצאות הסיעוד: סכום של 2,000 ש"ח.
4. גם שיעור הפיצוי הכולל כפי שנפסק בראש נזק זה
- אינו יכול לעמוד. בית המשפט המחוזי מצא, כאמור, כי ניתן להעניק למשיב סיוע סעודי
ראוי בדרך של העסקת עובד זר, אלא שהוסיף על כך פיצוי נפרד, בגין עזרה סעודית, במשך
שש שעות ביום, ופיצוי נוסף בגין העסקת עובדת במשק הבית במשך 18 שעות שבועיות.
לפיצוי מצטבר זה לא היה מקום. גם אם מביאים בחשבון הפיצוי את הצורך בהעסקת אדם
נוסף, בסופי שבוע ובמועדים בהם יעדר העובד הקבוע מעבודתו, ואף אם מביאים בחשבון את
האפשרות שבעתיד עשויים לחול שינויים לרעה בכל הנוגע לעלות העסקתו של העובד הקבוע,
לא היה מקום, בנסיבות המקרה, להעמיד את שעור הפיצוי על הסכום שנפסק. העסקת מטפל
קבוע במשך כל שעות היממה מייתרת את תוספת העזרה במשק הבית ואת מקצת שעות הסיעוד
הנוספות. בנסיבות המקרה יש אך להוסיף עליה את הצורך בסיעוד משלים. לפיכך, ראוי
להעמיד את כלל הוצאות הסיעוד בעתיד על סכום חודשי של 12,000 ש"ח. מסכום זה יש
להפחית כאמור את הוצאות הסיעוד להן היה נזקק המשיב גם לולא התאונה. יש להעמיד
לפיכך את הפיצוי העתי, בפריט נזק זה, על הסכום הכולל של 10,000 ש"ח. סכום זה
יבוא במקום התשלום העתי שנפסק למשיב ותחת הסכום העתי שנפסק לו בגין פריט הנזק של
עזרה בבית. התוצאה היא שבמקום הסכום הכולל של 16,592 ש"ח פיצוי בגין סעוד
ועזרה במשק הבית בעתיד - יבוא הסכום של 10,000 ש"ח נכון ליום פסק הדין בבית
המשפט המחוזי.
דיור
5. בית המשפט המחוזי מצא כי הדירה בה התגוררו
המשיבים 2, 3, בשכירות, קודם לתאונה, אינה מתאימה, לשיכונו של המטפל, לו נזקק
המשיב, זאת מחמת שגם משרדה של המשיבה 3 היה מצוי בדירה. כיוון שכך, סבר בית המשפט
כי ראוי לפצות את המשיבים בשיעור דמי השכירות של משרד "השווה ברמתו"
למשרד שהוחזק בדירת המגורים הקודמת.
המערערים סבורים כי חדר המגורים לו נזקק המטפל
קטן במידותיו מאלה של המשרד בו עבדה המשיבה 3 וכי מכל מקום הבסיס לחישוב הפיצויים
בפריט נזק זה היה מוטעה. ואכן, ראוי היה להשתית את דמי הנזק בפריט זה על אומדן
עלותה החודשית של תוספת מגורים על פי צרכיו של המשיב כנכה. את התשלום העתי שנפסק
בראש נזק זה, מיום פסק הדין ואילך, יש להעמיד על סכום של 2,000 ש"ח בחודש
נכון ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי.
אשר לפיצוי שנפסק למשיב בגין הוצאות הדיור שלו
בעבר, סבור אני כי בנסיבות העניין, אין להתערב היום בדרך החישוב שננקטה, בהתחשב,
בין היתר, בהנחה שבית המשפט סמך עליה כי המשיבים הוציאו בפועל את הכספים שנפסקו.
אלא שבעניין זה נפלה שגגה בעצם החישוב. התקופה בה הוציאו המשיבים את ההוצאה
הנוספת, בשיעור השווה ל1000- דולר של ארצות הברית לחודש, נמשכה מעת ששב המשיב לבית
הוריו, בתום האשפוז בבית החולים, ועד ליום פסק הדין, במשך 52 חודשים, ולא במשך 66
חודשים כפי שנפסק בטעות. יש לנכות, איפוא, מן הסכום שנפסק סכום של 60,000 ש"ח
נכון ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי. סכום זה מבטא את ערכו בשקלים של ההפרש
הדולרי בסך 14,000, על פי שער החליפין דאז.
ניידות
6. בעקבות חוות דעתו של פרופ' שאקו, שנתמנה
כמומחה לשיקום מטעם בית המשפט, קבע בית המשפט המחוזי כי התובע יזקק לנסיעותיו
למכונית מסוג van שתותקן בה מעלית להרמת כסא גלגלים.
לאור חוות דעתו של הכלכלן קצין קבע בית המשפט כי יש לפסוק למשיב סכום של 3,313
ש"ח בחודש בגין הוצאות התחבורה השוטפות שלו בניכוי 15% מסכום זה, בגין הוצאה
סבירה לניידות, שהיתה מוצאת על ידי המשיב גם אילולא התאונה; לאלה הוסיף את מחיר
הרכישה הראשונית של הרכב והמעלית. לאחר ניכוי גמלת הניידות שמשתלמת למשיב מידי
המוסד לביטוח לאומי, העמיד בית המשפט המחוזי את הפיצוי החודשי, בגין הוצאות
הניידות המוגברות של המשיב, על סך של 2,245 ש"ח.
המערערים סבורים כי ראוי היה להשתית את הפיצוי
על בסיס הוצאות ההפעלה של מכונית פרטית מתאימה, להבדיל ממכונית מסוג van. לשיטתם, ראוי היה להניח כי למשיב יהא נהג קבוע שיסיעו, בין אם
יהא זה האדם המטפל בו ובין אם יהא זה אחר, וכי בנסיבות אלה ראוי היה להביא בחשבון
פטור חלקי ממסים שהיה מקטין את עלות הפעלתו של הרכב. המערערים סבורים גם כי ראוי
היה לשום בשיעור גבוה יותר את הוצאות הניידות, שהיו מוצאות על ידי המשיב גם אילולא
התאונה. עוד טוענים המערערים כי התחשיב החודשי שערך העד קצין כולל בתוכו גם את
עלות רכישת המכונית.
מעדותו של העד קצין במשפט עולה כי התחשיב שערך
בדבר עלות הפעלת הרכב אינו כולל את מחיר הרכישה הראשונית של הרכב. הוא ציין עם זאת
כי המשיב יהא זכאי לפטור חלקי ממסים אם ינהג ברכב מלווה קבוע ואפילו יהא זה בן
משפחה. נתון זה ראוי להביא בחשבון החישוב. ראוי אף ליתן משקל רב יותר לשיעור
ההוצאה החודשית לניידות אילולא התאונה. מאידך גיסא, אין מקום להתערב בקביעת בית
המשפט המחוזי בדבר סוג הרכב לו יזקק המשיב. קביעה זו מתיישבת עם חוות דעתו של
המומחה הרפואי. בנסיבות אלה כולן הייתי מעמיד את גובה הפיצוי העתי, בגין ראש נזק
זה, לאחר הפחתת גמלת הניידות כאמור, על הסכום של 1,200 ש"ח לחודש נכון ליום
פסק הדין בבית המשפט המחוזי. לכך יש להוסיף את מחיר הרכישה הראשונית של המכונית
והמעלית, בהתחשב בפטור החלקי ממיסים, בסכום כולל של 131,914 ש"ח, ולפיכך ראוי
לנכות מסכום הפיצויים בראש נזק זה גם את הסכום של 32,747.- ש"ח נכון ליום פסק
הדין.
הוצאות רפואיות
7. בית המשפט פסק למשיב, לעתיד, פיצוי חודשי בסך
1,680.- ש"ח לחודש בגין טיפולי פיסיותרפיה ופיצוי נוסף בסך 840.- ש"ח
לחודש בגין טיפולי ריפוי בעיסוק ובסך הכל 2,520 ש"ח. המערערים סבורים כי לא
היה מקום לפסוק למשיב פיצויים בגין פריטי הנזק האלה שכן הטיפולים האמורים כלולים
בסל הבריאות הניתן חינם אין כסף מכוח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי
התשנ"ד1994-.
אכן, המשיב יזכה לטיפולים רפואיים מכוח זכאותו
על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אך בית המשפט קמא הניח כי מקצת מן הטיפולים לא
יוענקו לו כאמור. בשל האפשרות כי המשיב עשוי להיזקק לטיפולים שאינם כלולים בסל
הבריאות אין להפחית, במסגרת הערעור, את מלוא סכום הפיצויים שנפסקו לו בגין ראש נזק
זה. בנסיבות המקרה יועמד הפיצוי החודשי, בגין הוצאותיו הרפואיות הנוספות של המשיב,
על הסך של 1,000 ש"ח לחודש. סכום זה יבוא במקום הסכום של 2,520 ש"ח
שנפסק בבית המשפט המחוזי.
שכר טרחת עורך-דין
8. בשולי פסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי
"(המערערים) ישאו בשכר טרחה בשיעור של 13% בצרוף מע"מ (פיצוי חד פעמי +
שווי מהוון של התשלומים העתיים) אשר יחושב על ידי אקטואר שעליו יסכימו הצדדים
ובהעדר הסכמה ימונה על ידי בית המשפט". חישוב אקטוארי זה, כך נראה, מבוסס גם
על הערכת תוחלת החיים הצפויה למשיב.
המערערים סבורים כי בכך שגה בית המשפט המחוזי.
משקבע כי הפיצויים ישתלמו, בחלקם, על דרך התשלום העתי, לא היה מקום, לדעת
המערערים, לפסוק למשיבים שכר טרחת עורך דין בשיעור הנגזר ממלוא שווים המהוון של
התשלומים העתיים ותוך התעלמות מן האפשרות לפיה תוחלת חייו של המשיב תהא קצרה יותר
מזו שנחזתה על ידי המומחה הרפואי. לדעתם, צריך שכר הטרחה, בגין התשלומים העתיים,
להשתלם לידי המשיבים, בד בבד עם תשלום הפיצוי מדי חודש בחודשו; לחילופין, ראוי היה
לדעתם לפסוק אותו בשיעור גלובלי נמוך מזה שנקבע בפסק הדין.
אכן, מקום בו נפסקים הפיצויים על דרך התשלומים
העתיים, להבדיל מן התשלום החד-פעמי, אין בסיס וודאי ומדוייק לחישוב שכר הטרחה. עמד
על כך בית המשפט העליון בע"א 354/85 ממן נ' קעטבי ואח', וערעור שכנגד,
פ"ד מא(2) 113, 119:
"במקרים
של תשלום חד-פעמי קיים בסיס ברור ומדוייק לחישוב שכר הטרחה. לא כך בתשלום עתי: כאן
ידוע רק מהו הסכום שישולם כל חודש, אך לא ידוע כלל, על פני איזו תקופה ישתרעו
תשלומים אלה. אותה אי ידיעה היא שגורמת, בין השאר, לקביעת צורת תשלום כזו. לו ניתן
היה לדעת או לאמוד בצורה סבירה את אורך התקופה, לא היה צורך כלל בתשלום עתי. במקרה
דידן, קבעה השופטת המלומדת תשלום עתי בגלל קיצור תוחלת חייו של המערער, ובדין עשתה
כן. ממילא לא ניתן שכר טרחה המבוסס על תשלומים עתיים כאלה, להיקבע על פי חישוב,
ומן ההכרח להיזקק להערכה שבתשלום גלובאלי ויפה עשתה הערכאה הראשונה שכך
נהגה".
גם בענייננו יקשה לקצוב שכר טרחה מדוייק.
הבחירה בפסיקת פיצויים על דרך התשלום העתי מלמדת במקרה זה על הקושי בהערכת קיצור
תוחלת החיים. קושי זה מצדיק, ככלל, הערכה גלובלית של שכר הטרחה. עם זאת בחרנו שלא
להתערב, בנסיבות המקרה המיוחדות, בדרך החישוב. ניתן להניח כי בית המשפט הביא
בחשבון פסיקתו את היקף העבודה הרבה שהושקעה בניהול התביעה. שכר הטרחה שנפסק יפחת
ממילא לאור תוצאות הערעור.
הבאת ראיות נוספות בערעור
9. משנקבע המועד לשימוע פסק הדין בערעור פנו
המערערים בבקשה להתיר להם להביא ראיות נוספות בערעור. הראיות הנוספות נוגעות
לשינויים שחלו בקצבאות המשתלמות לנכים בעקבות הסכם שנחתם בין המוסד לביטוח לאומי
לבין משרד האוצר. על פי אותו הסכם, כך טוענים המערערים, עשוי מעתה נכה, המקבל גמלת
ניידות, לזכות גם בגמלת שירותים מיוחדים, בעוד שקודם לכן היה זכאי לקבל קצבת
ניידות בלבד. הם מבקשים, לפיכך, להגיש כראיה נוספת בערעור חוות דעת אקטוארית
הנוגעת לתשלום קצבת השירותים המיוחדים. עוד הם מבקשים להגיש כראיה חוות דעת
אקטוארית מעודכנת בדבר שוויון המהוון של גמלאות הנכות הכללית ושל קצבת הניידות, אף
שבאלה לא חל שינוי לעניין עצם הזכאות.
הנתבעים, מתנגדים לבקשה. ככלל, כך הם טוענים,
אין מקום להתיר הבאת ראיות חדשות בפני בית המשפט שלערעור, ובמיוחד כך לעניין ראיות
בדבר עדכון גמלאות המוסד לביטוח לאומי. הבקשה הוגשה, לטענתם, באחור רב, תוך כדי
שהוי, סמוך לפני המועד שנקבע לשימוע פסק הדין. אשר לקצבת הניידות - זו כבר הובאה
בחשבון פסק הדין של הערכאה הראשונה, כך הם מציינים, ואילו שעור גמלת הנכות הכללית
אינו מעלה או מוריד, כיוון שממילא אין לנכותה, שהרי היה הנתבע 1 זכאי לה קודם
לתאונה.
10. אין מקום להיעתר לבקשה זו.
בעלי דין בערעור אינם זכאים להביא ראיות
נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור - זהו הכלל הקבוע בתקנה 457
לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-. לכלל - חריג, הקבוע אף הוא באותה תקנה,
ועל פיו רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת ראיות נוספות "אם הוא סבור שכדי
לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת" דרושה הצגתה של הראיה.
הפסיקה יצקה תוכן בהוראות אלה. לענייננו
חשובים העקרונות שנקבעו, בשאלת ההיתר להביא ראיות חדשות, לגבי ערעור על פסק דין בו
נפסקו פיצויים בתביעות נזיקין. עוד בע"א 125/68 מחסני החמצן בע"מ נ'
עזבון המנוח פנחס ברנשטיין ואח', פ"ד כב(2) 914, קבע בית המשפט העליון,
מפי השופט קיסטר, כי "הכלל בפסקי הדין הקובעים פיצויים בשל נזיקין הוא שאין
השפעה למה שאירע לאחר מתן פסק הדין. בית המשפט קובע מהו הנזק שכבר נגרם למעשה
ומשער את הנזק העתיד לבוא, ואם השערותיו נכזבו אין שום צד רשאי לבוא בבקשה לשנות
את פסק הדין" (שם בעמ' 917). אשר להבאת ראיות בדבר עליית שעורי הגמלאות של
הביטוח הלאומי, או בדבר עליית השכר קובע בית המשפט, כבר באותו עניין, כי
"בגלל התנודות באותם הגורמים אינני חושב כי מן הראוי להרבות בהתדיינות, ובכל
עליית שכר או גמלאות לפתוח מחדש את הדיון ולגבות עדות חדשה".
11. בית המשפט שלערעור ירתע מלהידרש לראיות שנוצרו
לאחר מתן פסק הדין, ביחוד באותם המקרים שבהם הנתונים שהובאו לפניו אינם יציבים והם
עשויים להשתנות בעתיד (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעריכת ש'
לוין, בעמ' 852). בתביעות פיצויים, בעת שנפסקים פיצויים בגין נזק שטרם התגבש, נסמך
החישוב, מטבע הדברים, על אומדן ועל תחזית. האפשרות כי נתונים מסוימים עשויים
להשתנות מובאת בחשבון פסק הדין. לפיכך, לא כל שינוי בנתונים ששמשו את האומדן, או
שעמדו ביסוד התחזית, מצדיק מתן היתר להבאת ראיות חדשות; מתן היתר כזה, מקום בו גם
הנתונים החדשים שיובאו עשויים להשתנות, יעמיד את בית המשפט שלערעור בפני אותו חוסר
וודאות שבפניו ניצבה הערכאה הראשונה.
מטעמים אלה, לא התיר בית המשפט שלערעור, להביא
ראיות על כך שהניזוק חזר לעבוד במקום מסוים לאחר פסק הדין בערכאה הראשונה
(ע"א 30/80 מדינת ישראל נ' אשר, פ"ד לה(4) 788), או להביא ראיה
שהניזוק פוטר מעבודתו לאחר מתן פסק הדין (ע"א 528/85 לוי נ' גמיד מוצרי
גומי לפלסטיקה בע"מ, פ"ד מב(3) 519) כך גם לא הורשתה, כאמור, הבאת
עדות חדשה על גובה גמלאות המוסד לביטוח לאומי אף ששעורן נשתנה אחרי מתן פסק הדין
בערכאה הראשונה (ע"א 125/68 הנ"ל).
12. אכן, ככלל על בית המשפט לשום את הנזק אחת
ולתמיד. הבאת ראיות על התרחשויות שאירעו לאחר מתן פסק הדין תפגע בצורך להביא קץ
להתדיינות. אך לכלל הזה עשויים להיות חריגים:
"בית
המשפט שלערעור ייטה להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור במשפטי נזיקין, מקום שמתברר כי
כל הבסיס שעל יסודו נערך חשבון הפיצויים בערכאה הראשונה התערער (ראו בספרו
הנ"ל של זוסמן בעמ' 803). המדובר במקרה שבו חל, בלשונו של השופט בייסקי
בע"א 121/86, בש"א 271/87 הנ"ל בעמ' 512, 'שינוי נסיבות קיצוני',
שינוי בלתי צפוי אשר משמיט את הקרקע מתחת לחישוב הפיצויים כפי שנערך בערכאה
הראשונה" (השופט ת' אור בע"א 597/89 טוויטו ואח' נ' רפאל ואח'
וערעור שכנגד, פ"ד מז(2) 874, 879).
בית המשפט יתיר איפוא עדות חדשה בערעור
בהתקיים שינוי נסיבות קיצוני ובלתי צפוי, המערער את הבסיס שעמד ביסוד חישוב הפיצויים
בערכאה הראשונה. דוגמה לשינוי מסוג זה הוא המקרה בו, מת הניזוק קודם שמיעת הערעור,
שעה שחישוב הפיצויים, שנערך בערכאה הראשונה, הושתת על ההנחה שהתובע ימשיך לחיות
לאורך תקופת תוחלת החיים הממוצעת (י' זוסמן, שם בעמ' 852; ע"א 597/89
הנ"ל בעמ' 879; ע"א 5220/90 אטיאס יוסף ואח' נ' אבי שלוש ואח',
תקדין-עליון כרך 94(2) 905). לעומת זאת, שינוי בכיוון מסוים אשר יכול בעתיד
להשתנות בכיוון ההפוך אינו מצדיק, ברגיל, מתן היתר להבאת ראיות חדשות (ע"א
724/90 אבישר נ' פייזקום (ישראל) בע"מ, תקדין-עליון, כרך 94(2) מפי
השופט ת' אור).
13. הוא הדין כאן. השינויים העשויים להתרחש, לכאן
או לכאן, לעניין הערכת נזקו של המשיב, כבר הובאו בחשבון הפיצויים שנקבעו בפסק הדין
של הערכאה הראשונה. גם השינוי הצפוי, לדעת המערערים, בתשלומי המוסד לביטוח לאומי,
אינו מצדיק מתן היתר להבאת ראיות חדשות בערעור. ההסכם עליו סומכים המערערים, בין
משרד האוצר לבין המוסד, מציב, גם לשיטתם, תנאי סף לצורך רכישת הזכאות לתגמולים
מוגדלים.
על מנת לעמוד על נפקותו של ההסכם האמור,
בעניינו של הנתבע 1, יש צורך בליבון עובדות הטעונות הוכחה. השאלות, אם ובאיזו
מידה, יש בשינוי הנטען, לעניין הזכאות לקבלת קצבת שירותים מיוחדים, כדי להשפיע על
שיעור נזקו - צריכות הכרעה עובדתית. לכל אלה אין מקום בשלב זה של הדיון.
התוצאה
14. התוצאה היא שראוי לקבל את הערעור באורח חלקי,
כאמור בפסקאות 2 עד 7, ולדחות את הערעור שכנגד. מן הסכומים שנפסקו בתשלום חד פעמי
יופחת הסכום הכולל של 92,747, נכון ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי. התשלום העתי
החודשי הכולל יעמוד על סך 15,346 ש"ח, נכון ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי;
סכום זה יבוא במקום הפיצויים העתיים שנפסקו בבית המשפט המחוזי (22,503 ש"ח
בצרוף סכום השווה לאלף דולרים של ארצות הברית).
עם ההפחתה מסכום הפיצויים כאמור, יקטן בהתאם,
ועל פי אמת המידה שקבע בית המשפט המחוזי, שכר טרחת עורך הדין לו זכאים המשיבים.
המשיבים ישאו בהוצאות המערערים בערעור זה בסכום כולל של 10,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים.
המשנה לנשיא
השופט ת' אור:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' ריבלין.
ניתן היום, כז' באב תש"ס (28.8.2000).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98069960.W11/אמ