פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6990/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6990/13 ע"פ 7046/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער בע"פ 6990/13: מוסא ח'טיב המערערת בע"פ 7046/13: מדינת ישראל נ ג ד המשיבה בע"פ 6990/13: מדינת ישראל המשיבים בע"פ 7046/13: 1. באסט זועבי 2. מוסא ח'טיב 3. ערפאת ביומי 4. עבדאללה זועבי 5. מגיד זועבי ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בתפ"ח 15236-08-12 מיום 2.9.2013 שניתן על-ידי כב' סגן הנשיא ת' כתילי והשופטים א' קולה וד' צרפתי תאריך הישיבה: כ"ב בטבת התשע"ד (25.12.2013) הודעת המערערת בע"פ 7046/13 מיום 31.12.2013 הודעת המשיב 1 בע"פ 7046/13 מיום 7.1.2014 בשם המערער בע"פ 6990/13 והמשיב 2 בע"פ 7046/13: עו"ד אגבאריה בדר אלדין בשם המשיבה בע"פ 6990/13 והמערערת בע"פ 7046/13: עו"ד לינור בן אוליאל בשם המשיב 1 בע"פ 7046/13: עו"ד שמואל ברזני בשם המשיבים 3-5 בע"פ 7046/13: עו"ד דורון נוי שם שירות המבחן: הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור וערעור שכנגד על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי, השופט א' קולה והשופט ד' צרפתי) בת"פ 15236-08-12. 8 נאשמים הורשעו בפרשה חמורה של עסקאות נשק וסמים על-פי הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון. לגבי חלקם הוגשו הערעורים דנן. 2. בהמלצתנו, בגמר הדיון, חזר בו המערער בע"פ 6990/13 מערעורו, וגם המערערת בע"פ 7046/13 (להלן: המדינה) ויתרה על הערעור בעניינו. נדון אפוא להלן בערעורה של המדינה לגבי ארבעה מן המעורבים בפרשה בלבד. למען הנוחות יכונו כולם בהתאם לספרורם כנאשמים בכתב האישום: משיב 1 (להלן: נאשם 1), משיב 3 (להלן: נאשם 5), משיב 4 (להלן: נאשם 6), ומשיב 5 (להלן: נאשם 7) (להלן יחד: הנאשמים). עיקרי כתב האישום 3. אֵלו הן הנפשות הפועלות: ג'ורג' נימר (המכונה, וכך יכונה להלן: אבו עלי) וסעד קהמוז (להלן: סעד) הם סוחרי סמים תושבי לבנון הפועלים בשירות החיזבאללה, ארגון טרור העושה לביסוס תאי טרור ומוקדי לחימה במדינת ישראל על מנת שישמשו להוצאת פיגועים אל הפועל, במטרה להשמידהּ. נואף חטיב (להלן: נואף) מתגורר בכפר עג'ר, מכיר את אבו עלי, וגם מוּדע לדבר היותו פעיל בארגון החזבאללה. אבו עלי וסעד קשרו קשר להכניס כ-20 ק"ג חומר נפץ מרסק מסוג RDX לישראל וכן גם חלקים ממערכת הפעלה (להלן: החבילה), המסוגלים לשמש לעשרות פיגועי טרור ולגרום למוות ולהרס רב. נאשם 1 ונאשם 2, גיסו של סעד, מכירים זה את זה מאז שנת 2007. נאשם 6 ונאשם 7, הם אחים העובדים במוסך משפחתי סמוך לביתם (להלן: המוסך), והם אחייניו של נאשם 1. נאשם 5 הוא חברו של נאשם 7, ובאמצעותו הכיר את נאשם 1. נאשם 3 מתגורר בעג'ר במרחק של כ-100 מטרים מגדר המערכת בין ישראל ללבנון (להלן: גדר הגבול). 4. מעשה שהיה כך היה: על-פי האישום הראשון, עובר לחודש יוני 2012, במהלך שיחת טלפון בין השניים, ביקש אבו עלי מנואף להכניס עבורו את החבילה למדינת ישראל, באומרו כי מדובר בחבילה ובה 20 ק"ג של סם מסוג קוקאין. בתמורה הציע אבו עלי תשלום בסך של 80,000$. כחודשיים לאחר מכן פנה סעד לנאשם 2 והציע לו כי תמורת 20,000$ יגיע במועד שיימסר לו סמוך לגדר הגבול על מנת לקחת את החבילה מלבנוני ולהעבירה לנואף, בציינו גם הוא כי היא מכילה כ-20 ק"ג של סם מסוג קוקאין. נאשם 2 פנה אל נאשם 3 – משום שזה הציע לו קודם לכן את שירותיו כבלדר סמים – וביקשוֹ לגשת אל גדר הגבול ולאסוף את החבילה. ביום 5.6.2012, בהתאם לתיאום טלפוני בין נאשם 2 לבין סעד, נשלח נאשם 3 אל גדר הגבול, שם אסף את החבילה, בסוברו כי מדובר בכ-20 ק"ג של סם מסוג קוקאין. במועד מאוחר יותר הטמינו נאשמים 2 ו-3 את החבילה סמוך לביתו של נאשם 2 בכפר עג'ר (להלן: מקום המסתור), המתינו להוראות, ואלה לא איחרו להגיע. כמה ימים לאחר קבלת החבילה פנה אבו עלי טלפונית לנואף, והורה לו לפנות לנאשם 2 לצורך קבלת החבילה. אבו עלי פנה גם לנאשם 4, וביקשוֹ להוציא את החבילה מכפר עג'ר תמורת סך של 10,000 $. ביום 10.6.2012 או במועד סמוך הגיע נואף למקום המסתור בהנחייתו של נאשם 2, וקיבל לידיו את החבילה. נואף הזמין למקום גם את נאשם 4, העמיס על מכוניתו את החבילה, ציידוֹ בטלפון סלולרי מבצעי, והִנחה אותו לנסוע עם החבילה לצומת גולני ולהמתין להוראות נוספות. נאשם 4 עשה כדברים האלה, בסוברו כי בחבילה מצוי סם מסוג חשיש. מספר ימים לאחר מכן שילם נואף לנאשם 2 חלק מן השכר המגיע לו, בסך של 9,000 $, ונאשם 2 מצידו העביר את הסכום לנאשם 3 בתמורה לפועלו. 5. באפיק נוסף פעל אבו עלי מול נאשם 1. הוא הודיעוֹ כי החבילה – שהוצגה כחבילה המכילה סם מסוג קוקאין – תישלח מלבנון וכי תועבר אליו על-ידי בלדר מצויד בסיסמה, והוא בתורו ידרש להעביר את החבילה לאדם אחר. עובר למועד העברת החבילה פנה נאשם 1 לנאשמים 5, 6 ו-7 וקשר איתם קשר לביצוע עסקת סמים באופן זה: כשבועיים לפני מועד העברת החבילה, בעקבות הנחיית אבו עלי, ערך נאשם 1 יחד עם נאשם 7 'סיור שטח' על מנת לאתר מקומות אפשריים לקבלת החבילה, ביניהם בכפר כנא בסמוך למסעדת 'ליאלי שאם' (להלן: מקום המפגש). זאת, כאשר נאשם 7 מודע לכך שנאשם 1 אמור לקבל במקום המפגש סם מסוכן שמקורו בלבנון. סמוך למועד העברת החבילה תכננו נאשמים 1 ו-5 כי האחרון, אשר סבר גם הוא שמדובר בהעברת סם מסוכן, יסע לקבל את החבילה מידי שליח במקום המפגש, וכי במועד הרלוונטי ישאר זמין על מנת שנאשם 1, שייסע אחריו ברכב נפרד, יוכל להזהירוֹ במידת הצורך מפני נוכחות משטרתית. במקביל תכננו נאשמים 1 ו-6 כי האחרון, אשר סבר גם הוא כמו השניים האחרים כי מדובר בסם מסוכן, יסע בחלק מן הדרך המובילה מנצרת למקום המפגש על מנת לבצע 'פתיחת ציר', דהיינו יוודא כי הציר פנוי מנוכחות משטרתית. נאשם 1 צייד את נאשמים 5, 6 ו-7 במכשירי טלפון סלולריים מבצעיים, והפעולה יצאה לדרכהּ. 6. ביום 10.6.2012 או בסמוך לכך יצאה השיירה מנצרת. נאשם 1 נהג ברכב מסוג גולף, סרק את הציר המוביל לצומת גולני ועמד בקשר כל העת עם נואף ועם נאשם 4; נאשם 5 נהג ברכב מסוג טויוטה קורולה; ונאשם 6 'פתח את הציר' כמתוכנן ברכב מסוג סקודה. נאשם 7 המתין לשובם בביתו שבנצרת (להלן: הבית). נאשם 5 הגיע למקום המפגש, שם קיבל את החבילה מאת נאשם 4, העמיסהּ על מכונית הטויוטה, ודיווח על הנעשה לנאשם 1. משבוצעה ההעברה בהצלחה, שבו נאשמים 1, 5 ו-6 לנצרת. סמוך למוסך העביר נאשם 1 את החבילה מהטויוטה אל הגולף, ונסע לכיוון ביתו של נאשם 6. בהגיע השלושה אל היעד יצאו נאשמים 1 ו-6 מרכביהם, נכנסו לביתו של נאשם 6 ובדקו את תכולת החבילה תוך נטילת דגימה. או אז הבין נאשם 1 כי אין מדובר בסם, והתעורר חשדו שמא בחומר נפץ עסקינן. נאשם 1 נטל את החבילה, החזירהּ לגולף, ונסע עד סמוך לבית, שם הכניס את החבילה לתיק. בהמשכו של אותו יום הלך נאשם 1 אל מעבר לחומה הסמוכה לבית והורה לנאשם 7 להוציא את החבילה מתא המטען של הגולף ולהעבירה אליו. נאשם 7 עשה כפי שהתבקש, בסוברו כי מדובר בסם מסוכן. נאשם 1 לקח את החבילה למקום מרוחק בין העצים והסליקהּ בקרקע. 7. במשך תקופה זו ועד למעצרו שוחח נאשם 1 רבות עם אבו עלי. בשיחות הבהיר אבו עלי לנאשם 1 כי עליו להסתיר את החבילה עד אשר יגיע אליו שליח מטעמו, מצויד בסיסמה, על מנת לקחתהּ. נאשם 1 הסכים והוסיף להתקשר עם אבו עלי, על אף שהיה לו יסוד סביר לחשוד כי הוא פועל בשליחות ארגון מחבלים. כשבוע וחצי לאחר מועד העברת החבילה שוחח נאשם 1 עם אבו עלי, וזה אמר לו כי החומר שברשותו הוא חומר ש"עושה קול". בשלב זה הבין נאשם 1 באופן ודאי כי החבילה מכילה חומר המשמש להכנת מטעני חבלה שביכולתם לשמש לביצוע פיגוע, ואף-על-פי-כן הסכים לשמור אותה ברשותו. באותו יום נפגש נאשם 1 עם נאשם 6 וסיפר לו על תכולת החבילה ועל כך שאמור להגיע אדם לקחתה ממנו. נאשם 6 הפציר בנאשם 1 לזרוק את חומר הנפץ ולהשמיד את הטלפונים הסלולריים שנעשה בהם שימוש, אך נאשם 1 החליט להמשיך ולהחזיק ברשותו את החבילה. בשיחה מאוחרת שאל אבו עלי את נאשם 1 האם יהיה מוכן להרכיב את הפצצות ונאשם 1 השיבוֹ כי איננו יודע לעשות זאת. אבו עלי הוסיף ושאל האם נאשם 1 יוכל להשיג אייפון, והאחרון השיבוֹ בחיוב, על אף שהעריך כי ניתן יהיה לקדם את הרכבת חומר הנפץ באמצעות מכשיר זה. ביום 12.7.2012 נחשפה ונתפסה החבילה על-ידי כוחות הביטחון. 8. מכאן לאישום השני: במהלך חודש ספטמבר 2011 פנה נאשם 1 לאבו עלי, לאור היכרותם המוקדמת בקשרי סמים, ושטח לפניו את רצונו לבצע עמו עסקאות סמים במסגרתן יבריחו סמים מסוכנים מלבנון לישראל. ממועד זה שוחחו השניים בטלפון מעת לעת. בסביבות חודש אפריל 2012 התקשר אבו עלי לנאשם 1 ושאלוֹ האם יוכל לסייע בהעברת כסף אליו מאת אנשים בישראל. נאשם 1 ענה בחיוב, ביודעו כי מדובר בהעברות כספים בקשר לסחר בסמים. על הרקע הזה התקשר אבו עלי אל נאשם 1 במהלך חודש יוני 2012 וביקשוֹ להעביר עבורו כסף לירדן באמצעות חלפן כספים. נאשם 1 מסר לאבו עלי מספר של כרטיס סים, אשר ישמש את השליח שייעד לקבלת הכסף. כך פעל נאשם 1: הוא פנה לנאשם 7 וביקש ממנו לסייע בהעברת הכסף. נאשם 7 הסכים, ביודעו כי מדובר בכספים הקשורים לעסקי סמים. נוכח הסכמתו צייד נאשם 1 את נאשם 7 בטלפון סלולרי מבצעי ובו כרטיס סים בעל המספר שנמסר לאבו עלי (להלן: הטלפון המבצעי), והנחה אותו לתאם מפגש עם האדם שייצור עימו קשר, ולקבל ממנו את הכסף. כך היה. ביום 28.6.2012 התקשר אדם מטעם אבו עלי לטלפון המבצעי ונאשם 7 קבע להיפגש עימו בתחנת הדלק שבמנשייה זבדה (להלן: התחנה). נאשם 7 הגיע לתחנה ברכב טויוטה קורולה. במקום המתין חמוד קמיראת, אשר מסר לנאשם 7 שקית שהכילה 10,000$ ו-80,000 ₪ (להלן: השקית). נאשם 7 עזב את התחנה ודיווח על הקורות אותו לנאשם 1. בהמשך העביר נאשם 7 לנאשם 1 את השקית. נאשם 1 הותיר ברשותו סך של 2000$ והעביר לאבו עלי בירדן סכום כולל 118,000₪ באמצעות חלפן כספים מנצרת, אשר בתורו גרף לכיסו סך של 1,500$ בתמורה להעברה שביצע. 9. מכאן לאישום השלישי: בחודש מרץ 2012 לערך ביקש אבו עלי מאת נאשם 1 לשלוח לירדן אדם שבאמתחתו ששה כרטיסי סים של חברת סלקום, אותם ימסור לשליח מטעמו (להלן: השליח), בציינוֹ כי ישנה קליטה טובה לכרטיסי סים של חברת סלקום בלבנון. נאשם 1 הבין כי כרטיסים אלה ישמשו את אבו עלי ליצור קשר איתו ועם גורמים נוספים. נאשם 1 פנה לנאשם 8, בעליה של חנות למכשירי טלפון סלולריים בנצרת, וביקש כי יביא אל ביתו ששה כרטיסי סים (להלן: כרטיסי הסים). כך נעשה. נאשם 1 רשם את מספרי כרטיסי הסים במחברת ששמר ברשותו, על מנת שבהמשך יוכל ליצור קשר עם אבו עלי, בין היתר לצורך עסקאות סמים. בהמשך נפגשו נאשמים 1, 6 ו-8 בסמוך לביתו של נאשם 6. באותו מעמד ביקש נאשם 1 מנאשם 6 לצאת לירדן ולהעביר את כרטיסי הסים לשליח מטעמו של אבו עלי. נאשם 6 הסכים, ביודעו כי הדבר קשור לעסקי סחר בסמים. נאשם 1 הנחה את נאשם 6 לרכוש בירדן טלפון סלולרי ירדני ולשלוח אליו את מספרו על מנת שיוכל להעבירו לאבו עלי. עוד צייד נאשם 1 את נאשם 6 בסכום של 2,500 ₪ לכיסוי הוצאות הנסיעה, ומסר לו את כרטיסי הסים. נאשם 8 נאות להתלוות לנאשם 6 בירדן, ביודעו גם הוא כי העניין קשור לעסקי סחר בסמים. ביום 25.3.2012 בשעות הבוקר נסעו נאשמים 6 ו-8 ברכבו של נאשם 8 מסוג מזדה לירדן, כשברשותם כרטיסי הסים, רכשו טלפון סלולרי ירדני בהתאם להנחיית נאשם 1, והעבירו לאחרון את מספרו. במהלך אותו יום התקשר השליח לטלפון הסלולרי הירדני, שוחח עם נאשם 6 ותיאם עימו פגישה. במהלך הפגישה מסרו נאשמים 6 ו-8 את כרטיסי הסים לשליח, השמידו את כרטיס הסים הירדני, ומסרו את מכשיר הטלפון הירדני לשליח. בתום הפגישה שבו השניים לישראל. אחד מאותם כרטיסי הסים שימש בבוא הזמן את אבו עלי בקשר בינו לבין נאשם 1 לתיאום העברת החבילה כמפורט באישום הראשון, ולתיאום העברת הכספים כמפורט באישום השני. 10. זה דברוֹ של האישום הרביעי: בסביבות חודש מרץ 2012 טלפן אבו עלי לנאשם 1, ביקש ממנו לקבל כסף מאיאד מזאריב (להלן: איאד) המתגורר בבית זרזיר ומוכּר לנאשם 1 מזה כ-10 שנים, ולשלוח את הכסף אליו, לאבו עלי, לירדן. נאשם 1 הסכים, ביודעו כי מדובר בכסף הקשור בעסקי סחר בסמים. בהתאם, נפגש נאשם 1 עם איאד בביתו של האחרון, וקיבל ממנו סך של 143,000$. נאשם 1 הותיר בידיו 3,000$ בתמורה לפועלו, והעביר את הסכום הנותר בסך של 140,000$ למשרד להמרת כספים בנצרת, וזה העבירו בשיעורין במשך שבועיים באמצעות משרד להמרת כספים בירדן אל אבו עלי. במועד מאוחר יותר התקשר אבו עלי לנאשם 1 והודיעוֹ כי קיבל את מלוא הסכום. 11. האישום החמישי נוגע לנאשם 2, אין לו חלק בערעורים שלפנינו, לכן נעבור לתיאור העובדות באישום הששי. האירועים המתוארים באישום זה החלו במהלך חודש ספטמבר 2011 או בסמוך לכך, אז התקשר נאשם 1 אל אבו עלי והביע את רצונו לבצע עמו עסקאות סמים. בסביבות חודש ינואר 2012 שוחח אבו עלי עם נאשם 1 והפנה אותו לאיאד, על מנת שיברר האם יש ברשותו סם מסוכן. נאשם 1 פנה אל איאד והשניים קבעו להיפגש בביתו של האחרון בבית זרזיר. נאשם 1 סיפר לנאשם 6 כי הוא מעוניין לרכוש ק"ג אחד של סם מסוג קוקאין המכונה "קריסטל" בבית זרזיר, וביקש ממנו להתלוות אליו לנסיעה. במהלך הפגישה שאל נאשם 1 את איאד האם הוא מחזיק ברשותו סם למכירה, איאד השיב בחיוב, ומסר לו גרם אחד של סם "קריסטל" על מנת שיבדוק את איכותו (להלן: הדגימה). נאשם 1 מצידו העביר את הדגימה לסוחר סמים מנצרת, אשר בדק את איכותו ומסר כי הוא מעוניין לרוכשו בתמורה לסך של 57,000 $. נאשם 1 התקשר לאבו עלי והודיעוֹ כי הוא מעוניין לרכוש את הסם מאיאד, אך הוא מוכן לשלם תמורתו סך של 45,000 $ בלבד משום שאיכותו נמוכה. למחרת נסעו נאשמים 1 ו-6 אל איאד. איאד מסר לנאשם 1 את הסם, ובהמשך נסע נאשם 1 לבדו אל סוחר הסמים בנצרת ומכר לו את הסם תמורת סך של 57,000 $. כעבור שבוע הגיע נאשם 1 לביתו של איאד ושילם לו את התמורה שסוכמה. 12. אֵלו הם האירועים המתוארים באישום השביעי: בשני מועדים שונים בשנים 2010-2009 פנה נאשם 6 לשני אנשים שהכיר וסבר כי יש באפשרותם להשיג עבורו נשק שלא כדין, וביקש לרוכשו, אולם הרכישות לא יצאו אל הפועל. סמוך לשנת 2011 קשר נאשם 6 קשר עם אדם אחר (להלן: האחר) במטרה לרכוש רובה מסוג 16M שלא כדין. מספר ימים לאחר מכן יצר אותו אחר קשר עם נאשם 6, מסר לו כי ברשותו רובה צהל"י מהסוג המבוקש, והנחה אותו להגיע לצומת פרדיס (להלן: הצומת). נאשם 6 הגיע לצומת, שם פגש באדם נוסף, קיבל ממנו רובה מסוג 16M מקוּצר אשר נגנב מצה"ל, ושילם תמורתו סך של 38,000 ₪. נאשם 6 הוביל את הנשק ברכבו והסתירוֹ במשך כשנה סמוך למוסך שבו עבד. סמוך לחודש אפריל 2012 הוביל נאשם 6 את הנשק ברכבו והסתירוֹ סמוך לבית קרוביו בשכונת ספאפרה שבנצרת, עקב חששו מן המשטרה. ביום 23.7.2012, במהלך חקירתו, הסגיר נאשם 6 את הנשק לידי המשטרה. ועוד זאת ביצע נאשם 6 במסגרת האישום השמיני: סמוך לחודש אפריל 2012 רכש נאשם 6 מאדם כלשהו שני רימוני הלם – חפצים נפיצים אשר בכוחם להמית אדם או להזיק לו – ורימון עשן אחד. בהמשך מסר נאשם 6 את רימוני ההלם לאדם אחר. 13. לפי המתואר באישום התשיעי, סמוך לשנת 2009 רכש נאשם 6 שלא כדין אקדח מסוג "יריחו" בקוטר 9 מ"מ (להלן: האקדח), תמורת סך של 18,000 ₪. נאשם 7 רכש שלא כדין 50 כדורי אקדח בקוטר 9 מ"מ תמורת סך של 300 ₪. בהמשך לרכישות המתוארות נטל נאשם 7 מנאשם 6 את האקדח, טען אותו ב-10 מן הכדורים וירה אותם באוויר בחצר ביתו. אֵלו הם מעשיו של נאשם 7 במסגרת האישום העשירי: במהלך פגישה שהתרחשה בשנת 2009 בין נאשם 7 לבין אדם אחר, מסר אותו אחר כי הוא מעוניין לרכוש נשק. השניים קשרו קשר לרכוש נשק שלא כדין, ונאשם 7 אמר כי לכשישיג נשק עבור האדם האחר, יצור איתו קשר. לשם מימוש הקשר נפגש נאשם 7 עם אדם נוסף בחצר ביתו שבנצרת, והסכים לרכוש ממנו אקדח בקוטר 9 מ"מ ומחסנית לאקדח תמורת 8,000 ₪. באותו מעמד לקח נאשם 7 את הנשק לחזקתו, ולמחרת הגיע האדם הנוסף למוסך שבו עבד נאשם 7, קיבל לידיו סך של 6,000 ₪, וניתנה לו התחייבות לפיה יתרת התשלום תועבר אליו בהמשך. לשם מימוש הקשר התקשר נאשם 7 לאדם האחר, מסר כי ברשותו נשק עבורו, וביקש תמורתו סך של 9,000 ₪. השניים סיכמו להיפגש בביתו של האדם האחר בכפר כנא, נאשם 7 נשא לשם את הנשק, מסרוֹ וקיבל תמורתו סך של 6,000 ₪. יתרת התשלום הועברה לו במועד מאוחר יותר, ומתוכה שילם נאשם 7 לאדם הנוסף את יתרת חובו בסך של 2,000 ₪. 14. לפי האישום האחד עשר, והאחרון, סמוך לסוף שנת 2011 נטל נאשם 5 רובה מסוג 16M אשר היה שייך לאדם כלשהו והסתירוֹ מתחת לכיסא האחורי ברכב מסוג טויוטה אשר חנה סמוך למוסך שבו עבר נאשם 6. בהמשך הוביל נאשם 5 את הרובה האמור ברכבו והציגו לפני נאשם 6. עד כאן פרטי אחד עשר האישומים, על מנת לדייק בחלקו של כל נאשם, כמצע לדיון בגזרי הדין ובערעורים שיֵעשה להלן. תמצית גזר הדין ועיקרי הטענות נגדו 15. בגזירת עונשיהם של הנאשמים התווה בית המשפט המחוזי את דרכו בהתאם להוראותיו של תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113). גזר הדין מפורט ומנומק, בהמשך נידרש לפרטיו. בית המשפט המחוזי דן בנסיבות ביצוע העבירות לפי המפורט בכל אחד מן האישומים, ובחלק שלקח כל אחד מן הנאשמים במסכת כולה; בשלב הבא נערך דיון באשר לנסיבות שאינן קשורות לעבירה ביחס לכל אחד מן הנאשמים, תוך דיון בתסקירי שירות המבחן; נגזר על כל אחד מן הנאשמים עונש כולל בשים לב למתחמי הענישה שנקבעו לגביו, בהתאם להשתתפותו בכל אחד מן המעשים העברייניים. אֵלו הם עונשיהם של הנאשמים שעניינם נדון לפנינו בערעור דנן: על נאשם 1 הוטלו 10 שנות מאסר, מתוכן 7.5 שנים לריצוי בפועל והיתר על-תנאי; קנס בסך של 150,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו; ופסילת רשיון נהיגה למשך 36 חודשים, מהם 24 חודשים בפועל והיתר על-תנאי. על נאשם 5 הוטלו 34 חודשי מאסר, מתוכם 22 חודשים לריצוי בפועל והיתר על-תנאי; קנס בסך של 5,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו; ופסילת רשיון למשך 36 חודשים, מתוכם 18 חודשי פסילה בפועל והיתר על-תנאי. על נאשם 6 הוטלו 44 חודשי מאסר, מתוכם 32 חודשים לריצוי בפועל והיתר על-תנאי; קנס בסך של 5,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו; ופסילת רשיון למשך 24 חודשים, מתוכם 12 חודשי פסילה בפועל והיתר על-תנאי. על נאשם 7 הוטלו 42 חודשי מאסר, מתוכם 30 חודשים לריצוי בפועל והיתר על-תנאי; קנס בסך של 5,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו; ופסילת רשיון למשך 24 חודשים, מתוכם 12 חודשי פסילה בפועל והיתר על-תנאי. 16. לטענת המדינה, מתחמי הענישה והעונשים שבית המשפט גזר מהם אינם הולמים את חומרת מעשיהם ומידת אשמתם של הנאשמים, והם גם חוטאים לשיקולים בדבר הרתעת הנאשמים והרתעת הרבים. באופן פרטני טענה המדינה באשר לנאשם 1, כי מתחם העונש שנקבע בעניינו במסגרת האישום הראשון איננו הולם את חומרת מעשיו, את מידת אשמו, ואת הפגיעה בערכים המוגנים שנגרמה מחמת מעשיו; וגם מתחמי הענישה שנקבעו ביחס לאישומים הנוספים שבהם הורשע נאשם 1 נמוכים יתר על המידה. אשר לגזירת עונשו של נאשם 1 נטען כי בית המשפט המחוזי בחר ליתן עונש כולל ביחס לכלל האירועים בהם נטל חלק, אולם לא נימק את החלטתו זו כנדרש. לגופו של העונש טוענת המדינה כי הוא סוטה באופן ניכר לקולא, ומשמעותו היא למעשה חפיפה כמעט מוחלטת בענישה ביחס לעבירות השונות שבהן הורשע נאשם 1. לבסוף נטען כי על אף בקשת המדינה ובניגוד להוראות הדין, נמנע בית המשפט מלהפעיל עונש מאסר מותנה בן שנתיים שהיה תלוי ועומד נגד נאשם 1 בגין עבירות סמים שבהן הורשע בשנת 2008. אשר ליתר הנאשמים נטען, כי במסגרת האישום הראשון גזר בית המשפט המחוזי את מתחמי הענישה בעניינם בהתאם למתחם הענישה שנקבע בעניינו של נאשם 1, הנמוך כשלעצמו, ועל כן ממילא מתחמי הענישה שנגזרו ממנו בעניינם של יתר הנאשמים נמוכים גם הם. גם מתחמי הענישה שנקבעו באישומים הנוספים נמוכים באופן קיצוני, לפי הטענה, באופן הדורש את התערבותו של בית משפט זה. אחר הדברים האלה הציגה המדינה נימוקים פרטניים ביחס לכל אחד מן הנאשמים, המצדיקים לטענתה התערבות בעונש שהושת עליהם. 17. מנגד סבורים הנאשמים כי דין הערעור להידחות. לטענת נאשם 1, העונש שהוטל עליו איננו חריג באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. בגזר הדין מובאים בחשבון כלל השיקולים הצריכים לעניין, ובכללם הפעלת עונש המאסר המותנה, אשר בא לידי ביטוי בעונש שנגזר על נאשם 1. בנוסף מעלה נאשם 1 שיקולים שונים לקולא התומכים לטענתו בהותרת העונש שנגזר עליו על כנו. נאשמים 7-5 גורסים גם הם כי אין להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. לדידם, יש להביא בחשבון כי מקורן של העבירות שפורטו ביתר האישומים לבד מן האישום הראשון הוא בהודאתם, שבלעדיה כלל לא היו עומדים לדין בגינן. בנוסף הם מונים שיקולים שונים המצדיקים הקלה בעונשיהם, וביניהם גילם הצעיר, אי-קבלת תמורה בגין הפעולות שביצעו במסגרת האישום הראשון, והדינמיקה המשפחתית אשר הביאה אותם לפעול כפי שפעלו. דיון והכרעה 18. אקדים את המאוחר ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין מזה ומזה, באתי לכלל דעה כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שיש להחמיר בעונשים שהשית בית המשפט המחוזי. העונשים שנגזרו על המשיבים שלפנינו מקלים המה ודורשים התערבות – הן מפאת מתחמי הענישה הנמוכים שנקבעו; הן בשל אי-הפעלת מאסר מותנה ואי-הטלת מאסר מותנה כשהדבר נצרך; והן מכיוון שלא ניתן משקל מספיק לריבוי העבירות שביצע כל נאשם לפי חלקו. במצב דברים זה אין מנוס מיישום המנגנון התלת-שלבי לגזירת העונש לפי תיקון 113 לחוק העונשין (ראו פירוט לגבי השלבים השונים בע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל, פסקה 18 ואילך (5.8.2013)). תוואי הילוכנו יהא כדלקמן, בדומה לזה שבו צעד בית המשפט המחוזי: ראשית נדון באישומים על-פי סדרם, אשר אין מחלוקת כי כל אחד מהם מהווה אירוע כשלעצמו, ונקבע ביחס לכל אישום האם ראוי להתערב במתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי, ואם כן, מהו המתחם הראוי לכל נאשם לפי חלקו; לאחר מכן יעבור הדיון מן האישומים אל הנאשמים – נדון בנסיבות שאינן קשורות לעבירה ביחס לכל אחד מן הנאשמים, ונקבע לגבי כל אחד מהם את העונש הראוי בעניינו בתוך מתחם הענישה. (א) קביעת מתחמי הענישה 19. כפי שמורה סעיף 40ג(א) לחוק העונשין, מתחם הענישה נדרש להלום את מעשה העבירה שביצע הנאשם, ובקביעתו יתחשב בית המשפט בשלושה אלה: ראשית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין; שנית, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה וממידת הפגיעה בו; ושלישית, במדיניות הענישה הנוהגת. נעבור לדון באישומים השונים לפי אמות המידה האמורות, ונקבע ביחס לכל אחד מן האישומים את מתחם הענישה הראוי לכל נאשם לפי חלקו בביצוע העבירות. האישום הראשון 20. כזכור, האישום הראשון מגולל פרשה יוצאת דופן בחומרתה, במסגרתה הצליחו הנאשמים, ביחד עם האחרים, תוך תכנון מוקפד, להבריח לישראל חבילה ובה כמות רבה של חומר נפץ. במסגרת אישום זה הורשעו הנאשמים בכמה עבירות, אולם לטעמי מדובר בכמה פעולות עוקבות הקשורות לאותה מטרה ומהוות אירוע אחד כולל – הברחת החבילה מלבנון אל תוככי ישראל. בית המשפט המחוזי דן כנדרש בשיקולים השונים כפי שהתווה המחוקק, ובסופו של דבר קבע כי אֵלו הם מתחמי הענישה הראויים: לנאשם 1 בין 5 שנות מאסר בפועל לבין 8 שנים, בצירוף מאסר מותנה, קנס כספי ופסילת רשיון; לנאשם 5, בין 2 ל-4 שנות מאסר בפועל, בצירוף מאסר מותנה, קנס כספי ופסילת רשיון; לנאשם 6, בין שנה לבין 3 שנות מאסר בפועל, בצירוף מאסר מותנה ופסילת רשיון; ולנאשם 7 בין שנה לבין 3 שנות מאסר בפועל, בצירוף מאסר מותנה ופסילת רשיון. כטענת המדינה, גם אני סבור כי מדובר במתחמים נמוכים, במידה המצדיקה את התערבותנו, וזאת נעשה בסמוך. תחילת הדיון, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ביחס לכל אחד מן הנאשמים. 21. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה בעניינו של נאשם 1 מלמדות על החומרה היתרה הנודעת למעשיו. נאשם 1 תכנן בקפידה את הפעולות עליהן היה מופקד בכלל, ואת מעשיו בפרט – הוא אסף שותפים לעבירה, ערך סיור שטח מקדים לצורך מציאת מקום מפגש, תכנן והוציא לפועל 'פתיחת ציר' על מנת לוודא שאין באזור נוכחות משטרתית, וצייד את שותפיו בטלפונים ניידים מבצעיים. חלקו באירוע היה מרכזי ביותר - הוא ניצח על המלאכה, תכנן את העברת החבילה, ולשם ביצוע פעולה זו גייס חלק גדול מן המשתתפים, כולל שניים מאחייניו. במהלך האירוע תיאם נאשם 1 וקישר בין הגורמים המעורבים הרבים, קיבל את החבילה לידיו, שלט עליה, והסליקהּ במקום קשה לאיתור. נאשם 1 גם היה בין היחידים אשר היו מוּדעים לתוכנה האמיתי של החבילה, אולם לא שינה מדרכיו גם לאחר שנאשם 6 הפציר בו לעשות זאת, ואף היה נכון לסייע בהשגת מכשיר אייפון ובהוצאת התכנית הזדונית אל הפועל. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירות הוא קשה ונרחב, כפי שיפורט בהרחבה להלן. נציין בקצרה כי גם בהנחה הראשונית של נאשם 1, לפיה מדובר בכ-20 ק"ג של סם מסוג קוקאין, וכמובן בידיעה המאוחרת כי מדובר בחומר נפץ – הנזק הפוטנציאלי הוא עצום ורב. פגיעה חמורה במספר רב של אנשים על-ידי כמות גדולה של סם מסוכן; או הרג של אזרחים תמימים. סכנת נפשות של ממש, פשוטו כמשמעו. הסיבות שהביאו אותו לבצע את העבירה הן ככל הנראה בצע כסף, ותו לא. זאת ועוד, נאשם 1 ניצל לרעה את כוחו ומעמדו והכניס לנבכי הפרשה החמורה שניים מאחייניו. 22. נאשם 5, כפי שצויין לעיל, הוא חברו של נאשם 7, ובדרך זו התוודע אל נאשם 1. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה מצביעות על מעורבותו החלקית בפרשה, אם כי חלקו לא היה שולי כלל. נאשם 5 השתתף בעסקה ממש – הוא זה שקיבל את החבילה מנאשם 4 במקום המפגש, בסוברו כי מדובר במספר ק"ג של סם מסוכן מסוג שלא היה ידוע לו, העמיס אותה על רכבו תוך דיווח לנאשם 1, נסע חזרה לנצרת, והעביר את החבילה מרכבו אל רכבו של נאשם 1. למעשיו קדם תכנון – נאשם 5 היה חלק מן החבורה המאורגנת, ובתורו קיבל הוראות מאת נאשם 1 באשר לחלקו בפרשה, צוייד בטלפון סלולרי מבצעי, התבקש להשאירו דולק על מנת שניתן יהיה להזהירו מפני נוכחות משטרתית, ובזמן אמת גם עמד בקשר עם נאשם 1. חלקו היחסי בביצוע העבירות איננו מרכזי. נאשם 5 לא ידע מהו סוג הסם המועבר, וגם לא מצוין בכתב האישום כי היה מודע למקור החבילה או כי קיבל תמורה על פועלו. אולם, הוא מילא תפקיד משמעותי והיווה חוליה חשובה בשרשרת העברת החבילה, בהגיעוֹ בעצמו למקום המפגש ובקבלת החבילה לידיו. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה הוא כאמור עצום ורב. גם לפי ההנחה של נאשם 5 כי מדובר בסמים, ועל אף שלא ידע באיזה סם מדובר, הוא העביר את החבילה בעצמו, וחש אותה ואת משקלה. כל בר-דעת יודע כי פגיעתו הרעה של סם במשקל שכזה – מכל סוג שהוא – היא רבה. 23. נאשם 6 הוא כאמור אחיינו של נאשם 1. חלקו היחסי בביצוע העבירה – פּחוּת גם הוא מזה של נאשם 1, אולם מעשיו סייעו רבות להצלחת הקשר. תפקידו בכוח היה לבצע 'פתיחת ציר' – לנסוע בחלק מן הדרך המובילה מנצרת למקום המפגש, ולוודא כי הדרך פנויה מנוכחות משטרתית. לאחר החזרה לנצרת הסכים נאשם 6 להכניס את החבילה לביתו, שם בדק את תכולתה ביחד עם נאשם 1. אמנם בתחילה סבר נאשם 6 כי מדובר בסמים, אך במועד מאוחר יותר סיפר לו נאשם 1 במפורש כי מדובר בחומר נפץ. בשלב זה הפציר נאשם 6 בנאשם 1 להיפטר מן החבילה ומן הטלפונים המבצעיים ששימשו אותם, אך לא ביקש להודיע לרשויות על הנעשה, אלא לבצע פעולות שיש בהן כאמור כדי לטשטש עקבות ולהשמיד ראיות. מעשיו היו מחושבים – הוא פעל לפי התכנון המוקדם, פתח את הציר, וגם צוייד בטלפון סלולרי מבצעי לצורך פעילותו. הנזק שהיה צפוי להיגרם ממעשיו של נאשם 6 הוא עצום ורב, ודומה בחומרתו לזה שדוּבּר בו בעניינו של נאשם 1, לאור מודעותו לתכולתה האמיתית של החבילה. בסיבות שהביאו אותו לבצע את העבירה – יש להקל עמו מעט. נאשם 6 הוא אחיינו של נאשם 1 ויתכן שביצע את העבירות בהתחשב עם הרקע הזה, וגם לא צויין בכתב האישום כי קיבל תגמול כספי בתמורה למעשיו. 24. נאשם 7 הוא כזכור אחיו הצעיר של נאשם 6, ואחיינו של נאשם 1. חלקו היחסי בפרשה הוא הקטן ביותר מבין המשתתפים שעניינם נדון לפנינו. נאשם 7 הורשע בסיוע ולא בביצוע בצוותא, אולם אין להמעיט מן הסיוע שהעניק להצלחת הקשר. כשבועיים לפני מועד העברת החבילה ביצע נאשם 7 יחד עם נאשם 1 סיור שטח על מנת לאתר מקומות אפשריים לקבלת חבילה המכילה סמים, לפי סברתו, והם אכן מצאו יחדיו את מקום המפגש. גם הוא צוייד בטלפון מבצעי, וכשהגיעה העת להעברת החבילה המתין לשובם של שותפיו בביתו שבנצרת. בהמשכו של אותו יום, בהוראתו של נאשם 1, הוציא נאשם 7 את החבילה מתא המטען של הגולף והעבירהּ אל נאשם 1, אשר המתין מעבר לחומה הסמוכה לביתו והסליק את החבילה במקום מרוחק בין העצים. הנה כי כן, סיוע ממשי. נאשם 7 סבר כי נאשם 1 אמור לקבל במקום המפגש סם מסוכן מסוג שלא היה ידוע לו, אשר יובא מלבנון. כבר פרשנו את הנזק הנורא שעלול היה להיגרם מהפצתה של כמות כה משמעותית של סם מסוכן. הסיבות שהביאו את נאשם 7 לבצע את העבירה פועלות במידת מה לקולא. גם הוא אחיינו של משיב 1, גילו צעיר מזה של אחיו שהשתתף בקשר, וכתב האישום לא מפרט האם קיבל תמורה כלשהי על פועלו. 25. הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות - הם רבים, מגוונים וחמורים, ונסקרו כראוי בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. צירוף עבירות הנשק בהן הורשע נאשם 1 עם העבירה בדבר מגע עם סוכן חוץ מביא יחדיו לפגיעה בשלום הציבור, בביטחונו, בבריאותו ובביטחון המדינה. סכנת נפשות. אמנם מלכתחילה תכנן נאשם 1 להעביר חבילה המכילה סמים, לא היה מודע לתוכנה האמיתי, ולא נטען כי היו לו מניעים אידיאולוגיים כלשהם או מטרה לפגוע בביטחון המדינה, ועל כן אין מדובר בעבירת ביטחון "קלאסית". במובן זה ניתן לקבל את טענת נאשם 1 כי לא ציפה לכך שאבו עלי המוכר כסוחר סמים יחליט "לפתע" לפעול כסוכן חוץ. אולם בהמשך ידע נאשם 1 בוודאות כי בחבילה מצוי חומר נפץ רב, ידע כי הוא מיועד לשמש להכנת פצצות, ולא פעל להסגרת החבילה אלא היה מוכן לסייע לאבו עלי לבצע את זממו. נאשם 1 הודה והורשע בעבירת מגע עם סוכן חוץ, ועל כן טענותיו בדבר ההגנות המפורטות בסעיף העבירה בחוק העונשין העומדות לימינו, דינן להידחות. בחינה שכזאת, אשר אינה מתיישבת עם ההודיה שניתנה מפיו של נאשם 1, אין לה מקום בערעור על חומרת העונש. המירב שניתן ללכת לקראת נאשם 1 בהקשר הזה הוא לקבל את הנסיבות המקלות שפירט באשר לפעולותיו בפרק הזמן ההתחלתי, בטרם גילה את תכולתה האמיתית של החבילה. הלכה פסוקה באשר לעבירה הנדונה היא, כי "המלחמה המתנהלת בין מדינת ישראל ובין ארגוני טרור פלסטינים ואחרים הקמים עליה לחסלה היא מלחמה קשה ויומיומית. הטרור גובה מחיר דמים כבד והוא פוגע ללא הבחנה בתושבי ישראל ואזרחיה, יהודים וערבים כאחד. במציאות חיים כזו, התגייסות של מי מאזרחי המדינה לסייע לאויב במלחמתו בה, היא מן הבזויות והנקלות שבעבירות והחוטא בה ראוי כי ייענש בחומרה" (ע"פ 3694/04 גרבוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (12.7.2007)). 26. הנשק שנאשם 1 הותיר בחזקתו – כ-20 ק"ג של חומר נפץ וחלקים ממערכת הפעלה – פוגע בערכים החברתיים הבסיסיים ביותר. סכנה ממשית לחיי אדם ולביטחון הציבור. אין לדעת כמה אזרחים תמימים היו מקפחים את חייהם ונפגעים בגוף ובנפש אם חס וחלילה הייתה מתממשת התכנית האיומה להרכבת מטעני חבלה באמצעות תוכנה של החבילה. אכן, "כאשר מדובר בנשק שעל-פי טיבו אינו מיועד להגנה עצמית, וכל כולו נשק התקפי רב עוצמה אשר השימוש בו יכול להביא להרג ללא הבחנה, יש בעבירת ההחזקה והנשיאה של אותו נשק חומרה מיוחדת" (ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541, 544 (2004)). אם כן, בשים לב לסוג הנשק שהחזיק נאשם 1, כמותו הרבה, והמטרה לשמה הוא נועד, העבירות שביצע מצויות לטעמי במדרג גבוה של עבירות הנשק. 27. גם הערכים המוגנים הנפגעים מעבירות הסמים שבהם הורשעו הנאשמים שלפנינו, כל אחד לפי חלקו, אינם מבוטלים כלל ועיקר. בית משפט זה הצביע בפסקי דין רבים על התוצאות הקשות וההרסניות הנגרמות בעקבות הפצת סמים מסוכנים, ובמיוחד הקשים שביניהם. קשה להגזים בהערכת הנזק הנגרם מייצור, הפצה, סחר ושימוש בסמים. נזק ממוני, גופני ונפשי, המקיף את החברה בכללותה, ואיננו נעצר במשתמש או במעורבים הישירים בביצוע העבירות: "לעולם נזכור עבירת סמים מה היא, ומה הם ערכי-החברה שאנו נדרשים להגן עליהם. מעבר מזה עומדים המערערים – הם ואחרים שכמותם – אנשים שעיניהם אל בצע-כסף, ומעבר מזה עומדים צרכני הסם, אנשים אומללים שגופם ונפשם מכורים לסם. אותם עלובים תלו עצמם בסם, ואנשים רעים כמערערים מנצלים תלות זו עד-תום לגריפת כסף-רע לכיסיהם. המערערים מוכרים סם-מוות למי שמכרו את גופם לסם, ועל עיסקאות-מכר אלו זוכים הם בתמורה כספית. למותר להזכיר את שרשרת העבירות הנדרשת מעיסקאות הסם: צרכנים שאין הפרוטה מצויה בכיסם פושטים על אחרים, שודדים אותם, פורצים לבתיהם, תוקפים אותם, והכול כדי להשיג מימון לרכישתו של הסם. המערערים אינם חבים, כמובן, מבחינה משפטית בעבירות שעוברים אחרים, אך לעת גזירת העונש נביא כל אלה במניין" (ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' קרדוסו, פ"ד נא(3) 769, 787 (1997). 28. יבואני סמים וסוחריו המרכזיים הם אלו שיוזמים ומניעים את התהליך, אולם תפקיד חשוב וממשי בפגיעה בערכים המוגנים מסור גם לכל יתר חברי החוליות המרכיבות את השרשרת, מגדול ועד קטן: "וידענו מכבר כי בלא חוליות-הביניים המרכיבות את השרשרת יתקשו עברייני הסמים העיקריים לבצע את זממם. כנדרש מכאן, חובה היא המוטלת עלינו להיאבק בכל חוליה וחוליה ולנתק את השרשרת" (ע"פ 7757/04 בורשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 218, 232 (2005)). לבסוף אציין באשר לעבירות הסמים, כי כטענת המדינה אכן כן, ראוי ליתן משקל, אם כי לטעמי משקל מוגבל, לסיכון הביטחוני הטמון בעבירות הברחת סמים לישראל מגבול לבנון. לפי הטענה, חיזבאללה שולט בנעשה לאורך הגבול הלבנוני, ועל כן מבריחי הסמים לוקחים סיכון לכך שגורמים עויינים ינצלו את העברת החבילות בגבול על מנת לנסות לקדם פעילות טרוריסטית נגד מדינת ישראל, גם אם לא התכוונו לכך. סיכון שכזה התממש בפועל בענייננו (השוו, בשינויים המחויבים: ע"פ 4149/13 אוחיון נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (2.10.2013)). 29. מדיניות הענישה הנוהגת שונה כמובן בנוגע לעניינו של כל נאשם ונאשם בהתאם לעבירות שבהן הורשע, ולחלקו היחסי במעשים. בית המשפט המחוזי סקר בגזר דינו את המדיניות הנוהגת, אינני רואה צורך לחזור על כל פרטיה במסגרת הערעור דנן. אזכיר בקצרה כי באשר לעבירת המגע עם סוכן חוץ ציין בית המשפט המחוזי, בצדק, כי מרבית פסקי הדין שנסקרו עוסקים במבצע עבירה "אידיאולוגי" אשר מטרתו הייתה לסייע לפגיעה בביטחון המדינה מיד כשהחל לבצע את העבירות. פסק דין שמגולל אירוע דומה במקצת לזה שלפנינו, אם כי העבירות הביטחוניות שונות, הוא ע"פ 11220/03 פלוני נ' מדינת ישראל (6.7.2005), העוסק במערער אשר ייבא חשיש מלבנון, ותמורתו העניק מלבד כסף גם מפות וקלטת על אזורים שונים בארץ, חוברות הדרכה של WINDOWS, ועבודת תזה על שוק התקשורת הסלולארית בארץ; באחד ממשלוחי החשיש קיבל גם כלי נשק, ללא ידיעתו, ונגזרו עליו 9 שנות מאסר לריצוי בפועל. באשר לעבירות הסמים, סקר בית המשפט המחוזי כמה פסקי דין העוסקים במייבאים, בבלדרים ובמדרג הענישה הראוי באירועים מעורבים שכאלה (ראה למשל ע"פ 6409/12 מדינת ישראל נ' אלגדיפי (5.6.2013) שנזכר בגזר הדין, אם כי יש לשים לב ששם דובר בכמות גדולה בהרבה מזו שבה עסקינן, וראה עוד ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי, פ"ד נח(2) 734 (9.2.2004); ע"פ 1859/02 מדינת ישראל נ' רחאל (8.9.2004)). 30. עבירות נוספת שנזכרו במסגרת האישום הראשון אולם לא נסקרו על-ידי בית המשפט המחוזי בחלק זה של הדיון הן עבירות הנשק. בהקשר הזה נזכיר את ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541 (2004), העוסק בנשיאת 8 לבנות חבלה במשקל כולל של 4 ק"ג, כמות קטנה בהרבה מזו שבענייננו, שם החמיר בית משפט זה בעונשם של המשיבים והעמידו על 24 חודשי מאסר בפועל. ועוד נזכיר שני פסקי דין חמורים במידה ניכרת מבחינת הכמות, העוסקים ברצף ארוך של עבירות בנשק ובמספר לא מבוטל של כלי נשק: ע"פ 2409/11 סעלוק נ' מדינת ישראל (6.6.2013), וע"פ 6542/11 מוקטראן נ' מדינת ישראל (25.2.2013), ופסק דין נוסף העוסק במערער שהוביל בסירה חומר נפץ במשקל של כ-300 ק"ג ממצרים לרצועת עזה ונדון ל-8 שנות מאסר בפועל (ע"פ 6491/08 ברדוויל נ' מדינת ישראל (16.3.2009)). 31. אם כן, לאחר שקלול השיקולים השונים שיש להתחשב בהם בעת קביעת מתחם הענישה, אלו הם מתחמי הענישה הראויים לכל אחד מן הנאשמים שלפנינו במסגרת האישום הראשון: נאשם 1 – הורשע בניסיון לייבוא סם מסוכן; נסיון לסחור בסם; נסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד; קשירת קשר לביצוע פשע; הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע; החזקת נשק; נשיאה והובלה של נשק; ומגע עם סוכן חוץ. בהתחשב בערכים החברתיים בהם פגע נאשם 1 במעשיו, המצויים ברף העליון של הערכים המוגנים; בשים לב לנסיבות ביצוע העבירות; לחלקו המרכזי של נאשם 1 בפרשה; לאור העובדה כי מדובר בדרגת חומרה גבוהה של עבירות סמים ונשק; ותוך התחשבות במדיניות הענישה הנוהגת, המורה להחמיר עם עבריינים שהורשעו בעבירות שבהן פשע נאשם 1, אני סבור כי מתחם הענישה ההולם בעניינו עומד על מנעד שבין 7 שנים ברף התחתון, לבין 12 שנים ברף העליון. נאשם 5 – הורשע בנסיון לסחור בסם; נסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד; קשירת קשר לביצוע פשע; והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. בהתחשב בחלקו של נאשם 5, אשר השתתף בהעברת החבילה בפועל; בערכים המוגנים בהם פגע נאשם 5, הנוגעים לעבירות הסמים בלבד, ללא מודעות לסוג הסם המצוי בחבילה וככל הנראה גם לא למקורו; ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, המורה להחמיר עם כל החוליות המשתתפות בשרשרת העברת הסם, מצאתי כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של נאשם 5 עומד על טווח שבין 3 וחצי שנות מאסר ברף התחתון, לבין 6 שנים ברף העליון. נאשם 6 – הורשע בנסיון לסחור בסם; נסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד; קשירת קשר לביצוע פשע; והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. לנאשם 6 היה תפקיד מוגדר בכוח, והוא גם היה מודע בשלב מסוים לתכולת החבילה. חלקו בפרשה הוא משמעותי; הערכים החברתיים בהם פגע הם רבים וניכרים. בשקלול כל אלה יחד עם מדיניות הענישה הנוהגת באתי לכלל דעה כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של נאשם 6 נע בין 3 שנות מאסר ברף בתחתון, לבין 5 שנים ברף העליון. נאשם 7 – הורשע בסיוע לנסיון לייבא סם מסוכן; נסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד; קשירת קשר לביצוע פשע; והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. נאשם 7 נטל חלק בתכנון העבירה, היה מודע לכך שמדובר בסמים שמקורם בלבנון, וגם סייע לנאשם 1 בהעברת החבילה למקום מוכמן. חלקו של נאשם 7 בפרשה פּחוּת מזה של שאר הנאשמים, באשר הורשע בעבירת סיוע. הערכים החברתיים בהם פגע קשורים לעבירות הסמים ולייבואם. בהיקבץ נתונים אלו יחדיו, ולאחר בדיקה של מדיניות הענישה הנוהגת, אני סבור כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של נאשם 7 נע בטווח שבין 2 וחצי שנות מאסר ברף התחתון, לבין 4 וחצי שנות מאסר ברף העליון. האישומים השני, השלישי והרביעי 32. שלושת האישומים שבכותרת עוסקים בסיועם של הנאשמים שנטלו בהם חלק, בדרכים שונות, לשרשרת העברת הסם, אשר בגינם הם הורשעו בכל אחד מן האישומים בסיוע לסחר בסם מסוכן. באישום השני סייעו נאשמים 1 ו-7 בהעברת כספים לאבו עלי מישראל ללבנון, כאשר השניים מוּדעים לרקע שאליו קשורים הכספים. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של נאשם 1 הוא בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין שתי שנות מאסר, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי; וכי בעניינו של נאשם 7 המתחם ההולם הוא בין 4 חודשי מאסר בפועל, לבין 10 חודשים, בצירוף מאסר מותנה. במסגרת האישום השלישי, העביר נאשם 1, באמצעות נאשם 6 ונאשם נוסף, ששה כרטיסי סים אל שליח מטעמו של אבו עלי בירדן. כרטיסים אשר שימשו מאוחר יותר לתיאום העברת החבילה כמתואר באישום הראשון, ולתיאום העברת הכספים כמתואר באישום השני. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה ההולם את מעשיו של נאשם 1 נע בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 3 שנות מאסר, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי; וכי המתחם ההולם את מעשי נאשם 6 עומד על טווח שבין 6 חודשי מאסר בפועל, לבין 18 חודשי מאסר, בצירוף מאסר מותנה. האישום הרביעי מפרט כיצד העביר נאשם 1 כספים לאבו עלי באמצעות משרד להמרת כספים, ביודעו כי מדובר בכסף הקשור לסחר בסמים. בית המשפט המחוזי העמיד את מתחם הענישה על טווח שבין שנת מאסר בפועל לבין 3 שנים, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. 33. המדינה גורסת כי מתחמי הענישה שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי הם נמוכים באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. דעתי-שלי, כדעת הפסיקה, כמצוין מעלה, כי המאבק בעבירות הסמים מחייב ענישה מחמירה של כלל השותפים והמסייעים בביצוען, ולא רק לחוליות הגבוהות בשרשרת. כרטיסי הסים שהועברו סייעו רבות לאבו-עלי, ואפשרו בפועל את ההתקשרות בין סוחרי הסמים בלבנון לבין אנשי הקשר שלהם בישראל. אשר לסיוע בהעברת הכספים, אין ספק כי החוליה האחראית על תפקיד זה היא אחת החשובות בשרשרת העברת הסם. הרווחים המופקים מעסקאות הסמים הם נשמת אפו של הסחר בסמים, כפי שנקבע: "לוחמה יעילה בסחר בסמים חייבת להתמקד גם בבסיס המימון של עיסקאות כאלה, הואיל וזה מהווה את המסד 'וצינור החמצן' שממנו יונקת 'תעשייה' זו" (ע"פ 946/04 מדינת ישראל נ' עובד, פ"ד נח(6) 951, 959 (2004)). אני מסכים לעמדתה של המדינה כי מתחמי הענישה שקבע בית המשפט המחוזי הם נמוכים. אילו דנתי מלכתחילה במקומו, הייתי קובע מתחמים חמורים יותר. אולם הכלל להתערבות ערכאת הערעור ידוע, והוא מורה כי התערבות תבוא רק במקום בו קיימת סטייה רבה ממדיניות הענישה הראויה. אני סבור כי בענייננו, על אף שמתחמי הענישה שנקבעו הם מקלים, אין מדובר בסטייה מן המדיניות הראויה, במידה כה רבה המצדיקה את התערבותנו (ראו למשל: רע"פ 7569/13 חיים נ' מדינת ישראל (21.11.2013); ע"פ 8641/04 בוכניק נ' מדינת ישראל (11.1.2006)). האישום השישי 34. לפי כתב האישום, נאשם 1 הופנה על-ידי אבו עלי אל סוחר סמים, רכש ממנו ק"ג אחד של סם מסוג קוקאין המכונה "קריסטל" לאחר שבחן את איכותו, ומכרוֹ לסוחר סמים אחר, תוך שהוא משלשל לכיסו רווח בסך של 12,000$. נאשם 6 הצטרף לאחת הפגישות שקיים נאשם 1 עם הסוחר שממנו רכש את הסם המסוכן. בגין המעשים הללו הורשע נאשם 1 בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד, ובסחר בסם מסוכן. בית המשפט המחוזי דן בשיקולים השונים לצורך קביעת מתחם הענישה, והחליט להעמידו על טווח שבין 3 ל-6 שנות מאסר, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. המערערת טוענת כי מתחם הענישה שנקבע נמוך יתר על המידה, והצדק איתה. 35. נסיבות עבירת הסחר בסמים שביצע נאשם 1 הן חמורות מאוד. עסקינן בסם מסוכן מן הסוג הרע והמזיק ביותר; בכמות גדולה של ק"ג אחד, אשר כטענת המדינה, מספיקה ליותר מ-3,000 מנות סם; קשה להפריז בנזק הצפוּן בסם שנסחר, מסוגו ובכמותו; נאשם 1 תכנן את צעדיו בקפידה ובתחכום – תחילה פנה לאבו עלי בבקשה לבצע עסקה מסוג זה, ערך בדיקה מקדימה לסם שרכש ובירר מהו שוויו, התמקח וניהל משא ומתן, ובסופו של דבר גם שלשל לכיסו רווח לא מבוטל בשיעור של 12,000$. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, "מעשים אלה מהווים את לב לבה של העשייה הפלילית בתחום הסמים, וגלומה בהם פגיעה קשה בערכים של שלום הציבור ובריאותו" (פסקה 105 לגזר הדין). הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה הוזכר באריכות במסגרת הדיון במתחם הענישה של האישום הראשון. נזכיר כי מדובר בפגיעה ממונית, גופנית ונפשית, פגיעה ביחידים ופגיעה בחברה בכללותה, לא רק במשתמש או במעורבים הישירים. מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות הסמים, ובכללן בסחר דוגמת זה שביצע נאשם 1, היא במגמת החמרה, ועומדת על טווח שבין שלוש וחצי שנות מאסר לבין 6 שנות מאסר בפועל (ראו למשל ע"פ 4456/05 האשף נ' מדינת ישראל (23.1.2006); ראו עוד את העונשים החמורים שנגזרו כאשר דוּבּר בסחר בכמויות קטנות מזו שבה סחר נאשם 1: ע"פ 2359/07 אלהוושלה נ' מדינת ישראל (6.11.2007); ע"פ 7076/06 רכיד נ' מדינת ישראל (24.10.2007)). בהיקבץ השיקולים האמורים יחדיו, אני סבור כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי לגבי האישום הששי נמוך במידה רבה, המצריכה את התערבותנו – ואני מעמידו על מנעד שבין ארבע שנות מאסר בפועל, לבין שש וחצי שנות מאסר בפועל. האישום השביעי עד האישום האחד עשר – עבירות הנשק 36. חמשת האישומים הנדונים כעת מתארים מספר עבירות בנשק שביצעו נאשמים 5, 6 ו-7. במסגרת האישום השביעי רכש נאשם 6 רובה מסוג 16M מקוּצר שנגנב מצה"ל, והורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, רכישה והחזקה של נשק, ונשיאה והובלה של נשק. במסגרת האישום השמיני רכש נאשם 6 שני רימוני הלם ורימון עשן אחד, ובהמשך מסר את רימוני ההלם, שהם חפצים נפיצים שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לאדם נוסף. מפאת אלה הורשע נאשם 6 ברכישה והחזקה של נשק, ובעשיית עסקה אחרת בנשק. בהתאם למתואר באישום התשיעי, נאשם 6 רכש שלא כדין אקדח מסוג יריחו בקוטר 9 מ"מ, ונאשם 7 רכש 50 כדורי אקדח בקוטר דומה, נטל מנאשם 6 את האקדח, טען אותו בעשרה מן הכדורים שרכש, וירה אותם באוויר בחצר ביתו. בגין מעשים אלה הורשע נאשם 6 ברכישה והחזקה של נשק, ונאשם 7 הורשע ברכישה והחזקה של תחמושת, בנשיאת נשק, ובעבירה של יריות באזור מגורים. במסגרת האישום העשירי רכש נאשם 7 אקדח בקוטר 9 מ"מ ומחסנית לאקדח עבור אדם אחר – תמורת 8,000 ₪, ומכרם לאותו אחר תמורת סך של 9,000 ₪. נאשם 7 הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, רכישה והחזקה של נשק, נשיאה והובלה של נשק, וסחר בנשק. במסגרת האישום האחד עשר נטל נאשם 5 רובה מסוג 16M שהיה שייך לאדם כלשהו והסתירוֹ מתחת לכסא האחורי ברכב מסוג טויוטה שחנה סמוך למוסך שבו עבד נאשם 6, ובהמשך הוביל את הרובה ברכבו והציגו לפני נאשם 6. בגין מעשיו אלה הורשע נאשם 5 בנשיאה והובלה של נשק. 37. בית המשפט המחוזי דן בעבירות הנשק במאוחד, ולאחר ששקל את מכלול השיקולים כפי שמתווה תיקון 113 לחוק העונשין, קבע מתחם ענישה שבין 24 ל-40 חודשי מאסר בפועל בעניינם של נאשמים 6 ו-7; ומתחם שבין 9 ל-18 חודשי מאסר בפועל בעניינו של נאשם 5. המדינה טוענת כי גם מתחמי הענישה שנקבעו בעבירות הנשק הם קלים יתר על המידה, וחותרת להביא לשינויים. כפי שצוין בקשר עם חלק מן האישומים שנדונו לעיל, גם בעבירות הנשק מתחמי הענישה שקבע בית המשפט המחוזי הם אכן נמוכים, ואילו דנתי בעניין מתחילתו הייתי קובע מתחמי ענישה חמורים יותר. אולם הפער בין מה שקבע בית המשפט המחוזי לבין המתחמים הראויים בעיניי איננו קיצוני במידה המצדיקה התערבות בחלק זה של גזר הדין (ראו למשל ע"פ 593/12 שיבלי נ' מדינת ישראל (2.1.2013); ע"פ 6162/11 דיאב נ' מדינת ישראל (6.10.2011)). בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את השיקולים הצריכים לעניין, עמד על הסכנה הרבה הנשקפת מעבירות הנשק בכלל ומעבירת הסחר הבלתי חוקי בנשק בפרט, הפנה לסקירת טווח הענישה הנוהג, ודן בנסיבות ביצוע העבירות על-פי חלקם של שלושת הנאשמים. על-פי דרכנו המצמצמת התערבות בשלב הערעור, אינני סבור כי יש לשנות עתה את מתחמי הענישה שנקבעו בבית המשפט המחוזי, הגם שהם נמוכים. 38. אמנם לא ראיתי כאמור להתערב במתחמי הענישה שנקבעו בעבירות הנשק, אך אינני תמים-דעים עם בית המשפט המחוזי בדרך הילוכו בדונו באישומים אלה. חמשת האישומים עוסקים בעבירות נשק, אולם אין חולק כי מדובר בחמישה אישומים נפרדים, כשהעבירות המפורטות בהם נעברו בחמש הזדמנויות שונות, ומבחינה זו אין קשר בין אישום לבין רעהו. כפי הגדרתו של המחוקק בסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין, מדובר בריבוי עבירות המהוות כמה אירועים שונים (לדיון באשר להגדרת המונח "אירוע" ראו יניב ואקי ויורם רבין "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה: תמונת מצב והרהורים על העתיד לבוא" הפרקליט נב 413, 441 ואילך (תשע"ד)). במצבים מעין אלה, בהם מובאים לדיון לפני בית המשפט אירועים שונים, מורה אותנו החוק כי יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אחד מן האירועים בנפרד, ולאחר מכן נתונה הבחירה בידי בית המשפט – האם לקבוע עונש נפרד לכל אירוע, או עונש כולל לכלל האירועים. בלשונו של סעיף 40יג(ב): "הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם". בית המשפט המחוזי ציין כי לפניו כמה אירועים שונים, וכי המחוקק קבע שלכל אירוע יקבע עונש הולם לגביו, אולם אמר כי: "קביעת מתחם עונש הולם נפרד לכל אחד מן האירועים, עלולה להוביל לתוצאה אבסורדית שלא תעלה בקנה אחד עם קביעת העונש המתאים והכולל במקרה של ריבוי עבירות ואירועים... הן המאשימה והן סנגורם של נאשמים 5, 6 ו-7, טענו למתחם עונש הולם כולל בהתייחסם במאוחד לכל עבירות הנשק המיוחסות לנאשמים בגזר-הדין" (פסקה 123 לגזר הדין). בפועל קבע בית המשפט המחוזי כאמור מתחם אחד לכלל האירועים. לטעמי, על פני הדברים, הדבר אינו נקי מספיקות וטעון ליבון. אולם מכיוון שב"כ בעלי הדין לא העלו טענות הנוגעות לסוגיה זו, ומפני שאני סבור כי מתחמי הענישה שנקבעו אינם מחייבים התערבות, לא אאריך בדיון בעניין זה, ואותיר אותו לעת מצוא. ומן האישומים אל הנאשמים. גזירת עונשם של הנאשמים 39. בחלק זה נכוון צעדינו בהתאם להוראת המחוקק באשר לגזירת עונשו של נאשם שהורשע בריבוי עבירות, המורה בסעיף 40יג(ג) לחוק העונשין כי "בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת"; ועוד נתחשב בחובת ההנמקה המעוגנת בתיקון 113, לפיה על בית המשפט לנמק בין היתר את "הדרך שבה גזר את דינו של הנאשם לאחר הרשעה בכמה עבירות המהוות כמה אירועים" (סעיף 40יד(4) לחוק העונשין). בשלב זה גם יובאו במניין השיקולים הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין. הכלל הנקוט בידינו, שלפיו אין זה מדרכה של ערכאת הערעור למצות את מלוא חומרת הדין, עודנו תקף, גם לאחר תיקון 113. נאשם 1 (משיב 1) 40. אשר לנאשם 1 – בכתב ובעל-פה נטען כי הוא מבין שטעה וגם הביע חרטה לפני בית המשפט המחוזי, בעיקר נוכח הסתבכותם של אחייניו, נאשמים 6 ו-7, שארעה בעקבותיו ומחמת השפעתו. עוד נטען כי הפגיעה של העונש בנאשם 1 ובמשפחתו אינה מועטה. נאשם 1 נשוי ואב לששה ילדים קטנים, אשר אינם נתמכים כרגע כלכלית על-ידו, ונאשם 1 מבין כי המיט אסון גדול על עצמו ועל משפחתו. כליאתו באגף האסירים הביטחוניים נחווית כחוויה קשה מאוד עבורו. נאשם 1 שיתף פעולה עם הרשויות, הודה בחקירתו באופן מיידי, הסגיר את החומר לידי החוקרים, ובחתימתו על הסדר טיעון חסך את ניהולו של הליך משפטי קשה וממושך. לחומרה יש להביא בחשבון את עברו הפלילי העשיר של נאשם 1, הכולל 2 הרשעות בעבירות סמים, הרשעה נוספת בהתחזות במטרה להונות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בריחה ממשמורת חוקית ועוד, אשר בגינן נשא במאסרים בפועל לתקופות ממושכות של 42 ו-48 חודשים. לחומרה נזקפת גם העובדה כי העבירות נשוא האישומים הנדונים בוצעו בתקופה בה היה אסיר ברישיון. מספר חודשים מועט לאחר שחרורו יצר נאשם 1 קשר עם אבו עלי במטרה לבצע עסקאות סמים כמפורט לעיל, ובכך הפר את האמון שניתן בו. התנהגות זו גם מלמדת כי תקופות המאסר לא הרתיעו את נאשם 1 מפני ביצוע עבירות נוספות בתחום הסמים, וכי לפנינו נאשם בעל דפוס התנהגות עבריינית לאורך זמן. 41. מתחמי הענישה בעניינו של נאשם 1 הם אפוא אלה: במסגרת האישום הראשון – מתחם הענישה ההולם עומד על מנעד שבין 7 שנים ברף התחתון, לבין 12 שנים ברף העליון, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. במסגרת האישום השני – מתחם העונש ההולם עומד על מנעד שבין 10 חודשי מאסר בפועל לבין שנתיים מאסר, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. במסגרת האישום השלישי - מתחם הענישה ההולם נע בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 3 שנות מאסר, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. במסגרת האישום הרביעי – מתחם הענישה עומד על טווח שבין שנת מאסר בפועל לבין 3 שנים, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. במסגרת האישום הששי – מתחם הענישה נקבע על מנעד שבין ארבע שנות מאסר בפועל, לבין שש וחצי שנות מאסר בפועל, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. 42. בהיקבץ הנתונים הרבים שנאספו בעניינו של נאשם 1, אני סבור כי יש להחמיר במידה משמעותית בעונש שהשית עליו בית המשפט המחוזי. אם העונש שאגזור איננו הולם באופן מלא את מעשיו החמורים הרבים של נאשם 1, אין זאת אלא רק מפני שאין ערכאת הערעור נוהגת למצות את מלוא חומרת הדין עם נאשמים בשלב הערעור. משקל ממשי ניתן גם לנסיבותיו האישיות. אחר שאמרנו כל אלה, אני סבור כי זהו העונש הראוי לנאשם 1: 11 שנות מאסר בפועל, בצירוף הפעלת המאסר המותנה בן השנתיים שנגזר עליו בת"פ 22/08 (מחוזי נצרת) – מחציתו במצטבר ומחציתו בחופף לעונש המאסר הנ"ל – כך שעונש המאסר בפועל יעמוד בסך הכל על 12 שנים. שאר רכיבי גזר הדין שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי יוותרו על כנם. נאשם 5 (משיב 3) 43. אלו הן הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה בעניינו של נאשם 5: לקולא יש לזקוף את גילו הצעיר של נאשם 5, אשר בעת ביצוע העבירה היה בן פחות מ-21. כמו כן, כעולה מתסקיר שירות המבחן, נסיבות חייו אינן פשוטות. אביו נפטר כמה חודשים טרם מעצרו, וזאת לאחר שנים רבות בהן סבל ממחלות קשות. כתוצאה ממצבו הרפואי של האב התמודדה המשפחה בין היתר עם קשיים כלכליים רבים. נאשם 5 שיתף פעולה עם הרשויות עוד בתחילת החקירה ואף מסר מיוזמתו את הדיווח על העבירה נשוא האישום ה-11. עוד יש לזקוף לזכותו את הודאתו במסגרת הסדר הטיעון, אשר חסכה הליך שיפוטי מורכב. לזכותו של נאשם 5 יש להביא בחשבון גם את הצער והחרטה שהביע. לחומרה יש לציין את הרשעתו הקודמת של נאשם 5 בבית המשפט לנוער מיום 27.4.2006, בעבירת חבלה כשהעבריין מזוין (הגם שלא הוטל מאסר בפועל בגינה). כמו כן, התרשמותו של שרות המבחן הייתה כי נאשם 5 מתקשה לגלות אחריות ומודעות לבעייתיות שבהתנהגויותיו נשוא תיק זה. שירות המבחן המליץ על מאסר בפועל לתקופה קצרה, אשר ימחיש לנאשם 5 את גבולות ההתנהגות המותרת ויהווה עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות לעתיד. גם הנתונים העולים מן התסקיר המשלים שהוכן בעניינו של נאשם 5, אינם נזקפים לזכותו. 44. מתחמי הענישה בעניינו של נאשם 5 הם אפוא שניים אלה: במסגרת האישום הראשון: מתחם הענישה ההולם עומד על טווח שבין 3 וחצי שנות מאסר ברף התחתון, לבין 6 שנים ברף העליון, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. במסגרת האישום האחד עשר: מתחם הענישה ההולם עומד על טווח שבין 9 חודשי מאסר בפועל לבין 18 חודשים, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. 45. בית המשפט המחוזי העמיד את עונשו של נאשם 5 על 22 חודשי מאסר בפועל. כפי שטענה המדינה בצדק, מדובר בעונש מאסר נמוך מן הרף התחתון של מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי בעניינו של נאשם 5 במסגרת האישום הראשון, וזאת מבלי להביא בחשבון כלל את מתחם הענישה הנוסף שנקבע במסגרת האישום האחד עשר. אינני רואה הצדקה לסטייה שכזאת לקולא ממתחם הענישה, וגם בית המשפט המחוזי לא ציין כל נימוק לקביעתו. נזכיר כי סטייה כזו אפשרית רק משיקולי שיקום, שככל הנראה אינם רלוונטיים בענייננו (ראו סעיף 40ד(א) לחוק העונשין). אם כן, אני מעמיד את עונשו של נאשם 5 על 4 שנות מאסר בפועל; יתר רכיבי גזר הדין שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי יוותרו על כנם, כאשר לרכיב המאסר על-תנאי ייוספו על עבירות הסמים גם עבירות בנשק. אני מטיל על נאשם 5 מאסר על-תנאי למשך 12 חודשים, שבו לא ישא אלא אם יעבור עבירות בנשק בתוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר. נאשם 6 (משיב 4) 46. נאשם 6 נעדר עבר פלילי קודם, הוא שיתף פעולה עם חוקריו והודה בעבירות נוספות מבלי שנחקר לגביהן. הפגיעה שחווה איננה מועטה. נאשם 6 התארס טרם מעצרו והחל להתכונן לנישואיו. כמו כן, עקב כליאתו וכליאת אחיו, נאשם 7, נסגר המוסך שהיה בבעלותם. בנוסף, כעולה מתסקיר שרות המבחן, כליאתו באגף הביטחוני אינה פשוטה עבורו, והוא מתאר אותה כחוויה קשה. עם זאת, ביחס לעבירות שביצע, התרשם שרות המבחן כי נאשם 6 אינו מגלה אחריות למעשיו אלא רואה עצמו כקרבן למעשיהם של אחרים, ובעיקר דודו – נאשם 1. לנוכח עמדה זו, סבר שרות המבחן כי נאשם 6 יתקשה להפיק תועלת מקשר טיפולי והסיכון להישנות התנהגות בעייתית ופורצת גבולות בעתיד, הוא ברמה גבוהה. שרות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית והמליץ על מאסר בפועל, אשר יחדד עבור נאשם 6 את גבולות ההתנהגות המותרת. כמו כן, כעולה מהתסקיר המשלים, נאשם 6 לא נמצא בקשר עם גורמי הטיפול בכלא ובמהלך שהותו שם נשללו ממנו טובות הנאה על רקע סירובו לקבל ארוחות. 47. מתחמי הענישה בעניינו של נאשם 6 הם אפוא אלה: במסגרת האישום הראשון: מתחם הענישה ההולם נע בין 3 שנות מאסר ברף התחתון, לבין 5 שנים ברף העליון , בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. במסגרת האישום השלישי: המתחם ההולם עומד על טווח שבין 6 חודשי מאסר בפועל, לבין 18 חודשים, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. במסגרת האישומים השביעי, השמיני, והתשיעי: נקבע מתחם ענישה שבין 24 ל-40 חודשי מאסר בפועל, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. 48. בשקלול הנתונים השונים שהובאו בעניינו של נאשם 6, ומאחר והעונש שהוטל עליו סוטה לקולא באופן המצדיק את התערבותנו, אני מעמיד את עונשו של נאשם 6 על 5 שנות מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי יוותרו על כנם, כאשר לרכיב המאסר על-תנאי אני מוסיף על עבירות הסמים גם עבירות בנשק. אני מטיל על נאשם 6 מאסר על-תנאי למשך 18 חודשים, שבו לא ישא אלא אם יעבור עבירות בנשק בתוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר. נאשם 7 (משיב 5) 49. לזכותו של נאשם 7 יש לשקול את השפעתו הקשה של העונש עליו, וזאת בייחוד נוכח גילו הצעיר יחסית – 24, והעובדה שהיה מאורס עובר למעצרו. כעולה מתסקיר שרות המבחן, נאשם 7 אף חווה את הכליאה כחוויה קשה ביותר. עוד עולה, כי נאשם 7 גדל לאורך השנים בסביבה בעייתית שמקורה בדמויות בוגרות וסמכותיות ממשפחתו המורחבת. בנוסף, לזכותו של נאשם 7 יש לזקוף את היותו נעדר עבר פלילי ואת שיתוף הפעולה עם חוקריו. באשר לעבירות שביצע, התקשה לקחת אחריות על המעשים. שרות המבחן סבור כי נאשם 7 זקוק לגבולות ברורים בהבנת המותר והאסור, ולאור זאת, המליץ על מאסר בפועל, אשר ישמש גורם הרתעה עתידי להפחתת האפשרות להישנות ביצוע עבירות דומות. כעולה מהתסקיר המשלים, נאשם 7 לא נמצא מתאים לתכנית טיפולית בשל יתרת מאסר קצרה. 50. מתחמי הענישה בעניינו של נאשם 7 הם אפוא אלה: במסגרת האישום ראשון: מתחם הענישה נע בטווח שבין 2 וחצי שנות מאסר ברף התחתון, לבין 4 וחצי שנות מאסר ברף העליון, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. במסגרת האישום השני: המתחם ההולם הוא בין 4 חודשי מאסר בפועל, לבין 10 חודשים, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. במסגרת האישומים התשיעי והעשירי: נקבע מתחם ענישה שבין 24 ל-40 חודשי מאסר בפועל, בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי. 51. העונש שהוטל על נאשם 7 סוטה גם הוא לקולא. בשקלול הנתונים השונים שהובאו בעניינו, ובשים לב לחלקו המועט יחסית במסגרת האישום הראשון, אעמיד את עונשו של נאשם 7 על 4 וחצי שנות מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי יוותרו על כנם, כאשר לרכיב המאסר על תנאי אני מוסיף על עבירות הסמים גם עבירות בנשק. אני מטיל על נאשם 7 מאסר על-תנאי למשך 18 חודשים, שבו לא ישא אלא אם יעבור עבירות בנשק בתוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר. 52. אציע אפוא לחבריי להעתר לערעור בע"פ 7046/13 ולהחמיר בעונשיהם של הנאשמים הנ"ל לפי האמור בפסקה 39 ואילך. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט נ' הנדל: אני מסכים כי בית המשפט המחוזי קבע מתחם קל מדי וכי העונשים שנגזרו על המשיבים מחייבים התערבותנו. אני מסכים לתוצאה העונשית כפי שמוצע על-ידי חברי השופט נ' סולברג. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נֹעם סולברג. ניתן היום, כ"ד באדר א' התשע"ד (24.2.2014). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13069900_O03.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il